שיחה לפר' שופטים - אין הדבר תלוי אלא בי

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

"אם אין אני לי-מי לי"

"כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים פרק כא פסוק א) .

מוצאים במדבר, רחוק מהעיר הרוג. סנהדרין יוצאים עם הזקנים מד מטר ומודדים איזו עיר קרובה יותר. שואלים המפרשים- למה שבעים ואחד איש מהסנהדרין הזקנים יוצאים למשימה זו, אי אפשר לשלוח איש מדד צעיר יותר למשימה זו? והתשובה- הם אחראים, בתור סמכות העליונה הם אחראים לרצח. לא החדירו מספיק תורה ומידות בעם ישראל.

"וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל" (שם)

כשמוצאים את העיר הקרובה, מצטרפים לאחריות זקני אותה העיר. רב העיר אחראי על העיר. גם הוא אחראי שלא היה מספיק תורה ויראת שמים בעיר.

"וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע"- גם הכהנים אחראים לרצח שקרה בעיר. הכהנים גם הם תפקידם להפיץ תורה בעם, ולכן גם הם אחראים לדבר. כולם נמצאים בפרשייה- זקני העיר, הסנהדרין והכוהנים. קרי וכתיב- שפכה ושפכו- ללמד שכל אחד צריך להרגיש אחריות למה שקרה. אחריות היא על כל אחד ואחד.

"וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק" (שם) מי זה האתה הזה?רש"י מסביר:מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני ה'(רש"י). שזו הוראה למוצאי הרוצח- הריגת העגלה לא מחפה על הדין שצריך לעשות.

לא כך מפרש האב"ע: "ויש אומרים, אתה חייב לבער שפיכות דמים. והנכון בעיני, הוא אשר הזכרתי". לכל אחד בעיר יש אחריות על מה שקרה. אם היה מיטיב מעשיו. כלומר לפי האב"ע, האחריות לרצח אינה רק על הסמכויות-סהנדרין הגדולה זקני העיר והכהנים, אלא על כל אחד מיושבי העיר. כולם אחראים ליצור אוירה של תורה ויראת ה' בעיר.

שואל האביעזר: "אמר המחבר, אל תתמה על דברי הרב, כיון שהבחירה חופשית וכי ישאל הרוצח החומד ממון חברו ויהרוג אותו בערמה אם בני ישראל זכים וטובים או לאו". מה הקשר אם תושבי העיר יעשו הישר והטוב, לבין הבחירה של הרוצח (שואל זאת על דברי האב"ע), הרי הוא רוצח כי הוא מעוניין בכספו של הנרצח,אז לכאורה מה זה קשור להנהגות אנשי העיר? ועונה: אבל באמת אם ישראל המה בתכלית השלימות, באחוה ורעות, המה כולם כאיש אחד, והמה בכלל לא יאונה לצדיק כל און, כי כאשר השתתף גופם לעזור איש את אחיו ואיש את רעהו, כן ישתתף שכלם ורוחם יחד להציל נפש הנרצח, ולהציל מחשבות הרוצח לבל יעבור גבולם להכות נפש"

אם כל אחד מאנשי העיר היה עושה טוב, הרוצח היה מושפע מהאווירה, מחשבת הרוצח היתה משתנית. זה שכל אחד לא יצר את האווירה הנכונה, לא לקח אחריות על עצמו עד הסוף, זה מה שיצר שבסופו של דבר אותו רוצח עשה מה שעשה והחליט מה שהחליט. אתה תבער- יש אחריות על כל אחד ואחד.

אני חושב שלפעמים אנחנו לא חיים את האחריות המוטלת על כל אחד ואחד. אין ספק שהשאלה אם תלמידי הישיבה מתקדמים, זו אחריותם של רבני הישיבה. אבל בסופו של דבר, זו בניית גשר. ההחלטה אם לעבור את הגשר זו החלטה העומדת לפתחו של בחור עצמו. בית חם יכול להציף את השאלות, לגרות לחשוב, אבל הבירור הנוקב והקבלות האישיות תלויות בבחור עצמו בלבד, וכאן אני מציע לכל בחור, מעבר לסדרי הישיבה העמוסים, לקבל על עצמו קבלה אישית ולהחליף אותה בכל חודש.

