יש דברים שרציתי לומר
מישהו שמנסה
להדפסת השיעור יש דברים שרוצים לומר אבל לא מוצאים את המילים, מה שחשוב אינו מה שחושבים שאתה יודע או מה חושבים שאתה, אלא החשוב הוא מה שאתה באמת ומהם הדברים שאתה חושב באמת. יכול להיות אדם שיש לו דעה מאוד מוצקה בנושאים רחבים מיני ים, אבל כשהוא מנסה להוציא את זה החוצה הוא נתקע והכל מתחיל להתבלבל לו, יש כאלה אנשים שיראו אותו ויחשבו עליו שהוא חלש אופי או לא רציני אבל בעצם הבעיה היחידה של האדם הזה היא הקושי שלו להתבטא. יש כמה דברים שיוצאים מזה העניין: 1. יש אנשים שנראים ע"י החברה כמי שמושפעים ולא נותנים את דעתם אלא רק שומעים ומושפעים ע"י כולם, אבל יבוא יום והוא יאמר משהו ופתאום כולם יבינו איזה טעות עשו כשלא נתנו לו את ההזדמנות לדבר ולהביע את עצמו. 2. הדבר הזה יכול לגרום לכך שאנשים יחשבו אותו כנחות, משום שכל פעם שאתה מתווכח איתו הוא מתקפל או אומר דברי הבל ושטויות כל זה רק כי הוא לא מצליח להביע את עצמו. 3. הבעיה הרצינית ביותר היא באדם ההוא עצמו, שרואה שהוא לא מסוגל להופיע את מחשבותיו בדיבור, הוא לא מצליח לשתף אנשים בדעותיו, הוא מנסה לכתוב או כל מיני שיטות כאלה ולא הולך לו כי חסרה לו ה"מוזה", הוא מתחיל לחשוב על דברים כמו 'עזוב אותך מהדעות של עצמך הם כנראה לא ממש רציניות, שהרי אתה לא מסוגל לבטא אותם, כמו השטויות שאי אפשר להסבירם כי הם שטויות'. אז האדם מאבד חלק ניכר מתוכיותו כי הוא פשוט מבטל אותו כ"לא רלוונטי", כי אם אי אפשר להסבירו משמע שהוא שטויות. אז נזרק חלק ניכר מהאדם.
אם כן אדם צריך להבין שיש דברים שהוא מאמין בהם וצריך להעמיק בהם, הוא צריך להכיר את עצמו ולדעת איפה ומתי להיכנס לדיונים בקשר לאמתות חייו, אם הוא יתווכח עם האדם הלא נכון ובזמן הלא נכון, הוא עלול להיפגע קשות מוויכוח שהוא חשב שתהיה קלה בעבורו לנצח. אמנם הוא צריך לדעת שגם אחרי שהוא נקלע לצרה כזאת, הדברים שנאמרו צריכים הפנמה, גם מה שהוא אמר וגם ה שנאמר לו. הוא צריך לראות מה הם הטיעונים שפגעו בו בצורה הקשה ביותר ולנסות להתווכח אתם בראשו איפה שאין לו את הצורך להוציא במילים את דעותיו. אח"כ הוא צריך לראות מהם הדברים שהוא אמר ואיך הוא אמר אותם, הוא צריך לקבל עומק חדש בכל דבריו כולל ההבנות החדשות שלו, לחקור אותם לעומק ובסוף גם לבטא אותם במילים כדי שהוא יוכל להתבטא ביתר קלות וביתר בירור בפעם הבאה. אסור לאדם ליפול ברוחו רק כי הוא לא מצליח לבטא את עצמו, צריך רק לעמוד איתן ולעשות מאמץ כדי להוציא את מחשבותיו לכלל.
הרב קוק מתבטא בקשר לעניין, מתוך עולמו העצום של ידע וקשיים להפיצם לחוץ, הדברים נאמרים בפרק שנושא את הכותרת "מתאוה להגיד מילה"- "מרגישים אנו את האילמות הרוחנית, הוי, כמה יש לנו לדבר, כמה גדולה היא מדת האור של הצדק והחכמה שאנו מוארים בה בתהום נשמתנו,אבל איך נגלה זה, איך נבאר, איך נהגה,איך נבליט גם קצה-קצהו של זיו עליון זה,על-זה סגורים השערים לפנינו. בתפילה אנו מקדימים, בתחן אנו דופקים, ברנה ושבח אנו נותנים קול ונושאים משל והגיון. שוקדים אנו על הדלתות, אולי יפתחו כמלא-סדק של מחט סדקית לפנינו, וכל פיותינו ימלאו שטפי דיבורים, וכל לשונותינו יעשו כנחלים זורמים נהרי נחלי דבש וחמאה"(חדריו עמ' נ"ז).
"והנה אם אין כלי הכתיבה וכלי הדיבור מספיקים לספר חלק אחד מאלף מאשר בלבי, אם כל זה להוציא חלק אי אפשר"(הקדמה לחיי מוהר"ן) ולכן אני מקווה שהפעם הצלחתי להסביר את הדברים שרציתי לומר בצורה מספקת, אז גם אתם תעשו לעצמכם טובה ותנסו, בסוף גם אם התוצאה לא תהיה מדהימה יהיה יותר טוב ממה שאיתה התחלתם. אז שיהיה בהצלחה ותמיד תמשיכו לנסות.
