שיחה לפרשת יתרו: "לוחות ראשונים-שלטה בהם עין הרע"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
פרשתנו היא השיא של יציאת עם ישראל ממצרים. קבלת תורה בפומביות. "קול השופר חזק מאד" "ובני ישראל רואים את הקולות"
שואל הגרי"ד סולובייצ'יק:
"איתא במדרש תנחומא על הפסוק פסול לך, שלוחות הראשונות על שניתנו בפומבי, שלטה בהם עין הרע ונשתברו. וצריך להבין א"כ מ"ט נתן הקב"ה את הלוחות הראשונים בפרהסיא, וכי לא הבין מראש שקיימת אפשרות שתשלוט בהם עין הרע?" (הגרי"ד סולובייצ'יק- "פניני הרב")
לוחות הראשונים היו בהם עין הרע כי הם ניתנו בפומבי. (כל חתן צריך ללמוד מכך לעשות חתונתו בצניעות). ה' ידע שהלוחות יגרמו לעין הרע אז מדוע הם ניתנו בפומבי? האם לא היה עדיף שגם בלוחות הראשונים משה יעלה להר ויקבל שם אותם, ולאחר מכן ירד וילמד את בני ישראל את התורה, ואז לא יהיה עין הרע וממילא לא יישברו הלוחות?
שאלה נוספת הדורשת ביאור היא, לאור המחלוקת האם הגעת יתרו למשה היתה קודם מתן תורה או אחרי. וכך כתוב במכילתא:
"וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא" (מכילתא דרבי ישמעאל פר' יתרו)
לפי ר' אלעזר המודעי יתרו שומע על מתן תורה ומחליט להיות יהודי. אבל אם כך מדוע סיפור הגעת יתרו מופיע בתורה לפני מתן תורה? מדוע התורה משנה את הסדר?
מדברי הנצי"ב ניתן לענות על שאלתנו הראשונה: מדוע מתן תורה ניתן בפרהסיא למרות שזה גרם לעין הרע?
"פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע"י עסק פלפולה ש"ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח"ו.... והנה הקב"ה רצה להשריש בשעת מ"ת יראת ה' בלב ישראל ע"כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו'. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה'" (הנצי"ב- "העמק דבר דברים ד, ט)
אם אדם עובד את ה' רק בשכל ופלפולים בלי רגש, התורה יכולה להפוך להיות רועץ. מטרת הפומביות וקול השופר ושמיעה ישירה מה' את "אנכי ה' אלקיך" להשריש בלבד יראת שמים. כולם שומעים את הקב"ה ואת הקולות, ועוצמת המעמד מכניס יראת שמים באנשים.
כאשר עבודת ה' היא רק שכלית ולא רגשית, אז האדם לא מוכן נפשית לשלם מחיר על כך. הוא יקיים את התורה ומצוותיה רק כאשר נוח ונעים לו. הלהט בעבודת ה' והנכונות לעבוד את ה' מתוך רגש, הם הנותנים כוח לעבוד את ה' גם כאשר קשה, ומאתגר ולא נוח.
לדוגמא סדר ט"ו שהיה בישיבה. הגיע הרב אמיתי ודיבר על הקשיים המרובים שהיו בגוש קטיף לפני הגירוש ובזמן הגירוש. ומצד שני הוא לא מתלונן כלל על הקשיים הגדולים, אלא רואה בהם דרך בעבודת ה'. וזה קרה כי הוא פועל מתוך הרגש, הרגש שלו דיבר, הרגש מלא אהבת ה' ואהבת ארץ ישראל.
דוגמא נוספת. לפני שנים רבות בישיבה יונברסיטי בארה"ב רבים למדו תורה אך רק מעטים עלו ארצה. כיום ב"ה המצב שונה ורבים עולים ארצה. אך אז מעט מאד עלו. ושאלו את הגרי"ד סולובייצ'יק, מדוע תלמידיו לא עולים ארצה? והוא ענה:
"הנוער החרדי הצליח בתחום המאמץ השכלי. ניצוצות "גדלות המוחין" נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל"קטנות המוחין ". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית. ההתוודעות הממשית עם השכינה חסרה. זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ-ישראל, אבל הכרה זו, כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין", ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי. ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה" (הגרי"ד סולובייצ'יק- אהבת תורה וגאולת נפש הדור)
אם לא עובדים את ה' ברגש לא עולים ארצה. שהרי עליה לארץ דורשת ויתור (מנטאליות אחרת, אין משפחה תומכת, לפעמים גם ירידה ברמת החיים, ועוד), ואם אין רגש אין רצון לשלם מחיר ולעשות דברים אידיאליסטים על חשבון הנוחות.
