שיחה לפרשת יתרו- "רואים את הקולות"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בפרשתנו מסופר על מעמד הר סיני. התורה ניתנה במעמד מרשים מאוד, ובו בני ישראל "רואים את הקולות". הרב סולובייצ'יק מקשה ושואל: מה מטרת המעמד והטקס שיהיה, ומדוע התורה ניתנה בפומביות, למרות שזה גרם שיישברו הלוחות לאור העין הרע שנוצר מהפומביות של המעמד?
אני מבקש לדון בשאלתו, כי בתשובות השונות לשאלתו ישנם מסרים החשובים מאד לבניין אישיותנו.
וכך כותב הרב סולובייצ'יק:
"איתא במדרש תנחומא על הפסוק פסול לך, שלוחות הראשונות על שניתנו בפומבי, שלטה בהם עין הרע ונשתברו. וצריך להבין א"כ מ"ט נתן הקב"ה את הלוחות הראשונים בפרהסיא, וכי לא הבין מראש שקיימת אפשרות שתשלוט בהם עין הרע?" (פניני הרב)
ראשית יש ללמוד ממדרש תנחומא, שגם כאשר יש עניין בפומביות, אבל זה צריך להיות בגבול מסויים שלא ישלוט עין הרע. גם את הדברים הפומביים צריך לעשות בצנעה, בצורה סבירה, לא צריך להוציא לכולם את העיניים. חשוב שכל בחור יזכור זאת כאשר בעז"ה יכין את חתונתו.
מעמד הר סיני היה בפומביות גדולה שגרמה לכל הגויים לקנא ולשאול ולברר מהו פשר מעמד זה. והפומביות הגדולה גרמה לעין הרע, שגרם לשבירת הלוחות. היה מחיר רב לפומביות זו, ולכן שואל הרב סולובייצ'יק, הרי ה' הוא זה שארגן מעמד זה וידע את מחירו, אז מדוע בכל זאת עשה זאת? מדוע משה לא עלה למרום (כפי שהיה בלוחות השניות) והיה מקבל את הלוחות הראשונים, והיה מביא אותם לבני ישראל ומלמד אותם מה שכתוב בהם? מדוע צריכים בני ישראל בעצמם לשמוע את דבר ה' מדבר אליהם כאשר הוא נותן את הלוחות?
אני מבקש להביא כמה תשובות, ואני חושב שלכל תשובה יש יסוד בעבודת ה'.
את התשובה הראשונה על שאלת הרב סולובייצ'יק, אבקש ללמוד מדברי הנצי"ב.
וכך כותב הנצי"ב:
"פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע"י עסק פלפולה ש"ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח"ו.... והנה הקב"ה רצה להשריש בשעת מ"ת יראת ה' בלב ישראל ע"כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו'. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה'" (העמק דבר דברים פרק ד פסוק ט)
אם בלוחות הראשונים משה היה עולה למעלה, מקבל את הלוחות ויורד, וחוץ מזה לא היה דבר, הידע היה קיים – כל בני ישראל היו יודעים מה כתוב בלוחות והיו שומרים על ההלכה, אבל היה חסר את הקדושה. מטרת מעמד הר סיני להעניק יראת שמיים, התוועדות עם השכינה. להיות עבד ה' זה לא רק חכמה, זה לא רק צבירת ידע. היה שווה להעניק יראת שמים לעם ישראל, גם אם המחיר הוא שבהמשך הלוחות יישברו.
בישיבה עלינו לנוע להתקדם ולהיבנות על שני צירים. הציר הראשון:ידע, ניתוח, שכל, עומק. הציר השני: יראת שמים, תפילה, התוועדות עם השכינה, עבודת ה'. רק השילוב של שני הצירים יחדיו יביאו לשלמות.שליחות זו תביא לעבודת ה' אמיתית.
אביא דוגמא שהרב סולובייצ'יק מביא, בעניין מה קורה כאשר יש יידע וניתוח אך חסר "התוועדות עם השכינה".
הרב סולובייצ'יק נשאל למה לא מספיק בוגרים מישיבה אוניברסיטי עולים לארץ? (ראוי לציין שהוא נשאל זאת לפני שנים רבות בתחילת הווסדות ישיבה אוניברסיטי, והמצב היום שונה. הרבה יותר בוגרים עולים ארצה. ישיבתנו זכתה שהרמי"ם בני חו"ל רצו לחנך את ילדיהם בקדושה ובאהבת הארץ, ולכן עלו וגרים בארץ).
