שאלה שבועית: ייחוד עדים בגיטין וקידושין
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור שבוע שעבר דנו בהרחבה בשאלת ההתבססות על 'אומדנא' בעדות קידושין וגרושין- שהיא 'עדות קיום', הבאנו את הצדדים השונים בשאלה, ואת שיטות הראשונים והאחרונים בסוגיא.
בין השאר הובאו דברי הרשב"א שנפסקו ברמ"א (אבן העזר מב, ד):
"וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אף על פי ששמעו שאמר: התקדשי לי בחפץ פלוני, ואחר כך יצא מתחת ידה, אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש".
1) עדים שלא ראו את המעשה- הראשון לציון הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל השתמש בתשובתו בדברי הרמ"א הללו להתיר על ידם ממזרים:
בשו"ת יביע אומר (חלק ט, אבן העזר ב) נשאל כך:
"נשאלתי מאת הרבנים בסאן פאולו (ברזיל), אודות איש ואשה שנישאו בחופה וקידושין, בחודש טבת תשל"א, ע"י "רב" אחד שידוע שהיה קל בדעותיו. הזוג הזה הסתכסכו ביניהם בקטטות ומריבות, והאשה נפרדה מבעלה בפירוד אזרחי בלי גט, ועברה האשה לגור יחד עם איש אחר. ובשנת תש"מ נולד להם בן, ובשנת תשד"מ קיבלה האשה גט מבעלה כדת משה וישראל. הרה"ג רבי אליהו ברוך וואלט סידר את הגט, וכתב בתעודת הגירושין שהאשה אסורה לבעל ולבועל. הבן שנולד לזוג, התחיל לפני כשש שנים להופיע בבית הכנסת לומר קדיש על פטירת אביו. ומאז הלך והתחזק בשמירת תורה ומצות, ואף הלך ללמוד בישיבה תיכונית אשר בברזיל, ואח"כ נסע לארץ ישראל לתקופה קצרה ללמוד בישיבה, והיום הוא שומר תורה ומצוות. ובהיות שכעת הגיע ל'פרק הנושא'[1], בא לפני הרבנים ונפשו בשאלתו להתירו לבא בקהל ה'".
מבירור שנערך עלה, ששני העדים על מעשה הקידושין היו מחללי שבת, ומלבד זאת לא נכחו במעמד הקידושין עצמו, מפני שהיו חלק ממקהלה שהיתה בזמן הקידושין בעזרת הנשים ותפקידה היה לומר פסוקים בשירה ובזמרה בעת הקידושין. לא זו בלבד- "העד סיפר, שבשעתו שאל את המסדר קידושין, איך אני יכול לחתום על הכתובה, ואני לא נוכחתי בעת הקידושין, והוא השיב לו, מספיק שאתה נמצא בבנין של בית הכנסת, איפה שנעשית החופה והקידושין".
לאור העובדה שהעדים לא ראו את מעשי הקידושין, וגם אם היו רואים את מעשה הקידושין פסולים הם לעדות בעקבות חילול השבת שנגועים בו, בטל מעשה הקידושין (שנעשה בין הבעל הראשון והאשה), ונמצא שאבי הבן לא בא על אשת איש, ואם כן לכאורה הבן מותר לבוא בקהל.
2) נמצאו העדים קרובים ו/או פסולים- בתשובה נוספת העוסקת גם היא בהיתר ממזרים דן הגר"ע יוסף (יביע אומר חלק ח אבן העזר, ג) בשאלה שהגיע מהרב דניאל לוי, רב קהילה בציריך שבשוויץ:
עיקרי המעשה היו שהאשה יצאה מבעלה הראשון אחרי שהתברר שעסק בגניבה עוד קודם החתונה, אולם לא נעשתה פעולת גירושין כהלכתה, ולאחר מכן נשאה לאדם אחר על ידי "רב" רפורמי ונולדו לה מספר ילדים, ושאל אחד הילדים את הגר"ע יוסף האם רשאי הוא לבוא בקהל או לא? לאחר בירור עלה שאחד העדים למעשה הקידושין היה קרוב לכלה בקרבה הפוסלת לעדות, וכן ששני העדים היו מחללי שבת בפרהסיא- דבר הפוסלם לעדות. ואם כן, מסיבה זו מתברר לכאורה שמעשה הקידושין הראשון מתבטל, וממילא בניה מהשני אינם ממזרים.