אם נסכם, האחריות על כל בחור היא שלו עצמו. הוא צריך לקחת אחריות על חייו, על התפתחותו הרוחנית, על לימודו. וכן על הישיבה. כל בחור צריך להיות "ראש גדול" על חייו ובנין אישיותו, וכן "ראש גדול" לגבי יוזמות ועשייה בישיבה.

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: (דברים י"ח)

איזו פרשה מוזרה: אתה יודע למה שבעת העמים איבדו את א"י- כי הם הלכו למגידי עתידות. שואל הרמב"ן מדוע הליכה למגידי עתידות כה חמורה שבגללה שבעה עממים הפסידו את הארץ?

עונה הרמב"ן:

"טעם תמים תהיה עם ה' אלהיך - שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו " (רמב"ן)

הסבר הדברים הוא: הליכה למגידי עתידות מורידה ממך את האחריות. לפי מגידי העתידות, העתיד קובע ומקובע ואין לאדם אפשרות לשנותו. והיהדות לא מאמינה בזה. "אין מזל לישראל!". נכון, יש נתונים מקדימים. אבל החיים תלויים בך. לפעמים גם בפסיכולוגיה יש פסיכולוגים הטועים בכך. העבר משפיע אך לא מחייב. היו אנשים שבאו ממשפחות קשות והצליחו, ולעומתם כאלה שבא ממשפחות טובות ולא הצליחו, כי לא לקחו את האחריות עליהם. ארץ ישראל היא מקום של פעולה. תפעל, תיצור! הכל תלוי בכוח שלך. אפילו לגבי שידוכים שהגמ' אומרת ש40 יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני- גם זה לא קבוע. לא תמיד האדם מתחתן עם הבת קול שלו.

הגמ' מסבירה שמותר להתארס בט' באב שמא יקדמנו אחר. שואלת הגמ': איך יכול להיות שאחר יקח את הבחורה שהבחור יוצא איתה, הרי הכל נקבע מראש. ועונה הגמ' "כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני". מסבירים המפרשים, שזיווג ראשון-זו התוכנית האלוקית, זיווג שני-זו בפועל מה שקרה עם האדם. לאדם יש יכולת ללכת לא לפי התוכנית האלוקית, כי הכל תלוי בו, ואז יקבל אישה לפי מדרגתו הוא ולא לפי הבת קול, ולכן יש חשש "שמא יקדמנו אחר". רק אותו אדם שאכן הגשים את התוכנית האלוקית בחייו, הוא מתחתן עם האישה שהוכרז עליה-הבת קול שלו. האדם יכול לשנות מהתוכנית האלוקית, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

וזו הסיבה שהגויים מפסידים את א"י. כי א"י דורשת אחריות מן האדם, והגויים ע"י הליכה למגידי עתידות מסירים אחריות מעצמם.

לאור זאת נבין את המשך הפסוקים בפרשתנו: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: ַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ:( דברים י"ח)

הנביא הוא התחליף לעתידי המגידות. מחד הוא אומר מה יהיה העתיד, אך הוא תולה זאת במעשי האדם. אם יעשו תשובה, הפורענות לא תבוא, ואם ח"ו לא יעשו תשובה-תבוא פורענות. תפקיד הנביא הוא לעודד את העם כציבור והפרט כיחיד ליוזמה ועשייה, ולכן הוא הפוך ממגידי עתידות. יוצא שגם פרשת עגלה ערופה וגם פרשתנו שאוסרת ללכת למגידי עתידות, מביאים את המסר החד והברור של הצורך שהאדם יקח אחריות על חייו.

