שיחת פתיחה ל"זמן אלול" תשפ"א -"בנים אתם לה' אלקיכם"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
מטרת שיחתנו היום להסביר מהן מטרות הישיבה, מה הייעד, לאן שואפים, וכיצד ממשים שאיפות אלו? כשאין מטרות ברורות האדם לא מתקדם ושואף.
בפרשת ראה כתוב:
"בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽה֖' אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת: כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה֖' אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר ה֗' לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה" (דברים יד,א-ב)
ראשית רואים מפרשה זו שאין לאדם ללכת לפי הנורמות הכלל עולמיות אלא הוא צריך לבדוק האם מעשיו תואמים את ערכיו התורניים.
ישנם ארבעה הסברים מדוע השרטת והקרחת בין העיניים לא תואמים את ערכי התורה.
הסיבה הראשונה של היותנו כאן בישיבה היא שנחיה חיי אמת. נחיה את חיי התורה ולא נלך לפי ערכי הנורמה הכלל עולמית בלי לבדוק מה מתאים לנו ומה לא.
לחוות את התובנה שאנו ממשפחת המלוכה ולכן יש לנו הסתכלות עמוקה ומיוחדת על החיים תפקידם וייעודם.
בזמן התורה כאשר נפטר מת היו הגויים שמים קרחה בין עיניהם ושורטים בבשרם. ה' אוסר זאת על עם ישראל. מדוע אסור לאדם להביע את צערו ע"י השרטת כפי שנהוג בעולם כולו? מדוע זה נוגד את ערכי התורה?
יש לנו לצערנו הרב שני בוגרים שנפטרו ב"בין הזמנים". הבוגר הרב דן קייטס ז"ל שלמד במסגרת בני חו"ל בשעלבים והחליט להקדיש את חייו לעזרה לישיבות. הוא עזר רבות לישיבתנו וכן לישיבת הכותל ועוד ישיבות. ילדיו בצער גדול. מדוע הם לא יכולים להביע צערם בשרטת ובקרחה בין עיניהם?
בוגר שני שנפטר הרב יונתן ילון ז"ל. הכיר מספר טייסים והחליט שהשליחות שלו ללמד תורה לטייסים. עשה זאת יום יום. גם בשמחות מצא תמיד זמן להתקשר אליהם וללמוד איתם. הילדים שלו בצער גדול, מדוע הם אינם יכולים לשרוט שרטת ולשים קרחה בין עיניהם?
רש"י כותב:
"לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים" (רש"י דברים פרק יד פסוק א)
אסור לשרוט שרטת כי אנו שגרירי ה' ושגריר צריך להיראות יפה. תלישת שערות פוגעת בשליחות השגריר זה פוגע ביופיו. עלינו להאהיב תורה ולקדש שם שמים ולגרום לאנשים נוספים ללכת בדרכי ה'. צריך להתלבש ולהיראות יפה אם אנו שגרירים שהרי אנו מייצגים את מלך מלכי המלכים.
הסיבה השניה שאנו כאן בישיבה, כדי להבין שמטרת חיינו היא להיות שגרירי ה'. אין אנו חיים רק בשביל עצמנו אלא כל אחד מאיתנו צריך להשפיע על עם ישראל ולהקרין אהבת תורה ושמחה בלימוד התורה.
יש לצערנו ציבור גדול שרואה את התורה ומצוותיה כעול, ולנו יש תפקיד להאיר לפניו את הדרך.
