שיחת ראש הישיבה לפרשת כי תבוא: תורת ההפנמה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
משה רבינו מדבר אל עם ישראל ביום מותו ואומר את הדברים הבאים:
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ: לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם: וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים פרק כ"ט)
עם ישראל ראה את הניסים פיזית, אבל לא הפנים, זה לא שינה משהו רוחני אצלו. הניסים לא גרמו לעם ישראל להבין את תפקידו-ייעודו- ולא קירבו אותו לבורא העולם.
אם נשליך זאת לעולם הישיבה, בחור יכול ללמוד ולשמור על סדרי הלימוד אך אם הוא לא יפנים את ערך לימוד התורה, התורה לא תרומם אותו מספיק.
השיחה היום תעסוק בחשיבות ההפנמה וכיצד עושים זאת.
נבחון מה גרם לעם ישראל במדבר לא להפנים את הניסים, ולאור זאת נבין מהי חובתנו וכיצד נפנים את חשיבות הלימוד התורה וערכיה.
נבין זאת לאור שלשה הסברים שונים לשאלה: מה גרם לעם ישראל לא להפנים את השגחת ה' בניסים?
ההסבר הראשון של הנצי"ב:
"דישראל נקראו בשמו ית' לכבודו ומלכותו. שיתגלה כבודו ומלכותו בכל העולם על ידם.... כך מלך מה"מ הקב"ה עמ"כ ברא עולמו שיהא נמלא כבודו בכל הבריאה ... ועמ"כ לקחנו לעמו ועבדיו שיהיה נתמלא זה התכלית על ידנו...... שלא כלה הקב"ה את מצרים בפעם א' אלא לאט לאט במכות הממסות את הגוף. ולמאי עשה הקב"ה כך. ביאר ה'... בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ.. והרי לתכלית שיוציאו את ישראל מתוכם לא היה להקב"ה לעשות נפלאות וגדולות כאלה. ואלו היה מכות בכורות בפעם הראשונה. וכאשר מרוב פחד אמרו אז כלנו מתים היו מניחים את ישראל. אלא הכל היה כדי להראות כבודו....
עם ישראל לא התבונן, לא שאל את השאלה: מדוע הקב"ה לא הכה במכה הראשונה את מכת בכורות, ואז עם ישראל היה יוצא מוקדם יותר ממצרים. עם ישראל ראה את הניסים אך לא העמיק במחשבתו ולא הבין מה מטרת תשע המכות הראשונות. מטרת המכות הראשונות היה להראות את כבוד ה' בעולם ושעם ישראל הינו עם סגולה ושונה מהעם המצרי. והיות ועם ישראל לא העמיק, לא חקר, ולא הבין שהוא עם סגולה, וכעם סגולה הוא צריך לקדש שם שמים. עם ישראל פירש את ההבדל בינו לבין מצרים כחסד שה' מעניק למי שנפגע ע"י המצרים ולא כעם סגולה, וזה נבע מכך שהעם לא העמיק במחשבתו ולאור זאת לא הבין מה מטרתו כעם. הדבר נבע מחוסר העמקה, משטחיות, מחוסר התבוננות על החיים.
ממשיך הנצי"ב וכותב:
ובזה גרמו כל הפזור והגלות הזה. שאלו התבוננו ע"ז. לא היו מסרבים ליכנס לא"י בלי מרגלים..... דמתחלה בא עסק המרגלים בשביל שלא רצו לסבול עול הנהגה נסית. שמוכרחים מחמת זה להיות נזהרים מאד כמו העומד בפלטין של מלך. ובשביל זה בקשו ליכנס לא"י בדרך הטבע. ומש"ה נצרכו באמת למרגלים ואח"כ סירבו ולא האמינו שאפשר ליכנס לא"י בדרך הטבע.... אבל כ"ז שהקב"ה הסכים לדעתם להתנהג בדרך הטבע ולשלוח מרגלים. לא היה זה עיקר רצונו ית' אלא משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה כ"ז גרם הפזור הרב שאם היו נכנסים בדרך נס והיו מתנהגים כך כמה שנים. היה מתגלה כבוד שמים ומתפרסם בכל הארץ. כמו שנתפרסם בשעה מועטת של י"מ וקריעת י"ס בהרבה מדינות. אבל אחר שהיו מתנהגים בא"י בדרך הטבע. לא היה מתגלה כבוד שמים אפי' כשהיו מוצלחים הרבה. שהרי זה מצוי גם בשארי אוה"ע לכבוש ארצות לא להם ולחיות בהצלחה ((הנצי"ב-העמק דבר, דברים כט א-ג)
התוכנית האלוקית היתה שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל בדרך ניסית ועם ישראל בכלל לא יצטרך להלחם וזה היה מוביל לקידוש ה' עצום, וכל האומות היו ממליכים את ה'. כל רעיון המרגלים היה טעות, כי עם ישראל הינו עם סגולה ולא צריך מרגלים. עם ישראל לא הבין את תפקידו ורצה להיות ככל הגויים. רצון עם ישראל לשלוח מרגלים ולהיות ככל הגוים גרם לה' לשנות את כל התוכנית האלוקית. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ולכן עם ישראל נכנס לארץ בדרך טבעית שהמעיטה את כבוד ה' בעולם.
