שיחה לפר' יתרו - פומביות "מתן תורה"-לשם מה?

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

רצוני להתמקד בשיחה בנושא העיקרי של פרשתנו "מתן תורה". בירור הנושא לעומקו, ילמד אותנו מה הדגשים בעבודת ה' ש"מתן תורה" צריך ללמדנו.

שואל הרב סולובייצ'יק:

"איתא במדרש תנחומא על הפסוק פסול לך, שלוחות הראשונות על שניתנו בפומבי, שלטה בהם עין הרע ונשתברו. וצריך להבין א"כ מ"ט נתן הקב"ה את הלוחות הראשונים בפרהסיא, וכי לא הבין מראש שקיימת אפשרות שתשלוט בהם עין הרע?(פניני הרב)

ישנם מספר תשובות לשאלה זו, מדוע התורה ניתנה בצורה פומבית?

תשובה ראשונה קשורה לשאלה שנשאל הרב סולובייצ'יק בנושא אחר.

הרב סולובייצ'יק נשאל למה חלק מתלמידיו לא עולה לארץ?

וכך הוא עונה:

"הנוער החרדי הצליח בתחום המאמץ השכלי. ניצוצות "גדלות המוחין" נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל"קטנות המוחין ". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית. ההתוודעות הממשית עם השכינה חסרה.

זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ-ישראל, אבל הכרה זו, כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין", ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי. ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה" (הרב סולובייצ'יק- על אהבת התורה וגאולת נפש הדור)

לדעת הרב סולובייצ'יק בחור הגר בחו"ל ויש לו שם משפחה וחברים וחיים נוחים ונעימים ומנטליות שהוא רגיל בה, לא קל לו לעלות לארץ. כדי לעלות לארץ לא מספיק ללמוד סוגיה, כי בסוגיה זו של עליה לארץ יש דעות שונות בפוסקים. אלא חשוב שיהיה להט ויכולת להקרבה למען הרצון לחיות במקום פלטין של מלך, לחיות חיים אידיאליסטים ולא חיי נוחות. ואם אין התוועדות לשכינה, ואין קרבת אלוקים חזקה, ואין רטט קדושה והתלהבות, אז לא יהיה להט והקרבה לעליה לארץ.

לדעת הרב סולובייצ'יק, פומביות מתן תורה היתה כדי לנטוע יראת שמים ורטט קדושה. יש ערך רב למעמד זה, כדי שיהיה לעם ישראל כח להקריב ולחיות חיים אידיאליסטים, אפילו אם המחיר שהלוחות יישברו בעתיד.

הנצי"ב כותב:

"פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע"י עסק פלפולה ש"ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח"ו.... והנה הקב"ה רצה להשריש בשעת מ"ת יראת ה' בלב ישראל ע"כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו'. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה'" (העמק דבר דברים פרק ד פסוק ט)

בחור חייב לגדול בישיבה בשני מישורים, ואם אחד מהמישורים הללו חסר, הוא חסר בעבודת ה'. מישור אחד הוא גדלות מוחין- איך הוא מעמיק בסוגיה ומגיע לשורש המחלוקת ובירור השיטות השונות. אבל יש מישור שני- רצון לחיות חיים של קדושה, יראת שמיים. והיא נותנת את המנוע להתלהבות ולהקרבה עצמית. היה שווה שהלוחות יישברו, כדי להשריש את יראת השמיים לדורות. ואומרים הנצי"ב והרב סולובייצ'יק- זה היה המהות של מתן תורה. כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה'"

יש דמיון מסויים לחתונה. הסיבה שמשקיעים בחתונה למרות שעלולים להיכנס לחובות(וגם חובות אלו כדאי להיכנס אליהם רק אם מדובר בחובות סבירים שניתן לשלמם בצורה שלא תגרום למתח ולחץ)במקום להסתפק במניין מצומצם? היא, כי יש ערך לפומביות היוצרת שמחה רבה וחגיגיות עצומה לזוג.

אותו דבר ב"מתן תורה" הפומביות היא כדי ליצור את היראת שמיים, את ההתוועדות עם השכינה. "למען תהיה יראתו על פניו". כשזה חסר, טוען הרב סולובייצ'יק, לא תהיה הקרבה.

