שאלה שבועית - נטילת צדקה מגויים- "וחסד לאומים חטאת"

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בס"ד

נטילת צדקה מגויים- "וחסד לאומים חטאת"

הגמ' בבבא בתרא (י, ב) עוסקת בענייני קבלת צדקה מגויים, ומביאה מעשה:

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו; שדרינהו קמיה דרבא, קבלינהו משום שלום מלכות. שמע רבי אמי איקפד, אמר: לית ליה "ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה" [מסביר רש"י- כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו]? ורבא? משום שלום מלכות. ורבי אמי נמי משום שלום מלכות? דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים. ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו, ור' אמי דאיקפד הוא דלא סיימוה קמיה".

מבואר בגמרא שעקרונית אין לקבל צדקה מגויים מפני שעל ידי קבלת הצדקה מרבים את זכויותיהם ומאריכים את קיומם- ובכך מתארכת הגלות.

הדברים טעונים בירור בצד הרעיוני והמחשבתי שלהם- כיצד צווי זה מסתדר עם השאיפה שלנו שכל העולם יהיה טוב ומוסרי יותר. אולם אנו נעסוק היום בהיבט ההלכתי של דינים אלה.

לפנינו מספר מקרים העוסקים בקבלת סיוע מגויים- וברצוננו לבחון האם נכללים הם בכלל איסור זה, או לא.

1) אחד מבוגרי תוכנית בני חו"ל של הישיבה- יוסף גיטלר, עלה לארץ לאחר שלמד מקצוע ועבד במחשבים. יום אחד נחשף דרך מאמר שקרא להיקף העוני במדינת ישראל, הוא לקח חופשה לשבועיים- שהתארכה עד היום הזה.. והקים ארגון בשם 'לקט ישראל' שלוקח אוכל מאולמות בסוף חתונות, וכן עודפים של תפוקה חקלאית ומעביר אותו לארגונים המסייעים למשפחות נזקקות. שנה שעברה הם חילקו יותר משתי מליון ארוחות!

כדי להחזיק ארגון בסדר גדול כזה יש צורך בתקציב גדול- המתבסס על תרומות מכל העולם- הן של יהודים והן של גויים. ועלינו לדון האם מותר הדבר, או שמא עליו לקבלת תרומות רק מיהודים, דבר שבאופן חד משמעי יאלץ אותו לצמצם את היקף הפעילות של הארגון.

2) לפני שנים הגיעה מתנדבת גויה בית החולים שערי צדק ורצתה להתנדב באחת המחלקות. אחד מרופאי בית החולים פנה אל רב בית החולים באותה תקופה- רבי אליעזר יהודה ולדנברג בעל הציץ אליעזר ושאלו האם מותר לבית החולים לקבל את סיועה של המתנדבת- או שמא, בעקבות הגמ' שלנו על בית החולים לסרב להצעת העזרה שלה?

3) ילד ערבי היה מאושפז במחלקה כירוגית ליד ילד יהודי, המשפחה היהודית התעניינה בשלום הילד הערבי ובהתקדמות הטיפול בו במשך זמן. באחת הפעמים התעניין הערבי במקור פרנסתם של הורים הילד היהודי, ואמו של הילד השיבה לו שבעלה אברך המקבל מלגת קיום קטנה. הערבי שמע זאת ואמר- שאם יבריא בנו יתמוך בבעלה לומד התורה. לאחר זמן באמת הבריא בנו של אותו ערבי והוא התחיל לשלוח כסף לאותו אברך. ועתה בא האברך לפני רבניו ונפשו בשאלתו אם מותר לו להשתמש באותו כסף- או שמא אין מקבלים צדקה מגוי? האם ישנו הבדל בין גוי הנותן לשם צדקה וחסד לבן גוי הנותן 'על מנת שיחיה בני'?

4) מידי שנה נותנת ארצות הברית למדינת ישראל סיוע כלכלי משמעותי- האם מותר לפי ההלכה למדינת ישראל ליטול את כספי סיוע אלו ולהשתמש בהם?

5) ישנם ארגונים נוצרים כדוגמת הקרן לידידות וארגונים נוספים של נוצרים למען ישראל התורמים רבות לפרויקטים הקשורים במדינה ובחברה הישראלית, והשאלה היא האם מותר לקבל מהם את הכסף.

