שיחה לפר' וארא - מטרת המכות במצרים

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

פרשתנו עוסקת במכות מצרים. לדעתי השאלה אותה צריך לברר היא, מדוע לא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ע"י מכת בכורות מיד בהתחלה, הרי כל דקה במצרים היא קריטית, שהרי הם היו במ"ט שערי טומאה? מה מרוויחים מתשעת המכות המקדימות את מכת בכורות? אני מבקש להביא שתי שיטות, ובכל שיטה נברר מהי מלמדת אותנו לעבודת ה' האישית שלנו.

השיטה הראשונה היא שיטת רמב"ן.

"הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול.... כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה.

הרמב"ן אומר שמטרת תשע המכות היתה, כדי שלכל העולם יהיה ברור כשמש יסודות האמונה. הרי כל העולם צריך להמליך את ה', גם הגויים, ואי אפשר להמליך את ה' אם יסודות האמונה לא ברורים. יסודות האמונה כוללים- ה' קיים, הוא יודע כל מה שקורה בעולם והוא יכול לשנות את הטבע ולא כפוף לשום חוקים. ושווה להשאיר את בני ישראל במצרים עוד זמן כדי להשריש את יסודות האמונה הללו.

הדברים הללו שייכים לכל אחד מאתנו. יכול לשבת בחור וללמוד, אך אם יש לו ספקות באמונה, זה מונע מהדברים לחלחל. לכן חשוב שאם לבחור יש שאלות, שייברר אותן עם רבותיו.

לפי רמב"ן מהות ליל הסדר הוא ליל אמונה, זה הלילה שהדברים מתבררים מבחינה אמונית.

ממשיך הרמב"ן ואומר:

ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה.

וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים....

לפי רמב"ן, זה שה' ציווה לספר זאת בכל דור, זה בגלל שהקב"ה לא הולך לחזור על הניסים בכל דור מחדש, ולכן חשוב שכל אחד ירגיש כאילו הוא ראה את הניסים שהיו במצרים בעצמו כדי שיסודות האמונה יהיו ברורים ונהירים לו. מספרים על הרב דסלר שמשפחה אחת שאלה אותו שאלות באמונה, והוא קלט בזווית העין בבית המשפחה תעודה בה כתוב שהבת מצליחה מאד בנגינה בפסנתר. הוא ביקש שהבת תנגן כי הוא לא מאמין לתעודה. בעלי המשפחה נעלבו קשות מדרישה זו ומכך שאינו מאמין לתעודה התלויה על הקיר. אז הוא שאל אותם, למה אינכם מאמינים לתורה בסיפורה על מכות מצרים לפחות כמו שאתם מאמינים לתעודה התלויה על הקיר?

ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות" (רמב"ן פר' בא)

רמב"ן אומר שעצם מציאות החיים היא גם נס, למרות שהתרגלנו לכך.

אתמול היה לי שיעור גדול באמונה. ביקרתי מישהו מאוד חולה. הוא אמר לי שהוא עושה את ההשתדלות המוטלת עליו אבל הוא לא מפחד מהמוות, כי ברור לו שה' הוא מנהל העולם ואותו. ואם ה' ורצה שימות אז זה מה שצריך להיות. הרגשתי במשפטים אלו, שבהירות האמונה שהוא עבד עליה שנים רבות, מגולמים במשפטים אלו ונותנים לו תובנות ועוצמה רבה.

השבוע דיברתי עם שיעור א' על נושא התפילה. בתפילה יש הרבה נושאים הדורשים בירור. המבי"ט אומר שאחד הדברים המונעים מאדם להתרחק מתפילה היא חוסר ההבנה כיצד תפילה פועלת. זה דוגמא לנושא שחשוב שכל בחור צריך לברר וללבן אותו בישיבה. כנ"ל לגבי למה לומדים גמרא בעיון. המבי"ט אומר שתפקיד התפילה הוא לא לשנות את רצון ה' אלא לשנות את המדרגה של האדם. הצרות באות לפי המבי"ט, על מנת שהאדם יידע שהוא נמצא במדרגה מסוימת, והוא צריך יותר למצות את עצמו ולעלות למדרגה נוספת. מטרת התפילה היא, שע"י הדביקות בבורא האדם יתעלה ויתרומם ויגיע למדרגה שעליה הוא צריך ויכול להגיע. מרגע שאדם יעלה במדרגה זו, כבר אין ערך ומטרה לצרה, ואפילו היא רק תפריע לו לעבוד את ה' בשמחה, וממילא הצרה תיעלם.

