שאלה שבועית: ביטול קידושין על ידי פסילת העדים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שבוע שעבר דנו בהרחבה בשאלה מהו היחס לאנשים הכשרים לעדות הנוכחים במעשה הקידושין, במקרה שהחתן ייחד עדים אחרים על הקידושין. שאלה זו עמדה ביסוד מחלוקתם של הג"ר יוסף שלום אלישיב והג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, שאף התיר לפיה ממזרים.
היום נעסוק בפתרון נוסף לבעיות ממזרות רבות- והוא- פסילת עידי הקידושין. בשאלות ממזרות רבות שהגיעו לפתחו של הגרע"י יוסף זצ"ל, ערך הגר"ע יוסף בירור אודות עידי הקידושין הראשונים, ובמידה והתברר שהיו פסולים לעדות בשעת הקידושין, התייחס הגר"ע יוסף לקידושין הראשונים כמבוטלים[1], והתיר את הילדים מבעלה השני לבוא בקהל.
נפתח בשני מקרים שהגיעו לפני בתי הדין בבאר שבע ובחיפה, נעמוד על הכרעות הדיינים וננסה להבין את ההבדל בין הכרעות בתי הדין
א) מקרה א'- עידי כתובה מחללי שבת- זוג נישא בכפר בקווקז וחי יחד מספר שנים שבמהלכן עלה לארץ והתיישב בה. לאחר שנים עזב הבעל את הארץ, ניתק קשר מאשתו וממשפחתו, והותיר את אשתו בכבלי עגינותה. חקירת בית הדין העלתה שהוא מתגורר בארצות הברית, נישא מחדש לאזרחית אמריקאית ונולדו לו ממנה ילדים, והוא מסרב בכל תוקף לתת גט לאשתו הראשונה. האשה הגיע לבית הדין בבאר שבע וביקשה מהדיינים- שימצאו מזור למכאובה.
בית הדין ישב על המדוכה ולאחר שהביאה את כתובתה בפני בית הדין, התברר שעידי הכתובה אינם בין החיים, אולם לפני בית הדין באו שני עדים כשרים והעידו שכל תושבי הכפר (למעט הרב), ובכללם שני עדים אלו החתומים על השטר הלכו לעבודתם בשבת כבחול, ועשאו בשבת מלאכות האסורות מהתורה. גם העדים המעידים בפני בית הדין חיללו שבת בין שאר אנשי הכפר, אולם עתה שבו בתשובה שלימה וכשרים לעדות.
על אף שאין בידנו ידיעה ברורה מי היו עידי הקידושין, ברוב המקרים עידי הכתובה הם גם העדים על הקידושין, ואם כן ידוע לנו על פי עדים כשרים שעידי הקידושין היו פסולים לעדות, ומעשה הקידושין בטל. לאור זה, רצה אב בית הדין- הרב אליהו אברג'יל להתירה להינשא כרצונה גם ללא קבלת גט מבעלה הסרבן. אולם שני הדיינים האחרים בהרכב- הרב צבי בירנבאום והרב ציון לוז חלקו וסברו שהרי היא אשת איש ואין להתירה להינשא ללא גט. ולכך הוכרע על פי הרוב שהאשה אסורה להינשא ללא גט מבעלה.
ברצוננו לעמוד על המחלוקת שנפלה בין חברי בית הדין.
ב) עד קידושין מחלל שבת- בפני בית הדין הגיעה אשה שבעל נפצע ונפגע פגיעת ראש קשה ומאז מוגדר כ'צמח' ולא ניתן לתקשר עמו, שאלתה בפיה- האם יש דרך להתירה מכבלי עגינותה.
בעקבות בירור של בית הדין עלה שאחד מעידי הקידושין למד אמנם בישיבה תכונית אך בצבא הפסיק לשמור מצוות (חילל שבת ועבר על איסורים נוספים), וכך היה גם כן בזמן עדותו על הקידושין.
לאור זה- שהתברר שאחד מעידי הקידושין היה פסול לעדות בשעת ראייתו, התייחסו בית הדין לקידושיה מבעלה הראשון כבטלים, והתירוה להינשא.
ברצוננו לעמוד על ההבדלים שישנם בין המקרה שהובא בפני בית הדין בבאר שבע למקרה של בית הדין בחיפה- שהובילו לפסקים השונים.
