שיחה לפרשת ויצא-תפקידנו היום ע"י התפילה לשנות את מידת ה' ממידת הדין למידת הרחמים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
תפקידנו היום ע"י תפילה לשנות את מידת הדין למידת הרחמים
בפרשתנו נלמד את כוחה של תפילה. הדברים חשובים תמיד וק"ו בזמנינו שהרי אנו נדרשים ע"י תפילה ותחנונים לשנות את מידת ה' ממידת הדין למידת רחמים. ובעז"ה נזכה לראות ישועות גדולות בקרוב.
כותבת הגמ':
"ועיני לאה רכות- ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? +בראשית כ"ה+ איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (בבא בתרא קכג.)
לאה שומעת שהיא אמורה להתחתן עם עשיו ומתברר לה שהוא אדם רע וזה גורם לה לבכי ולנשירת ריסי עיניה. נשאלת השאלה: מדוע לאה לא אומרת במפורש שהיא לא רוצה להתחתן עם עשיו? מדוע היא בוכה ולא פשוט מסרבת להתחתן עם עשיו?
המדרש כותב:
"א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה" (בראשית רבה)
הרמב"ם כותב:
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)
ה' לא גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, אלא זה תלוי באחריות האדם והבחירה החופשית של האדם עצמו.
ממשיך הרמב"ם וכותב:
"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)
הרמב"ם שואל שאלה אם ה' יודע הכל אז כיצד יש בחירה חופשית הרי הכל נגזר מראש על ידי ידיעת ה'? ואם ה' לא יודע הכל זאת אומרת לכאורה שהוא חסר, ואנו יודעים שהוא אינו חסר?
הראב"ד עונה על שאלה זו:
"לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה. ואע''פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה" (השגת ראב"ד הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)
ה' איננו חסר ויכול להחליט עבורנו, אך הוא לא רצה בכך והוא החליט לא לדעת ונתן לנו את הכוח להחליט לבד. ה' נותן לנו בחירה חופשית כי ע"י התמודדות ובחירה אנו קונים את מדרגתנו בעולם הבא. ה' נתן לנו כח לפעול בלי שהוא יידע.
לאור דברי הראב"ד נסביר את פרשתנו.
מדוע יצחק רוצה לברך את עשיו ולא את יעקב?
כותב הרש"ר הירש:
"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב... אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית כז,א).
עם ישראל צריך להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כדי להיות אור לגויים, ראשית צריך העם להדגיש ולחיות את ייחודו הרוחני ועל זה אחראי יעקב. אבל צריך גם את המסגרת החומרית. התוכנית האלוקית היתה שעשיו יהיה שר האוצר ואחראי על פיתוח הצד החומרי ויעקב יהיה אחראי על הצד הרוחני, ובשיתוף פעולה יקימו את עם ישראל, ועם ישראל יהיה "אור לגויים". היות ויצחק רצה לברך ברכה גשמית, הוא רצה לברך את עשיו שאחראי על הצד החומרי בעם ישראל, לאור התוכנית האלוקית שהוא יבנה את עם ישראל בצד החומרי. התוכנית האלוקית היתה, שעשיו ולאה יבנו את הצד החומרי ויעקב ורחל יבנו את הצד הרוחני, ויחד יבנו את בית ישראל.
עשיו החליט שהוא אינו רוצה את התוכנית האלוקית לבנות את עם ישראל אלא רק לדאוג לעצמו ולא לתת לעם ישראל. הוא שם את עצמו במרכז. בגלל התנהגות עשיו לאה לא רצתה להתחתן איתו והיא ידעה מהתוכנית האלוקית, ולכן היא הבינה שבלי תפילה לא יהיה אפשרי לשנות את התוכנית האלוקית, ולכן היא התפללה לבטל תוכנית זו. זוהי גדלות האדם. ע"י תפילה ניתן לשנות את התוכנית האלוקית.
מטרת תפילה לרומם את האדם. הקב"ה לא צריך את התפילה, האדם הוא זה שצריך את התפילה. האדם מחדיר לעצמו שהכל מה' והכל עבורו, ואז הוא מתרומם.
היות ועם ישראל זקוק גם לרוחניות וגם לחומריות לכן במצב שנוצר יעקב הוא הבונה של שניהם ולו מגיע גם את הברכה החומרית. לאה נהיתה אחראית על הרוחניות ורחל נהיתה אחראית על הגשמיות. ברגע שיעקב קיבל מאביו את הברכות הגשמיות מיצחק זה נוסף לכוח הרוחני שיש לו ואז הוא התחתן עם שתי נשים כאשר לאה מכח התפילה נהייתה ראשונה ואחראית על הרוחניות ורחל שניה ואחראית על הגשמיות.
יש עלינו חובה להתפלל ולעשות רושם, במיוחד לאור המצב המלחמתי בו אנו נמצאים, ולהתפלל ולומר תהילים לרפואת החיילים ולהצלחתם במלחמה ושיחזרו לשלום בריאים ושלמים, ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
כתוב בגמרא:
"כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו...והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני" (סוטה ב.)
