שאלה שבועית-גדרי מצוות 'תלמוד תורה'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור שאלה א'- בא אלי בחור משיעור ד' ובפיו שאלה- לכל אדם יש את ה'חלק שלו' בתורה, החלק בתורה אליו יש לו התאמה וקשר מיוחד. האם חובתו היא ללמוד רק את ה'חלק שלו', או שמא מחויב הוא ללמוד ולהקיף את כל חלקי התורה?
שאלה ב'- חידה: חישבו, איזה נדר אם ידור אותו אדם בבין הזמנים- יתפוס, אולם אם ידור אותו ב'תוך הזמן', בעודו בישיבה (באותו לשון ממש), לא יתפוס?
שאלה ג'- הגמ' בנדרים (ח, א) אומרת:
"ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל. והלא מושבע ועומד הוא, ואין שבועה חלה על שבועה? מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא? הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה".
1) מה הביאור 'אי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית'- האם יכול להיפטר בקריאת שמע בלבד?
2) 'אשכים ואשנה'- מדוע ציירה הגמ' מציאות כזו, שאמר 'אשכים'- האם כאשר לא אמר שישכים וילמד את פרק זה, אלא שילמד היום בצהרים את פרק זה- האם ישתנה הדין?
3) השאגת אריה (סי' א) שואל מדוע הדגישו האמוראים בדבריהם- '...פרק זה'- האם ישתנה הדין כאשר נדר לשנות פרק כלשהוא, ולא פרק 'זה' בדווקא?
לשם הבנת העניין עלינו להתעכב על הבנת תירוץ הגמ' ולפתור את השאלה הנ"ל- האם באמת יכול האדם לפטור עצמו בק"ש שחרית וערבית ואינו מחוייב גם כך בלימוד פרק זה, או לא?
תשובה:
נביא חמשה כיוונים שונים שנאמרו בראשונים ובאחרונים בהסבר תשובת הגמ' בנדרים, ולאורם נשיב על השאלות השונות:
כזכור, התקשנו בהבנת תירוץ הגמ' 'כיון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית'- האם באמת קיום חובת התלמוד תורה של האדם יכול להסתכם בקרית שמע שחרית וערבית בלבד?
א- הריטב"א (בהסבר א') מחלק ואומר, שאדם שזמנו בידו ולא מוטלים עליו חיובים אחרים- הוא באמת מחויב ללמוד את כל חלקי התורה, ועל כן אם ישבע ללמוד פרק מסוים לא תחול שבועתו מפני שנשבע על המצוה, ומושבע ועומד מהר סיני. אולם אדם שמוטלת עליו חובות אחרות- כדוגמת פרנסת משפחתו- אינו מחויב ללמוד את כל חלקי התורה, ועליו אומרת הגמ' ש 'אי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית'.
בדבריו ניתן למצוא גם פתרון לחידה אותה שאלנו- כאשר בחור נמצא בישיבה בדרך כלל אין עליו טרדות כל שהן, ועל כן מחויב הוא ללמוד כל הזמן, ובאם נשבע שבועה כעין זו לא תחול שבועתו. אולם בבין הזמנים שבחור נמצא בביתו ויש לו דברים נוספים שצריך לעשות- שם, הואיל וחובת תלמוד התורה שלו מצומצמת אינו מושבע על לימוד כל חלקי התורה, ועל כן אם ישבע ללמוד פרק מסוים תחול שבועתו.
ב'- הריטב"א (הסבר ב') מביא כיוון נוסף בביאור דברי הגמ':
"ונראה עוד לפרש דלאו"ד נקט ק"ש, אלא לומר דשבועת והגית בו יומם ולילה היינו שיתעסק בתורה בכל מקום שירצה בתורה שבכתב או שבעל פה ואינו מושבע על פרק זה ועל מסכת זו, הלכך כשנשבע או נדר בפרק זה או במסכתא זו חילוי חיילא".
מחדש הריטב"א שהאדם אינו מחויב ללמוד את כל התורה, ועל כן נשאר מקום לנדר לחול (ובזה תשובה לשאלתנו הא').
בספר שיח שרפי קודש (א, אות שלט) מובא ששאל הרבי מקוצק כשאלתנו בפשט הגמ'-
"וכי על זה הפרק דייקא מושבע ועומד הוא? הא יוכל לשנות פרק אחר! ואם ישבע על זה הפרק הוא נדר גדול כו' ומה מקשה הגמ'?"