בשאלה זו האחרונה, מעורב עניין נוסף שיתכן ומבדיל בין עניין זה לשאר נתינות הצדקה- והוא, שארגונים אלו תורמים למדינת ישראל בעקבות ה'אמונה' שלהם ששיבת עם ישראל לארצו מקדמת את בא משיחם ימ"ש. האם העובדה שמדובר ב'נתינה אידואלוגית'- הבאה בעקבות תפיסת עולם הסותרת את כל מהותה של היהדות אינה מאפשרת לטול אף במקרים בהם לא תאסר הנטילה מצד "ביבוש קצירה".

תשובה:

נאמר בגמ' בסנהדרין כו, ב:

"אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות. הני מילי - בפרהסיא, אבל בצינעה - לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה, וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא".

מוסכם בראשונים שאוכלי דבר אחר פירושו שנוטלים סיוע מידי גויים, כפי שכותב (לדוג') רש"י שם: "מקבלי צדקה מן הנכרים"

אולם נחלקו הראשונים בטעם פסולם של אוכלי דבר אחר לעדות:

א) לשונו של הרמב"ם בהל' עדות (יא, ה) בהביאו את דין זה היא:

"וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב ואין מקפידין על עדות שקר, ומכלל אלו האוכלין צדקה של עכו"ם בפרהסיא אף על פי שאפשר להן שיזונו בצנעה מבזים עצמן ואינן חוששין, כל אלו פסולין מדבריהם".

דנו הנושאי כלים על הרמב"ם האם הביאור הוא שאוכלי דבר אחר פסולים לעדות (מפני שהתנהגותם מלמד שאינם מקפידים על עצמם וכו'), אבל אין איסור בעצם נטילת 'דבר אחר'- נטילת צדקה מנכרים, או שמא כוונתו של הרמב"ם היא שגם ישנו איסור בדבר.

רוב הפוסקים הבינו כהבנה האחרונה – שלדעתו של הרמב"ם ישנו גם איסור בנטילת דבר אחר.

ב) אולם ישנם ראשונים (כדוגמת רש"י שם) שהסבירו את טעמו דין זה מצד חילול ה'- שאומות העולם יאמרו שהאומה הישראלית אינה דואגת לפרנסתם של ענייה.

להסבר זה האחרון, מובן היטב חילוק הגמ' בין אם נוטל מהגוי בפרהסיא או בצינעא- חילוק שמצאנו אותו בדיני חילול ה'- שכאשר נעשה הדבר בצינעא אין בו משום חילול ה'.

איך שלא נסביר את טעם דינו של ר' נחמן, מסוגיית הגמרא בסנהדרין עולה שאין איסור גורף ליטול צדקה מן הגויים- ורק בפרהסיא אסור הדבר. ולכאורה דברים אלו עומדים בסתירה למה שנראה מסוגייתנו (ב"ב י, ב) שנתינה לגוי אסורה בצורה גורפת- כדי לא להרבות להם זכויות?

ביישוב הסתירה נביא ארבע דרכים בהן הלכו גדולי הדורות, ולאור היישובים השונים נשוב לשני המקרים הראשונים בהם פתחנו:

א) הט"ז (רנד ס"ק א) מבאר שיש לחלק בין גוי הנותן לכל אדם באשר הוא ובכלל זה נותן גם לעם ישראל, לבין הנותן לעניי ישראל בלבד. במידה ונותן לכל העולם לא נחשב הדבר שישראל מרבים את זכויותיו של אותו גוי, שהרי בין כך היה נותן, ועל כן מותר ליטול מהגוי. אולם במידה ונותן רק לישראל- ובלא קבלתם של ישראל לא היה נותן כלל- נמצא שעל ידי קבלתם של ישראל מתרבות זכויותיו- ובמקרה כעין זה אסרה הגמרא בבבא בתרא לקבל סיוע מהגוי.

אכן, עדיין ישנה בעיתיות ליטול מצד חילול ה'- ובזה עוסקת הגמ' בסנהדרין, האוסרת ליטול בפרהסיא בלבד.

