שאלה שבועית - מורא אב
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
הגמ' בקידושין (לא, ב) אומרת:
"תנו רבנן: איזהו מורא ואיזהו כיבוד? מורא- לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. כיבוד- מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא".
נעסוק היום בגדרי "ולא סותר את דבריו", הנכלל במצוות 'מורא'
א) האסור הפשוט לסתור את דברי אביו מתייחס לאדם המתווכח עם אביו וסותר את דעתו- שאלתנו היא, האם מכח ציווי אסור לאדם לפעול נגד רצונו של אביו, או שמא מכח האיסור לסתור את דבריו מצווה הוא גם לשמוע בקולו?
נביא מספר דוגמאות: 1) האם מותר לבחור ללכת לקורס קצינים נגד רצון ההורים?
2) אדם רוצה להצביע בבחירות למפלגה חילונית ואביו אומר לו שלא יצביע להם- האם צריך לשמוע בקולו או לא?
3) אדם שרוצה לישא אשה מסוימת וההורים לא מסכימים- האם חייב לשמוע בקולם? האם יהיה הבדל בין אשה הוגנת לאינה הוגנת לו (שיש לה בעיה אובייקטיבית)?
4) נשאלתי לפני שנים, מפי אדם שהחל ללמוד רפואה- אביו רוצה שיהיה מנתח לב, ואילו הבן רוצה להתמקצע במקצוע רפואה אחר ששעות העבודה בו יהיו סבירות יותר- האם עליו לשמוע בקול אביו.
השאלה העיקרית העומד בבסיס נידונים אלו היא- האם חייב הבן לציית לאביו בדבר הנוגע לחיי עצמו, ולאב אין ממנו הנאה ישירה?
ב) בגמרא בקידושין (לב, א) נחלקו אמוראים האם ההוצאות על כיבוד ההורים מוטלות על הבן או על האב? להלכה נפסק (שו"ע יו"ד רמ, ה) שכיבוד אב משל אב, ואם כן, הבן אינו צריך להוציא הוצאות על כיבוד אביו. במידה והאב פונה ומבקש מבנו שיביא לו בצורה קבועה מידי יום סטייק טרי- האם על הבן למלא את רצון אביו ולקנות לו מיד יום סטייק טרי מכספו מדין 'לא יסתור את דבריו', או לא?
ג) בגמרא בקידושין (לא, א) מובאים שני מעשים מהם לומדים חז"ל את גדרה של חובת כיבוד אב ואם:
"בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו".
חז"ל לומדים ממעשהו של דמא בן נתינה את גדרי כיבוד אב ואם. ולכאורה מצד גדר כבוד אב ואם לא היה על דמא בן נתינה להפסיד את סכום הכסף הגדול מפני כבוד אביו- שהרי כיבוד אב הוא 'משל אב' בלבד.
יש שרצו לומר שדמא בן נתינה לא היה מחויב לנהוג כך, אולם מפשטות לשון הגמרא לא נראה כך.
תשובה:
נביא שלוש שיטות בגדר חובת 'מורא', ולאורן נדון בדוגמאות השונות:
הגמ' ביבמות (ה, ב) אומרת:
"דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'- כולכם חייבין בכבודי...דתניא יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי".
מדברי הברייתא שאמרה שהבן אינו צריך לשמוע בקול אביו כאשר מצווהו לעשות דבר אסור, מבואר שלולי שהיה בדבר איסור היה הבן מצווה לשמוע בקול האב.
ומצינו בדבר ג' שיטות בראשונים:
א) לשון רש"י היא:
"היטמא- בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר".
ומבואר מדבריו, שהגם שאין לאב הנאה מהצווי שמצווה את הבן, חייב הבן למלא אחר צוויו (לולי האיסור).
מדברי רש"י עולה שאם האב אינו רוצה שבנו ייצא לקצונה, על הבן למלא אחר רצונו של אביו.
ב) תוספות לעומתו מעמידים את אחד המקרים שהביאה הגמ'- שאמר לו אביו לחמר בשבת (אחר בהמתו) כדי שיביא עבורו גוזלות.
