שאלה שבועית: זיכוי גט ל'צמח'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בס"ד,
שאלת רה"י פרשת שמיני ה'תשע"ט
זיכוי גט ל'צמח'
ברצוננו לעסוק היום בשאלה כבדת משקל שהסעירה את עולם הדיינות בארץ לפני כ-5 שנים, ששורשה נעוץ בסוגיות הסובבות והולכות בין דפי מסכת גיטין[1]- סוגיית 'זכין'- היכולת לזכות לאדם שלא בפניו.
לפני בית הדין הרבני בצפת, בהרכב בנשיאות אב בית הדין הג"ר אוריאל לביא שליט"א, בוגר ישיבתנו, באה אשה שבעלה עבר תאונת דרכים קשה כשבע שנים קודם לכן ונפגע בה פגיעת ראש קשה. מאז מאושפז הבעל בבית החולים במצב שאינו יכול לתפקד ולא ניתן לתקשר איתו כלל[2]. על פי חוות הדעת הרפואית המוסמכת לא צפוי שינוי במצבו של הבעל.
האשה באה לפני בית הדין וביקשה שיסייעו בידה להשתחרר מכבלי עגינותה.
לאחר משא ומתן ארוך ומעמיק החליטו הדיינים בפסק דין ארוך ומנומק לזכות גט לבעל ולגרש את אשתו מכח דין 'זכין לאדם שלא בפניו'. פסק זה עורר סערה גדולה בעולם התורה והדיינות. הראשון לציון, הרב הראשי לישראל הג"ר יצחק יוסף שליט"א שהיה אז נשיא בית הדין הרבני הגדול הקפיד על פסקם זה וחלק עליו חריפות, וסבר שהגט מבוטל.
ברצוננו לעמוד על שורשי המחלוקת- דעתם של המתירים ודעתם של האוסרים[3].
שאלה א'- זכיה לשוטה- הבעל במצבו הנוכחי מוגדר כ'שוטה מבחינה הלכתית. האם ישנה יכולת לזכות לשוטה? נחלקו בדבר הראשונים. דעת הרמב"ם (זכיה ומתנה ד, ז) ש"המזכה לשוטה על ידי בן דעת- זכה". אולם ישנם ראשונים (כדוגמת הרא"ש בשם הרמ"ה כתובות ב, יד) הסוברים שאין מזכין לחולה אלא אם כן עשוי להתרפאות לפעמים- עיתים חלים ועיתים שוטה. במה נחלקו?
שאלה ב'- זיכוי גט- זכות היא לבעל?- החזון אי"ש (אבן העזר מט, י) דן באדם שביקש משלוחו שיכתוב וימסור גט לאשתו והשתטה בטרם סידרו את הגט, ודעתו, שלא ניתן לכתוב ולמסור את הגט עבורו במצבו הנוכחי:
"במידי דאין לו טובה מוחלטת, כמו באור לשלוחו... לגרש..שאין הדבר מוכרע שהוא טובה, והרבה פעמים אדם עושה ומתחרט בענין שליחות, ואין אחר שלא עשאו שליח יכול לעשות, ולא מהני בזה גילוי דעתא כיון שאין כאן זכות בעצם. ולכן אמרו בגיטין ע' ב' דאם נשתטה אין כותבין ולא דיינינן לזכות אע"ג דגילה דעתו כשהיה בריא... אם היינו חוששין לנשתטה אין נותנין הגט, ואע"ג דציוה ליתן, לא דיינינן לי' זכות כיון שאין כאן זכות לבעל, ואדרבה חובה הוא לו שיהא אסור להתייחד עמה מיד והוא צריך לשימושה, וגם כבודו שתתאבל עליו ואולי יבוא".
חשבו- האם הצדדים לאסור שייכים גם במקרה שלנו, או לא?
שאלה ג'- 'זכין מאדם'- משמעותו של דין זכיה הרגיל היא, שבכוחו של אדם לזכות דבר כל שהוא לאדם אחר שאינו נמצא לפנינו. האם מועילה פעולת זכין עברו אדם, אך תוך נטילה מממונו?
