שיחה לרשת ויצא - תפקידנו להיות "אור לגויים"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור אני רוצה לשתף את הציבור במחשבות והרגשות שיש לי לאור הבחירות שהיו בירושלים. כמו כן, אני רוצה להתייחס למצב בדרום, ולאחר מכן אדבר אי"ה על פרשת השבוע פרשת ויצא.
אני נמצא בתחושות מעורבות ואני רוצה לשתף את הציבור. אמנם מחכים אנו לתוצאות סופיות ולקולות החיילים, אבל עושה רושם שמשה ליאון יהיה ראש עירית ירושלים. מצד אחד אני חושב שצריך להודות לקב"ה, כי אני חושב שיש ערך גדול מאוד לקדושתה של ירושלים, ערך גדול מאוד שיהיו פחות חילולי שבת. חשוב מאד שמי שיבוא לירושלים ירגיש את קדושתה של ירושלים.
כתוב בפרשתנו:
"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט, לה)
לבן הרביעי לאה קוראת יהודה.
כותבת הגמ' בברכות:
"מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר: הפעם אודה את ה" (ברכות ז:)
הגמ' קשה, הרי אברהם ניצל מתנור האש והודה לקב"ה, ונוח הקריב קרבן כאשר עזב את התיבה, אז איך הגמ' מציינת שלאה היא הראשונה להודות ?
יתירה מזאת, כתוב במדרש:
"לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, דוד אמר (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב, דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה" (בראשית רבה פרשה עא)
מה מיוחד בהודיה של לאה, הרי הודו לה' גם אחרים?
כותב הכתב סופר:
"בודאי אברהם ויצחק הודו ושבחו לה‘ כמפורש, אבל להם נעשו נסים שלא בטבע... אבל בלאה מצינו שנתנה תודה לה' בהיוולד לה בן, הגם שכן בטבע וכמה נשים מולידות כמה בנים, מכל מקום לא תלתה במקרה וטבע, והיא היתה הראשונה שמצינו בה הודאה כזו ושבחוה חכמים " (כתב סופר)
לאה הודתה על לידה שהוא אמנם טבע- נשים טבען ללדת, אבל היא הבינה שגם טבע הוא נס ושאין דבר כזה טבע לבד, וזה פלח ההודיה שמיוחד ללאה.
גם את הבחירות בירושלים ניתן לשייך לסטטיסטיקה, במספר הדתיים שגרים בירושלים וכו', אבל צריך לדעת שהכל מריבונו של עולם, ועל זה צריך להודות לה'.
כותב הרב שמחה בונים מפשיסחא:
"כשאדם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אז ח"ו פוסק הטובה, שהרי לאה אמרה הפעם אודה את ה', וכתיב אחר כך ותעמד מלדת" (מדרש שמחה)
תיכף להודיה צריכה לבוא תחינה גדולה.
התחינה הזו לגבי הבחירות יוצר אצלי שמחה מהולה בעצב. אני חושב שהציבור שאינו שומר תורה ומצוות בירושלים לא מבין על מה אנו שמחים ומדוע אנו מודים. הציבור הזה לא מבין את כאבנו הגדול בראיית חילול שבת בירושלים . הוא לצערי רואה את זה כמאבק פנימי בין שומרי תורה ומצוות לבין אלו שלא שומרים. וזה ודאי לא כך.
הרבי מקוצק כותב, שכשיעקב נשק לרחל, הוא בכה בבכי גדול. כי חשש שבדורות הבאים יפרשו את הנשיקה בצורה מעוותת. דבר דומה מתחולל בקרבי היום, רגשות מעורבים,שמחה ובכי. שמחה, כי לדעתי יהיו פחות חילולי שבת ויותר קדושה, ומצד שני בכי, כי אני חושב שהציבור שלנו לא מוצג ומובן בצורה נכונה. חובה עלינו למצוא את הדרך להקרין את השמחה שלנו לכלל הציבור בצורה שהציבור יבין, גם לציבור החושב שונה מאיתנו. חובתנו להפיץ את האור לכלל ישראל.
שיעור ב' עומד להתגייס עוד כמה חודשים, וכל מי שהולך להתגייס חייב להבין שהשירות הצבאי הוא חלק מעבודת ה', ולכל חייל גם אם אינו שומר תורה ומצוות צריך להתייחס אליו באכפתיות ובאהבה גם אם איננו חושבים זהה,ועל ידי זה לקדש שם שמים.