תשובה:
במסגרת פסקי הדין עלו מספר נידונים- עיקריים יותר ופחות, ונשתדל בדברינו להתייחס לחלקם.
א) שיקול צבורי היחס למעמד הנישואין- בפני הג"ר אהרן וואלקין[2] (בספרו זקן אהרן (א, פא)) הונחה שאלה הדומה בעיקרה לשאלות הנ"ל- אשה שבעלה ברח והותירה בעגינותה, ולאחר בירור התברר שבמעמד הקידושין נכחו מספר מצומצם של אנשים- שרובם היו קרובים, למעט שני העדים, אך הם היו ידועים כפורקי עול ומחללי שבת, ולאור זה רצה הרב השואל להתירה להינשא. הרב וואלקין התנגד להיתר זה בחריפות, נביא חלק מדבריו:
"בזה אתם באים לבקר לנקר ולחטט אחרי הקדושין. כחכמים הרואים את הנולד עליכם להבין כי על ידי עצות כאלו אפשר לקעקע את כל בירת טהרת ישראל ממסד ועד הטפחות, ולהרבות ממזרים בתוך עם קדוש, וקשר השדוכין יהיה מעתה לאו בר קיימא, כל אחד יסתרנו כרצונו! וגם מה יאמרו הבריות שאינן בני תורה בשומעם כי אפקעינהו רבנן לקדושין כמה שנים אחר החתונה בטענה שהעדים לא היו כשרים על פי דין תורה, אם כן ביודעם בנפשם שהרבה מקרים כאלו נמצא במדינתכם, יאמרו בצדק כי נשותיהן של אלו אינן שלהן כלל ומותרות לעלמא לכל גבר די תיצביין, ונתבטל כל החומר דאשת איש, איה הרואה שיראה את הנולד מהנהגה כזאת, לא יעשה כן בישראל, חלילה, חולין הוא לנענע את הבירה שכל בית ישראל נשען עליו, ובעתות כאלה שגברה הפריצות ומלאה הארץ זמה בעוה"ר, עלינו לחזק ולאיים חומר אשת איש ולא לעשותו לחוכא ואיטלולא בעיני הבריות שאינם יודעים להבחין בין דין לדין. ולכן במקרה זה שכבר עבר שמונה שנים אחר החתונה לא ירד בני עמכם לבקש שום עצה בכדי להפקיע הקדושין".
בעל הזקן אהרן מעלה בדבריו טיעון שאיננו נוגע לעצם ההיתר, אלא לרושם שעלול להיווצר ממנו בעיני המון העם- זלזול עמוק במעמד הנישואין!
אכן, נציין, שרוב הפוסקים לא נמנעו מלברר אחר כשרותם של עידי הקידושין גם אם הדבר יביא לביטול קידושין.
ב) הכרת העד את חומרת האיסור- במקרה שהגיע בפני בית הדין בבאר שבע- העידו העדים על כך שכל אנשי הכפר היו יוצאים לעבודה בשבת כבחול. נראה הדבר שאנשי הכפר לא היו מודעים למעלתה של השבת וחומרת חילולה. במצב כזה- בו עובר העבירה לא מודע לחומרת האיסור, אינו נפסל לעדות.
מקור הדברים הוא בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן צו) העוסקת בעידי קידושין שמעידים עליהם שמגלחים זקנם בתער- דבר האסור מד"ת, ורוצים על סמך זה לפסול את עדותם, לבטל את הקידושין ולהתיר את האשה להינשא ללא גט.
הג"ר עקיבא איגר בתשובתו כותב שאין להתירה בלא גט, שאין לפסול את העדים הואיל ואינם מודעים לחומרת איסור הגילוח בתער, מפני שהוא נפוץ ומצוי:
"אם כן יש לומר, דהשחתה בתער דנתפשט בעוונותינו הרבים אצל הרבה לא חשב שזהו איסור כל כך דלא משמע להו לאינשי דאסור, וכאשר באמת נזכר בג"ע דהשיב להמוכיח שהרבה אנשים חשובים עושים כן, וכיון דבאמת פשתה המספחת בזמנינו גם לאותן הנזהרים בשאר דברים נדמה להם דאינו איסור כל כך".