ומסביר הרמב"ן זה הכוונה "תמים תהיה עם ה' אלקיך"- תבין שהכל תלוי בה'-כל עתידך, אך ה' מנהיג את עתידך בהתאם למעשיך, ובלשון הרמב"ן "ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו".

כדי שהאדם יקח אחריות על חייו, האדם חייב להכיר את עצמו וכוחו ומה מתאים לו ומה לא. השפת אמת מסביר שזאת מה שלא הבין משה, ולכן משה הפריע לו שבנ"י במתן תורה לא רצו לשמוע ישירות מה' אלא ביקשו שמשה ישמע מה' והם ישמעו ממנו. אך ה' אומר "היטיבו אשר דיברנו", כי ה' הבין שזאת נובעת מנקודת האמת בבנ"י, ובנ"י מבינים שאין זה מתאים למדרגת לשמוע ישירות מה' ולא כך יקנו קנין תורה.

וכך כותב השפת אמת בפרשתנו:"תמים תהיה- פירוש כי הקב"ה העלה בני ישראל למעלה מן הטבע ולכן אין להם להשגיח על סימני המזלות וכו', רק התהלכותו עם בני ישראל הוא רק כפי מעשיהם, וזה שנאמר "נביא מקרבך" וכו'. כי באמרם "דבר אתה עמנו ונשמעה", אף כי בוודאי טוב לשמוע מפי הרב, אך לאשר בני ישראל הבינו כי אין זוכין לזה מצד מעשיהם- ולכן לא רצו בזה. כי כן בחרו להם להיות הנהגתו יתברך עמהם על פי מעשיהם. וניתן להם כן. וזה סימן שאמרו דברים באמת ולכן הוטב בעיני ה', וזה צריך כל איש ישראל לידע כי כל הנהגתו יתברך עמנו תלוי במעשינו".

ידוע על הגר"א- הגיע אליו אליהו הנביא אחרי שישב "משמר" והיתה לו סתירה ברמב"ם, וענה לו- לך! אני רוצה לנסות לבד. גילוי אליהו לא יביא לי קנין תורה.

יש נצי"ב נפלא. כתוב לגבי נזיר:

".וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: (במדבר ו יא) שאם מת לו מת פתאום הוא מסיק את נזירותו ומביא קרבן חטאת.

ושואל הנצי"ב: מה החטא שחטא הנזיר שצריך להביא קרבן חטאת? אם עצם זה שלא התענג במה שה' מביא לעולם, אם כן מדוע דווקא נזיר מביא קרבן חטאת?

אלא עונה הנציב:מאשר חטא על הנפש. אחר שכתיב במת שבא בפתע פתאום שאין שום אשמה על הנזיר מבואר דהחטא הוא שפירש עצמו מן היין. ואם לא אירע לו זו הסיבה לא היה נקרא חוטא עה"נ. שהרי כדאי הוא להזיר עצמו מן התענוג הגשמי כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה'. אבל אחר שאירע לו באונס זו הסיבה. אות הוא שאינו ראוי לכך. וא"כ בחנם ציער עצמו מן היין. וביקש דבר שגבוה מערכו. וכיב"ז ביארנו בפרשת קרח הפסוק את מחתות החטאים האלה בנפשותם (במדבר ו' יא)

הקב"ה גרם לנזיר להפסיק את הנזירות כדי שיבין שהנזירות לא מתאימה לו, וממילא יש לו חטא שביקש משהו שלא מתאים לו.

חובה עלינו להכיר היטב את עצמנו-מה כוחנו-מה חסרינו- על מה להודות לה' ומה עלינו לעבוד להיות אנשים גדולים ועוצמתיים.רק האדם המכיר את עצמו יכול לקחת אחריות ולתקן עולם. כולנו חייבים לקחת אחריות על בניין אישיותנו-על קניין תורה, וכן לקיחת אחריות על כלל ישראל. "אם אין אני לי-מי לי?"