וכך הוא עונה:
"הנוער החרדי הצליח בתחום המאמץ השכלי. ניצוצות "גדלות המוחין" נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל"קטנות המוחין ". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית. ההתוודעות הממשית עם השכינה חסרה. זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ-ישראל, אבל הכרה זו, כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין", ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי. ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה" (הרב סולובייצ'יק- על אהבת התורה וגאולת נפש הדור)
עונה הרב סולובייצ'יק, שלא עולים לארץ ישראל רק כי לומדים את הסוגיה ומגיעים למסקנה שחייבים לעלות, הרי יש דיעות שאין חובה לעלות ארצה, או כמו שהרב פיינשטיין אומר שזו רק מצווה קיומית – אם אדם עולה הוא מקיים מצווה, אבל אם הוא נשאר בחו"ל הוא לא עובר עבירה. עליה לארץ באה מתוך רצון לחיות חיי קדושה. עליה דורשת הקרבה גדולה: העולה עוזב את משפחתו והוריו, עוזב את המנטאליות המוכרת הנוחה, ופעמים רבות צריך לשנות את רמת החיים שהיה רגיל בה. הקרבה ושינוי לא מקבלים מ'גדלות המוחין' אלא מ''קטנות המוחין'. הקרבה ושינוי למשהו לא מקבלים מסברות אלא מקשר נפשי, מהבנה שזו שליחותנו וייעודנו בחיים. התורה דורשת מאיתנו הקרבות בהרבה מאוד תחומים בחיים – לא רק בשאלה של עלייה לארץ. מי שחסר לו הקשר הנפשי, לא ירצה "לשם מחיר" ולהקריב. הוא תמיד יחפש את הנוח והמוכר.
לכן היה צורך במעמד הר סיני למרות שהלוחות יישברו, כדי שתהיה התוועדות עם השכינה, כדי שיהיה מעמד וישמעו את קולו של ה', וזה ייצור קשר, חיבור, התקשרות, וזה יביא בעקבותיו יראת שמים, ויראת שמים גורמת לקשר הנפשי הנותן את הכוח הנפשי לשנות למען עשיית האמת והנכון.
"וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א)
לפי דברי ר' אלעזר המודעי, שיתרו הגיע אחר מתן תורה, קשה: מדוע שינתה התורה את הסדר וכתבה זאת לפני מתן תורה?
עונה על כך אור החיים הקדוש:
"ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות"( אור החיים הקדוש שמות יח' כא')
הסיבה שיתרו כתוב קודם מתן תורה, כדי שלא יעלה במחשבתנו שעם ישראל קיבל את התורה בגלל גאונותם, יש גויים שהם מוכשרים לא פחות ואולי יותר. עם ישראל קיבל את התורה כי האבות אברהם יצחק ויעקב יצרו כלים רוחניים להתקשרות עם הבורא, ולכן זו הקדמה למתן תורה, להסביר לנו למה עם ישראל מקבל את התורה.
יש חשיבות גדולה, שכשם שאנחנו מפתחים את שכלנו שלנו, כך עליו לפתח את נשמותינו- את הכוח הרוחני הנמצא בתוכנו, להגדיל את אותו חלק אלוק ממעל הנמצא בתוכנו.
אחד הדברים המיוחדים בישיבתנו, שאנחנו מרגישים צורך לעצב כל בחור ובחור גם מצד השכל וגם מצד הרגש והנשמה. התורה צריכה להתחבר לכל חלקי האדם: שכל, רגש ונשמה.
דרכים רבות ישנם לחיזוק עבודת ה'. עבודת התפילה ודיבור אל ה', לימוד מוסר וחסידות, ועוד.
אני מבקש להדגיש דרך נוספת הכרחית לקניין עבודת ה' וזה החיבור לרב.
תורה שבע"פ אסור לה להיכתב (והיום יש היתר כי אחרת לא תהיה תורה שבע"פ) כדי שייוצר קשר בין תלמיד לרב. אם המטרה היתה רק העברת יידע, היה אפשר לכתוב את התורה שבע"פ, והיה אפשר להישאר בבית וללמוד הכל מהמחשב. אך הקשר עם הרב המכיר את נפש התלמיד ועוזר לו לעבוד את ה' ולהתקדם ביראת שמים, הוא חשוב והכרחי.
