שיחה לפר' תרומה - ארזי הלבנון

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

"ועשית למשכן עצי שיטים עומדים". המדרש כותב:

ועשית את הקרשים למשכן, הה"ד (תהלים קד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקב"ה מן העולם.... ואף הארזים היו ראויין להגנז ולא נגנזו. א"ר חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק שנא' (תהלים קד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון, א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כ"ד מיני ארזים הם ואין לך משובח מכולן אלא שבעה שנאמר (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו', ולמה נגנזו שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכון שנאמר (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו, וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות, אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבהמ"ק, (שמות רבה ל"ה)

הקב"ה ביקש לגנוז את הארזים מיד לאחר בריאתם, והסיבה שלא גנז אותם היא השימוש העתידי שיהיה להם במשכן.

הדבר דורש ביאור רב- למה ה' בורא משהו ואחר כך רוצה לגנוז אותו? אם הוא טוב לעולם שלא יגנוז ואם לא טוב לעולם שלא יברא?

כדי להבין את הרעיון שה' רוצה לגנוז דברים, נתבונן בדברים שה' אכן גנז בפועל. כגון האור שה' ברא ביום הראשון שה' גנז בפועל.

דא"ר יהודה בר סימון, האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנא' (איוב לח) וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא (שם)

כאן מדובר על דבר שה' גנז בפועל- שלא כארזי הלבנון שרק רצה לגנוז, ואנו עומדים ומתפלאים- אם זה טוב- אל תגנוז, ואם לא טוב- אל תברא?!

יסוד היסודות במחשבת ישראל, זה הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה. מטרת האדם בעולם הזה כפי שמסביר הרמח"ל, הוא כדי לקנות עולם הבא, ואם אין בחירה חופשית אין טעם להימצאותנו בעולם הזה.

ביום הראשון ה' ברא את האור הצופה מתחילת העולם ועד סופו. הצדיקים היו משתמשים לטובה, אבל הדורות של המבול אנוש והפלגה היו משתמשים בו לרעה ולכן ה' גנז את האור. הבריאה היא לפי האידיאל, הגניזה היא לפי המציאות, וכיון שבמציאות היו שימושים לרעה, ה' גונז.

יש לנו דוגמאות לכך- בית המקדש הוא מקום כפרה, מקום להתחיל מחדש, והיו אנשים שהפכו את המקדש לשימוש הפוך- במקום שינוי דרך, מקום להשקטת המצפון והמשך לעשיית עבירות- ואז הנביא אומר: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי – (ישעיהו א יא) - וה' גונז את המקדש.

בחזון הצמחונות והשלום, הרב קוק מדבר על כך שאכילת בשר איננה מוסרית. אבל אחרי המבול, האיסור על אכילת בהמות השיג את המטרה ההפוכה והאנשים עשו מעשים נוראיים בן אדם לחברו והשקיטו את מצפונם ע"י שלא אכלו בהמות- ולכן ה' הסיר את האיסור- כדי שיצטרכו להתמודד עם האמת האמתית- מצבם המוסרי האמתי.

לאור הרעיון הזה, נבין את הגניזה שהייתה צריכה להיות לארזי הלבנון ועצי השיטים, מה היה רע בהם ומה התיקון במקדש.

המדרש כותב על עשיית הארון ע"י בצלאל:

'ויעש בצלאל' הדא הוא דכתיב 'כי אעלה ארוכה לך' אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא.... אף כך ישראל חטאו בשטים שנאמר 'וישב ישראל בשטים', ונרפאו בשטים שנאמר 'ויעש בצלאל את הארון עצי שטים (שמות רבה,נ,ג)

ארזי הלבנון ועצי השיטים נבראו בעולם כדי שהאדם יתפעל ויכיר את ה', כדברי הרמב"ם על התבוננות האדם בבריאה המביאה להכרה בה'. אדם רואה עץ גבוה ומתפעל ואומר "מה רבו מעשיך ה' ".

יש מעינות שמגדלין גבורים ויש שמגדלין חלשים ויש מגדלות נאים ויש מכוערים ויש צנועין ויש שטופין בזמה ומעין שטים של זנות היה (תנחומא בלק סימן י"ז)

מה קרה בפועל- בנות מואב רצו להחטיא את ישראל, ולקחו אותם למעיינות שסביבן עצי אשירה, נוף הגורם לזנות. הנוף היה מרכיב הגורם לחטא- לא העיקרי, אך עדיין מרכיב בחטא. והקב"ה ידע שהעצים הללו יגרמו לזנות, ולכן רצה לגנוז אותם. שווה לגנוז את כל העצים אפילו שהמרכיב שלהם בחטא הוא אחוזים בודדים!

ולכן גם אנו צריכים ללכת בדרכו של הבורא ולגנוז כל דבר שיכול לגרום לנו לחטא, ולכן מצטרף אני לאותם רבנים הממליצים ואף מחייבים לסנן אינטרנט וטלפונים ניידים.