כותב הרב מיכאל פרץ:
"ובבן הראשון קראה לו ראובן כי ראה ה' בעוניי כי עתה יאהבני אישי..והבן השני כי שמע ה' כי שנואה אנכי שוב פעם מרגישה את הריחוק מבעלה. בפעם שלישי הפעם ילוה אישי היא מרגישה תלות בבעלה ומצפה לקירבה ממנו. ואילו ביהודה הפסיקה לאה את הדרך הזאת, אינה מתיחסת לבעלה אלא רק הודאה לה',כרגע היא הבינה שבמקום להרגיש הרגשה לא טובה בגלל היחס של בעלה אליה יש להיפך לשמוח ולהודות לה' בהרגשה טובה"(אוצר הפרשה-הרב מיכאל פרץ)
לאה מודה על יהודה בלי קשר לבעלה כפי שהיו בשלשה הראשונים, זה הודיה לה' נטו, בלי לחשוב על עצמה. גם לנו יש חובה להסתכל על הכלל ולא לשים את עצמנו במרכז. יש לנו חובה גדולה לכלל ישראל, שכלל ישראל יבין מה זה להיות אור לגויים, מה זה קדושה, מה זה פיחות בחילולי השבת.
בנוסף, שמחתי מהולה בעצב כי ישנו ציבור, כולל חלק מהציבור דתי ציוני, שלא מספיק התייעץ עם רבנים לפני ההליכה לבחירות עצמן. אמנם לא כל בכל דבר צריך ללכת לרב, ואין צורך ללכת לרב בדברים שאין להם כלל קשר להלכה ותורה, אבל בבחירות אלו שהיו להם השלכות הלכתיות מובהקות כגון: "לפני עיוור, חילולי שבת, ועוד, חשוב להצביע לאור דעתם ופסיקתם של רבנים.
אני חושב שאנחנו צריכים לחנך ביתר שאת בציבור שלנו בנושא "עשה לך רב", ולדון בעומק רב מתי ראוי לפנות אל הרב ומתי לא. בשאלות ציבוריות כלליות, חשוב שלא כל רב שקיבל "סמיכה" יגיד את דעתו, אלא צריך להתייעץ עם רבנים שהם מנהיגי הציבור, שיכולים לשקול את כל צדדי הדבר ולראות את הדבר בראיה הרחבה והכללית.
המושג הזה של "אנשי שלומנו", הוא לדעתי מושג פסול. אין מושג כזה שדואגים אנו רק למי שחושב כמונו. הדברים אמורים גם לגבי הנושא של המתח הגדול שנמצא בדרום, ב"עוטף עזה". אני מרגיש שלפעמים קשה לנו לחוש את מה שהיהודים עוברים ב"עוטף עזה". יהודים שעוברים דברים קשים, ובוודאי חיילנו המסכנים את עצמם עבורנו יום יום שעה שעה. אסור לנו להרגיש בנוח בישיבה בלי שנחוש את מה שהם עוברים שם.
השאלה המטרידה אותי בפרשה ועליה אני מבקש לדון היום היא, העובדה שרחל מוסרת את הסימנים ללאה, לכאורה יש בכך חסד גדול כדי לא לבייש את לאה, אך כיצד ניתן לעשות חסד זה על חשבון בגידה ורמיית יעקב, האם לזאת חסד ייקרא? מוכרח להיות שיש לנתינת הסימנים משמעות עמוקה נוספת שגרמה לרחל לעשות מעשה זה.
יתירה מזאת, במדרש רבה כתוב, שכאשר בני ישראל גלו מארצם, אברהם, יצחק, יעקב ומשה מתחננים שבני ישראל יחזרו לאחר הגלות לארץ ישראל וה' לא מקבל בקשתם, ואז קפצה רחל וביקשה שה' יחזיר אותם בזכות הסימנים שהיא מסרה ללאה וה' נענה לבקשתה ואומר "ושבו בנים לגבולם". מה כה מיוחד במסירת הסימנים מעבר לעקידת יצחק ומעשה האבות? רק אם נבין את משמעות מסירת הסימנים נוכל להבין מדרש זה.
כתוב בגמ'
" 'וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת'- לא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהייתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים 'שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן'. והייתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול- מה מעשיו? [אמרו לה:] איש רע הוא מלסטם בריות. קטן- מה מעשיו? [אמרו לה:] איש תם יושב אוהלים. והייתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה". (בבא בתרא קכ"ג ע"א)
"א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה" (בראשית רבה)
מדוע לאה צריכה להתפלל כה רבות ולבכות כדי לא ללכת לפי דברי הולכי דרכים אלו? מדוע שלא תסרב לרעיון להתחתן עם עשו? אלא מסביר ה"שפת אמת" שתוכנית זו שלאה תתחתן עם עשו לא הייתה רק שמועה ודברי הולכי דרכים אלא זו הייתה התוכנית האלוקית הראשונה.