בחור בישיבה צריך לבדוק את עצמו בשני מסלולים: מסלול השכל, ליצור, ללמוד ולהעמיק, ומסלול הרגש-התפילה-חיות הלימוד-הקשר עם רב, כדי שיהיה עבודת ה' מתוך רגש, ורק שילוב של שני המסלולים יחדיו יביא לשלמות שתקרין אהבת תורה.
"ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות" (אור החיים הקדוש שמות יח' כא')
האור החיים הקדוש מסביר שהתורה שינתה את סדר המאורעות, כדי שלא נחשוב שקיבלנו את התורה כי היהודים מוכשרים יותר, שהרי פרשת יתרו מלמדת אותנו שיש חכמה בגויים, שהרי יתרו חשב על עצה שמשה לא חשב עליה (שרי עשרות, שרי מאות ואלפים). אלא שנבין שסיבת בחירת עם ישראל כמקבלי התורה, כי הם זרע האבות והאמהות שהשרישו בעם ישראל כולו את הנשמה האלוקית העושה את עם ישראל ראויים לקבלת התורה, כי יש ביהודי נשמה אלוקית, וזה פתיחה למתן תורה. יתרו הוא הקדמה לתורה. תפקיד התורה הוא העצמת הנשמה, העצמת חלק אלוק ממעל ע"י קיום התורה ומצוותיה.
כותב השפת אמת:
"הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה. כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה. והוא ענין עבודת האדם להש"י מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא ית' על כל ברואיו וחסדיו המרובין. ואח"כ זוכין לתורה שהיא עבודה עליונה כפי רצון הש"י באמת" (שפת אמת פרשת יתרו שנת תרמ"א)
פרשת יתרו הוקדמה כי צריך לעבוד את ה' בתחילה עם השכל ואח"כ עם הרגש. אם יש לאדם שאלות באמונה והוא לא יטפל בהם בצד השכלי אזי נוצר מחסום באדם והצד הרגשי לא יוכל להתפתח. צריך לקנות את התורה ראשית עם השכל ואח"כ עם הרגש. ולכן פרשת בואו של יתרו ועצתו שמסמלים את השכל הוקדמו למתן תורה שגרם לרגש הדביקות בה' להתעצם.
הרמב"ן כותב היות והפרשה מדברת בסוף על פרשת עמלק באה פרשת יתרו ללמד ולהדגיש שיש גויים טובים כיתרו ולא כולם רעים כעמלק.
"כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב" (רמב"ן שמות פרק יח פסוק א)
אם נסכם מדוע התורה שינתה את סדר המאורעות והקדימה את סיפור ביאת יתרו למתן תורה, נמצא שלש סיבות:
א)אור החיים הקדוש- כהקדמה לתורה, וללמדנו שבחירת בני ישראל כמקבלי תורה לא הייתה כי הם מוכשרים יותר שכלית, אלא כי יש בהם נשמה אלוקית שקיבלוה מהאבות, ולכן טבעית הם מתאימים יותר לקבלת התורה.
ב)"שפת אמת"- ללמדנו שרגש אהבת ה' יתעצם באדם אם הוא ראשית יבין שכלית את עיקרי האמונה.
ג)רמב"ן-שלא נטעה ונחשוב שכל הגויים הם דומים לעמלק.
כעת נחזור לשאלתנו הראשונה, מדוע התורה ניתנה בפומביות הרי זה גרם לעין הרע ובעקבות כך לשבירת הלוחות?
בנתיים ראינו הסבר אחד. כדי להשריש בעם ישראל יראת שמים ורגש כקשר לקב"ה.