לאור הסברו של הט"ז- במקרה הראשון של ארגון הצדקה המקבל תרומות גם מגויים- הגוים אינם תורמים דווקא לארגונים יהודיים, אלא תורמים לכל אדם או ארגון הפועל למען נזקקים באשר הוא, ועל כן אין בזה איסור מצד קבלת צדקה מגוי. כל מה שנותר לנו לבחון הוא האם יש בזה חילול ה' או לא- כאן שהגוי נותן בצינעא אין בזה משום חילול ה'.

במקרה הב' שאחות נוצריה שבאה להתנדב בבית החולים שערי צדק, השיב הציץ אליעזר (טו, לג) שצריך לבדוק את מניעיה של האחות- אם היא רצתה להתנדב באפן כללי ובדרך מקרה הגיעה לארץ- ניתן לקבל את עזרתה, אבל אם רוצה להעניק סיוע דווקא ליהודים, בזה יש איסור קבלת סיוע מגויים.

ומוסיף הציץ אליעזר שגם מצד חילול ה' אין בעיה, מפני שקבלת הסיוע אינה מעידה על חוסר נתינה והתנדבות בעם ישראל:

"וגם ליכא חילול ה' משום שלא יאמרו הגוים דאין אומה זו מפרנסים ענייהם דכו"ע ידעי שזה לא משום שאין התנדבות של כח אדם מצידנו ולא משום הזנחת החולים חס וחלילה בלעדי זה, אלא משום שאצל השוכבים על ערס דוי חשובה כל התנדבות נוספת, ועיקר הטעם בזה שהוא דקא מבזי נפשיה בפרהסיא כדאיתא בגמ' בסנהדרין בודאי לא שייך על כגון דא שהמדובר בחולים ובהגשת עזרה בגוף ולא בקבלת כספים, וא"כ מותר לקבל מעכו"ם יחידי התנדבות כזאת".

ב) הזרע אמת (ח"ב סימן קיב) מבאר ששורש החילוק בין הסוגיות נעוץ בשאלה האם היוזם הוא היהודי- המקבל, או הגוי. אם היוזם הוא הגוי- אכן ירבה הדבר את זכויותיו (וממילא ירחיק את הגאולה) ולכן אסור. אולם אם היוזם הוא היהודי אין בדבר חיסרון מצד הרביית הזכויות לגוי. ועל כן כל מה שנותר לבחון האם הנתינה היא בפרהסיא ואז יש בזה חילול ה', או שהנתינה בצינעא.

להסברו של הזרע אמת יהיה חילוק בין המקרה הראשון- שם התרומה לארגון החסד נעשתה ביוזמת הארגון, ועל כן יותר לקבל את הכסף גם מהגויים, לבין המקרה השני בו באה האחות להתנדב- שם באה הגויה יוזמתה והציע את הסיוע, ועל כן יש לדחותה

ג) הרב קוק בספרו דעת כהן (סי' קלב) מחלק בין צדקה הניתנת לרבים לצדקה הניתנת ליחיד, ואומר שרק בצדקה הניתנת לרבים מעם ישראל שמזכה את הנותן בזכויות רבות וגדולות ישנו איסור משום "ביבוש קצירה".

בפשטות שני המקרים נחשבים כצדקה הניתנת לרבים, ועל כן לדברי הרב קוק בשני המקרים יהיה אסור לקבל את הסיוע המוצע מהגויים גם אם נעשה הדבר בצינעא.

ד) רבי חיים בן עטר בעל אור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון (יו"ד קנב, ב) מחלק בין יחיד הנותן למלכות שנותנת: האיסור ליטול מגויים כדי לא להרבות את זכויותיהם נאמר רק ביחס למלכות- שהארכת זכויותיה עלולה להביא לאריכות הגלות

לפי זה בשני המקרים יותר לקבל את הסיוע מהגויים- הן בתרומה לארגון החסד והן את הצעתה של האחות הנוצריה לסייע בטיפול בחולים.

אכן, לאור דבריו של אור החיים הקדוש, קבלת הסיוע השנתי מארה"ב תהיה בעייתית- כי הרי כאן 'מלכות' נותנת סיוע ותמיכה לעם ישראל!

הרב מרדכי פרום (היה ר"מ בישיבת מרכז הרב לפני שנים רבות) אומר[1] שהנטילה ממלכות גויים אסורה רק במקרה בו המלכות שולטת על עם ישראל, ואין לעם ישראל ממלכה משל עצמם. אולם עתה, לאחר שקמה מדינת ישראל- הסיוע שניתן אינו מאריך את הגלות, אלא להיפך מחזק את תהליך הגאולה והתקומה של עם ישראל בארצו.