הרב סולובייצ'יק מביא הסבר שני לנחיצות תשע המכות:

"ונראה לבאר זה, דהנה בהבדלה אנו מזכירים כמה סוגי הבדלות שונים שאנו אומרים המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. והנה חילוק גדול יש בין הבדלה שבין אור לחושך, דהבדלה שבין אור לחושך היא הבדלה גלויה שהכל יכולים לראות ולהכיר בחודש שאפילו הבהמות והחיות מכירים את ההבדל הזה וכו', ואפילו הפרחים מרגישים את ההבדל שבין אור לחושך, כידוע. משא"כ ההבדלה שבין קודש לחול, היא הבדלה נסתרת, שלא הכל יכולים להבחין ביניהם" (הגרי"ד סולובייצ'יק-מפניני הרב)

ההבדלה בין אור לחושך ברורה, אפילו הצמחים מרגישים בה. לעומת זאת, ההבדלה בין קודש לחול איננה ברורה, כמו שרואים בעקידת יצחק שאברהם ויצחק רואים את הענן קשור על ההר ואילו הנערים לא רואים את הענן. מה לגבי ההבדלה בין ישראל לעמים? הרב סולובייצ'יק מסביר, שהמכות נועדו כדי שכל העולם יידע בהבדל שבין ישראל לעמים. אני חושב שככל שהתקשורת מתקדמת והעולם נהפך להיות עולם גלובלי, ויש בזה מעלות מסוימות, אנחנו יכולים יותר ויותר לפספס את ההרגשה של להיות בניו של ה' ולהיות עם סגולה. ובעיקר הציבור שלנו שאינו בורח מהתמודדות ורואה מעלה בלהיות חלק מהעולם, יש חשש שלא מספיק יכול להרגיש את ייחודנו. חשוב שהדברים יהיו ברורים לנו עד הסוף. מי אנחנו, מה הזהות שלנו. לפעמים המדדים העולמיים, כמה אדם מרוויח, איפה הוא עובד, יכולים לטשטש את ייחודנו ותפקדינו בעולם. הבית יעקב ואחרים אומרים שזה הפשט שבאמצע הפרשה מופיע ייחוס בני ישראל.

הבית יעקב אומר שלייחוס הזה יש שני תפקידים:

ועל כן נאמר בתחילה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, שהיו מתייאשים בעיני עצמם. על כן מיד אמר ה' יתברך שייחס אותם (יזכיר להם את הייחוס שלהם), ולזה נאמר "אלה ראשי בית אבותם..", היינו שיזכיר אותם שאינם עבדים מבטן ומלידה, ואז יתעורר בקרבם רוח אחרת שבנקל יכולים להיוושע" (בית יעקב פר' וארא אות לג)

הסיבה הראשונה היא להזכיר לבני ישראל שלא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, מי הם, מהי מהותם. וזה ייתן להם כוח להבין שהגאולה הולכת לבוא.

הבית יעקב מרחיב ואומר, אפילו משה עצמו שאמר על עצמו שהוא ערל שפתיים, כוונתו שגם הוא מדבר וחושב על הגלות, ולא חי מספיק את הגאולה, ולכן הייחוס חשוב גם לו שיבין וירגיש שתפקידו ותפקיד בני ישראל להיות בני חורין.

א"כ מוכרח שהשלוח יהיה מקודם בן חורין, כי אין חבוש מתיר עצמו וכו', ואיך יכול לגאול את אחרים ואני ערל שפתים, שהדיבור שלי עדיין הוא בגלות... שבאמת פעל בהם הדיבור, שבעומק הם דבוקים ברצון העליון, ואך מחמת שנסתר אור ה' יתברך נדמה להם שהם בגלות. לזה פתח להם והראה להם סדר יחוסן, ויראו שהם בני חורין, וידעו שהם מקושרין בה' יתברך, ושמעולם לא היו משובעבדים כלל. כי כל ענין גלות הוא הסתרת אור ה' יתברך וסדר יחוסו מעיני האדם.. כמו שנמצא לפעמים יום בהיר השמש בטהרתו ולפעמים יום המעונן שנסתר אור השמש. כמו כן נמצא באדם, לפעמים תקופות גדול ופעמים הוא בספק ויראה. והיינו בעת שהיחוס פתוח לפניו רואה מפורש שהוא מבני אברהם יצחק ויעקב שה' יתברך חתם עצמו עליהם ועל כל מעשיהם, שכל מה שיסתעף מהם הוא טוב. יש לו תקופות בלי מיחוש כלל משום קטרוג.... כמו עבד הנמכר בב"ד שיען שנשכח ממנו יחוסו שהוא נברא מה' יתברך, נדמה לו שצריך לגנוב מאחר להחזיק את החיים שלו ואינו מקווה להשפעת ה' יתברך. שאם היה מכיר יחוסו היה יכול לעמוד לפני ה' יתברך ולהתפלל: ברוך אתה מברך השנים, רופא חולים, שיתן לו די מחסורו" (בית יעקב פר' וארא אות ל)

מטרת הייחוס היא להסיר את הענן, לזכור מי אנחנו ומה ייחודנו. אני חושב שמוטל עלינו מדי פעם להזכיר לעצמנו מי אנחנו, מי אני ומה תפקידי בעולם. בעוד שלפי רמב"ן המטרה היא בירור האמונה, לפי הרב סולובייצ'יק המטרה היא שהעולם יידע שעם ישראל שונה מהגויים. וכשה' מכה את מצרים מכה אחרי מכה, ההבדל בין בני ישראל לגויים מתבהר, שהרי אין מכות בגושן, ואז כל העולם מבין ומרגיש את ייחוד בני ישראל.