תרומת הדשן (סי' קפח) דן בשאלה זו:
"אשה בעלת הבית לשה לה משרתת שלה עיסה והלכה לחוץ קודם שהפרישה חלה, וקודם שחזרה נתחמצה העיסה כל צורכה שאם עוד תשהה שלא תאפה תתקלקל העיסה, ובשביל כך רוצה המשרתת להפריש חלה בלי רשות בעל הבית, שרי למיעבד הכי או לאו?
המשרתת אמנם זוכה עבור בעלת הבית- ומפרישה עבורה חלה כדי שתוכל להכניס במהירות את הבצק לתנור, אולם בזכיה זו זוכה גם 'חלה' מממונה של בעלת הבית!
שאלה ד- נפלה טעות בגט ונשתטה הבעל- לפני הג"ר צבי פסח פראנק זצ"ל רבה של ירושלים באה שאלה קשה וסבוכה (שו"ת הר צבי אה"ע קלג):
"בדבר הגט שנכתב בו שם הבעל 'אויגען בן מקס', ואחרי זה אמר הבעל כי שמו 'עגאן' (ואם כן נמצא שנלפ פסול בגט), ואחרי שקיבלה את הגט נטרפה דעתו של הבעל, וזה מזמן רב שהוא נמצא בבית חולי רוח בעיר עכו. ובהיות שיש כאן עניין של עיגון גדול, זה מחייב להיכנס ולחתור ולמצוא צד היתר לעגונה".
במקרה זה ניתן גט מיד הבעל לאשה אולם התברר שהגט פסול, ועתה כבר השתטה הבעל ואינו בר דעת לגרשה, האם יש פתרון לעיגונה של האשה?
תשובה:
הדיינים חברי בית הדין צירפו יחד ארבע שיטות בנידונים הלכתיים שונים שעל בסיס אותן שיטות ביססו את היתרם[4], נציין אליהם בקצרה.
דיון ראשון- זכיה מטעם 'שליחות', או לא? נחלקו הראשונים האם זכיה היא מדין שליחות[5]- מעין שליחות 'אוטומטית' בלא מינוי שליחות המבוססת על ההנחה שכיון שזכות היא לו- אנן סהדי שנוח לו שחברו יהיה שליח עבורו, או שמא תוקפה הוא מכח פרשה נפרדת, ואינה נובעת מדין שליחות[6].
נראה שמחלוקת הראשונים האם מזכין לשוטה או לא, מבוססת על השאלה האם זכיה היא מטעם שליחות- וממילא אין שליחות לשוטה שאינו בר דעת, או שמא זכיה הינה פרשה בפני עצמה- ואם כן, גם שוטה נכלל בה.
להלכה נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט רמג, טז): "המזכה לשוטה על ידי בן דעת, זכה[7]".
דיון שני- זיכוי גט, זכות הוא לבעל? כאמור החזון אי"ש דן האם ניתן לזכות אדם שהשתטה, ואומר שלא ניתן לזכות גט, כשנימוקו הוא שאין כאן זכות גמורה לבעל- מפני שמעשה הגירושין טומן בחובו הפסדים עבורו. נראה מדבריו, שעקרונית אין מניעה בעצם זיכוי הגט עבור הבעל שהשתטה, אלא שישנה בעיה בכך שישנם מרכיבים של 'חובה' עבורו.
ההפסדים אותם מונה החזון אי"ש הם: 1) האשה לא תוכל לטפל בבעל. 2) זכרון הגירושין מעורר בו דאגה.3) כבודו יפגע- לא יהיה מי שיתאבל עליו בעת פטירתו.
חברי בית הדין אמרו, שבמקרה שלפנינו אין את שלושת החסרונות הללו: 1) האשה אינה מטפלת בבעל, הוא שוכב בבית החולים ומטופל שם, ומזה שנים האשה לא ביקרה אותו [ואף יתכן שאסור לה להתחתן איתו לאור דבריו של הג"ר צבי פסח פראנק בתשובתו (שנזכרים בסמוך) שהעלה שיתכן וקידושי האשה בטלים מדין מקח טעות- אם היתה יודעת שישתטה כך לא היתה מתחתנת איתו. וממילא היא ספק אשת איש ספק פנויה ואסור לה להתייחד איתו], בנוסף, ברגע שהאשה הגישה בקשה לגירושין הרי היא כאומרת 'מאיס עלי'- וחובותיה כלפיו בטלות, כפי שכותב הר"ן (בתשובה שהובאה בבית יוסף אבן העזר סי' עז):
"אבל האומרת מאיס עלי... הרי היא מבטלת תנאי האישות מיד".