וכותב רש"י:
זוג ראשון - לפי המזל:
זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו: (רש"י שם)
מסביר רש"י ש"זיווג ראשון" הוא התוכנית האלוקית שיש לה' לכל אדם ולפי זה בת הקול מכריזה עם מי יתחתן (ובמקרה שלנו מדובר בעשיו ולאה) וה"זיווג השני" "לפי מעשיו". זה תלוי בהחלטת האדם האם ילך לפי התוכנית האלוקית ואז ישאר עם הזיווג שהכריזה "בת קול" או שיחליט אחרת וממילא יקבל זיווג אחר.
עשיו שלא הלך לפי התוכנית האלוקית לא מתחתן עם לאה. הזיווג הראשון הוא התוכנית האלוקית, הזיווג השני הוא הנישואין בפועל.
ה' נותן בידינו את הבחירה החופשית האם ללכת לפי התוכנית האלוקית או לא. בחור מצליח בישיבה אם הוא מודע לכך שהוא אחראי לחיים שלו.
שני דברים עד עתה למדנו בשיחה: 1)אדם יכול ללכת לא לפי התוכנית האלוקית, לאור זאת שיש לו בחירה חופשית. 2) כוחה של תפילה, לאה לא התחתנה עם עשיו אלא עם יעקב. התפילה גרמה לה להיות ראשונה, להיות אחראית על הצד הרוחני של עם ישראל לאור זאת שהיא התעצמה והתרוממה לדרגה גבוהה יותר מרחל.
כתוב במדרש:
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי..- כל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה" (בראשית רבה)
לאה מסבירה ליעקב שהיא רימתה אותו ואמרה שהיא רחל כי היא למדה זאת ממנו, שכמו שליעקב היה מותר לרמות כדי שעם ישראל ייבנה גם בצד הרוחני וגם בצד כך גם לה היה מותר לרמות כדי שיהיה ליעקב גם את לאה וגם את רחל.
הרב יוסף אלבו כותב:
"מי שלא יתפלל לה' בעת צרתו הרי זה בגלל אחת מהסיבות הבאות: א.אינו מאמין במציאות ה' או בהשגחתו. ב. המאמין בהשגחה אבל מסתפק ביכולת ה' להצילו. ושלשת דעות אילו הינן כפירה. ג.לעומת זאת ייתכן אדם המאמין בהשגחה ואינו מסתפק ביכולת ה' להצילו שהרי ה' יכול לעשות כל דבר אבל יסתפק אם הוא ראוי להטבה כמו זו. מה שראוי להאמין הוא, שכל הטובות המגיעות לאדם מן ה' נובעות מחסד גמור של ה' ואינן שכר על מעשיו הטובים של האדם. ד.מה שהביא האנשים לפקפק בתועלת התפילה.. אם נגזר אין צורך בתפילה ואם לא נגזר איך תועיל התפילה לשנות את רצון ה' לגזור עליו טוב לאחר שלא גזר. ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלקיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (ספר העיקרים)
א.הכל מאת ה' ב. ה' קיים ומשגיח ג. אין כללים לה' שמגבילים אותו כלל.
הלכתי לבקר אשה חולה מאד שהיה קשה לה להתפלל כי היא הרגישה בעלת חוצפה לבקש מה' אחרי שהיא לא התנהגה כל חייה בסדר.
ר' יוסף אלבו מסביר שתפילה לא קשורה כלל לעבר. אם נאמין שהכל מה' ה' יקבל תפילתנו. התפילה מעלה את האדם והוא נהפך לאדם מרומם וטוב יותר.
כל הקושי והצרות באות לאדם כדי שיתרומם בתפילה ויהיה במדרגה אחרת ואז הקושי נעלם. אם האדם היה מראש בדרגה הגבוהה, אז הקושי כלל לא היה קיים. ולכן אם התפילה אכן מצליחה לרומם את האדם (כפי שקרה ללאה) אזי הגזרה מתבטלת. לכן אין אנו משנים את רצון ה' כי ה' הביא את הצרה על מנת שנתרומם ונתעצם ונהיה במדרגה שונה ואז הצרה תעלם. ר' יוסף אלבו כותב דברים אלו לענות על הקושי שיש לאדם כיצד תפילה יכולה לשנות את רצון ה'.
גם היום ה' רוצה להתנהג במידת הרחמים ולתת ישועות והוא מחכה ומצפה לתפילותינו ותחנוננו.
הבכי של לאה היתה תפילה שרוממה והביאה אותה למקום הראוי להינשא ליעקב.
יה"ר שנתחבר לתפילה ונעשה זאת בכוונה גדולה, ונתפלל מעומקא דליבא לה' שכל חיילנו יחזרו לשלום לביתם בריאים ושלמים, ונראה את ישועת ה' עין בעין. אמן כי"ר.
