שיחת רה"י לפר' כי תבוא:" וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

כתוב בפרשתנו:

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ: לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם: וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים פרק כ"ט פסוקים א-ח)

בפרשתנו מופיעות צ"ח הקללות. מה מטרת קללות אלו האם רק כדי שנחזור בתשובה או שיש לקללות אלו מטרות נוספות? מה כוונת התורה כשהיא כותבת "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות.." הרי בוודאי שהם ראו את כל מכות מצרים? איך זה קשור לקללות? מה המוסר ההשכל שאנו לומדים מפסוקים אלו לעבודת ה' האישית שלנו?

הסבר ראשון, כותב הנצי"ב:

"ענין פרשה זו מובן שהוא תנחומים ולהניח לבן של ישראל על צ״ח קללות. מה שאין בכל אומה ולשון בשעה שגולים ומוסרים מעם המולך. היינו שאין הפזור כ״כ בכל העמים מקצה הארץ וגו׳ וגם אין הצרות בשעת חרבנם כ״כ וכמו שאמר דניאל ט׳ י״ב ויקם עלינו את דברו אשר דבר עלינו וגו׳ להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים. ובא משה רבינו לפייס את ישראל. אבל אינו מבואר תנחומים אלו. ומה הודיע להם חדשות שירגיע בזה לבבם....דישראל נקראו בשמו ית' לכבודו ומלכותו. שיתגלה כבודו ומלכותו בכל העולם על ידם. ואם א"א שיתגלה כבוד מלכותו אלא בזה האופן. אין לנו להתרעם ע"ז שהרי על מנת כן נוצרנו. וכמו מלך בו"ד המעביד את חילו במלחמה תכופה עבודה גדולה יומם לא ינוח ולילה לא ישקוטו וגם מסתכנים ומוכים במלחמה. אין להם להתרעם ע"ז כלל. שאין זה חלילה מרעת לב המלך. אלא באשר הוא צריך להגדיל מלכותו. וע"ז הוא נעשה מלך במדינה. והמה ע"מ כן יכנסו לעבדו בחיל ולשמור את המלכות בגופם ובנפשם. כך מלך מה"מ הקב"ה עמ"כ ברא עולמו שיהא נמלא כבודו בכל הבריאה ... ועמ"כ לקחנו לעמו ועבדיו שיהיה נתמלא זה התכלית על ידנו. א"כ בכל אופן שההכרח נותן להגיע לידי כך אין לנו להתרעם ע"ז כלל..שלא כלה הקב"ה את מצרים בפעם א' אלא לאט לאט במכות הממסות את הגוף. ולמאי עשה הקב"ה כך.....ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ.. לא כן היה להקב"ה לעשות נפלאות וגדולות כאלה. ואלו היה מכות בכורות בפעם הראשונה. וכאשר מרוב פחד אמרו אז כלנו מתים היו מניחים את ישראל. אלא הכל היה כדי להראות כבודו..... שאלו התבוננו ע"ז. לא היו מסרבים ליכנס לא"י בלי מרגלים... דמתחלה בא עסק המרגלים בשביל שלא רצו לסבול עול הנהגה נסית..... ובשביל זה בקשו ליכנס לא"י בדרך הטבע. ומש"ה נצרכו באמת למרגלים..... והנה כ"ז גרם הפזור הרב שאם היו נכנסים בדרך נס והיו מתנהגים כך כמה שנים. היה מתגלה כבוד שמים ומתפרסם בכל הארץ. כמו שנתפרסם בשעה מועטת של י"מ וקריעת י"ס בהרבה מדינות. אבל אחר שהיו מתנהגים בא"י בדרך הטבע. לא היה מתגלה כבוד שמים אפי' כשהיו מוצלחים הרבה. שהרי זה מצוי גם בשארי אוה"ע לכבוש ארצות לא להם ולחיות בהצלחה....מש"ה היה ההכרח להגיע לתכלית הנרצה גזרה של פזור בכל העמים ושיבואו עי"ז לידי כמה נסיונות ומזה מגיע כבוד שמים בכל הארץ" (העמק דבר דברים פרק כט פסוק א)

מטרת עם ישראל לקדש שם שמים. זו מטרתו וייעודו. קידוש ה' הוא כשעם ישראל בארצו והוא "אור לגויים" ועושה את רצון ה' בעולם, ואם ח"ו הוא חוטא אז ה' מפזר אותו בגלות כדי שיחזור בתשובה, וכשהוא חוזר בתשובה עדיין הוא מקדש שם שמים בחו"ל, עד שה' מחזיר אותו לארצו.

הנצי"ב משווה את עם ישראל לחיילים. חיילים לא תמיד טוב ונעים להם אך הם מקיימים את מצוות הלך ומשרתים לטובת המדינה. כך הקללות הן לא נעימות אך הן דרך לקידוש ה' בכך שה' מעניש את עם ישראל ושולח אותו לגלות. הנחמה לבני ישראל לאחר פירוט הקללות היא, שה' לא סתם מעניש את עם ישראל אלא זו דרך לקידוש שם ה' בעולם.