יש רבים שמקימים תורה ומצוות אבל לא מספיק מעמיקים ומבררים לעצמם מהי שליחותם וכיצד הם יקדשו שם שמים בעולם. כל יום צריך לקדש שם שמים ועל אחת כמה וכמה כאשר התלמידים יוצאים מהישיבה.
אם אדם יבין שיש לו שליחות מסוימת בעולם שרק הוא יכול לעשות אותה, ויבין בעומק ליבו שה' נתן לו את כל מה שהוא זקוק בגשמיות וברוחניות כדי למלא את שליחותו בעולמו, ממילא לא יקנא באחר שיש לו דבר מסוים כי השני זקוק לדבר זה עבור שליחותו הוא ולו דבר זה אינו טוב.
וכך כותב בספר "שמחת הבאת ביכורים"
"כי בבוא כל ישראל לירושלים, בטח היה ביניהם עשירים גדולים וקטנים: עשירים גדולים, אשר הביאו ביכורים רבים מכל שבעת המינים הגדלים בשדותיהם וכרמיהם ופרדסיהם, בקלתות של כסף וזהב, ובעלי בתים פשוטים, אשר הביאו ביכורים מעט ממין אחד או שנים ושלוש. ובטח יקנאו הבעלי בתים את העשירים, ויהיה להם תרעומת בלבם על ה', על מה זכו הם להתעשר יותר מהם. וכאשר יהיה הלב מלא מקנאה, לא יהיה מקום בלבו לנוח שם השמחה. על כן צוה לנו הקב"ה כמאמר התנא (שמעון בן זומא במסכת אבות ד,א): 'איזהו עשיר השמח בחלקו', ויסיר הקנאה מלבו 'ושמחת בכל הטוב' – תהיה כל כך בשמחה כאילו השגת כל הטובות שבעולם ואינך חסר מאומה. (וזכור) [והזכיר] אשר נתן לך ה' א-להיך ולביתך - על כן אל תהיה בעצבות לב על הנהגתו. כל מה שיש לך הוא מתנה נתוּנה לך מאת ה', אשר הוא א-להיך כאשר הוא א-להי העשירים, ומסתמא יודע הוא איך לחלק מתנותיו. על כן אל תהיה בעצבות לב על הנהגתו ואל תתרעם עליו וקבל מתנתו בסבר פנים, כי אולי מנסה אותך ה'. ראה איך הלוי והגר, שאין להם שום חלק ונחלה בארץ, על כל זה הם שמחים איתך ומה הם שמחים לא על טובת העולם הזה, רק הלוי שמח שזכה לעבוד את עבודת המקדש. והגר שמח שזכה להיכנס תחת כנפי השכינה ולהיות בקרבך. על כן, גם אתה תהיה שמח בשמחת הנפש. ואולי מיעט הקב"ה ממך טובת העולם הזה, שלא תהיה טרוּד כל כך בעבודת האדמה ותוּכל לעבוד ה' ביותר, כי 'מרבה נכסים – מרבה דאגה' " (שמחת הבאת ביכורים" בחומש רב פנינים)
כל הציבור מגיע בהבאת ביכורים וזה יכול לגרום לקנאה בין האנשים, במיוחד העניים בעשירים. אבל אם העני יבין שיש לכל אחד שליחות אחרת בחיים הוא לא יקנא.
