שיחת רה"י לפר' ויקהל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בפרשתנו:
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" (שמות פרק לה פסוקים א-ב)
המפרשים שואלים מה הכוונה "אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם", הרי השבת מאופיינת באיסור מלאכה, וא"כ מהם הדברים שה' מצווה אותנו לעשות בפועל ביום השבת?
כותב על כך "חכמת המצפון":
"ויקהל משה ... לעשת אתם - וכבר עמדו על כך המפרשים, הלא מצות שבת היא שב ואל תעשה לא לעשות מלאכה, ולמה כתוב אשר ציוה ה' לעשות אותם?....ונראה לי שאמנם הכתוב מדבר בענין שבת, ומלים אלה 'אשר צוה ה' לעשות אותם' באות ללמדנו יסוד גדול, השבת אינו ענין של שלילה בלבד, אלא יש בו מעשה חיוב גדול שצריכים לעשות אותו, יום השבת אינו ענין של מנוחה בלבד המתבטא באי עשיית מלאכה, אלא יש בו ענין של קדושה, מנוחה וקדושה לעמך נתת, והקדושה לא באה מאליה צריך להשתדל לעשות אותה ליצור אותה, כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו, שמור את יום השבת לקדשו, ואמנם לאחר הציווי לעשות אותם לא כתוב לא תעשה בו מלאכה, אלא ביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" ("חכמת המצפון"-פר' ויקהל)
הפסוק מדגיש שחשוב לא רק להקפיד על אי עשיית מלאכות בשבת, אלא חשוב שכל 'דברי הרשות' בשבת (הסעודות, השירה, לימוד מיוחד, ועוד) יהיו קשורים לעבודת ה'-לרוחניות, וכך בשבת ירגיש האדם את הנשמה היתירה הנמצאת בתוכו.
לדעתי, בציבור ישנו בלבול. מתייחסים לשבת כמועד חברתי ולא מספיק כזמן רוחני. השבת צריכה להיות שיא הרוחניות של השבוע. תפקידנו בשבת לגלות את הנשמה היתירה הנמצאת בתוכנו.
כותב פרי צדיק:
"ואע"פ שעיקר קדושתו מה' בלא פעולת אדם ואתע"דלת כלל. וע"כ נאמר בה בפ' תשא את שבתותי וגו' כי אני ה' מקדשכם שהש"י מקדש גם את ישראל ע"י השבת שנתן להם שהוא קודש. וע"י שהם שומרי שבת גם הם מתקדשים בקדושת השבת. ונמצא השבת מקדש אותם לא הם אותו וע"כ נקרא מתנה טובה (שבת י:) שהוא במתנה בלי שום השתדלות אדם וקאמר אמקרא הנז' דאני ה' וגו' דמזה משמע שהוא מצד הש"י לבד בלא בלא אתערותא דלתתא. מ"מ אין זה סותר מצות לקדשו שעל האדם. ואלו הי' רק מצד קדושה שמה' לבד הרי ה' כל ישראל שוים בהרגשת קדושת השבת..... וכבר נז"ל אות א' שאינו כן רק תלוי כפי עבודת האדם בימי החול. והדבר ידוע גכ לכל אחד כי אין ערך כלל מהרגש ההמונים אשר הוא כמעט כאין. ואין טועמים בקרב לבבם טעם קדושה רק מה שמתענגים במנוחה ממלאכה ואכילה ושתי'. ואם דגם זה מצוה וקיימו עונג שבת. מ"מ אין בזה ענין לקדושת היום. ומ"ש כי אני ה' מקדשכם להרגש גדולי ישראל המתקדשים ומטהרים א"ע וחפצים בקרבת ה' המרגישים בקדושה והתעלות העולמות ביום ההוא גם בהם אין כולם שוים. וכ"א כפי מדריגתו והשגתו וכפי הכנתו בימי החול לבוא אל הקודש דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת. שאע"פ שהיום מעצמו קדוש לאדונינו. מ"מ אין האדם משיג קדושתו אלא כפי מה שהוא כלי מוכן לקבל" (פרי צדיק-קדושת השבת-מאמר ב)
בניגוד לכל השבוע שיש מאבק בין גשמיות ורוחניות, בשבת הנשמה יתירה כה חזקה ודומיננטית שהיא גורמת שגם הגשמיות תקדש את החומר ותהיה כלי לעבודת ה', ולכן יש עניין בשבת ללבוש בגדים נאים ולאכול אוכל משובח, אבל כל זה הם רק כאמצעי להרגשת הנשמה היתירה הנמצאת באדם.