2) במקרה שלנו החולה במצב הכרתי מאוד נמוך וממילא הידיעה על הגרושין לא תעבור אליו/תעורר בו דאגה. 3) וביחס לחסרון שלא ישבו עליו שבעה- הביאו הדיינים את דברי הים של שלמה (גיטין ב, ד) שאומר שבעל ואשתו שרבו ותכנן לגרשה ומתה אינה צריכה לשבת עליו שבעה ולנהגו מנהג אבלות:
"ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטט עם אשתו והיה לו דעת ברורה לגרשה ובתוך אותו הקטט מתה, והוריתי לו שלא לישב שבעה ימי אבילות ושלא להתאבל עליה".
ואם כן, גם במקרה שלנו הואיל ורוצה להתגרש ממנו בכל מקרה האשה לא תשב עליו שבעה.
ומוסיפים הדיינים, שבנוסף לכל זה, ישנה זכות גדולה לבעל שמציל את אשתו מחשש הכשלות באיסורים חמורים, ובלשונם:
"בנוסף, עקב מצבו האשה מעוגנת עיגון גמור קרוב לשבע שנים ללא מוצא ויש חשש שהיא תיכשל ותכשיל... שבנסיבות מסויימות אף אומרים חטוא כדי שיזכה חברך להסיר מכשול מהסוג הזה[8]".
דיון שלישי- זכין מאדם- כפי שהבאנו דן תרומת הדשן האם בכוחה של המשרתת להפריש חלה מעיסת בעלת הבית כדי להצילה מנזק- ומשיב:
"תשובה, יראה דשפיר דמי למיעבד הכי, דכיון דמתקלקל זכות הוא לבעה"ב וקי"ל זכיה מטעם שליחות אתרבי וכו', וה"נ המשרתת נעשית שלוחה אפילו שלא מדעתה מטעם דזכות הוא לה, ואפילו אין כאן אלא חשש קלקול העיסה".
אכן, בעל קצות החושן (ס"ק ח) חולק על תרומת הדשן, בין השאר מכח טענה זו- חודש שזכין לאדם, אך אין אפשרות לזכות מאדם:
"ואם כן בהאי דמשרתת דמפרשת חלה משל בעל הבית אין בזה משום זכות, דלא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אלא היכא דזוכה המקבל באיזו דבר כמו במזכה חפץ לפלוני, או במזכה גט לאשתו דזוכה האשה בגט, או במפריש משלו, אבל מפריש משל בעל הבית אין זה זכות אלא ניחותא איכא ושליחות לאו מתורת ניחותא הוא ובעינן לדעתכם דוקא".
דיון רביעי- ביטול קידושין מדין מקח טעות- סוגיא זו רחבה וכבדה, רק נציין לדברי הג"ר צבי פסח פראנק שדן (בהוספות לתשובה זו, ובתשובות נוספות) להתיר את האשה שנמצאה טעות בגט שקיבלה מאדם שהשתטה בנתיים, וכותב כך:
"עוד ראיתי בחסד לאברהם תנינא בסוף סימן נ"ה שכותב לענייננו, דבבעל שהמיר מכל שכן די"ל דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה. וכן נראה דבנידון דידן שנשתגע ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, שזה ג"כ גרוע ממוכה שחין ויש לנו לומר דאדעתא דהכי לא קידשה, ויש לדון דנתבטלו הקידושין למפרע..".
לאחר משא ומתן ארוך בדבר, כותבים הדיינים:
"בנידון זה, מצד אחד קיים יסוד גדול לקבוע שקיימת אומדנא דמוכח שעל דעת כן שלאחר מספר שנים ספורות מיום חתונתה יהפך להיות צמח ותשאר בעיגון גמור... מאידך, יש להתחשב שהמרדכי סיים את דבריו בלשון זו – "כתב הר"ם אף על פי שהבאתי ראיה לדברי הגאונים, לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י, כאשר בא מזה מעשה לידי"... מכל מקום הלכה למעשה אין עולה על הדעת להתירה על יסוד סברא זו, אך נוכל ללכת בדרכם של גדולי הפוסקים שצירפו סברא זו לטעם נוסף".