וכך כותב הקול מבשר:
"כי מבואר ברמב"ם הלכות תשובה, כשם שיש חולי הגוף, כן יש חולי הנפש... וכשם שחולי הגוף, צריך לילך לרופא להתרפאות, [ואם אין לו רופא בעירו, או אפילו במדינתו - צריך לילך למדינה אחרת למצוא מזור למכתו], כך חולי הנפש - צריך לילך לרופא להתרפא. ומי הוא הרופא? - חכם שבדור. ע"כ לשון הרמב"ם...לכן, איש הנלבב הרוצה למלט נפשו מיד שאול סלה, עצה היעוצה לו - ללכת בעצת דברי הרמב"ם. לילך לרופא אמיתי, חכם שבדור, להסתופף בצלו ולהיות מתאבק בעפר רגליו, וימציא לו מזור ורפואה למכתו. וכמו שבחולי הגוף, אם לא נמצא תרופה על ידי רופא זה, הולך ומבקש מרופא אחר, אולי יגהה מזורו - כן בחולי הנפש, צריך לכתת רגליו מרופא לרופא, עד ימצא מזור ותרופה לנפשו. כי לא מכל האדם זוכה ללמוד, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. ויבקש רחמים מהשי"ת, שיוליכהו בדרך אמת לצדיק אמיתי, שהוא משורש נפשו. ויזכה להתחבר אליו, ולדבק בו בגופו ונשמתו, והונו ורכושו. ומחובר לטהור - טהור...ולפי הנ"ל, יובן דברי רש"י, מה שמועה שמע "ובא". כנ"ל, למה לו לבא, הלא טוב לו לשבת בית, ולעסוק בדרכי ה' יתברך. ומתרץ, שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. והם שני הפכים בנושא אחד. הלא יחויב, שאחר נס גדול ומפורסם כזה, יתחזק אמונת השי"ת ויכולתו בכל העולם, ובכל אדם. ואחר כל זה, בא עמלק וילחם עם ישראל, וכפר בעיקר. וכמו שאמרו חז"ל, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכול לכנוס לתוכה, בא בליעל אחד וקפץ בה כו'. וזה מורה באצבע, עד היכן יצרו של אדם מתגבר. ואחר כל הניסים והנפלאות - הוא עושה שלו. לכן יתרו, לצד שהיה ירא חטא מאד, וירא לנפשו מעצת היצר, ראה למלט נפשו מיד שאול. ושמע לעצת דברי חכם המומחה הרמב"ם ז"ל - לילך לרופא, הוא חכם הדור. לזה בא אל משה, צדיק הדור, לדבק עצמו בו, ובזה השיג מבוקשו" (ספר קול מבשר ח"א - פרשת יתרו)
אם יתרו היה רוצה להיות חכם בלבד, הוא היה יכול להישאר בביתו וללמוד ולהתפתח. אבל יתרו לא הסתפק בזה, הוא רצה להידבק במשה. יתרו הבין שכדי לשנות ולהתגייר, לא מספיק יידע. גם יתרו נדרש להקרבה, והוא הבין שהוא זקוק לעוצמה רוחנית שיקבל אותם ממשה רבינו, ולכן "מה שמועה שמע ובא", למרות הקושי לעזוב את מדיין. חשוב שכל תלמיד יתקשר לרב מסויים, ויפנה אליו ויגלה את צופן ליבו, כדי שיגדל ויתפתח בעבודת ה'.
תשובה שניה לפומביות התורה, נלמד מדברי הכוזרי, וכך הוא כותב:
"שבא בו משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואומץ מאת האלהים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש... והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלהים פנים בפנים... אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו..מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה, אשר הם טענת כל מי שיש לו דת.. זה שאתה אומר היא הדת ההקשית המנהגית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימים על מעשה אחד ולא על דעת אחת, מפני שהם טענות" (כוזרי מאמר א)
בני ישראל היו במצרים, ומשה אומר להם שה' דיבר אליו, וה' החליט לגואלם. הם לא מבינים כיצד ה' יכול לדבר עם משה לאור זאת שאין לו גוף, והספק הזה גורם לזה שהאמונה שלהם אינה שלמה. מעמד הר סיני היה בפרהסיא, כדי שבני ישראל ברגעים אלו יהיה בדרגת משה-נביאים, ישמעו בעצמם את דבר ה', ואז הספק כבר לא יהיה. ולמרות שעדיין אין להם תשובה, אין זה מתבצע שה' שאין לו גוף ופה אפשר לשמוע את דבריו. אך מכיוון שהם עצמם שמעו את דבר ה', שאלה זו כבר לא מציקה, וגורמת לכן שאמונתם לא תיסדק אלא תהיה שלמה.
