שיחה לפר' בהר בחוקותי: איך לא חיים בבלבול?

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בס"ד

"איך לא חיים בבלבול"

ישנם מקרים שהפרשן שואל שאלה פרשנית על הפרשה ועונה תשובה פרשנית, וזה בא להסביר משהו מקומי. לעיתים התשובה הפרשנית מגלמת יסוד גדול במחשבה באמונה ובהסתכלות על התורה והחיים והיחס ביניהם.

דוגמא לכך בפרשתנו:

"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כ"ה כ-כא)

יש משהו d.n.a באדמה שכל שנה שישית היא נותנת פירות פי 3 וזה מספיק לשלש שנים.

ר' זושא מאניפולי שואל שאלה פרשנית: מדוע צריך את הפסוק הראשון? למה התורה צריכה להביא זאת בדרך של שאלה ותשובה? הרי היה יכול להופיע רק הפסוק השני, ללא הראשון, והיינו יודעים שבשנה השישית יהיה מענה לשנה השביעית והשמינית.

ר' זושא עונה בצורה פרשנית עם יסוד חשוב. בעצם התורה לא היתה צריכה להביא את השאלה ולא את התשובה. אדם שמבין שכל העולם נברא בשביל התורה-בשביל "ראשית", ומבין שמטרת העולם הוא קיום התורה, הוא מבין שבוודאי יש בעולם תשובה לשאלה "מה נאכל בשנה השביעית", ולכן הוא כלל לא שואל את השאלה, זה כלל לא מציק לו. התורה כותבת פסוקים אלו רק לאלו שלא מבינים מה מהות ותפקיד העולם, רק לאלו שחושבים שיש סתירה בין העולם והתורה ולהם התורה כותבת את השאלה והתשובה.

הרבה אנשים תופסים את החיים "לעשות חיים" וזה לא קשור לתורה, ואז לתפיסתם יש סתירה בין התורה והחיים, וצריך לשיטתם לחיות באיזו פשרה ביניהם. ר' זושא מלמדנו שהעולם נועד לשרת את התורה. מי שתופס כך את העולם אף פעם לא יראה את העולם כניגוד לתורה. כל מטרת העולם זה התורה והם לא שני דברים נוגדים. תענוגי העולם הזה הם לא המטרה של העולם. כל העולם הוא כלי לתורה. מי שמבין את זה לא שואל כלל שאלות.

כותב המדרש:

"ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. במה הכתוב מדבר? אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר "ברכו את ה' כל צבאיו", הא אינו מדבר אלא בתחתונים. אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד לשבת אחת לחודש אחד שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה (רואה את שדהו בורה) כרמיה ביירה (נוטש את כרמו בור) ויהבי ארנונא (משלם מס למלכות) ושתיק, יש לך גיבור גדול מזה? עליו נאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו" (ויקרא רבה א' א')

אומר ר' זושא: זו הכוונה של המדרש:

הגיבור במדרש זה לא מי שרק ששומר שמיטה, הגיבור הוא מי שרואה את שדהו בור ולא שואל שאלות, כי הוא מבין שיש בעולם פתרון כי העולם נברא בשביל תורה. ולכן הוא גיבור כח ודומה למלאך. מלאך אינו מבולבל- מלאך יודע מה תפקידו, מה ייעודו, מה הוא העולם. אותו אחד שלא שואל הוא אותו אחד שרואה את שדהו נובל, וברור לו שכך צריך להיות, ויהיה פתרון לשאלת "מה נאכל"- כי לכך נברא העולם.

ר' אלימלך מליז'נסק ב"בציטל הקטן" כותב, שהמצווה של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" אינה רק כאשר בפועל האדם מוסר את חייו כדי לא לעבוד: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים, אלא כל פעם שהאדם מדמיין בעצמו שהוא מוסר את נפשו ושורפים אותו באש כי סירב לעבוד ע"ז, הוא מקיים מצווה זו מהתורה.

כלומר לפי ר' אלימלך מליז'נסק, יש מצווה לכל אחד מאיתנו לדמיין זאת, כדי שנשריש בתוכנו שהחיים הם כלי לקיום התורה והתורה נמצאת בראש הפרמידה ולא האדם, כפי שהתורה נמצאת בראש הפרמידה ולא העולם.

בוגרנו ר' שלמה אומן הי"ד, ביום שהתגייס כתב לאביו פרופ' ישראל אומן הי"ו מכתב, שהוא מוכן למסור את נפשו על ארץ ישראל, על עם ישראל. עפ"י ר' אלימלך מליז'נסק הוא קיים במכתב זה "ונקדשתי בתוך עם ישראל". התורה היתה בראש הפרמידה שלו. מי שחי כך אין לו כלל סתירה, לא בין החיים והתורה ולא בין העולם והתורה.

ר' זושא מנאפולי לוקח את יסודו מהגמ' בכתובות הכותבת:

"והיינו דאמר ר' אלעזר: מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות?... שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון - יניח אצבעותיו באזניו" (כתובות ה: )

מחדשת הגמ' שגוף האדם נברא כדי לקיים את התורה, כדי לא לשמוע לשון הרע. מטרת הישיבה שאדם לא יחיה בבלבול. האדם הוא כלי לתורה. איך האדם מגיע לזה? איך האדם מגיע לידיעה מה עיקר ומה טפל?