ג) תינוקות שנשבו- בנוסף, מכך שאנשי הכפר נהגו גם לפקוד את בית הכנסת בשבת לפני הליכתם לעבודה, ניתן להסיק שלא חיללו את השבת ברגל גסה, כאות למרד וכפירה, ובמצב זה לא ברור שנפסלים לעדות.
הרמב"ם בהלכות ממרים (ג, ג) בעוסקו בהגדרת אפיקורוס כותב:
"במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס. ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם, כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".
ישנם פוסקים האומרים[3] שתינוק שנשבה אינו נפסל לעדות, ולאור זה נראה שאנשי הכפר לא ייפסלו לעדות[4].
כאן, נפגשים אנו בהבדל ראשון בין שני המקרים שהצגנו- בעוד שבמקרה מהכפר בקווקז ניתן להגדיר את אנשי הכפר כתינוקות שנשבו, וכן לומר שאינם מכירים את חומרת האיסור אותו עברו, במקרה האחר העד למד בישיבה תיכונית, ובודאי היה מודע לאיסור השבת, מעלתו וחומרתו, ואם כן נפסל לעדות לאור טענות אלו.
ד) האם צריכים העדים לדעת שנפסלים לעדות- השולחן ערוך בהלכות עדות (לד, כד) פוסק:
"כל מי שהעידו עליו שעבר עבירה פלונית, אף על פי שלא התרו בו, שהרי אינו לוקה, פסול; והוא שעבר על דברים שפשט בישראל שהם עבירה. אבל אם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג, צריכים להזהירו ואחר כך יפסל. כיצד, ראוהו קושר או מתיר בשבת, צריכים להודיעו שזה חילול שבת, מפני שרוב העם אינם יודעים זה. וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב, צריכים להודיעו שהיום שבת, שמא שוכח הוא. וכן המשחק בקוביא תמיד, או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו, צריכים העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות, שרוב העם אינם יודעים דברים אלו..".
מדייק הסמ"ע מדבריו שישנם ג' דברים שצריך לוודא שהעד מודע להם לפני שנפסל לעדות ללא התראה- 1) שיודע שמעשהו אסור, 2) שיודע שהוא נמצא בזמן בו אסור לעשות את המעשה, והשלישי:
"אף שהוא ידוע שהוא יודע להמעשה שהוא עושה שעושהו באיסור, מכל מקום אי איכא למימר שאינו יודע שיפסל על ידי זה, צריך להודיעו".
לדברי הסמ"ע לא ניתן לפסול לא עדות כל עוד העד אינו יודע שנפסל לעדות בעקבות מעשהו. אכן, הנתיבות (נתיבות המשפט שם ס"ק טז) חולק על הסמ"ע, וסובר שגם אם אינו יודע שנפסל לעדות בעקבות מעשהו- פסול לעדות:
"ולפי עניות דעתי נראה, דבזה ודאי פסול, דהא רשע נקרא והתורה אמרה "אל תשת רשע עד", ולא חילק רחמנא".
גם לדברי הסמ"ע כתבו דייני בית הדין בחיפה שמסתבר שהעד שבא לפניהם היה מודע לכך שהמעבר על איסור חמור זה פוסלו לעדות- שהרי בא ממשפחה דתית ולמד במוסדות דתיים.
ד) האם ניתן לפסול את העדים שלא בפניהם- כאמור, במקרה של בית הדין בבאר שבע עידי הכתובה כבר אינם בין החיים, ואם כן נמצא שפסולם לעדות נעשה שלא בפניהם. האם במצב זה ניתן לפסול את העדים? הרב אברג'יל הוכיח ממספר ראשונים שניתן לפסול את העדים לעדות שלא בפניהם, כדוג'- הריב"ש בתשו' (סי' רסו) שכתב:
"דמאי דאמרינן אין מזימין את העדים אלא בפניהם זהו לחייבן בגוף או בממון מועשיתם לו כאשר זמם. וטעמא משום דכתיב והועד בבעליו... אבל לבטל עדותן לא. דכיון שהמזימין מעידין בגופן של מוזמין לומר עמנו היו במקום פלוני. והתורה האמינתם. הרי הוא כאלו פסלום בגזלנות או בשאר פסול הגוף. שיכולין לפסלן ולבטל עדותן אפי' שלא בפניהם".