מעמד הר סיני בא ליצור את "הקטנות מוחין", את ההתקשרות הנפשית לה', והיה שווה, למרות שבירת הלוחות שאח"כ. בחור העושה חשבון נפש בישיבתנו, צריך לשאול את עצמו שתי שאלות: האם אני מתפתח בגדלות המוחין- לימוד הגמ' ובירור שיטות הראשונים והאחרונים, וכן האם אני מתפתח ביראת שמיים?

אחד הדברים היפים בישיבה שלנו, שהישיבה תופסת את כל האישיות של האדם ומחברת את כל אישיותו לתורה. מצד אחד יש הרבה דגש על העיון והבקיאות והצד הלימודי, וחייב להיות דגש כזה, ומצד שני יש הרבה דגש על עבודת ה', על יראת שמים. לכן הנושא של תפילה הוא בנשמתנו, כי זה החלק של "הקטנות מוחין" שאתה פוגש את הקב"ה כל יום.

מהלך מספר שתיים בחשיבות הפומביות, הוא של הכוזרי.

שבא בו משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואומץ מאת האלהים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש... והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלהים פנים בפנים... ונשארה האש ההיא ארבעים יום רואין אותה העם, ורואין את משה בא בתוכה ויוצא ממנה, ושמע העם דבור צח בעשרת דברים, הם אמות התורות ושרשיהן. אחד מהם מצות שבת, וכבר קדמה מצותו עם הורדת המן. ואלה עשרת הדברים לא קבלם ההמון מאנשים יחידים ולא מנביא, כי אם מאת האלהים נתנו, אבל לא היה בהם כח כמשה לראות הדבר הגדול ההוא. והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה" (כוזרי מאמר א)

מטרת הפומביות במתן תורה היתה כדי שלא יהיו ספקות באמונה לבני ישראל. כי עד אז היה להם ספק- איך ה' מדבר עם משה, הרי אין לה' גוף וא"כ איך יכול להיות שמשה מספר שה' מדבר עימו? וברגע שה' דיבר עמם השאלה כבר לא הטרידה אותם יותר, כי הרי הם עצמם שמעו את דבר ה' למרות שלה' אין גוף ואין פה.

הסבר זה צריך ללמדנו, שהרבה שאלות קיימות, אבל כשאדם נמצא בעומקה של תורה ושאוב בה, השאלות נמוגות. הרבה פעמים שיש התוועדות עם השכינה, חלק מהשאלות כבר לא קשות יותר. הסבר זה צריך ללמדנו ג"כ, שכדי לענות על חלק מהשאלות יש צורך בלימוד אמונה בצורה מסודרת.

הסבר נוסף לשאלה מצוי בדברי הכוזרי במקום אחר.

כשהחבר מוזמן למלך כוזר כדי לומר לו במה הוא מאמין, אחרי שמלך כוזר הוציא מהארמון את הפילוסוף, הנוצרי והמוסלמי. אומר החבר:

"אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו"

על כך מגיב מלך כוזר:

"מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה, אשר הם טענת כל מי שיש לו דת"

המלך אומר לחבר- צדקתי שלא הזמנתי אותך מלכתחילה. כנראה שהעניות שיבשה את דעתך. היה עליך לומר שאתה מאמין במי שברא את העולם, ומדוע התחלת רק מהאבות ויציאת מצרים ולא מבריאת העולם? על זה עונה החבר:

"זה שאתה אומר היא הדת ההקשית המנהגית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימים על מעשה אחד ולא על דעת אחת, מפני שהם טענות"

החבר עונה לו, אתה חושב שיהדות מבוססת על הוכחות, ולכן רצונך שאתחיל מבריאת העולם ואוכיח שה' ברא את העולם, אך אצלנו האמונה מבוססת על התגלות. הפומביות במתן תורה היא יסוד האמונה, שם כל העם שמע את ה', וזו היתה ההתגלות הגדולה ביותר ומפגש במציאות בין ה' ועמו. אחרי שהעם האמין בה' ובתורתו, ובתורה כתוב שה' ברא את העולם, אז יודעים שאכן ה' ברא את העולם. זה נובע ממתן תורה, ולכן מתן תורה זה העיקר. המטרה של הפומביות במתן תורה היא, להפוך את האמונה ממשהו עיוני למשהו מציאותי.