חשוב להדגיש, שהדרך להעצמת רגש אהבת ה' ותורתו, גם כן נלמד מפרשתנו. וכך כותב "קול מבשר":
"יובן דברי רש"י, מה שמועה שמע "ובא". כנ"ל, למה לו לבא, הלא טוב לו לשבת בית...ושמע לעצת דברי חכם המומחה הרמב"ם ז"ל - לילך לרופא, הוא חכם הדור. לזה בא אל משה, צדיק הדור, לדבק עצמו בו, ובזה השיג מבוקשו.... מבואר ברמב"ם הלכות תשובה, כשם שיש חולי הגוף, כן יש חולי הנפש... וכשם שחולי הגוף, צריך לילך לרופא להתרפאות, [ואם אין לו רופא בעירו, או אפילו במדינתו - צריך לילך למדינה אחרת למצוא מזור למכתו], כך חולי הנפש - צריך לילך לרופא להתרפא. ומי הוא הרופא? - חכם שבדור.... וכמו שבחולי הגוף, אם לא נמצא תרופה על ידי רופא זה, הולך ומבקש מרופא אחר, אולי יגהה מזורו - כן בחולי הנפש, צריך לכתת רגליו מרופא לרופא, עד ימצא מזור ותרופה לנפשו. כי לא מכל האדם זוכה ללמוד, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (קול מבשר פרשת יתרו)
יתרו עוזב את ביתו והולך למדבר אך ורק כדי להידבק ברב-במשה. חשוב שכל אחד יעמול ב"עשה לך לרב". להידבק ברב שמכיר את נשמתו ויעזור לו לחשוב כיצד להעצים את נשמתו שתהיה קשורה ודבוקה בבורא.
דרך נוספת שהרגש יתעצם הוא, ללמוד ולעסוק בתורה בחיות רבה. כאשר הלימוד הוא חי ותוסס, הדביקות בה' גדלה ומתעצמת.
ה"שפת אמת" מסביר, שלכן פרחה נשמתן במתן תורה וחזרה, וקיבלו את התורה, כדי ליצור התחדשות וחיות במתן תורה, וכך כותב ה"שפת אמת":
"עד 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. וחכמים הוסיפו לומר ['וחי בהם -] ולא שימות בהם'. והגם דאיתא 'זאת התורה אדם כי ימות' - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. אבל באמת כפי מה שממית עצמו עליה כך התורה מחיה אותו, דכתיב 'תורת ה' תמימה משיבת נפש'. וכל הכוחות שאדם ממעט בנפשו בשביל התורה משיבה התורה אליו ונמצא מחליף חיות עובר בחיות קיימת לעד. וכענין שדרשו חז"ל שיצאה נשמתן של ישראל במתן תורה והחזירה התורה נשמתן, הדא הוא דכתיב משיבה נפש ע"ש. וכן הוא בכל העוסקים בתורה. ובאמת התורה נקראית עץ חיים, וכפי העסק בתורה זוכין להתדבק בחיים" (שפת אמת פרשת אחרי שנת תרנ"ד)
נחזור לשאלתנו: מדוע ניתנה התורה בפומביות, למרות שלאור זאת דבק בהם עין הרע?
תשובה ראשונה שכבר ראינו היא, להשריש יראת שמיים שניתן במעמד של פומביות.
הכוזרי מביא שני תירוצים נוספים:
"שבא בו משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם... מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש... והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלהים פנים בפנים.... (כוזרי מאמר א)
בני ישראל לא הבינו מה זה שה' מדבר אל משה. כמובן שהיה ברור להם שמשה דיבר אמת, אך לא היה ברור איך זה יכול להיות, הרי אין לה' פה? ואם לא מבינים לא מתחברים. היה חשוב שישמעו את ה' שיחוו את מה שמשה חווה. היה שווה הפומביות כדי שהם ישמעו "אנכי ה' אלקיך", כדי להסיר ספק מליבם. אמנם אין הם עדיין מבינים איך זה עובד שהרי אין לה' פה, אך היות והם חוו את אותו הדבר אזי שאלה זו יותר לא הטרידה ובלבלה אותם ולא גרמה חוסר התחברות לה'. היה שווה שהלוחות יישברו והעיקר שיהיה להם קשר ודביקות בבורא.
זה מחייב אותנו שלא יהיה לנו ספיקות באמונה, ואם יש ספיקות עלינו לברר אותם, הן ע"י עיון במקורות והן ע"י דיון עם רב בנושא.