נראה הסבר נוסף מה גרם לעם ישראל לא להפנים. וכך כותב ה"משך חכמה":
"נראה כי באמת לפי מצב הישראל במדבר: מן ירד מן השמים, ומים מצור החלמיש, שמלתם לא בלתה, עננים הולכים לפניהם. מי הוא אשר יבחר לסור מדרך הטוב?!... ורק הנהגתם הנסיית היה להשריש בלבבם יסודי הדת, וללמדם כל פרטיה באותן מ' שנה, והמה היו סיבה ויסוד להנהגת האומה עד היום הזה אשר לא ימוש מפיהם דבר ה' עד עולם...כל זמן שאתם מושגחים בהנהגה הנסית לא הגעתם אל התכלית הנרצה, כי לזה לא צריך "לב לדעת ועינים לראות" וכו'. "ואולך אתכם ארבעים שנה, שמלתך וכו' לחם אכלתם וכו' למען תדעו [על ימים העתידים לבא] כי אני ה' [המנהיג הנהגה נסית, אשר על זה הונח שם "ה'"] אלוקיכם" [הוא כח כל הכחות הטבעיים המושפעים מאתו בהשגחה פרטית]... ויהיה זה קיום לימים הבאים לשמור דרכו ולילך בדרכיו בעת אשר יהיה הנהגתכם טבעי" (משך חכמה סוף פרשת כי תבוא)
עם ישראל ראה ארבעים שנה ניסים, וחשב שלהיות "עם סגולה" פירושו שכל הזמן יש ניסים גלויים, הוא לא הבין שהניסים הינם זמניים בלבד ומטרתם לרומם את העם ושיהיה מלא אהבת ה' ולתת לו כח לשנים בהם לא יהיו ניסים. העובדה שהעם חשב שהניסים יהיו לעד גרם לו לא למצות את הזמן ולהתמלא, ולכן העם לא הכין את עצמו לימים בהם לא יהיו ניסים.
בחור בישיבה צריך להתמלא כל דקה מתורה כי יגיע זמן שלא יוכל ללמוד כל יום.
הסבר נוסף כותב משך חכמה:
"הענין כי בארתי בכמה מקומות אשר טעויות בני ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו, ולכח האלקי השופע בו הבדילוהו מן היוצר, והוא לא היה רק לפה לאלקים לדבר אתו אודות הנוגע לכל בני ישראל. ואיפה ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג ואינו שופע מאומה - ביום שמת משה, אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם וגם הוא בן תמותה, ורק רצון הבורא הקיים בשלמותו בלא שינוי, הוא האומר וגוזר והמשדד. והנה ידוע כי רז"ל אמרו שמשה אמר זה ביום מותו. ולכן אמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה" - יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים, אז תדעו ותבינו כי ה' המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ומצעד" (משך חכמה סוף פרשת כי תבוא)
עם ישראל חשב שלמשה יש כח אלוקי וייחס את הניסים למשה ולא לה'. יותר קל להתקשר למה שרואים מלהתקשר לדבר שלא נראה- ה'. אנחנו צריכים להבין שכל מי שעוזר ונותן לנו הוא רק צינור מאת ה', והשפע בא ממנו יתברך ורק הוא מנהיג הכל. הרופא, הבוס הם רק שליחים, והכל תלוי בבורא.
שלשה פירושים לסיכום: "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ"
1.לא הבנתם את תפקידכם לקדש שם שמים, לכן ביקשתם מרגלים ולהיות ככל הגויים.
2.לא הבנתם שהתקופה הניסית מצומצמת ולא הצלחתם להתמלא ולהתרומם לתקופה שלאחריה.
3.חשבתם שמשה עשה את הניסים ופחות הרגשתם ושייכתם זאת לבורא עולם.
המסרים עבורנו:
1.להעמיק להתבונן ולחוות את תפקידנו בכל רגע ולקדש שם שמים ולחשוב מהי שליחותנו הייחודית שקיבלנו לבצע וליישם –כיצד אנו נצליח לקדש שם שמים?
2.לנצל את הלימוד בישיבה להתעצם ולהתרומם ולהתכונן לחיים שלאחר הישיבה.
3. להבין שה' הוא מקור השפע כולו.
יה"ר שנזכה לקדש שם שמים, להעמיק להתמלא ולהבין שה' מלך ומשגיח ובזה נכין עצמנו בעז"ה לימים הנוראים ונחתם בספרם של צדיקים גמורים. אמן כי"ר.