לדעת הכוזרי, מטרת מעמד הר סיני היה, כדי שאמונתם בה' תהיה שלמה ועוצמתית. חשוב שנבין לאור דבריו, שאם אדם מוטרד משאלה אמונית אז הוא לא מתפתח. ולכן יש חשיבות שכל בחור שיש לו שאלה בכל נושא שמטריד אותו, שלא יטאטא את זה מתחת לשולחן. שיברר את הדבר בעומק עם רבותיו. גם לאור זאת, חשוב הקשר עם הרב, שכל בחור ירגיש נעים ופתוח לספר ולשתף, ויגלה את צופן ליבו לרבו, כדי שיוכל הן לקנות יראת ה', והן לברר לעומק נושאים המטרידים אותו.
התשובה השלישית על שאלת הפומביות, נביא מדברי הרב סולובייציק בעצמו, וכך הוא כותב:
ובפשוטו היה נראה לומר שזאת היתה הכונה במתן הלוחות הראשונות בפרהסיא, דאיתא בילקוט שמעוני לספר שופטים סימן מ"ח על הפסוק בשירת דבורה הרים נזלו מפני ה', שכשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלקיך היתה הארץ חלה, וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנאמר קול ה' בכח וכו'. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם, אמרו לו שמא המקום מחריב את עולמו במבול? אמר להם אלא המקום נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו'. ונראה שתכלית כל ענין הפומביות שבמתן לוחות ראשונות היתה בכדי שבחירת ישראל תהיה בבחינה של הבדלה גלויה, שהכל יוכלו להכיר תיכף ומיד שזה האדם יהודי הוא, וכדאי היה להקב"ה ליתן את הלוחות הראשונות בפרהסיא, אף על פי שבגלל כן נשתברו, על מנת שתצא מזה, התועלת הזאת שבחירת ישראל והבדלתם יהיו גלויים לכל... כן היה תמיד במזרח אירופה שהיו יכולים להכיר יהודי מבגדיו מזקנו ומפאותיו מפרצוף פניו ומכל צורת הילוכו בכלל. ולאחר האימנציפציה ותנועת ההשכלה, חל השינוי בחיי היהודים, וחידשו אז את הסיסמה היה יהודי בביתך ואדם בצאתך, ונהפכה בחירת והבדלת עם ישראל להיות הבדלה נסתרת, ולאחר קום המדינה חזר הענין לקדמותו, שהכל מכירים את היהודים בכל מקום שהם, שהכל טוענים נגדם שאינם אזרחים נאמנים למדינתם, מפאת זה שעיקר נאמנותם היא למדינה היהודית. וזו מעלה גדולה ותועלת חשובה, שבאה מכח הקמת המדינה, שחזרה בחירת ישראל להיות עוד הפעם בחירה גלויה" (הגרי"ד סולובייצ'יק- מפניני הרב)
לדברי הרב סולובייצ'יק, מתן תורה ניתן בפרהסיא למרות שבירת הלוחות לאחר מכן, כדי שכל העולם יגיע לידיעה שיהודי וגוי אינם אותו דבר. לאחר קבלת התורה, התחדד לעם ישראל ולכל העולם השוני בין עם ישראל והגויים.
ככל שהתקשורת והמדיה מתפתחים, עלינו להיזהר כפליים מהשפעת תרבות המערב. יש הבדל בינינו לבינם, יש לנו מסרים שונים מהם, וצריך להיזהר לא להיות מושפע מהם. להיות פתוחים אבל לשמור על הייחודיות.
לסיכום: שלש סיבות מדוע מעמד הר סיני היה בפרהסיא:
1)ליצור יראת שמים. 2) שהאמונה בבורא תהיה שלימה. 3) להשריש בכל העולם שעם ישראל שונה מהגויים.
יהי רצון שנזכה להפנים מסרים אלו. ואם אכן נקנה מסרים אלו, נזכה אי"ה להקרין תורה לכל הסובבים אותנו, ולקדש שם שמים כל חיינו. אמן כן יהי רצון.