3) הנוכחים הנוספים במעשה הקידושין- אולם, בשלב זה מעורר הגרע"י נקודה נוספת- עליה נסוב עיקר נידוננו היום-במעשה הקידושין נכחו אנשים נוספים, שיתכן וחלקם היום שומרי מצוות הכשרים להעיד, ואם כן, על אף ששני העדים שהתבקשו על ידי מסדר הקידושין להעיד היו פסולים- ניתן להכשיר את הקידושין הראשונים על סמך העדים הנוספים שהיו למעשה. משמעות הדבר- שמעשה הקידושין של הבעל הראשון שב ותופס, ונמצא שבניה מבעלה השני- ממזרים!
ואכן, מסיבה זו, הג"ר יוסף שלום אלישיב זצ"ל סבר (קובץ תשובות ה, קצג) שבמקרים אלו הקידושין הראשונים קיימים, וממילא ילדי האשה מבעלה השני- ממזרים.
אולם הגרע"י סבר שאינם ממזרים, זאת משום שהחתן ייחד את העדים (אמר להם 'אתם עידי'), ואם כן רק הם יכולים להעיד על מעשה הקידושין ולקיימו, והואיל שלפחות אחד מהם מהם קרוב או פסול- עדותן בטילה.
ברצוננו להבין על פי דברי הגרי"ש אלישיב:
א. ראשית- מדוע איננו פוסלים את האנשים הכשרים העומדים בקהל לעדות? הרי בקהל ישנם אנשים פסולים לעדות- כדוגמת קרוביהם של החתן והכלה ויודעים אנו ש'נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה'?
ב. שנית- אם אכן כל מי שבקהל יכול להצטרף לעדות למה נועדה אמירת 'אתם עידי'[2]?
ג. וכמשך לבירורים הקודמים- במידה ומסדר הקידושין שכח להזכיר לחתן לייחד עדים- האם יש לחזור על מעשה הקידושין, או לא?
תשובה:
א) דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול- אחת מההלכות היסודיות בדיני עדות היא 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה'- אם חלק מהעדים בכת פסולים לעדות- כל העדות בטילה. מקור הלכה זו הוא במשנה במסכת מכות (ה, ב- ו, א).
"ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה[3]".
על פי מה קובעים אנו מי נכלל בכת אחת (וממילא פוסל אותה אם הוא קרוב או פסול) ומי לא[4]? ממשיכה המשנה ואומרת:
"...ואימתי [אומרים אנו שאם נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה] בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש".
ובגמ' מסביר רבא את דברי המשנה:
"אמר רבא הכי אמרינן להו [לעדים] למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו? אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, אי אמרי למיחזי אתו מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש".
ב) מתי הקרוב והפסול מצטרפים- בביאור דין המשנה והגמ' נחלקו הראשונים:
1) שיטת תוס': ביאה לבית הדין- תוספות (שם, ד"ה שמואל) במקום מקשים ממעשים שבכל יום, שבהם על אף נוכחות הקרובים מכישרים אנו את עדות העדים הכשרים:
"קשה היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל".
תוס' משיבים שהימצאות קרוב או פסול בין העדים פוסלת את עדות כולם, רק במידה שהגיעו לבית הדין להעיד-
"לכן נראה לר"י דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודה לא".
לדבריהם, אין צורך לייחד את העדים המעידים על מעשה הקידושין כדי להבדילם משאר הנוכחים שחלקם פסולים לעדות, משום שכל עוד לא יגיעו הפסולים להעיד בבית הדין- לא פוסלים את עדותם של העדים הכשרים.