אדם שעיקר השבת שלו הם הבגדים הנאים והאוכל המשובח והחגיגיות שבשבת אך הוא אינו מתאמץ ופועל להרגיש את הנשמה היתירה, הוא מפספס את העיקר.
כדי שהאדם ירגיש את הנשמה היתרה דרושים שני דברים: א)האדם צריך לבוא לכניסת השבת עם כלי קיבול מתאימים, ולכן ה"פרי צדיק" מדגיש שחשוב שהאדם במשך השבוע יעסוק ברוחנית כדי שיבוא עם כלי קיבול מתאימים. ב) המעשים שאדם עושה במשך השבת (לימוד תורה, שיחות על עבודת ה', זמירות, אמירת דברי תורה רבים בסעודה, שמיעה מכל ילד מה למד במשך השבוע, ועוד) כדי להרגיש את הנשמה היתירה.
לא לחינם בפרק על המשחקים בשבת, המחבר מדגיש כי גם המשחקים המותרים הם רק לילדים קטנים שאינם מבינים את ערכה של הנשמה היתירה וזקוקים לכך, אך מגיל בר מצוה חשוב שלא יהיו כלל משחקים בשבת כי המשחקים אינם מביאים לידי הרגשת הנשמה היתירה.
כותב אבן עזרא:
והנה, השבת ניתנה להבין מעשי השם ולהגות בתורתו. וככה כתוב, (תהלים צב ה): "כי שמחתני ה' בפעלך". כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם, ולא יתעסק לשוא אפילו בצרכיו שעברו, או מה יועץ לעשות, וככה אמר הנביא (ישעיהו נח יג): "ממצוא חפצך ודבר דבר" (אבן עזרא שמות פרק כ פסוק ז)
יש עניין אפילו לא להרהר בשבת על מה שהיה בימי החול. אדם צריך בשבת להתנתק מימי החול, כדי להרגיש את הנשמה היתירה שבתוכו. ולכן אסור ש"הילוכך בשבת יהיה כהילוכך בחול", וכן חז"ל אסרו מוקצה, כדי שהאדם ירגיש את רוחניותו ולא יתעסק בדברים נוספים.
זו הסיבה מדוע אסורה מכונית אוטונומית בשבת שאין בה שום איסור, כי היא תגרום שבשבת האדם יטייל ויהיה עסוק ולא יהיה פנוי נפשית להרגשת העוצמה הרוחנית של הנשמה היתירה שהקב"ה הטביע בתוכו.