התכנית האלוקית הראשונית הייתה שלאה תתחתן עם עשו והם יבנו את הצד הגשמי של עם ישראל, ויעקב יתחתן עם רחל והם יבנו את הצד הרוחני של עם ישראל, ובכוחות משותפים יבנו את עם ישראל, ולכן יצחק רצה לברך את עשו כי הוא האחראי על הגשמיות שתינתן לעם ישראל, כדי שיהיה אור לגויים, והברכות עוסקות בגשמיות, ולכן צריכות להינתן לעשו. אבל יש לשים לב, להקב"ה יש תוכניות לכל אדם, אבל הכל נמצא בבחירה החופשית של האדם – כל העולם הזה מבוסס על בחירה חופשית, ועשו מחליט שהוא רוצה להתנתק מעם ישראל, הוא רוצה את הגשמיות כמטרה ולא ככלי, לא כחלק מעבודת ה'. וזה מה שרבקה יודעת, לכן היא רוצה שהברכות יגיעו ליעקב, כי היא יודעת שעשו החליט להתנתק, הוא החליט לשנות את התכנון האלוקי.
כותב הרמב"ם:
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ב)
"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)
ועל זה כותב הראב"ד:
כיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר...
אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה (הראב"ד על הרמב"ם)
ה' נתן לנו כח בבחירה חופשית. אפשר להשתמש בכוח זה לבנות ואפשר להרוס, זה תלוי אך ורק בנו. עשו לקח את זה לכיוון ההרס. הוא החליט לקחת את הגשמיות כמטרה ולא כאמצעי. אגואיזים במלא מובנה של המילה.
בחירתו של עשו להתנתק מעם ישראל יצרה שתי בעיות: 1) מי יבנה את הצד הגשמי של עם ישראל? 2) עם מי לאה תתחתן, כי לאה נמצאת במדרגה רוחנית שונה מעשו אחרי בחירתו ולא מתאים שהיא תתחתן עמו?
רחל מבינה את המצב ולכן היא מוסרת את הסימנים ללאה על מנת שתתחתן עם יעקב שקיבל את הברכות מיצחק ומאז יעקב אחראי גם על הצד הגשמי וגם על הצד הרוחני. והיות וכעת יש ליעקב את האחריות, גם את הצד הגשמי וגם בניית הצד הרוחני, הוא זקוק לשתי נשים – אחת שתבנה אותו בצד הגשמי ואחת שתבנה אותו בצד הרוחני. ולכן נתינת הסימנים לא הייתה רק בבחינת חסד, כדי שלאה לא תתבייש, אלא נתינת הסימנים הייתה מתוך הבנה שעם ישראל זקוק הן לצד הגשמי והן לצד הרוחני כדי להיות אור לגויים.
זה מה שכתוב במדרש:
"וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וגו' וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי וגו' " (בראשית כ"ט, כ"-כ"ה)- ...וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא, והנה היא לאה. אמר לה: מה רמייתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי? אמרה ליה אית סופר דלית ליה תלמידים? [כלומר, תלמידך אני, וממך למדתי] לא כך היה צווח לך אבוך [אביך, יצחק], "עשיו", ואת עני ליה? (בר"ר ע', י"ט)
הפשט במדרש שיעקב רימה כי הוא היה צריך להקים את עם ישראל, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני, וממנו למדה רחל על מנת שעם ישראל יהיה אור לגויים ויבנה וישתכלל הן בצד הרוחני והן בצד הגשמי, צריכה היא למסור את הסימנים ללאה.