2) שיטת רש"י: כוונה להעיד בשעת הראיה- מדברי רש"י (מכות שם ד"ה אבל, וד"ה היכי[5]) נראה שהמדד הקובע להצטרפות הפסולים לכת (וממילא- לכך שיפסלו את כל הכת) הוא האם היתה להם בשעת הראיה כוונה להעיד, או לא; במידה והיתה להם כוונה להעיד- פוסלים את שאר העדים, ואם לא- אינם פוסלים.
לדברי רש"י כתב הריטב"א (חי' למכות שם) שיצטרכו לייחד עדים-
"שאם לא כן ויש שם שום קרוב אולי נתכוין להיות עד ופוסל את כולם, והו"ל מקדש בעדים פסולין או מקדש בלא עדים שאין קדושיו כלום[6]".
כדברי רש"י נראה גם מהרמב"ם (עדות ה, ג), וכן הסבירו בדבריו הב"י ואחרונים נוספים.
3) שיטת הריטב"א: חילוק בין עידי קיום לשאר עדים- הריטב"א בחידושיו לגיטין (יח, ב) מביא בשם רבו הרא"ה דרך נוספת בשאלה מתי קרוב או פסול פוסלים את כל העדות:
"ואומר רבינו נר"ו, דהיינו דוקא בדבר שתלוי במעשה כגון הלואה או אחד שהרג את הנפש דסהדי לא עבדי מעשה דאינן אלא לשקרי. אבל בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתן של עדים שאף על פי שקדשה בפנינו וידוע הדבר, כל שלא קדשה בעדים אינה מקודשת וראייתן של עדים הוא שעושה המעשה, כל זמן שיהיה שם קרוב או פסול אין הקידושין כלום דעדות הכשרים בטלה".
בשאר עדויות, הקרוב או הפסול פוסלים את שאר העדים רק אם הגיעו לבית הדין להעיד, אולם עצם ראייתם את המעשה אינה פוסלת. שונה הדבר בעדות על קידושין, שם העדים בראייתם מקיימים את המעשה- מחילים אותו, ומסיבה זו גם אם קרוב או פסול יראה את המעשה- עדותו תפסול את שאר העדים.
מסיבה זו, אומר הריטב"א שהחתן מחויב לייחד עדים[7], משום שבלא זה הקרובים הנמצאים בקהל (וכן אם ישנם פסולים) שרואים את מעשה הקידושין יפסלו את עדותם של שאר העדים, וממילא יבטלו הקידושין- מפני שנעשו ללא עדים.
השולחן ערוך (חו"מ לו, א) פוסק כשיטת רש"י והרמב"ם ב'סתם', ואת שיטת תוס' מביא בשם יש אומרים. ועל פי כללי הפסיקה בשולחן ערוך- הלכה כסתם. שיטתו של הריטב"א בשם רבו מובאת בנושאי הכלים של השו"ע[8], וחששו לכתחילה לדבריו- לייחד עדים.
ג) ייחדו עדים ונמצא אחד קרוב או פסול- במקרה שייחדו עדים ונמצא אחד מהם פסול- כבמקרה שלנו, נראה מסברה שגם הסוברים שאין צורך לייחד, יודו שעדותם בטילה, וממילא המעשה בטל, ולא ניתן לצרף אנשים נוספים שהיו עדים למעשה- מפני שכוונתו היתה שרק הם יהיו עדיו ולא האחרים[9].