הרב קוטלר כותב:
"ומדרגה נוראה כגון זו יש לכל בן ישראל והיא מחייבת את כללות הנהגתו, שהרי אם חייב אדם מישראל להיות נאה ולא גדוד ומקורח, על אחת כמה וכמה שחייב הוא להיות רחוק מפגמים רוחניים וענינים המגונים בעצמותם....בדרך כלל אין האדם מכיר חשיבותו הנוראה הזאת, והוא מכיר את עצמו אך מצד הפחיתות שבו, כי קרוב הוא לזה מצד חומרו והרגלו מקטנותו....וממילא הוא פחות ונבזה בעיני עצמי, ועי"כ הוא באמת הולך ומתקטן, כדוגמת עשיר שאינו יודע בעשרו וממילא אינו משתמש בו, וחייב אדם להתבונן ולהכיר החשיבות הגדולה שיש בו בעצמותו, ובכוח שמתהוה בו בפועל עם הכרתו בחשיבות זו, כל מה שמרבה בהכרה זו כן מתרבית וגדלה בו חשיבותו, וזה גורם גדול ועיקרי לתיקון המעשים יותר מכל, שהרי מצד הכרת חשיבותו לעולם יחשוב בדעתו אם פעולה כזו ראויה לו והגונה לו. וימנע מעל מעשה ומכל התנהגות שאינה לפי כבודו וחשיבותו" (ר' אהרן קוטלר משנת ר' אהרן חלק א')
הרב קוטלר מרחיב את דברי רש"י ומסביר שחובה על האדם לראות את עצמו כאדם גדול ועוצמתי שהרי הוא מייצג את בורא העולם. אדם עוצמתי צריך שיהיה שלם גם בפנימיותו. פעמים רבות אנו מבקרים את עצמנו יותר מדי, נהפכים להיות קטנים וחלשים בעיני עצמנו, ואז איננו לוקחים אחריות על ייעוד חיינו. אנו צריכים לקיים סור מרע ע"י עשה טוב, להתמקד ולהעצים את כוחות הטוב שבתוכנו ורק אז להתמודד עם הצדדים החלשים הנמצאים בתוכנו.
לפני שנים רבות אביו של גיסי מתתיהו אדלר היה שגריר בשוויץ. ילדיו קיימו מסיבה כשחזר ארצה והזמינו אותי למסיבה, אני זוכר את המשפט שהוא אמר "אנו שגרירים 24 שעות גם כשאוכלים במסעדה בחו"ל".
צריך להאמין בכוחות שלנו, לקחת אחריות על החיים כי אנו מייצגים דבר גדול. היה נאה כלפי חוץ והיה נאה כלפי פנים.
אנו נמצאים בישיבה כדי להתמלא בתורה ולהקרין אהבת תורה. יש רבים שלא מרגישים שלימוד תורה משמח. אנו צריכים להקרין אהבת תורה ענקית לקהילתנו, בעבודתנו ובכל מקום שבו נהיה.
הסבר שני לאיסור השרטת והקרחה בין העיניים מסביר האבן עזרא:
"לא תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל מה שיעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כי עם קדוש אתה - ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם" (אבן עזרא דברים פר' יד פס' א)
אין אנו רשאים לשים קרחה ולשרוט שרטת, כי הגויים רואים את המוות כתאונה ומקריות ורואים את פטירת האדם כמעשה ללא תכלית והכוונה. אנו צריכים להבין שהכל מה' לטובה, לא מבינים הכל, יש הרבה שאלות, אין לכל תשובות, אבל יש הבנה אחת, "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". יש תוכנית אלוקית והיא לטובה גם אם אנו לא מבינים למה. שרטת וקרחה בין העינים משדרת מקרה ולא הנהגה אלוקית.
האב"ע מסביר שהבכי על המת מותר למרות "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" כי התורה לא דורשת מהאדם להיות לא טבעי ולחנוק את רגשותיו-רגשות הצער, ויש לחלק בין הרגש שמופיע ע"י צער לבין ההבנה השכלית של "לטבא עביד". חובה על האדם לאזן בין שני כוחות אלו. השרטטת והקרחה אסורים כדי לחנכנו להבנה שהכל מאיתו יתברך.