וכתב שהואיל וזוהי שעת הדחק- שאשה זו עגונה שנים רבות- ניתן להסתמך על ראשונים אלו הסוברים שניתן לפסול את העדים גם שלא בפניהם.
מנגד, הדיינים האחרים מציינים לרשימה של ראשונים ואחרונים החולקים בדבר וסוברים שאין לפסול את העדים אלא בפניהם, כדוגמת חכמי טוליטולא המובאים בבית יוסף (אבה"ע סי' מב):
"מצאתי כתוב שאחד קידש בפסולי עדות והתירה רבי חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטולא וגזרו עליו נידוי שיחזור בו.. ועוד אפילו היו פסולי עדות דאורייתא אם לא נתקבלה עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה".
ועל כן נתון הדבר בספק- ומספק לא ניתן להתיר לאותה אשה להינשא ללא גט.
במקרה שבא לפני בית הדין בחיפה, העד שהועד עליו שהפסיק לשמור תורה ומצוות לא היה בארץ, אולם לא התנגד ליצור קשר עם בית הדין. בית הדין יצר עמו קשר באמצעות ה'סקייפ', ולאחר בירור שערכו עמו ועדים שהעידו בפני בית הדין ובפניו על מעשיו, פסלוהו לעדות באמצעות הסקייפ.
ה) שמא עשו תשובה- רבי יהודה בן הרא"ש בתשובה בשו"ת זכרון יהודה (סי' פב) (העוסקת בהיתרו של רבי חיים הארוך הנ"ל) כותב בתוך הדברים טענה נוספת למה לא ניתן להתיר אשת איש על סמך פסלותם של העדים:
"עדיין צריכה גט שהרי משום חומרת א"א יש לנו לומר שמא עשו תשובה כדאמרינן בפ"ב דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו".
בית הדין בחיפה שאל את אבי הכלה שהיה מסדר הקידושין האם אמר לעדים לפני החופה לעשות תשובה, והוא השיב שאינו נוהג לומר זאת כשמחתן זוגות דתיים. לאור זה (לאחר שהוכח שאכן חילל שבת ולא שמר מצוות), סברו בית הדין שאין לחשוש שמא הלה עשה תשובה לפני עדותו.
ו) האם עידי הכתובה הם עידי הקידושין? נקודה נוספת, מהותית ומשמעותית עליה יש לתת את הדעת היא, במקרה שבא לפני בית הדין בבאר שבע- איננו יודעים מי היו עידי הקידושין ומהי רמת כשרותם, וכל הדיון נסוב אודות עידי הכתובה- האם כשרים או פסולים לעדות, מתוך הנחה שעידי הכתובה הם הם עידי הקידושין- כמו שנהוג בדרך כלל בימנו בחופות הנערכות בארץ.
אולם הנחה זו צריכה בדיקה- מנין לנו שאכן המנהג באותו איזור בקווקז היה שעידי הכתובה הם הם יהיו עידי הקידושין, הרי מצאנו מקומות בהם נהגו להביא שתי כיתות עדים שונות לכתובה ולקידושין[5]! וגם אם נניח שברוב המקומות נהגו שהעדים החותמים על הכתובה משמשים גם כעידי הקידושין, לא ניתן להסתמך על רוב זה, מפני שברוב התלוי במנהג איננו הולכים אחר הרוב להתיר איסור אשת איש[6].
גם בנקודה זו ישנו הבדל בין המקרים- אמנם במקרה שבא לפני בית הדין בבאר שבע לא נודע מי הם עידי הקידושין והאם כשרים הם או פסולים, אולם במקרה שבא לפני בית הדין בחיפה- ידוע לנו מי הם עידי הקידושין, וידוע לנו שאחד מהם פסול לעדות.
עלו אם כן שלושה הבדלים עיקריים בין המקרים- א) האם ידעו העדים את חומרת האיסור/האם נכללו בגדר תינוק שנשבה או לא? ב) האם ניתן לפסול את העדים בפניהם? ג) האם יודעים אנו מי הם עידי הקידושין בכדי לפסולם?
לסיום, נביא את לשון פסקי הדין של שני בתי הדין:
פסק בית הדין בבאר שבע:
"אשר על כן, מכל הנ"ל נראה לי שאין להתיר אשה אומללה זו בלא גט פיטורין כדמו"י על סמך העדויות שנתקבלו בפנינו בלבד. ויש לעשות מאמץ רב ועליון למצוא דרך אחרת להוציאה מכבלי סרבנות בעלה לאחר שנות פרידה רבות, והשי"ת יצילנו משגיאות, ואבי יתומים ודיין אלמנות יאיר את עינינו למצוא פתרון (אם ישנו) לאשה אומללה זו, אכי"ר.