ספר החינוך לא מתייחס בצורה ישירה למכות אלא לנושא זכירת יציאת מצרים, אך לאור דבריו יש תשובה גם לשאלתנו: מדוע היו תשע המכות הראשונות לפני מכת בכורות? ספר החינוך מסביר את איסור התורה לשבור עצם בקורבן פסח. וכך הוא כותב:

"משרשי המצוה, לזכור ניסי מצרים, כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזעו מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

המטרה של הלילה הזה היא להזכיר לך שאתה בן מלך. דומה לרב סולובייצ'יק.

ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו?.... דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו. ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו...

ורמזו זכרונם לברכה על זה באמרם [מנחות דף מ"ג ע"ב] כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו מובטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות ונפעל בהן תמיד.

לכן אתה, ראה גם ראה מה מלאכתך ועסקיך כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים לשבת בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהם אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמוהם, קטני עבה ממתניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם. אל בני, השמר מפניהם פן תלכד ברשתם, רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל. ואחר דעתך זה אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצוות בענין זכירת ניסי מצרים, שהן עמוד גדול בתורתנו, כי ברבות עסקינו בהם נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו" (ספר החינוך מצוה ט"ז)

מטרת ליל הסדר לפי ספר החינוך, שנחווה ונרגיש ושזה ייהפך להיות חלק מאיתנו. ולשם כך צריך שיעשו מעשים רבים בליל הסדר, הכוללים: הסיבה, שתית 4 כוסות, אי שבירת עצם, הלל הגדול, ועוד. כי מעשה אחד אומנם גורם שנדע, אך זה לא מספיק כדי שנחווה את הדבר.

לאור יסוד ספר החינוך, נבין בעומק יותר את מהות תשע המכות שלפני מכת בכורות. הרי באמת שני היסודות שלמדונו הרמב"ן והגרי"ד סולובייצ'יק קיימים גם במכת בכורות, גם שם רואים שה' מנהל את העולם ומשנה את הטבע ולא כפוף לשום כלל ומגבלה, וגם שם רואים את ייחוד עם ישראל. וא"כ שוב קשה, מדוע צריך גם את תשע המכות? אל שאם היתה רק מכת בכורות, העולם ובני ישראל היו יודעים את יסודות אלו, אך לא היו חווים את אותם יסודות, והעקרונות הנלמדים מתוכם לא היו נהפכים להיות חלק מקניינם ואישיותם, ולכן היו זקוקים לכל המכות על מנת לחוות את היסודות הללו.

אני חושב שזה מסביר את עולמה של הישיבה. בחורים יכולים לשאול את עצמם, מדוע הלימוד בישיבה חייב להיות כל כך אינטנסיבי? יתירה מזו, יש בחורים ששואלים את עצמם, הרי בהמשך חיינו לא נלמד באותה אינטנסיביות, וא"כ מדוע לא נלמד כעת באותה צורה כמו שנלמד בהמשך חיינו? אלא שמטרת הישיבה שהלימוד יהפוך להיות חלק מאיתנו, כדי שנקנה את הלימוד וייהפך להיות חלק מאישיותנו וזהותנו, ולשם כך דרושה אינטנסיביות רבה. לאחר שנקנה דבר זה, נוכל לפתוח את עצמנו ולעסוק בדברים נוספים, והכל מתוך תורה ויראת שמים. אבל אם לפני שנקנה את מעלת הלימוד נפתח את עצמנו לעיסוקים נוספים, לעולם לא יהפוך הלימוד להיות חלק ממנו.

יהי רצון שבאמת כל בחור בישיבה, יסודות האמונה יהיו ברורים לו כשמש, ויתברר לו ייחודו של עם ישראל ותפקידו בחיים, ויזכה לחוות את הלימוד. וכל הדברים האלה יהיו לא רק בבחינת ידיעה, אלא בבחינת קניין וחלק מזהותו העצמאית.

עם ישראל זקוק לאנשים עוצמתיים. אדם שלא חווה את הדברים-הוא לא עוצמתי. כל אחד ואחד מאיתנו צריך לחוות את צרכי הכלל, את יסודות האמונה, את אתה בחרתנו מכל העמים, את התפקיד שלו. וכאשר נזכה להגיע לעוצמה זו, נוכל להרים את עם ישראל קדימה ולקדם את הגאולה במהרה בימינו.