יש בפרשתנו ארבע תשובות לשאלה: איך נחיה את חיינו ללא בלבול עם הסתכלות נכונה וסדר עדיפויות ברור?

א.עמל התורה.

ב. הקפדה על המצוות

ג.לחיות בנורמה מחייבת

ד. קידוש החומר

א. עמל התורה

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".(ויקרא כ"ו ג-יב)

שתי שאלות:א) מה ההבדל בין חוקים למצוות, הרי המצוות כוללים את החוקים? ב)לשמור ולעשות זה הרי אותו דבר?

כותב רש"י:

"אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (רש"י תחילת בחוקתי)

היכן במילים "בחקותי תלכו" נמצא לפי רש"י עמלות בתורה?

כותב האור חיים הקדוש:

"וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמים וג' והם נטועים אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק ותמצא שאמרו ז"ל (קהלת רבה פ"ג) כי לטעם שילמוד האדם תורה בחשק תמיד גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח" (אור החיים הקדוש בחוקותי)

כשאדם מקיים מצווה שהיא משפט, הוא מבין בשכל את עיקרון המצווה, ולכן מצוות אלו לא מספיק גורמות לאדם התבטלות לה'. כשאדם עושה חסד הוא מאמין בעזרה בזולת. אבל בחוק אדם לא מבין את העיקרון, אלא הוא מתבטל לה' ואז התורה נחקקת בתוכו, ואז אין בלבול. יש לצבוע את הסלע ואז הצבע הוא תוספת לסלע אך לא חלק ממנו, ויש לחקוק את הסלע. "בחוקותי תלכו"-זה החוקים וזה עמל התורה, ואז האדם והתורה נהפכים להיות אחד. אבל אם האדם לומד תורה מתי שנוח לו ולא משתדל ללמוד גם כאשר זה לא נוח, זה לא נחקק בו. בלי עמל, האדם יחיה בבלבול, ולא יבין מה מטרת העולם. עמל אינו רק לימוד תורה, אלא עמל פירושו "לשלם מחיר" כדי ללמוד תורה. ללמוד כאשר קשה (פיזית או רוחנית), ואז התורה והאדם נהפכים להיות אחד. וכאשר התורה והאדם נהפכים להיות אחד, אז האדם חי ללא בלבול.

בביקור חיילנו אתמול בחיל ההנדסה, שמחתי לראות שב"ה טוב להם, אך אמרו בכאב שאין להם זמן ללמוד תורה. הסברתי להם שעמל לא נקבע לפי זמן אלא לפי איכות זמן אפילו אם זה יהיה זמן מועט. אם אחרי אימון מפרך ילמדו מעט לפני שילכו לישון, במקום זמן שינה, אז "משלמים הם מחיר", וכך יקנו את לימוד התורה. אדם שלומד בישיבה הרבה זמן אבל זה לא מתוך עמל, לא מספיק יתקשר לתורה, והתורה לא תיהפך להיות חלק ממנו, ואז עדיין יחיה בבלבול.

אנחנו לפעמים רוצים יותר מדי דברים, בלי לדעת ולרצות לשלם מחיר על עמל התורה. אנחנו צריכים לעסוק בדברי תורה, אנחנו צריכים לשלם מחיר על לימוד התורה, צריכים להקריב. כמו פתיחת עסק שזה לוקח את כל מרץ האדם. התורה צריכה להיות המרכז.

ב. הקפדה על הלכה.

כותב הספורנו:

"ועשיתם אותם – ואז יהיה לכם זה השלמות בקנין באופן שתעשו אותם.. ברצון נפשכם לא כמצווים ועושים מיראה..תעשו מאהבה חפצים ברצון הקל יתברך כאמרם עשה רצונו כרצונך" (ספורנו בחוקותי)

זו תוצאה אם תשמור נכון,ותעיין במצוות. "ועשיתם אותם"- אם תקפידו בהלכה, אם תעמלו, אז המצוות יהיו מאהבה, מתוך קשר נפשי. האלשיך מסביר ש"לא תוכל להתעלם" אין זו מצווה, אלא זה מצב נפשי של האדם. הוא רואה אבידה ולא מסוגל להתעלם, כי אם יתעלם זה יהיה בניגוד לאישיותו וערכיו.

כך מסביר בספורנו, מה הכוונה "תשמרו ועשיתם אותם", אם תשמרו ברצינות, תעיינו במצווה ותקיימו אותה בקפידה, תגיעו למצב נפשי של "ועשיתם אותם" ולא תוכלו שלא לקיים את המצוות, אלא אוטומטית תרגישו שאתם רוצים לעשות רצון ה' בעולם, כי לכך נבראתם.

מטרת ההלכה היא לחבר בין תורה וחיים ולחוקק בסלע, ולאחד בין האדם והחיים ובין האדם והתורה. ולכן שני דברים יוצרים שחיים ללא בלבול: עמל התורה, והקפדה על המצוות. וזו כוונת הפסוק: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ואז חיים ללא בלבול וזוכים לקבל את ברכת ה'.

