שאלה שבועית: כבוד הבריות – 'קום ועשה' ו'שב ואל תעשה'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
השיעור הקודם עסק בשאלה האם קריאת שמע טעונה ברכות התורה לפניה או לא, ראינו שנחלקו בדבר הפוסקים.
שאלה א] קריאת שמע בזמנה או עם ברכות התורה? שיעורנו היום מוקדש לשיטות הפוסקים שקריאת שמע טעונה ברכות התורה לפניה. לשיטות אלו נשאלת השאלה מה יהיה הדין במידה ועומד לפני סוף זמן קריאת שמע, ונותר לו זמן או לברכות התורה או לקריאת שמע. מה עליו לעשות? האם במצב זה רשאי לקרוא קריאת שמע בלא ברכות התורה כדי לא להפסיד 'קריאת שמע בזמנה', או שמא בכל מקרה אסור לו לקרוא קריאת שמע בלא ברכות התורה?
קום ועשה/שב ואל תעשה- במידה ויקרא קריאת שמע בלא ברכות התורה הוא יעבור על לימוד תורה בלא ברכות התורה ב'קום ועשה', במידה ויברך ברכות התורה ולא יספיק לקרוא קריאת שמע – יבטל קריאת שמע בזמנה ב'שב ואל תעשה'. ניתן לומר מסברה שעדיף שיבטל ב'שב ואל תעשה' מאשר ב'קום עשה'!
אכן, השאגת אריה (סי' לב) מחדש, שהגדרת פעולה כ'ביטול בקום ועשה' נכונה רק כאשר הפעולה אסורה בעצם, אולם אם הפעולה אינה אסורה מצד עצמה, אלא מחסיר ומבטל בה מצות עשה- נחשב הדבר כ'ביטול בשב ואל תעשה' בלבד.
הקורא קריאת שמע בלא ברכות התורה אינו עושה מעשה האסור בעצם, ועל כן משתייך הדבר לקטגוריה השניה ומוגדר כ'ביטול בשב ואל תעשה'.
ובתוספת חידוד- הגם שעובר על האיסור בקום ועשה – על ידי שאומר קריאת שמע בלא ברכות התורה, מכל מקום הגדרת האיסור הינה אי קיום של עשיה חיובית. ועל כן מוגדר הדבר כ'שב ואל תעשה'
ב] אכילת אונן מחוץ לסוכה- נפקא מינה אפשרית תהיה בשאלת אכילת אונן מחוץ לסוכה. אונן פטור מן המצוות, אולם אינו רשאי לעבור על המצוות בקום ועשה. האם רשאי הוא לאכול מחוץ לסוכה? דעת רבי עקיבא איגר שרשאי! ואף שעושה הוא פעולה אקטיבית- 'קום ועשה'! מוגדר הדבר כ'שב ואל תעשה', הואיל וזוהי פעולה שאינה אסורה בעצם.
מקור חילוק זה הוא בגמ' ביבמות (צ:):
אמר ליה בעאי לאותובך ערל הזאה ואזמל סדין [בגד פשתן] בציצית [צמר] וכבשי עצרת ושופר ולולב השתא דשנית לן שב ואל תעשה לא מיעקר הוא כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו.
ג] ציצית (בגד פשתן ופתילי צמר) - מהתורה אין מניעה להטיל פתילי צמר על בגד פשתים, אלא שחכמים גזרו שמא יבוא לעשות כן גם בכסות לילה הפטורה מציצית. וזאת משום שחכמים יכולים לעקור דין תורה ב'שב ואל תעשה'.
לכאורה, עקירה זו הינה ב'קום ועשה'! שהרי הוא לובש בגד ללא ארבע כנפות? מכח שאלה זו מסיק השאגת אריה (שם) ואומר:
אבל מה שנ"ל בזה הוא הא דסדין בציצית חשיב שב ואל תעשה משום דאין הלבישה אסורה מצד עצמה אלא מחמת חסרון מעשה של מצות ציצית דרמא רחמנא עליה ולא דמי לאיסור כלאים דהלבישה מצד עצמה אסורה הילכך אין הלובש בגד בת חיובא בלא ציצית חשיב כעושה מעשה בידים שאין עושה איסור בלבישה זו אלא שחיסר מצוה בשב ואל תעשה. והכי משמע לי מדברי הרמב"ם שכ' בפ"א מה' חגיגה הראייה האמורה בתורה הוא שנראה פנים בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה ומי שבא בעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מ"ע אלא עבר על ל"ת שנא' ולא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה ע"כ.... ותדע לך דהא דמצות ציצית אם לבש טלית בלי ציצית אין בלבישה שום איסור אלא שחיסר מצוה של ציצית בשב ואל תעשה.