דעת החוות יאיר- אמנם, החוות יאיר (סי' יט) מחדש, שייחוד העדים אינו מונע מלהחשיב עדים כשרים נוספים בקהל ולצרפם לעדות:
"במה דברים הנ"ל אמורים במקדש לפני פסולי עדות ואין זר ביניהם רק המקדש והמקודשת והעדים הפסולים אי מדאורייתא או מדרבנן או בעד אחד, מה שאין כן אם נעשית החופה בפני קהל עדות ישראל ובלי ספק שכמה וכמה מהעומדים סמוכים שמעו וראו...הוי מקדש בפני ב' עדים כשרים וקידושיו קידושין. ואין לומר דיחוד לעדים וחד מהם פסול מגרע גרע דהוציא את כל הקהל מכלל עדים דהא ודאי ליתא דאפילו ייחוד תרי לעדות, מכל מקום כל בי תרי מצי להעיד".
בעדות קיום- דעתו על הכשרים בלבד- בדומה עולה גם מדברי האבני מילואים (אבה"ע מב ס"ק ו) שמביא את קושיית תוס' הנ"ל- כיצד ניתן להכשיר עדות קידושין הנעשית במעמד קרובים ופסולים? ומציע דרך נוספת ליישב את קושייתם 'לולי דבריהם':
כפי שהזכרנו, עדות קידושין שונה מעדות ממונות- בעוד שבממון 'לא איברו סהדי אלא לשקרי'- העדים בקידושין נועדו לקיים את הדבר- להחיל את הקידושין. מסיבה זו- הואיל והחתן זקוק לעדים כדי שקידושיו יחולו דעתו מראש היא שרק העדים הכשרים יהיו עדיו ולא הפסולים-
"ולפי זה, כיון דבגיטין וקידושין צריך עדים לגוף הדבר וצריך לכוון לעדות.. כל היכי דבעי כוונה לעדים כמו בגיטין וקידושין דהאיש והאשה צריכין שניהם כוונה שיהיו הקידושין בעדים והמקדש בלא עדים לא הוי קידושין כלל וכל שמכוין לעדים דעתו על הכשרים ותו לא מיפסל ע"י קרובים או פסולים. וזה ברור".
לאור דברי האבני מילואים הללו, לכאורה גם במקרה בו ייחד החתן עדים- אין כוונתו בייחוד זה לפסול את שאר עדים הכשרים שבקהל, אלא להדגיש שמעוניין הוא בעדות הכשרים- ועל כן גם אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדיין ניתן יהיה לסמוך על אנשים כשרים שנכחו בשעת המעשה בקהל וראו את מעשה הקידושין!
ואכן, החת"ם סופר (אבן העזר א סי' ק) השתמש בדברי האבני מילואים הללו גם במקרה בו ייחדו עדים, וכך היה המעשה:
"רב אחד סידר קידושין וצירף עמו שמש אחד להיות ב' עדים מיוחדים, והיה שם עוד רבנים ואנשים הרבה בחופה, אבל לא השגיחו על הקידושין כנהוג ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה 'שני בשני בחד בעל' ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים[10]".
ובתוך תשובתו מביא החת"ם סופר את דברי האבני מילואים הנזכרים, וכותב:
"ואם כן הכא, אף על פי שהזמין הרב המסדר זה הפסול להצטרף לאו כל כמיניה להפסיד הקידושין שהחתן והכלה מיאנו בו [בשמש- שהרי התברר שהוא עד פסול] ולא רצו שיהיה עליהם עדים זולתי הכשרים".
ד) מחלוקת הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף- לאור דברים אלו, כתב הגרי"ש אלישיב בתשובתו שגם במקרה שאירע בציריך- שהחתן ייחד עדים ועתה מתברר שאחד העדים היה פסול, לאור דברי האבני מילואים והחת"ם סופר הללו מצטרף הרב המקדש יחד עם העד הכשר שנותר, ונמצא שעדיין ישנם שני עדים כשרים על מעשה הקידושין עם בעלה הראשון[11], ועל כן הבנים שנולדו לה מבעלה השני- ממזרים[12].
אולם הגרע"י בתשובתו חלק וסבר שאין לקבל את חידושו של האבני מילואים להלכה- שהרי מהראשונים שהקשו כקושיית תוס' ויישבו בדרכים אחרות מוכח שלמדו שלא כדברי האבני מילואים, וגם האבני מילואים עצמו סייג את דבריו וכתב שאומר את דבריו "לולא דברי הראשונים".