כתוב במדרש:
" פתח אברהם..ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני. פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"ב) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני, פתח יעקב ואמר רבש"ע לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם...פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי, ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם...באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי... מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו..כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו'..ושבו בנים לגבולם" (איכה רבה)
מדוע ה' שומע דווקא לרחל? כי רחל רואה את עם ישראל כאור לגויים. כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל אז הוא יכול להיות אור לגויים. רחל אומרת לה', אם בני ישראל לא יחזרו מהגלות ויהיו בארץ ,אז כל נתינת הסימנים שמטרתה היתה שכלל ישראל יהיו אור לגוייים, חס ושלום תתבטל. לכן ה' שומע דווקא לרחל, לא כי מעשיה גדולים ממעשי אבות, אלא כי מעשיה קשורים לתוכן בקשתה שבני ישראל יחזרו ארצה על מנת להיות אור לגויים..יש לנו תפקיד אדיר שמדינת ישראל תהיה אור לגויים הן בצד הרוחני והן בצד הכלכלי, לכן חשוב מאד להשתלב בעשייה בארץ מתוך קדושה וערכיות רבה כדי להיות "אור לגויים".
חשוב שאחריות זאת תהיה בצד הרוחני, לרומם את העם, וכן לתרום ולפתח את מדינת ישראל בכל הצדדים האפשרים, כדי שכל מי שיבוא לכאן ירגיש את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
כדי לזכות להתחתן עם יעקב, לאה הייתה צריכה להתפלל רבות, והתפילה שינתה את התוכנית האלוקית וגרמה שהיא תתחתן עם יעקב כפי שכתוב במדרש רבה "קשה (חזקה) היא התפילה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה" (בר"ר ויצא פרשה ע). וכאן חובה לברר כיצד תפילה משנה את גזירת ה'? כיצד יש לאדם כח על ידי התפילה לשנות את רצון ה'?
מסביר ר' אלבו בספר העיקרים:
"ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלהיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (ספר העיקרים)
האתגרים והקשיים שמביא ה' על האדם, מטרתם לקדם את האדם, מטרתם להסביר לאדם שיש פער בין היכן שהוא כעת והיכן שהוא יכול וצריך להיות ברמתו הרוחנית. והתפילה ע"י ההתרוממות והדביקות בה' וקבלת קבלות אישיות, צריך לרומם את האדם ולשנות את מדרגתו, ואז הקשיים ייעלמו כי אין להם תפקיד יותר. התפילה אינה באה לשנות את רצון ה', אלא היא באה לשנות את מדרגת האדם והיות והאדם משתנה הוא זוכה שהקשיים ייעלמו.
אפילו אחרי שעשו משנה את התוכנית האלוקית, לאה עדיין לא ראויה להתחתן עם יעקב, ולכן אם לא היתה מתפללת לא היתה זוכה להתחתן עם יעקב. התפילה גרמה לה לעלות במדרגות הרוחניות ובכך היתה ראויה להתחתן עם יעקב, ובכך זכתה להתחתן איתו והקימה את עם ישראל.
רבינו בחיי בפרשה הקודמת מסביר לפי זה את הפסוק "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". וכך הוא כותב:
"היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואח"כ ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפלה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא"כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע"
הרב דסלר לאור הסברנו על התפילה, מסביר מדוע חסידים ראשונים נענו בהכנתם לתפילה עוד לפני שביקשו, כי אין הבקשה עיקר, ה' יודע הרי את רצוננו, אלא עיקר התפילה היא התרוממות האדם, ואת זה החסידים הראשונים עשו כשהתכוננו לתפילה.
וכך כותב הרב דסלר:
"ויש אדם שנענה בתפילתו, או אפילו רק בהכנתו אליה, עד שעושים לו ניסים גלוים. ההגבלות הללו קיימות רק לצורכי עבודת ה', ולפעמים אפשר שתתמעטנה ההגבלות או גם שתסתלקנה לפי שעה, כאשר דורשת זאת עבודת האדם. שכל ההגבלות הללו נוצרו לצורך הרוחניות, לצורך נסיון בעבודת ה'. וכשמתעלה הצדיק להידבק ברוחניות, עד שלא יהיו לו עוד צורך בהגבלות-ואדרבה, הן תפרענה לו בעבודתו הרוחנית-אזי תתבטלנה ההגבלות מאליהן, ונמצא שעלה אל מדרגת בעלי ניסים שאין הטבע עומד בפניהם" (מכתב מאליהו)
יהי רצון שנזכה כולנו להתעלות בתפילתנו בדביקות בבורא, ונזכה שה' ישמע לכל תפילתנו ותפילת כלל עם ישראל. אנו מתחננים ומתפללים לה', שהמצב בדרום וב"עוטף עזה" ישתפר ולא יהיו יותר נפגעים, וכל התושבים יוכלו לחיות את חייהם בנחת ובשמחה, ונזכה אי"ה שמדינת ישראל תהיה אור גדול בעולם כולו. אמן כן יהי רצון.