מחדש השאגת אריה שני חידושים: האחד – כללי, בהגדרת 'שב ואל תעשה' ו'וקום ועשה', והאחר – בהגדרת מצות ציצית:
1] הגדרת 'קום עשה' ו'שב ואל תעשה' נגזרת מהגדרת המצוה העקרונית, ולא על האופן בו עובר את העבירה כעת.
2] הלבוש בגד בעל ד' כנפות לא עבר על איסור אלא נמנע מקיום מצוה חיובית, ועל כן מוגדר כמבטל ב'שב ואל תעשה'.
מעין דיון זה מופיע בקובע הערות (סי' סט):
מהו קום ועשה ושוא"ת. דיש לפרשו בשני פנים, אם הדבר תלוי בגוף האיסור אם הוא קו"ע או שוא"ת, או באופן העבירה עליו...
נציין, שתוס' חלקו על יסוד השאגת אריה, וסברו שהגדרת 'קום ועשה' ו'שב ואל תעשה' נגזרת מאופן הביצוע בפועל, והואיל והביצוע היה בדרך של 'קום ועשה' יוגדר הדבר כביטול ב'קום ועשה'. אולם אף על פי כן לדינא לענין ציצית הסכימו שמוגדר הדבר כ'שב ואל תעשה', משום שסברו שגדר מצות ציצית הוא – אחר שלבש האדם על גופו את הבגד חל עליו חיוב להטיל בו ד' כנפות. ועל כן, כאשר נמנע מהטלת ציצית אחרי שלבש את הבגד מוגדר כעובר ב'שב ואל תעשה'.
כאמור, לענין לבישת בגד פשתן בלי פתילות אין מחלוקת למעשה[1], אולם לענין שאלת קריאת שמע וברכות התורה- לשיטת תוס' שהולכים אנו אחרי אופן הביטול בפועל, נמצא שהביטול נעשה בקום ועשה על ידי קריאת קריאת שמע ולכן יוגדר כביטול בקום ועשה! מה שאין כן לשיטת השאגת אריה עצמו שהולכים אנו אחרי הגדרתו העקרונית של האיסור, בציור זה של ברכות התורה יוגדר הדבר כביטול בשב ואל תעשה.
ד] פושט אפילו בשוק - בגמ' בברכות (יט:) נאמר:
אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק, מאי טעמא, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כל מקום שיש בו חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. מתיבי: קברו את המת וחזרו, ולפניהם שתי דרכים, בא (האבל) בטמאה באים עמו בטמאה משום כבודו, ואמאי נימא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'? תרגמה ר' אבא בבית הפרס דרבנן וכו'... תא שמע, גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה? תרגמה רב בר שבא בלאו דלא תסור, דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור. והדר פריך מדתניא, ולאחותו מה ת"ל? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו (ופגע במת מצוה) ת"ל ולאחותו, לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'? שאני התם דכתיב ולאחותו. וליגמר מינה? שב ואל תעשה שאני.
מבואר מדברי הגמ', שהלובש בגד שעטנז ומגלה זאת בעודו בשוק חייב להוריד את הבגד מעליו.
ואם כן, לפלא הוא שבירושלמי (כלאים פ"ט ה"א) מתואר, שר' אמי גער באדם שהעיר את תשומת לבו של חברו שלבוש בכלאים, הגם שיש בדבר משום 'כבוד הבריות'. מדוע נזף בו רבי אמי?:
ר' אמי הוה יתיב ומתני, א"ל חד לחבריה את לבוש כלאים, א"ל ר' אמי שלוף מאנך והב ליה".
מדוע כעס? הרי פושטו אפילו בשוק?
הרא"ש בהלכות כלאי בגדים (ט, ו) כותב:
וס"ל לר' אמי בכלאים דרבנן. אי נמי כלאים דאורייתא, ובודאי שהמוצא כלאים בבגדו אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' וצריך לפושטו אפי' בשוק, אבל אם אדם רואה כלאים בבגדי חבירו, והלובש כלאים אינו יודע, אין לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו, דמשום כבוד הבריות ישתוק ולא יפרישנו משוגג.
בתשובה הראשונה מחלק הרא"ש ומעמיד בכלאים האסורות מדרבנן בלבד, ועל כן בכוחם של חכמים היה להפקיע גם ללא הכללים הנדרשים להפקעת דין תורה. אולם בתשובתו השניה מחלק הרא"ש ואומר שביחס לחבר שיודע ואינו מעיר מוגדר הדבר כמעבר ב'שב ואל תעשה' בלבד, שהרי רק נמנע להוכיחו, ועל כן נחשב הדבר שעובר ב'שב ואל תעשה' בלבד.
אכן, השו"ע (שג, א) בעקבות הרמב"ם פוסק כתירוצו הראשון של הרא"ש המחלק בין דרבנן לדאורייתא. מדוע נמנע הרמב"ם מלפרש כרא"ש? על כרחך שסבר שהגדרת 'קום ועשה' ו'שב ואל תעשה' נובעת מהאיסור, ועל כן והאיסור הינו בקום ועשה, אין להתיר לעבור עליו במקום אסור תורה.