וכך כותב ה"משך חכמה":
"דע, דבדת האלקי יש מצוות המקשרין ישראל לאביהם שבשמים, ויש מצוות המקשרים ישראל זה לזה. כגון ציצית ותפילין ומזוזה - הן מצוות המקשרין ישראל להשם יתברך, וגמילות חסדים ותרומות ומעשרות - המה מקשרין זה לזה. ונמשל זה יש בין שבת ליום טוב: שבשבת הלא (שמות טז, כט) "אל יצא איש ממקומו", והוצאה אסורה, ומלאכת אוכל נפש אסורה. ואם כן, כל איש ואיש בפני עצמו הוא, לבדו הוא יושב ועוסק בתורה, שהמה מקושרים אל השם יתברך המרכז האמיתי, אשר כל ישראל המה קוים נפרדים המגיעים למרכז אחד - הוא השם יתברך...... אבל יום טוב הוא מן המצוות המקשרין האומה זה לזה, לכן מלאכת אוכל נפש מותר. ואם יבואו אלף אורחים יאפה לחם, עד כי אמרו (פסחים מו, ב) האופה מיום טוב לחול (רבה אמר) אינו לוקה (אמרינן): הואיל וחזי לאורחים. וכולם חייבים לעלות לרגל ולשמוח ולשמח. לכן הותרה הוצאה והבערה, שאם לא כן לא יהיו מקושרים ומאוגדים זה לזה כאחד. והנה, בהתבוננך תראה, כי בפסח שהוראתו היה על שפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים, הלא אז עדיין לא היתה האומה נקשרת, כי היו בודדים איש באהלו, "אל יצא איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות יב, כב)..... והאומה אינה מקושרת זה לזה רק באופן רחוק, שהם מקושרים זה לזה על ידי כך שמקושרין למרכז אחד. לכן כתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת" - זה פסח, שהוא בהוראתו כמו שבת. "עד ממחרת השבת השביעית" (משך חכמה ויקרא פרק כג פסוק כא)
האדם נדרש לקחת זמן בשבת להיות לבד ולהרגיש את פנימיותו, בניגוד ליום טוב שהוא חג שיש חשיבות שיהיו בו אורחים. חשוב שכל אדם ימצא זמן איכות להיות עם עצמו לבד, להרגיש את הקשר לבורא עולם, להתבונן ולהעמיק בייעוד חייו.
כתוב בפרשת יתרו:
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" (שמות פרק כ פסוקים ח-ט)
כותב רש"י:
"כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה" (רש"י שמות פרק כ פסוק ט)
במדרש כתוב:
"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. וכי איפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאלו כל מלאכתך עשויה. דבר אחר: שבות ממחשבת עבודה; ואומר (ישעיה נח יג – יד) אם תשיב משבת רגליך וגו' [וְדַבֵּר דָּבָר וגו'], ואומר אז תתענג על ה'" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו)
האדם צריך להתנתק בשבת מימי החול. אדם צריך לחשוב שכל המלאכות נעשו. אדם גם לא צריך להרהר אפילו בעבודה של ימי החול. ולכן יש חשיבות בימי שישי להתכונן לשבת, לומר את שיר השירים לפני תפילת מנחה, כדי שיוכל להתנתק מימי החול ולהיכנס לקודש קודם השבת.
כתוב בספר ליקוטי הלכות:
"וְזֶה בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, תֵּעָשֶׂה דַּיְקָא. כִּי עַל-יְדֵי שַׁבָּת זוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר קִיּוּם שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הוּא עַל-יְדֵי שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַשְּׁבִיתָה וְהַמְּנוּחָה שֶׁל שַׁבָּת עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר חִיּוּת וְשֶׁפַע וְקִיּוּם שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר – מְנוּחָה, בָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִגְמְרָה הַמְּלָאכָה כִּי עִקַּר קִיּוּם כָּל הַמְּלָאכוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית הַכֹּל הוּא רַק עַל-יְדֵי הַמְּנוּחָה וְהַשְּׁבִיתָה שֶׁל שַׁבָּת. וּבִבְחִינָה זוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת וְהַמַּשָּא וּמַתָּן בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל, רַק הַכֹּל בְּכֹחַ ה'. כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר אוֹתָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבַעְתָּ וְכוּ'. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבְךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יְדֵי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְכוּ'. כִּי צְרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִטְעוֹת וְלִשְׁכֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם. לֵאמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה אֵיזֶה עֲשִׂיָּה וְעֻבְדָּא חַס וְשָׁלוֹם. כִּי זֶה בְּחִינַת כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה וְכוּ'. רַק צְרִיכִין לִזְכֹּר אֶת ה'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ. כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל. כִּי הַכֹּל בְּכֹחַ ה' לְבַד. וְהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ" (ליקוטי הלכות-הלכות שבת הלכה ג)
כותב הרב קנייבסקי:
"אולם לאמיתו של דבר נראה שהתשובה פשוטה: שכן אם נתבונן בדברים במבט אמיתי ומפוקח, נמצא כי למעשה גם במהלך השבוע כולו - מלאכתו של האדם עשויה כולה בידי שמים... הלא כבר לימדונו רבותינו (חולין ז' ע"ב) כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. כל ההשתדלות שאנו עושים, כל העבודה הקשה שלנו, כל המעשים שאנו משקיעים בהם שעות על גבי שעות - אינם מועילים באמת... אילו היה בטחוננו שלם בו יתברך, ואמונתנו איתנה, הרי לא היינו צריכים . לכל זאת! היינו יכולים לזכות גם בימינו אנו להנהגה כפי שהיתה בדור המדבר, אשר לא היו צריכים לטרוח במאומה, שהרי את המן אכלו ארבעים שנה, שמלתם לא בלתה מעליהם ורגלם לא בצקה!... נמצא איפוא כי לאמיתו של דבר המצב האמיתי - הינו מצב של "מלאכתך עשויה". לא האדם הוא העושה חיל, אלא כל מלאכתו עשויה מן השמים, והשתדלותו במקרה הטוב אינה מזיקה... אלא מה? אנו לא בדרגה המתאימה... אנו לא מצליחים להתחזק מספיק במידת הבטחון, ולחדול מלעשות השתדלות תוך הסתמכות מוחלטת על אבא שבשמים ... אנו לא מצליחים להרגיש באמת שמן השמים עשויה מלאכתנו ולהרפות ממאמצינו להשיג עוד ועוד ... אנו חיים מתוך תחושה שמידת ההשתדלות בה ננקוט היא זו שתקבע את מידת השפע בה נזכה...אולם בשבת, בה במילא אסור לאדם לעשות מלאכה, אומרת לו התורה כביכול: מאחר ובמילא אינך יכול לעשות מאומה, מאחר וכל שערי ההשתדלות נעולים בפניך ביום זה - הרי שזו ההזדמנות להרגיש את התחושה המציאותית והאמיתית!!! זו ההזדמנות להרגיש את התחושה שהיינו אמורים להרגיש גם בששת ימי המעשה!!! זו ההזדמנות להרגיש לפחות למשך יום אחד ויחיד, "כאילו כל מלאכתך עשויה" - כי באמת כל מלאכתך עשויה ביום השבת - כמו בכל ששת ימי המעשה.האדם אינו נדרש לחוש בשבת תחושה המנותקת ממציאות חייו... להיפך הוא נדרש לחוש לפחות ביום השבת - את התחושה המציאותית האמיתית, אשר אמורה היתה ללוות אותו, אילו זכה - בכל ששת ימי המעשה!!! ואת זאת ניתן בהחלט לדרוש... וזו אינה הצגה, אלא מציאות מציאותית מאין כמותה" (הרב שלמה קנייבסקי – "מלכות שבא" שמות)
אם ה' לא ישלח שפע לא תהיה סייעתא דשמיא. אדם רק נזקק לבנות צינור לשפע. בשבת אדם צריך לחיות יותר את הרוחניות וזה נותן לו הבנה אחרת על עבודתו במשך השבוע, והוא מבין שהוא מכין רק צינורות וה' מצידו שולח שפע. ולכן כתוב "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" שהמלאכה נעשית מאליה.
קשה לאדם להרגיש את זה במשך השבוע כאשר הוא עמל וטורח, אך בשבת כאשר הוא מתרומם ומתעצם ברוחניות הוא יכול להבין שהכל מאיתו יתברך, ואנו בונים רק צינורות שדרכם עובר השפע, ובלי סייעתא דשמיא אין דבר.
בחור בישיבה צריך להשפיע על משפחתו בשבת בשמחתה של תורה . ע"י שירה, דברי תורה, ריקודים. "צוה לעשות"- לעשות כדי להרגיש את הנשמה היתרה בשבת.
יה"ר שנרגיש רוחניים בשבת כולה, ונשפיע מרוחניות זו על כל משפחתנו וסביבתנו, אמן כי"ר.