הסיבה השלישית שאנו כאן בישיבה היא, כדי לקבל השקפה, לקבל ראיה אחרת על העולם. הכל מאיתו יתברך ושום דבר לא במקרה, ועלינו לדעת לאזן ולחיות בהרמוניה בין כוחות מנוגדים הנמצאים באדם.
הסבר שלישי לאיסור שרטת וקרחה בין העיניים מסביר הרמב"ן:
"ולפי דעתי... הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך... אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי" (רמב"ן דברים פרק יד פסוק א)
אסור לשרוט ולקרוח כי המת נמצא בעולם שכולו טוב ומקבל שכר על כל המצוות שעשה בחייו, הצער שלנו מוגבל כי למת טוב ורק אנו מצטערים כי לנו הוא חסר.
שאלו את חנן פורת ז"ל 4 ימים לפני פטירתו האם הוא מפחד מהמוות והוא ענה "אני עובר לעולם שכולו טוב, אז למה לפחד"
הרמח"ל כותב שאנו בעולם הזה כדי לקנות את המדרגה בעולם הבא ולחיות את עולם הבא, ולהבין שאנו פה לנצח.
הסיבה הרביעית שאנו כאן בישיבה היא, כדי שנבין שמטרת חיינו היא לקנות את מדרגתנו בעולם הבא.
ההסבר הרביעי לאיסור שרטת וקרחה בין העיניים מסביר הרש"ר הירש בפירושו לתורה. "הערנו בספר ויקרא (שם): איסור שריטה וקרחה למת בא לקיים את ההערכה העצמית של כל יחיד, הנובעת מהיותו קנוי לה' במישרין, ויש לשמור על ההערכה הזאת מול אישיותו של כל אדם, אפילו היא יקרה ונערצת ביותר. שום אישיות אל תרחק אותנו עד כדי כך שנזדהה עמה בהתבטלות גמורה ובהסתלקה מן העולם נשליך את עצמנו אחריה ככלי אין חפץ בו, והן זה הוא הרעיון הבא לידי ביטוי על ידי שריטה או קרחה קבועה" (רש"ר הירש דברים פרק יד פסוק א – ב)
כאשר האדם שורט את בשרו ושם קרחה בין העיניים הוא משדר שאין לו זכות קיום בלי הנפטר. והאמת היא שכל אדם הוא עולם ומלואו ויש לו ערך עצמי ויופי עצמי. בישיבה יש לכל אחד חליפה אישית, כל בחור הוא עולם מלא ואחר מהשני, לכל אחד יש את שליחות חייו. ה' ברא אותנו כי יש לנו תפקיד ושליחות שאף אחד בעולם לא יכול למלא אותו. לימוד התורה מרחיב את נפש האדם ומברר לאדם מי הוא מה ייעודו ושליחותו.
הסיבה החמישית שאנו כאן בישיבה היא, כדי שכל אחד מאיתנו ימצא את ייעודו ושליחותו ויבין מדוע ה' ברא אותו בעולם ולקבל כלים כיצד בפועל הוא מיישם את ייעודו ושליחותו.
כשהאדם שקוע בלימוד, נשמתו שלו גדלה והוא נהפך לרוחני יותר והוא מקבל משקפים נכונות על ה' ועל עם ישראל. כשבחור מחדש בתורה ומעמיק בה, זה הופך אותו לערכי יותר והוא מגיע לאמת. עמל בתורה ולימוד אמונה, שיח עם רבנים הם אמצעים להגיע לקרבה לה' והשפעה על עם ישראל.
חשוב שכל תלמיד יעמול רבות בלימודו, יסכם ויחזור על מה שהוא לומד, ישאל ויברר רבות אצל רבותיו נושאים שונים בלימוד ובאמונה בבחינת "לא הביישן למד", וכן יברר ויחדש בלימוד ויהיה אקטיבי.
יהי רצון שנגיע לאהבת תורה ונשפיע על כלל ישראל וכך נהווה חוליה נוספת לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן!