הגרע"י מציין בתשובתו לראשונים רבים מהם נראה שכשייחדו עדים והתברר שאחד מהם קרוב או פסול- לא ניתן להסתמך על עדות אנשים נוספים שהיו בקהל. מסיבה זו, ובתוספת נימוקים נוספים מתיר הגרע"י את אותם ילדים לבוא בקהל ה'[13].
[1] לשלב שבו מעוניין הוא להתחתן- לשאת אשה ולהקים בית.
[2] ניתן להשיב על שאלה זו ולומר שהצורך באמירת 'אתם עידי' אינה נובעת מכורח הלכתי כל שהוא, אלא רק נועדה לעורר את העדים שישימו לב למעשה הקידושין המתרחש.
[3] נחלקו תנאים בהמשך המשנה האם 'נמצא אחד מהן קרוב או פסול נאמר בדיני נפשות בלבד (ר' יוסי) או גם בדיני ממונות (רבי). נחלקו האמוראים כמי לפסוק. ונחלקו הראשונים למי דומה עדות גיטין וקידושין- האם לדיני ממונות או לדיני נפשות (ר' ברש"י ובתוס' שם). בדברנו נצא מתוך נקודת הנחה שהלכה זו נאמרה גם בעדות גיטין וקידושין.
[4] הרי לא ניתן לומר שבכל מקרה שהיו עדים לו קרובי משפחה לא יהיה ניתן להעמיד לדין את הנידונים.
[5] וכן מופיע ברשב"ם (ב"ב קיג, ב ד"ה שלושה שנכנסו).
[6] הריטב"א כותב זאת כקושיא על דברי רש"י, מפני שהגמ' בקידושין מג, א אמרה שאין צורך באמירת אתם עידי. ומוסיף הריטב"א: "ואף על פי שנהגו בקצת מקומות לסיים עדים בקידושין לא משורת דין התלמוד עושין אלא לפי שחשו לפי' רש"י ז"ל".
[7] על אף שבחתימת דבריו כתב הריטב"א לצדד כרא"ה, לכאורה סותר הדבר את דבריו בחידושים למסכת מכות, המופיעים לעיל.
[8] ראה לדוג' בקצות החושן חו"מ לו ס"ק א.
[9] ראה בתשו' הגרע"י ביביע אומר שם שהוכיח זאת מראשונים רבים.
[10] בין השאר דן החת"ס בתשובה זו על היכולת להסתמך על אומדנא בעדות קידושין- השאלה בה דנו בהרחבה בשבוע שעבר.
[11] נציין, שהגרי"ש בתשובה מציין לחוות יאיר הנ"ל וכותב שלמעשה פסק החוות יאיר ש"בייחוד עדים פסולים יש צורך לקדשה שנית", אולם גם לדבריו אינו חוזר בו מדבריו, וטעמו: "מכל מקום בנדון דנן שהרב מסדר הקדושין היה רב מובהק יש להניח שהקדושין נערכו כדין, ולא ייחד אותם לעדים".
[12] במקרה בו אמר 'רק אתם תהיו עידי', יודה הגרי"ש אלישיב.
[13] ניתן למצוא בפסקי הדין הרבניים דיונים רבים אודות דברי החת"ם סופר והאבני מילואים הללו- נציין לדוג' לפסקי דין רבניים חלק כא עמ' 175 (וכן באתר 'פסק דין' ניתן למצוא פסקי דין מהתקופה האחרונה שעסקו בשאלות כעין אלו- לדוג'- פסק דין של בין הדין בחיפה שעסק באשה שבעלה נפגע בראשו והוא במצב 'צמח', והיא יושבת בעיגנותה, ועתה התברר שאחד מעידי הקידושין היה מחלל שבת, ודנו האם על סמך זה ניתן לבטל הקידושין ולהתירה להינשא.