אם בני ישראל היו מעמיקים ומבררים לעצמם כשראו את ניסי מצרים והמכות, הם היו מבינים שמטרת תשע המכות הראשונות לא היו על מנת להוציאם ממצרים אלא לקדש את שם ה' בעולם, שכל העולם יידע ויחווה את כוחו ושליטתו של ה' בעולם, ואז בני ישראל היו מבינים את תפקידם וייעודם כעם סגולה וקידוש שמו יתברך. ואם היו מבינים כך אז הם לא היו שולחים מרגלים אלא נכנסים לארץ בצורה ניסית והעולם היה מבין את כוחו והנהגתו של ה'. בקשת המרגלים מראה שעם ישראל רצה להיות ככל הגויים ולא הבין את תפקידו וייעודו. וזו הכוונה "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות"- כלומר, לא התבוננתם במכות והבנתם את תפקידכם בעולם.

הנצי"ב מסביר שמשה רבינו אומר לבני ישראל לפני מותו, שעם ישראל שיצא ממצרים לא ידע שמטרתו לקדש שם שמים ולהיות אור לגויים ושגרירי ה'. כאשר העם ראה את עשרת המכות העם היה צריך להתבונן להעמיק ולהבין מדוע ה' לא התחיל במכת בכורות, ואז לא היה צריך את שאר המכות, כי מצרים היו מיד משחררים את בני ישראל.

אנחנו צריכים להתבונן בדברים שלידנו ולא לתת לזה לעבור סתם בלי מחשבה. יש לצערי ציבור גדול שחי בעולם ולא יודע את תפקידו וייעודו לקדש שם ה' בעולם, ולא מספיק מתבונן וחושב על חייו ייעודם ותפקידם.

הסבר שני לשאלתנו מסביר משך חכמה:

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה. הענין כי בארתי בכמה מקומות אשר טעויות בני ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו, ולכח האלקי השופע בו הבדילוהו מן היוצר, והוא לא היה רק לפה לאלקים לדבר אתו אודות הנוגע לכל בני ישראל. ואיפה ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג ואינו שופע מאומה - ביום שמת משה, אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם וגם הוא בן תמותה, ורק רצון הבורא הקיים בשלמותו בלא שינוי, הוא האומר וגוזר והמשדד. והנה ידוע כי רז"ל אמרו שמשה אמר זה ביום מותו. ולכן אמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה" - יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים, אז תדעו ותבינו כי ה' המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ומצעד" (משך חכמה סוף פרשת כי תבוא)

בני ישראל לא התמקדו במחשבותם ובעבודתם על ה', כי הם חשבו שמשה רבנו אלוק והם חשבו שצריך להידבק במשה רבנו. זו הכוונה "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות"- לא ייחסתם את הניסים והמכות לה' אלא אלי. משה אמר תוכחה זו ביום מותו ולכן אמר "עד היום הזה". היום תראו שאני מת ותבינו שאני ככל האדם וממילא תבינו שכל הניסים והמכות ה' עשה.

לכאורה מה הקשר אלינו? בכל קושי ואתגר אנו שמים דגש על ההשתדלות ויכולים לשכוח שהכל מאת ה'.ההשתדלות ללכת לרופא הטוב ביותר, לבעל המקצוע הטוב ביותר, נותנת את ההרגשה שעתידך תלוי בהם. אך אין זה כך, הם רק המשפך, הדרך להעביר את השפע ממרום. השאלה אם הניתוח יצליח או לא תלוי בקב"ה, ולכן עיקר ההשתדלות צריכה להיות רוחנית-תפילה וצדקה.

הסבר שלישי-משך חכמה בהסברו השני.

"כל זמן שאתם מושגחים בהנהגה הנסית לא הגעתם אל התכלית הנרצה, כי לזה לא צריך "לב לדעת ועינים לראות" וכו'. "ואולך אתכם ארבעים שנה, שמלתך וכו' לחם אכלתם וכו' למען תדעו כי אני ה'... ויהיה זה קיום לימים הבאים לשמור דרכו ולילך בדרכיו בעת אשר יהיה הנהגתכם טבעי.... הנהגתם הנסית היה להשריש בלבבם יסודי הדת, וללמדם כל פרטיה באותן מ' שנה" (משך חכמה סוף פרשת כי תבוא)

בני ישראל לא הפנימו את התקופה הניסית כי הם חשבו שזו צורת החיים של עם הסגולה ותמיד יחיו בניסים גלויים. הם לא הבינו שתקופה זו איננה טבעית להם והיא תקופה זמנית, ומטרתה לספוג דרך הניסים את האמונה בה' ולהתחזק לתקופה שתבוא אחריה.

גם בישיבה צריך להבין שהזמן שלומדים הוא מוגבל וצריך לעמול כל רגע כדי לקנות את היסודות שהישיבה מעניקה עבור כל החיים.

יה"ר שנזכה להתבונן בחיים ונחווה אותם בעומק ולא ניתן להם לעבור לידינו. השתדלות זה דבר טוב אך העיקר הוא התפילה והתחינה לבורא יתברך. שנזכה ללמוד כל יום בישיבה ושזה ישפיע עלינו גם לתקופה שלאחר הישיבה, ונזכה כל חיינו לקדש שם שמים. אמן כי"ר.