תוס' לשיטתם סברו שהולכים אנו אחר האיסור בפועל, והואיל והוא נעשה בשב ואל תעשה – שנמנע מלהוכיח, נדחה במקום כבוד הבריות.
ה] פדיון הבן – אשה הגיעה לרב אליהו בקשי דורון בחצות לילה ושאלה בפיה עבור חברתה. ביום המחרת תוכנן 'פדיון הבן' עבור בנה של חברתה, אולם חברתה גילתה את אזניה שהיא התעברה והפילה קודם נישואין אלו ונמצא שהולד שנולד כעת אינו 'פטר רחם' ופטור מבכורה.
דא עקא, שהבעל לא ידע זאת והזמין את כל חבריו ל'פדיון הבן', ביטול בשביל זה יגרום למבוכה וחוסר נעימות גדולים. האם ישנו היתר במקום כבוד הבריות?
כמובן, שתחילה עלינו לבחון מהו תוקף איסור ברכה לבטלה- לשיטת הרמב"ם הזכרת שם באופן זה אסורה מהתורה, ואילו לשיטת תוס' מדרבנן בלבד.
הרב בקשי תלה זאת במחלוקתם של הרמב"ם והרא"ש הנזכרת: מחד- אי השיתוף מצדה מוגדר כ'שב ואל תעשה', שהרי נמנעת מלשתף את בעלה ולהפרישו מאיסור, אולם מאידך- הבעל למעשה יעבור על האיסור בקום ועשה, שהרי יברך ברכות לבטלה!
לאור דברים אלו, שאל הרב בקשי דורון את חברתה אם הינה אשכנזיה (ואז יכולה היא להסתמך על שיטת תוס' (הסברו השני של הרא"ש, וכן שיטתם בענין תוקף איסור הזכרת שם בברכה לבטלה), או ספרדיה (ואז צריכה לחשוש לשיטת הרמב"ם שנפסקה בשו"ע בעניינים אלה).
במקרה זה האשה היתה ספרדיה והבעל אשכנזי – ובעקבות זאת האריך הרב בקשי לדון האם הולכים אחריו או אחריה (הצד שנלך אחריה למרות שהיא רק ה'מכשילה', הוא מחמת שגדר איסור 'לפני עיור' הוא חלק מכל מצוה ומצוה, ועל כן נמצא שכאשר היא מכשילתו עוברת גם היא מעין עבירתו שלו.
ו] מידע על אשה שזינתה- הנודע ביהודה (או"ח מהדו"ק סי' לה) נשאל אודות אשה שזנתה תחת בעלה ולא נודע לו הדבר והוא ממשיך לחיות עמה הגם שאסורה לו. הדבר נודע לקרוב משפחתם, והוא שאל האם עליו להודיע זאת לבעל או לא? הנודע ביהודה צידד שתלי במחלוקת הראשונים הנזכרת: פרסום עובדת זנותה עלול לגרום לפגם משפחה לבניה שהיו ראויים וכשרים. מצב זה מכניס אותנו לגדר של 'כבוד הבריות', ועל כן נכנס הדבר לדיון האם רשאי להימנע מלהוכיח ('שב ואל תעשה') כדי להציל מפגיעה בכבוד הבריות, וכאמור נחלקו בדבר הרמב"ם והרא"ש.
ז] רוצים להפילו על תינוק- ציור אחר שמשיק לענין זה, הוא אדם שגויים רוצים להפילו על תינוק כדי שיהרגהו, והוא לא עושה כל פעולה אקטיבית. שיטת תוס' שהדבר מוגדר כ'שב ואל תעשה', אולם הגר"ח בדעת הרמב"ם סבור שאינו רשאי שיפילוהו.
יסוד מחלוקתם הוא בהנ"ל- הפעולה נעשית ב'שב ואל תעשה' מצדו של האדם שהרי אינו עושה דבר, אולם גדר מעשה רציחה הינו 'קום ועשה', ועל כן סבר הרמב"ם שעליו למנוע זאת ולא לאפשר זאת.
[1] אכן, ישנו פרט נוסף בהלכות ציצית שיתכן ונתלה במחלוקתם בגדר מצות ציצית: מי שנקרעו פתיליו בשבת, האם רשאי להמשיך ללכת עם הבגד בשבת מחמת שמוגדר כאנוס שאינו יכול להטיל פתילים בבגד, או לא? אם גדר המצוה הוא להטיל פתילים בבגד- כעת הוא מוגדר כאנוס, אולם אם גדר המצוה הוא להתעטף בציצית עליו להוריד את הבגד הואיל וביחס לזה אינו אנוס.