ג.לחיות בנורמה מחייבת

יש גמ' ידועה:

"תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה +דברים ל'+ כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה " (ברכות סא: )

ר' עקיבא לא חי בבלבול. הוא הבין שחיים בלא תורה זה מוות, כדגים ללא מים. אנחנו צריכים ללמוד שחיים לא תורה זה חיים ללא חמצן. העולם הזה בלי תורה אינו חיים אמיתיים. התורה היא חמצן, אי אפשר להיות בלי תורה.

אדם שלא חי בנורמה מסויימת הוא מבולבל. חייב נורמה שאין יום ללא תורה. החופש וההפקרות ללא נורמה של מחוייבות יוצרת בלבול. המסגרת יוצרת מיקוד. הנורמה צריכה להיות בין בלימוד התורה, שאין אפילו יום אחד בחיינו ללא לימוד התורה, והן "בדברי הרשות", כפי שמגדיר הרב הוטנר בכל דבר ולאו בדווקא רק מצוות ואיסורים. כגון: מה רואים אנו בזמן הפנוי? כיצד אנו חיים את חיינו? האם יש לנו נורמה מחייבת כדי שנתמקד ונתחבר לתורה?

ד. קידוש החומר

"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".

שתי שאלות קשות בפסוקים אלו?

א.מדוע השכר על עמל התורה, הקפדה על הלכה וחיים שהתורה והאדם הוא אחד, הם שכר גשמי כה רב ולא שכר רוחני בלבד? (כפי שמופיע בסוף "ונתתי משכני בתוככם.. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים")?

ב.כתוב "ונתתי שלום בארץ" , ולאחר מכן כתוב שתהיה מלחמה עם האויבים וננצח. אם יש שלום הרי אין כלל מלחמה?

עונה הרמב"ן בפירושו על התורה על השאלה השניה:

"ונתתי שלום בארץ ... ועל דרך האמת, שיתן השלום מחובר בארץ, והוא שלום הכל השקול כנגד הכל" (רמב"ן שם)

וכותב רש"י בדומה:

"ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל" (רש"י ויקרא כ"ו ו)

כדי להבין את הרמב"ן ורש"י, נחזור לפגישה של יעקב ועשיו. עשיו אומר "יש לי רב" ויעקב "יש לי כל"

כותב השפת אמת:

"מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחי' כל. כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת ובנקודה זו כלול הכל כמ"ש במדרש הכל בחזקת סומא כו' גבי הגר שמצאה הבאר ע"ש. והפי' שבכ"מ יש הכל ממש ע"י שיש בו חיות מהשי"ת וזה שנק' ה' שלום שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם הכל. ועי"ז מי שמדבק כל דבר בשרשו יש לו הכל ואין חילוק אם יש לו רב או משהו. וזהו בחי' שבת שכל חפציך עשוים ואין חסר כלל כי הוא שלימות הכל. אבל עשו אמר רב והוא הרבוי שבא מכח האדם. כי מה שבא בכח ה' הוא אחדות ושם נמצא הכל. וז"ש ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב ומכש"כ חיי עוה"ז כו' ופי' שעה אחת הוא כנ"ל להיות הכל באחדות דבוק בשורש עליון. ולכך אמר יעקב יש לי כל" (שפת אמת וישלח תרל"א)

ונתתי שלום בארץ- תעשה שלום בין הרוחניות והחומר, ותקדש את החומר. הגשמיות תפקידה לעבוד את הרוחניות. תשתמש בחומר עבור התורה. מי שחי בצורה שהחומר לא קשור לרוחניות, תמיד יהיה בבלבול, כי מבחינתו יש תמיד סתירה בין החומר לתורה.

החזקוני עונה על השאלה הראשונה ששאלנו: מדוע השכר הוא גשמי?

כותב החזקוני:

"אם בחקתי תלכו אם תעשו מה שהטלתי עליכם לעשות אף העננים והארץ והאילנות שנבראו בשבילכם יעשו לכם מה שעליהם מוטל לעשות "(חזקוני בחוקותי)

אם תחקקו בסלע תהיו טבעיים, ואז גם העולם יהיה טבעי, כי מטרתו לשרת את עם ישראל כאשר מקיים הוא את התורה.

יה"ר שכל אחד יזכה לחיות ללא בלבול, ותהיה לו אי"ה הסתכלות אמיתית ונכונה על החיים והעולם, וזה יהיה ע"י שנהיה עמלים בתורה ונדע "לשלם מחיר" עבור התורה, שנקפיד על ההלכה, שניצור נורמות מחייבות של עבודת ה', וניצור חיבור בין גשמיות לרוחניות. ואז נזכה אי"ה לדברי רש"י:

"והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם" (רש"י בחוקותי)

נהיה במדרגה של מחוברים לה' וכביכול נטייל ביחד. זה החלום והשאיפה שצריך להיות לכל אחד מאיתנו, לטייל עם הקב"ה ע"י חיבור אמיתי של ה' והאדם-התורה והחיים.