תשובה רביעית של הרב סולובייצ'יק.

"ובפשוטו היה נראה לומר שזאת היתה הכונה במתן הלוחות הראשונות בפרהסיא, דאיתא בילקוט שמעוני לספר שופטים סימן מ"ח על הפסוק בשירת דבורה הרים נזלו מפני ה', שכשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלקיך היתה הארץ חלה, וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנאמר קול ה' בכח וכו'. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם, אמרו לו שמא המקום מחריב את עולמו במבול? אמר להם אלא המקום נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו'. ונראה שתכלית כל ענין הפומביות שבמתן לוחות ראשונות היתה בכדי שבחירת ישראל תהיה בבחינה של הבדלה גלויה, שהכל יוכלו להכיר תיכף ומיד שזה האדם יהודי הוא, וכדאי היה להקב"ה ליתן את הלוחות הראשונות בפרהסיא, אף על פי שבגלל כן נשתברו, על מנת שתצא מזה, התועלת הזאת שבחירת ישראל והבדלתם יהיו גלויים לכל...

הפומביות של מתן תורה נועדה כדי שכל העולם יבין מה היתה מטרת מכות מצרים. כדי שכל העולם יידע שתפקידו של עם ישראל להיות בניו של הקב"ה ולעובדו, להבין ולהפנים את ייחוד עם ישראל.

ממשיך הרב סולובייצ'יק וכותב:

כן היה תמיד במזרח אירופה שהיו יכולים להכיר יהודי מבגדיו מזקנו ומפאותיו מפרצוף פניו ומכל צורת הילוכו בכלל. ולאחר האימנציפציה ותנועת ההשכלה, חל השינוי בחיי היהודים, וחידשו אז את הסיסמה היה יהודי בביתך ואדם בצאתך, ונהפכה בחירת והבדלת עם ישראל להיות הבדלה נסתרת, ולאחר קום המדינה חזר הענין לקדמותו, שהכל מכירים את היהודים בכל מקום שהם, שהכל טוענים נגדם שאינם אזרחים נאמנים למדינתם, מפאת זה שעיקר נאמנותם היא למדינה היהודית. וזו מעלה גדולה ותועלת חשובה, שבאה מכח הקמת המדינה, שחזרה בחירת ישראל להיות עוד הפעם בחירה גלויה" (הגרי"ד סולובייצ'יק- מפניני הרב)

הרב סולובייצ'יק רואה את הדברים בפרספקטיבה. היה שלב שיהודי היה גאה ביהדות שלו. אח"כ היה שלב שיהודי לא היה גאה ביהדות שלו- הצניע אותה בבית שלו. ומדינת ישראל החזירה את הגאווה ליהודי כל העולם, וגרמה שיהודים מכל העולם יהיו גאים ביהדותם ובשייכותם למדינת ישראל.

הדברים מאוד חשובים להיום. העולם צועד לכפר הגלובלי, כולם יחד. ואנו עלולים לאבד את הרגישות לייחוד שלנו, את הגאווה שלנו. ולכן הדברים כ"כ חשובים.

אם נסכם: ארבעה הסברים לפומביות במתן תורה:

א. מציאות ה' שנראית בעין, אין ספקות- הפיכת הדת מדת הקשית-עיונית, לדת הבנויה על התגלות ומציאות. (כוזרי)

ב. הצורך בפומביות מתן תורה, כדי שאמונת בני ישראל תהיה שלמה ולא יהיו להם ספיקות בדבר דיבור משה עם הקב"ה. (כוזרי)

ג. "קטנות מוחין". התוועדות עם השכינה, שהיא הגורם להקרבה ולהט. הקרבה הנדרשת מאתנו יומיום- בתוך הישיבה ומחוצה לה. מי שלא מתרגל להקרבה- הישיבה תהיה בשבילו אפיזודה חולפת. (הרב סולובייצ'יק)

ד.מטרת הפומביות שעם ישראל וכל העולם יבינו שתפקיד עם ישראל לעבוד את ה' ולקיים תורתו. (הרב סולובייצ'יק)

יהי רצון שנזכה לסייעתא דשמיא, וכל בחור יחיה את התורה בהתלהבות ולא יחיה בשקט ובשאננות, ומתוך כך נביא את הגאולה במהרה בימינו.