תוס' מעמידים במקרה בו ישנה הנאה לאב, ורק אז ישנה חובה על הבן לשמוע בקולו (לולי האיסור שבדבר). חובה זו אינה מדין מורא אלא מדין כיבוד אב- 'מאכילו ומשקהו'.
אולם במידה ואין הנאה לאב אין הבן חייב לשמוע בקולו.
ייצא אם כן, ששאלת השמיעה להורים שאינו מעוניינים שבנם ייצא לקורס קצינים- תלויה במחלוקת רש"י ותוס' . ושורש מחלוקתם היא האם אי ציות להוריו נחשב כ''סותר את דבריו ונכלל בכלל מורא, או לא.
ג) שיטה שלישית בזה היא דעתו של הרשב"א:
"ואף על פי שאמר לו האב לחמר אחר הבהמה לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה וכדאמרינן בקידושין (לא, ב) איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום אין זה כבוד שנצטוה עליה וכבוד כזה אין בו עשה של תורה שידחה אפילו לאו גרידא".
מדייק הגר"א מדבריו שציות לדברי האב בדבר שאין בו הנאה לאב אינו 'עשה של תורה', ועל כן לא היתה הו"א שציות כזה ידחה לאו.
דברי הרשב"א טעונים הסבר- אם יש חיוב (מדין כיבוד הורים) מדוע באמת שלא ידחה את הלאו? ניתן להשיב- שמי שלא שומע בקולו של האב ללא סיבה- מזלזל באב, ולכן הדבר אסור. אולם אם אינו שומע בקולו של האב כדי לקיים את מצוות ה' לא נחשב הדבר כזלזול בכבודו של האב.
לפי זה רוצה הרב אריאל לומר שלדעת הרשב"א יהיה מותר לבן ללכת לקורס קצינים גם נגד רצון הוריו, הואיל ואין בזה זלזול בהם.
נישואין נגד רצון ההורים- המהר"י קולון נשאל האם יש רשות ביד האב למחות ביד בנו הרוצה לישא אשה מסוימת, והאב אינו רוצה. והשיב שאין הדבר בכלל האיסור לסתור את דבריו, ועל כן אינו חייב לשמוע בקול אביו. ופסק הרמ"א כדבריו.
החזון אי"ש (אבן העזר קמח) תמה מדוע לא נאסר הדבר בקל וחומר מהאיסור לסתור את דבריו בלבד- אם לסתור דבריו בלבד אסור בודאי שאסור גם לעשות דברים בניגוד לדעתו?
והשיב:
"ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צרייך לבטל רצונו מפני רצון בנו בהא דו ואין הבן חייב בכיבוד זה כמו שאינו חייב לכבד את אביו אם חומד חפציו ואומר לו שיביאם לו".
מבואר מדברי החזון אי"ש שאם מדובר באשה שאינה הוגנת לו- שאז צערו של האב הוא אובייקטיבי, מצווה הבן שלא לשאת את אותה אשה כדי לא לצער את האב. אבל במידה ומדובר בצער סובייקטיבי- שם על האב להתגבר על צערו שלו והבן אינו מצווה לשמוע בקולו.
לפני הגרש"ז אוירבך באו שאלות רבות אודות הורים שהתנגדו לנשואי בנם. וברוב המקרים הוא השיב שלא יתחתנו. שאלוהו- הרי זה נגד דברי המהרי"ק?
ותשובתו היתה, שאכן מצד הלכות כיבוד הורים מותר הדבר- מפני שלהלכה נפסק כדברי תוס', אבל במציאות של ימינו במידה ואדם מתחתן בניגוד לרצון ההורים ובגלל זה מתחתן בצורה פשוטה יותר (בגלל חוסר התמיכה הכלכלי מצד הוריו). הצפיות שלו מחיי הנישואין גבוהות מאוד- שהרי הוא הקריב עבורם הקרבה גדולה מאוד. וברגע שחיי הנישואין שלו לא יהיו כל כך מושלמים עלול הדבר להביא אותו לשבר גדול. ועל כן פסק פעמים רבות לא להתחתן נגד רצון ההורים.