והשיב לו הרה"ק (הרבי מקוצק):
"באם שהאדם אומר אשכים וכו' עינינו רואות שחושק נפשו דייקא ביה הפרק אם כן בוודאי על זה נברא שזה חלקו בתורה, אם כן הוא מושבע ועומד על זה הפרק דוקא".
הרבי מקוצק קיבל את הנחת היסוד של הריטב"א שהאדם אינו מחויב ללמוד את כל התורה, אולם בשאלה מהו החלק אותו עליו ללמוד בתורה- הסביר אחרת מהריטב"א.
אכן, רוב הראשונים למדו שלא כמו הריטב"א, שחובו העקרוני של האדם הוא ללמוד את כל התורה כולה על כל מרכיביה.
ג'- בעל השאגת אריה (שם) הוסיף ושאל בדברי הגמ' בנדרים שאלה נוספת- מדוע העמידה הגמ' את הדין דווקא באופן זה של 'אשכים ואשנה'? ומשיב:
"אך דאי קריאת שמע דאורייתא שפיר נקט אשכים דוקא כיון דנשבע על שעה שאינו מושבע דוקא על תורה כיון דאז מוטל עליו מצות ק"ש אם כן שפיר אמר דאי בעי פטר נפשיה אז בכל רגע של זמן ההשכמה ממצות תלמוד תורה ע"י שיקרא אז קריאת שמע וכיון דאין מושבע אז על לימוד תורה דוקא שפיר משכח נדרו רווחא וחייל וחייב ללמוד אותו הפרק שנדר עד סמוך לסוף זמן קריאת שמע".
משיב השאגת אריה שמתוקף מצות תלמוד תורה מוטל על האדם ללמוד את כל חלקי התורה, אלא שבזמן שמוטלת עליו חובה נוספת, והיא קריאת קריאת – שמע (בזמן ההשכמה), מביא הדבר לכך שבכל זמן וזמן יכול 'להיפטר' ממצוות תלמוד תורה- על יד קריאתה, ועל כן אינו מושבע על לימוד חלק מסוים מהתורה באותו זמן.
ואין להקשות לאור זה, שאם כן גם בשאר היום תוכל שבועתו לחול הואיל ויכול לפטור עצמו ממצות תלמוד תורה אם יעסוק במצוות אחרות. מפני שאם היו מזדמנות מצוות אחרות לפניו היה נפטר גם משבועותו, מפני שבנדרים הולכים אחר כוונת הנודר, וודאי שלא התכוון בשבועתו לבטל את המצוה.
ד- דעת הר"ן, שודאי שהאדם מחויב ללמוד את על התורה כולה- כל הזמן, וכלשונו:
"מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי (בקריאת שמע שחרית וערבית) מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך".
אלא שמסביר הר"ן ש'מושבע ועומד מהר סיני נאמר רק על צווים המפורשים בתורה, אבל דבר שלא מפורש בכתוב אינו 'מושבע ועומד' עליו, ולכן יכולה השבועה לחול עליו.
וזוהי תשובת הגמ'- החובה המפורשת בתורה היא לקרוא את פסוקי קריאת שמע, החובה ללמוד את שאר התורה אינה מפורשת בכתוב אלא נלמדת מדרשת חז"ל מהפסוקים ועל כן ביחס אליה אינו מושבע ועומד, והשבועה יכולה לחול עליה.
ה- רבי הודה החסיד בתוספותיו אומר שישנם ב' מעגלים בלימוד תורה- מצוה חיובית ומצות קיומית- המצוה החיובית- קיומה הוא ברמת הלימוד המינמילית- קריאת שמע שחרית וערבית, אולם בכל לימוד ולימוד שמוסיף מקיים את מצות תלמוד תורה.
מושבע ועומד מהר סיני נאמר ביחס למצוות חיוביות, אולם מצוות קיומית- אינו מושבע ועומד שהרי אינו חייב לקיימן, ועל כן ביחס אליהם יכולה שבועה לחול.
וביחס למה ששאלנו מדוע עסקה הגמ' ב'פרק זה' ולא בפרק סתם? ניתן להשיב שרק כך ברור לי משבועתו שלא התכוון לקריאת שמע שחרית וערבית- עליה מושבע ועומד, אלא לפרק אחר.