הרב ציון לוז-אילוז, דיין. מצטרף לדברי חברי, הרב צבי בירנבאום, דיין.
לאחר שמיעת האשה וקבלת העדות, ביה"ד מחליט ברוב דעות שאין מקום להתיר האשה ללא גט המיעוט סובר שאין צורך בגט".
ניתן היום, ד' בניסן תשס"ט (29/03/2009).
|
הרב אליהו אברג'יל, אב"ד |
הרב צבי בירנבאום, דיין |
הרב ציון לוז-אילוז, דיין |
פסק בית הדין בחיפה:
"לאור כל האמור לעיל, קובע בית הדין כי המבקשת [מ'] דינה כפנויה ורשאית להינשא כדת משה וישראל ללא צורך בסידור גט.
בית הדין מבהיר בזאת כי פסק הדין נכתב מתוך אחריות וזהירות רבה על מנת להציל אישה מעגינותה. הדבר ברור כי האחריות המוטלת על כתפי הדיינים המתירים אשת איש כבדה מנשוא, אמנם, אלוקים ניצב בעדת אל, ולפיכך יש לבית הדין סייעתא דשמיא מיוחדת בבואם לפסוק לכלל ולפרט בעניינים חשובים אלו.
ואף רבותינו שקדו רבות על כך ונכנסו גם לפרצות דחוקות כדי להתיר אשת איש שמעוגנת או ממזרים מחד, וכדי להציל את האישה מקלקולים חמורים שונים מאידך. וראה מה שכתב בשו"ת עין יצחק (סימן סד) שאם נדון לחומרא יצא חורבא וקלקול רב ולכך אין לנו להחמיר מצד חומרא בעלמא רק מה שהדין נותן מצד הדין, וכיון שמצד הדין אין לחשוש לקידושין ממילא אין אנו רשאים להחמיר בזה אלא פסקינן כדין שאין לחשוש לקידושין עיין שם. ודון מינה גם לנדוננו. וד' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו הקדושה אמן.
והנה סמוך לחתימה התקבלה בצער רב ההודעה כי אדהכי והכי נטרפה השעה והבעל שבק חיים לכל חי, ומשכך פסק דין זה נותר להלכה ולא למעשה. למרות האמור, בית הדין מאשר לפרסם את פסק הדין מתוך תפילה שלא יזדקקו בנות ישראל לכך".
ניתן ביום י"ד בטבת התשע"ז (12/01/2017).
הרב אברהם מאיר שלוש- ראב"ד הרב דניאל אדרי- אב"ד הרב שמואל אברהם חזן, דיין
[1] לשיטתו- שאין מצרפים את הכשרים לעדות שנכחו במעמד הגירושין, בה עסקנו בהרחבה בשבוע שעבר.
[2] שימש ברבנות בכמה עיירות בליטא רוסיה ופולין, נספה בשואה האיומה בשנת תש"ב.
[3] לדוגמא- עיינו בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן שלא).
[4] הרב משה גנץ אומר, שגם חילוני הגדל בימנו בארץ בבית שאינו שומר תורה ומצוות מוגדר כתינוק שנשבה, ואינו מוגדר כרשע הנפסל לעדות! ואף יין הנוגע בו לא יהיה יין נסך.
[5] כראיה לקיום מנהג כזה, ציינו הדיינים לתשובה של החת"ם סופר שהסביר שהנוהג שגם החתן יחתום על הכתובה- נועד למקרה שעידי הכתובה יימצאו פסולים, שאז עדיין יוכשר שטר הכתובה על ידי חתימת ידו של החתן. אם אכן בזמן החת"ם סופר עידי הכתובה היו גם עידי הקידושין- לא תעזור חתימתו על שטר הכתובה- שהרי במקרה בו יתברר שהעדים פסולים ייבטלו הקידושין! מוכח שעידי הכתובה ועידי הקידושין היו שתי כתות עדים נפרדות.
[6] על פי הסוגיא בקידושין (נ, ב), ובראשונים שם.