האם יש משקל לדתו של הגוי הנותן?

הרמב"ם בהלכות מלכים (י, י) כותב:

"בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם".

כשכותב הרמב"ם בסוף ההלכה 'עכו"ם'- עובד כוכבים ומזלות כוונתו בפשטות למי שעובד עבודה זרה- ופוסק הרמב"ם שאין לקבל ממנו צדקה עבור עניי ישראל. לדבריו, הסוגיא בבבא בתרא שאסרה קבלת צדקה מגויים עסקה רק בגויים עובדי עבודה זרה.

ואכן, הציץ אליעזר בתשובתו אמר לאותו רופא ששאלו דעליו לברר האם אותה אחות שבאה לסייע עובדת עבודה זרה או לא.

אכן, יש שגרסו ברמב"ם 'גוי', ואם כן מחלק הרמב"ם בין 'בן נח'- שהוא גוי שקיבל עליו ז' מצוות בני נח לשאר גויים. לפי זה גם מגוי שאינו עובד עבודה זרה לא ניתן יהיה לקבל סיוע כל עוד לא קיבל עליו ז' מצוות בני נח. ומכח זה עובר הציץ אליעזר למהלכו הנ"ל.

גוי הנותן צדקה מאינטרסים שונים- בספר חסד לאברהם (יו"ד תנינא סי' מח) כותב שאין איסור לקבל סיוע מגוי הנותן על מנת שיחיה בנו, מפני שהגוי אינו מקבל על מצווה זו צדקה הואיל ואינו נותן לשם שמים.

לפי זה פסקו הרבנים במקרה השלישי- על אותו אברך שקיבל תמיכה מערבי, שמותר לו ליטול את כספי התמיכה שמביא לו הערבי

לאור זה יהיה עלינו לבחון את הסיוע מארצות הברית- האם הוא ניתן מרחמים או מצד אינטרסים מדיניים שישנם. אם אכן יוברר שהסיוע ניתן מתוך אינטרסים של הממשל בארה"ב ולא מתוך רצון אמיתי לתמוך ולסייע- ניתן יהיה להסביר את קבלת הסיוע ברווח.

ביחס לשאלה האחרונה- והיא קבלת סיוע ותמיכה מקרן גויית התומכת בעם ישראל מכח תפיסתם ה'דתית'- ישנה מחלוקת בין רבני הציונות הדתית-

מקצת הרבנים- בכללם הרב ישראל רוזן ז"ל ראש מכון צומת סבורים שניתן לקבל מאותם ארגונים תרומות כל עוד אל מדובר בתרומות עבור בתי כנסת ובתי מדרש.

הוא מבסס את פסקו על שתי נקודות עקריות- א) ראשית ישנו ר"ן (עבודה זרה ז, א בדפי הרי"ף) האומר שנוצרים אינם מוגדרים כעובדי עבודה זרה מפני שעובדים בשיתוף, (זאת בניגוד לדעת הרמב"ם). ב) הזכרנו קודם לכן את הדיוק מדברי הרמב"ם (לאחת הגרסאות בדבריו) שמגוי שאינו עובד עבודה זרה ניתן ליטול צדקה. לאור צירוף שני דברים אלו, ובצירוף ההנחה שאין איסור ליטול מיחידים אלא ממדינה בלבד (כדברי אור החיים הקדוש הנ"ל) פסק הרב רוזן שניתן לקבל תמיכה וסיוע מאותם ארגונים[2].

לעומתם רבנים רבים, כדוגמת הרב צבי טאו, הרב שלמה אבינר ועוד רבנים רבים אומרים שאסור ליטול מהם, בין השאר מהסיבה שהנטילה בהם עלולה להתפרש כהכרה ונתינת לגיטימיות לתפיסותיהם המעוותות.

[1] במאמר המופיע קובץ זכור זאת ליעקב עמ' פז- צב.

[2] על אף שלדעת הרמב"ם- עליו התבסס להתיר את הנטילה מגוי שאינו עובד עבודה זרה, הנוצרים מוגדרים כעובדי עבודה זרה!