הרמב"ם כותב:

אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות. לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ביותר, ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה (רמב"ם הלכות ביאה כ"ב י"ח)

אין דבר הקשה כמו עריות! ובדבר הזה הולכים בקדושה יתרה!

ממה נובע החטא- מחוסר התבטלות לבורא. יש יצר, אתה לא מצליח לכובשו ולהתבטל לבורא, ואתה נמשך אחריו. הקושי גובר על האמת, כי אין יכולת לאדם להתבטל לבוראו ולשים את ה' במרכז ולא את יצריו.

כל מהות המשכן, "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי".

יש חיוב, ויש נדבה, ומסבירים המפרשים- יש חיוב על הכלל, אך מי נותן תרומה בפועל- נדיבי הלב, אלה שלא באים מכוח הציווי, אלא מתוך ההתבטלות לבורא. כל מהות המשכן והמקדש היא התבטלות לבורא. כל חטא נובע מחוסר התבטלות לבורא. לכן התיקון לעצים הוא הבאתם למשכן.

המשכן והמקדש כל מהותם הוא לגרום לאדם להתבטל לבוראו. אדם נכנס ורואה את עשרת הניסים שהיו במקדש, מרגיש את השכינה ואז מתבטל לה'. ולכן אותם עצים שגרמו לזנות ולחוסר התבטלות יגיעו למשכן ושם יהיה תיקונם, במקום שכל מהותו התבטלות לבורא.

הרמב"ם ממשיך וכותב:

גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה (רמב"ם שם הלכה כ"א)

חובה עלינו להתמיד ולעמול בלימוד התורה, ואז נוכל להתגבר על יצרנו ותאוותינו ולהתבטל לבוראנו.

נעמיק ונבדוק מניין היה לעם ישראל במדבר עצים מארזי השיטה?

אמר אברהם למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם.... עם הבהמה וחיה ועוף... אותה שעה אמר אברהם.. אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע (ילקוט שמעוני תהילים תשכ"ח)

אברהם נטע אשל בבאר שבע- הוא פגש את מלכיצדק ושאל כיצד יצאו מהתיבה?- וענה מלכיצדק, ע"י החסד שעשו בתיבה, ומשם אברהם למד ונטע אשל, לצורך אחרים.

אמר רבי לוי: כתיב "והבריח התיכון בתוך הקרשים", הבריח שלשים ושתים אמה היה, ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה, מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב "וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים", 'אשר נמצא עצי שטים' אין כתיב כאן, אלא "אשר נמצא אתו" (שיר השירים רבה א, נו)

יעקב צופה בנבואה את הקמת המשכן, שיצאו ממצרים ויצטרכו עצים למשכן, ולכן בירידתו למצרים עובר דרך מקום האשל ולוקח עצים לבני ישראל במדבר שיקחו אותם למדבר עבור המשכן. ולוקח את האשל, שיהיה לעמ"י בבניית המשכן.

ויסע ישראל וכל אשר לו. להיכן הלך? הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא הוא דכתיב ויטע אשל בבאר שבע (ילקוט שמעוני שיר השירים תתקפ"ג)

עצי השיטים שבהם בנו במשכן, הם שיטים של חסד, של אברהם אבינו, שכל כולם התבטלות. כל מעשה חסד שהאדם עושה עם הזולת הוא התבטלות האדם לזולתו.

אנחנו חיים בשני מישורים:

אחד- גדלות האדם.

השני- התבטלות לבורא, לחכמים, להלכה, לבורא ולזולת.

אדם יכול להיות בישיבה ולחיות בתודעה של יצירתיות וחידוש, אך לא מתבטל לבורא, להלכה, לחבר. ולכן חשוב שנתחנך למעשה חסד יום יומיים כאן בתוך הישיבה בנוסף ללימודנו, כדי שאכן נזכה לשלמות ולשני כוחות אלו יחדיו.

הרב קוק כותב ב'מוסר אביך', שאדם שלא נותן לשני, הוא לא שמח. ה' ברא את האדם כך שישמח כאשר נותן, כאשר עושה חסד. אדם שלא מתבטל לחברו, לא מתבטל גם לבורא. לא לחינם חז"ל אמרו שהקב"ה משרה את שכינתו בבית שיש בו כיבוד הורים. דווקא כיבוד הורים, כי כיבוד הורים דורש התבטלות, והקב"ה משרה את שכינתו במקום בו יש התבטלות.

הרב מקלם אמר שכל אדם צריך שני כיסים, באחד- ירגיש שהוא נזר הבריאה. ובשני- שאפי' פשפש הקדים במעשה הבריאה.

יה"ר שנזכה גם אנו לשני כוחות אלו: גדלות האדם בחידושי תורה, והתבטלות לבורא לחכמים להלכה ולזולת. וכך נזכה בעז"ה שה' ישרה שכינתו בתוכנו כולנו.