הסבר נוסף מובא בכוזרי:
אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו..מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה, אשר הם טענת כל מי שיש לו דת.. זה שאתה אומר היא הדת ההקשית המנהגית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות" (כוזרי מאמר א)
כאשר מלך כוזר שואל את היהודי במה אתה מאמין, הוא אומר לו במתן תורה. מלך כוזר לא מבין מדוע הוא אינו מדבר על בריאת העולם. עונה לו ריה"ל מתן תורה מלמד על בראשית. מתן תורה היא הוכחה של ראיה. בבריאת העולם לא היתה ראיה. הדת היהודית היא לא דת היקשית. מתן תורה זה אמונה ברורה בה', ראו את הקולות, ואי אפשר לחלוק על מתן תורה שהוא ראיה מוחלטת של ה', כך שבאמונה אין כלל ספק, וממילא אין ספק בקדושת התורה, ובתורה כתוב "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ולכן אנו יודעים שה' ברא את העולם.
לפי הכוזרי הפומביות של מתן תורה ו"ראיית הקולות" היו, כדי שהדת היהודית תהיה בנויה על עובדות-שמיעה, לא על תיאוריות שניתן לסתור אותם.
תשובה נוספת בגרי"ד סולובייצ'יק:
"ובפשוטו היה נראה לומר שזאת היתה הכונה במתן הלוחות הראשונות בפרהסיא, דאיתא בילקוט שמעוני לספר שופטים סימן מ"ח על הפסוק בשירת דבורה הרים נזלו מפני ה', שכשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלקיך היתה הארץ חלה, וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנאמר קול ה' בכח וכו'. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם, אמרו לו שמא המקום מחריב את עולמו במבול? אמר להם אלא המקום נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו'. ונראה שתכלית כל ענין הפומביות שבמתן לוחות ראשונות היתה בכדי שבחירת ישראל תהיה בבחינה של הבדלה גלויה, שהכל יוכלו להכיר תיכף ומיד שזה האדם יהודי הוא, וכדאי היה להקב"ה ליתן את הלוחות הראשונות בפרהסיא, אף על פי שבגלל כן נשתברו, על מנת שתצא מזה, התועלת הזאת שבחירת ישראל והבדלתם יהיו גלויים לכל... (הגרי"ד סולובייצ'יק – "פניני הרב")
הפומביות במתן תורה מטרתה, שכל העולם וכמובן עם ישראל ידעו ויחוו שעם ישראל הוא עם סגולה ובן של ה'.
אחד האתגרים של הציבור שלנו הוא, האיזון הנכון בין פתיחות וסגירות, כדי שמחד נדע ונחכים מתורתם של הגויים ומאידך לא להפסיד את עצם חיותינו וחוויותינו בייחודנו כעם סגולה.
כן היה תמיד במזרח אירופה שהיו יכולים להכיר יהודי מבגדיו מזקנו ומפאותיו מפרצוף פניו ומכל צורת הילוכו בכלל. ולאחר האימנציפציה ותנועת ההשכלה, חל השינוי בחיי היהודים, וחידשו אז את הסיסמה היה יהודי בביתך ואדם בצאתך, ונהפכה בחירת והבדלת עם ישראל להיות הבדלה נסתרת, ולאחר קום המדינה חזר הענין לקדמותו, שהכל מכירים את היהודים בכל מקום שהם, שהכל טוענים נגדם שאינם אזרחים נאמנים למדינתם, מפאת זה שעיקר נאמנותם היא למדינה היהודית. וזו מעלה גדולה ותועלת חשובה, שבאה מכח הקמת המדינה, שחזרה בחירת ישראל להיות עוד הפעם בחירה גלויה" (הגרי"ד סולובייצ'יק – "פניני הרב")
בחירת עם ישראל היא בחירה גלויה. וזה מחייב אותנו שהתורה תהיה הדגל שלנו, הקרנה של אישיותנו.
יה"ר שנזכה גם אנו שיראתנו תקדם לחכמתנו, שנזכה להקרין תורה, עם ישראל זקוק לנו. ישיבה צריכה להיות כמעמד הר סיני, בית מדרש צריך להיות מקום חי תוסס, מקום לבירור ספיקות. כאן צריך להגיע לראות את הקולות, כדי שקולות אלו שנשמעים בבית המדרש ישפיעו על כל חיינו. אמן כן יהי רצון.