ובצירוף ארבעת דברים אלו זיכו הדיינים את כתיבת הגט ונתינתו לבעל.
כאמור, הראשון לציון והרב הראשי לישראל הג"ר יצחק יוסף שליט"א חלק בתוקף על הדיינים, בין השאר מצד שישנן חסרונות נוספים אפשריים שבגללם אין הדבר זכות לבעל, וכן ציין שאחרונים רבים חלקו על חידושו של הים של שלמה וגם אם בהלכות אבלות הקילו על פי חידושו, מנין שניתן להתיר את איסור אשת איש החמור על פיו? בנוסף- הבעל במצב מוגדר כשוטה, ושוטה פטור מכל מצוות התורה- "ואם כן מה זכות היא לו שנעשה מעשה חסד על ידו". וכן לעניין 'זכין מאדם' האריך והביא את דעת החולקים.
ולאחר אריכות גדולה חולק על פסקם, וכותב מספר דרכים שבהם אפשר לנסות לסייע לאשה:
1) פסול במעשה הקידושין- לבדוק היטב האם מעשה הקידושין נעשה כהוגן- אם העדים היו כשרים, ואם הטבעת היתה קניינו של בעל.
2) עילה למקח טעות- לבדוק האם ישנה עילה למקח טעות (לא בגלל מאורע שהתחדש אלא בגלל מידע שלא היה ידוע לה קודם החתונה- כגון על מחלת נפש וכדו' שהתגלתה לאחר החתונה).
3) הפסקת תרופות- "וגם אפשר להיוועץ עם חכמי הדור אם אפשר להפסיק ליתן תרופות לחולה וכך מצבו של החולה יחמיר וייפטר מן העולם".
4) תפילה על חולה שימות- עוד כותב שם:
"וכן יש אפשרות להעתיר בתפילה לפני ה' יתברך שיעשה הטוב עם החולה הנמצא לפנינו, ואף מותר להתפלל עליו בתחינה ובבכיה לפני ה' יתברך שייפטר מן העולם ובכך תצא האשה מעגינותה".
ומוסיף:
"וזכורני לפני קרוב לשלושים שנה שאחד הגבירים הנכבדים בג'נבה פנה למרן אאמו"ר זיע"א בבקשה אודות אחד מפקדי הבנק שלו שזה כארבע חמש שנים שוכב כצמח והרופאים נתייאשו מלרפאותו ואשתו נשארה עגונה. ומרן זיע"א ביקש מאברכי ישיבתנו "חזון עובדיה" שיבואו עשרה לבית החולים בו הוא מאושפז ויתפללו סביב למיטתו סדר התפילה הנזכר כדי שימות. ומרן עצמו השתתף איתנו באותה תפילה. ואכן, התרגשות גדולה אחזה בנו בעת התפילה עם מרן ליד מיטת החולה שהיה אדם צעיר ומחוסר הכרה. ואכן, לא עבר זמן והאיש נפטר לבית עולמו, וכך הותרה האשה מכבלי עגינותה".
[1] לדוג'- ראה במשנה במסכתנו יא, ב.
[2] בהגדרה הרפואית מוגדר הבעל כמי שנמצא בהכרה, אך אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת.
[3] מדובר בנושא רחב ומורכב, אנו בדברנו נעסוק בתמצית בנקודות העיקריות, בקציר האומר.
[4] בפתיחה לפסק הדין, כתבו: "יובהר- אמנם בחלק מהיסודות של פסק הדין, ההלכה שנויה במחלוקת, אך לאחר שבכל אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת קיימת הכרעה כמפורט להלן, במקום עיגון אנו נוקטים כדעה העיקרית לדינא, ושלא לחוש לכל הדעות".
[5] ראה לדוגמא ברש"י ב"מ יב, א ד"ה גבי מתנה.
[6] ראה לדוגמא רמב"ן קידושין כג, ב.
[7] נציין שבעל קצות החושן על אתר (ס"ק ו) מצדד שאין מזכין לשוטה אלא אם כן עיתים חלים ועיתים שוטה, ועל כן דומה הוא לקטן ש'אתי לכלל דעת'- קרטריון המופיע בגמ' בב"מ (עא, ב).
[8] בדבריהם הרחיבו את הדברים האם 'זכות רוחנית' כעין זו נחשבת זכיה או לא.