במידה ואביו מבקש שיקנה לו סטייק- הר"ן (יג, א בדפיו) הקשה כקושיא שהקשנו לגבי דמא בן נתינה- מדוע היה דמא צריך להפסיד כסף בגלל כבוד אביו? ועונה ב' תשובות- א) הדיון אם כיבוד הורים משל אב או משל בן הוא רק ביחס לכבודו של האב, אבל כדי לא לצערו-מוטב לאבד כל ממון שבעולם (אפילו משלו..).
ב) 'משל אב' ולא משל בן היינו בחיסרון ממון, אבל במניעת רווח כיבוד אב הוא אפילו משל בן.
לכאורה שאלת ה'סטייק' תתלה בב' תירוצי הר"ן- כשעל פי תרוצו הראשון יתכן ומחויב הבן לקנות לאביו מידי יום 'סטייק'.
הגמ' אומרת (קידושין לב, א):
"שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו"
למרות שעל ידי שהיה מכלים את אביו היה בכוחו למנוע את זריקת הארנק לים ואת הפסדו של הכסף, אסור לו להכלים את אביו
בארנק של מי מדובר? הגמ' רוצה לומר שמדובר בארנק של האב. ומשמע שאם היה מדובר בארנק של הבן מותר היה לו להכלים את האב כדי למנוע את זריקת הארנק לים.
אולם לשונו של הרמב"ם (ממרים ו, ז) היא:
"עד היכן הוא כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".
ותמה עליו הכסף משנה על אתר- הרי להלכה נפסק שכיבוד אב ואב הוא משל בן ולא משל אב ומדוע פסק הרמב"ם שעל הבן להימנע מלהכלים את אביו ולהפסיד את כיסו?
ומשיב- א) כדברי הר"ן שכדי לא לצער את אביו צריך לאבד כל ממון שבעולם.
ב) משל אב היינו שמצד הדין אינו חייב להוציא מכיסו, אולם אם יוציא מכיסו נכלל הדבר בכלל מצות כיבוד אב.
אולם לפי זה, תמה מה ההו"א של הגמ' להוכיח מכאן אם כיבוד הורים הוא משל אב או משל בן? ומשיב:
"ואם תאמר א"כ מאי מותיב מינה למאן דאמר משל אב יש לומר דאין הכי נמי דמאן דמותיב לא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי ומאן דתריץ הוה מצי לשנויי הכי אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דלא הוה מפליג בינייהו".
לפי תירוצו הראשון של הכסף משנה מבואר שדעתו של הרמב"ם היא, שכדי שכדי למנוע צער מאביו עליו להוציא כל ממון שבעולם משלו
ומבואר אם כן, שנחלקו הראשונים האם חובת הציות להורים נכללת בכלל מורא או כיבוד, ומהיכן חלה חובת התשלומין במידה ומדובר בצער של ההורים.
הגמ' בפסחים (קח, א) אומרת שבן אצל אביו צריך הסיבה, מה שאין כן התלמיד אצל רבו. בהסבר היתר ההסיבה של בן אצל אבו נחלקו הראשונים:
יש שאמרו- שהסיבה שבן מסב אצל אביו מפני שהאב מוחל על כבודו אצל בנו, מה שאין כן הרב. אולם עקרונית ישנה מחילה במורא. אולם יש שאמרו שעל 'מורא' לא ניתן למחול, אלא שהסבה לצד אביו לא נחשבת חוסר במורא, וההבדל הוא האם כשיסב ירגיש 'דרך חירות' (בן אצל אביו) או לא (תלמיד אצל רב).
לשאלה זו- האם ישנה מחילה בכבוד אב, ישנן השלכות רבות, נביא דוגמא לאחת מהן: התקשר אלי תלמיד ואמר שאבא שלו יוצא חצי שנה מחוץ למדינתו וכדי שתהיה הרגשה שהחברה ממשיכה כרגיל בקש האב מבנו שיישב במקומו הרגיל- הרי לנו מקרה שהאב מחל על כבודו- והשאלה היא האם מחילתו הועילה? ולכאו' תלוי בב' השיטות הנזכרות.
בעומקם של דברים- שורש מחלוקתם הוא בשאלה האם מורא האב הוא עבור האב (לכבדו..) או עבור הבן (אי כיבוד אביו פוגע בעצמו ובמידותיו)- אם הוא עבור האב- יכול האב למחול על כבודו, אולם אם הוא עבור הבן- יתכן ולא יוכל למחול
