שיחה לפר' משפטים - כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בס"ד

"כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"

בסיום פרשתנו, פרשת משפטים, יש תיאור המתאר את ההקדמה למתן תורה:

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים: וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:" (שמות כ"ד)

מצד הכלל של "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ואולי, מצד ההבנה, להסביר לנו ששמים את מתן תורה לפני פרשת משפטים ואחריה, כדי להסביר לנו שכל התורה שבעל פה, שפרשת משפטים היא הבסיס שלה, נאמרה למשה בסיני. אני מבקש לדבר על הפסוק:"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:".

שאלה ראשונה- זו הפעם היחידה שספר התורה נקרא "ספר הברית", וצריך להבין מדוע דוקא כאן שבני ישראל מקדימים נעשה לנשמע, ספר התורה נקרא "ספר הברית"?

שאלה שניה- "ויאמרו כל העם נעשה ונשמע", איך שייך לעשות אם לא יודעים מה צריך לעשות? היה יותר הגיוני שיהיה כתוב "כל אשר דיבר ה' נשמע ונעשה", ועדיין ייחשב הדבר שבח לישראל שרוצים לקבל את התורה בניגוד לאומות העולם שסירבו לקבל את התורה.

חז"ל ראו כדבר גדול את הקדמת "נעשה" ל"נשמע":

"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)

צריך להבין: מה טמון בהקדמה זו שחז"ל כה מעריכים אותם? ומדוע הקדמה זו גורמת להשוואת בני ישראל למדרגת המלאכים?

מאמר נוסף שמראה את התפעלות חז"ל מהקדמת נעשה לנשמע:

"דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ס' ריבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".

ועל זה מקשה הבית הלוי: אם עיקר השבח הוא ההקדמה, הרי שהיו צריכים לקבל כתר אחד על שהקדימו? מדוע קיבלו שנים? הרי השבח הוא על ההקדמה, ולא על האמירה, ולמה קיבלו שני כתרים ולא כתר אחד?

אני מבקש להביא שלושה פירושים. שלושתם אמת, כל אחד בוחן את הדברים מצד אחר, ואני חושב שהצירוף של שלושתם חשוב לעבודת ה' הפנימית כאן בבית מדרשנו.

הסבר ראשון: המהר"ל:

"כי גזרת השם יתברך על ישראל לעשות מצותיו. וישראל נבראו על דבר זה לעשות גזרת השם יתברך אשר הוא גוזר עליהם, כמו המלאכים שהם נבראו לעשות שליחות בוראם. ולפיכך מקדימים "נעשה" ל"נשמע", דבר שהוא מצד העלה. כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח. ולכך קודם העשיה, לפי שהעשיה היא גזרה מן העלה מוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית. ולכך מקדימים המלאכים "נעשה" ל"נשמע". וכן ישראל, גזרת השם יתברך עליהם מוכרחת, ולכן מקדימין "נעשה" ל"נשמע" (תפארת ישראל למהר"ל פרק כט)

ישראל נבראו לעשות את רצון ה'. אותו דבר המלאכים, הם נבראו לעשות רצון בוראם. המהר"ל מבין ש"נעשה"-נלמד מה צריך לעשות ונקיים את המצוות, ו"נשמע"-נעיין ונעסוק בטעמי המצוות. וזה הכרחי כי זה תפקידנו ויעודנו. ואז ה"נעשה" מכליל בתוכו את הידיעה מה לעשות, וה"נשמע" כולל את הבנת טעמי המצוות, זה העמקה, בונוס. כשבנ"י אמרו- קודם אנחנו מקיימים ואח"כ אנו מבינים את הטעם, הם בעצמם אמרו- הראשון הוא ההכרח והשני איננו הכרח, והסיבה שזכו לכתר ונדמו למלאכים היא, שהם הבינו שהתורה והמצוות הם הכרחי לקיומו של עם ישראל והעולם כולו, ובשביל זה נוצרו ונבראו. השלב השני, הוא לקרב את הדברים לשכל שלי. כמו בצבא, מילוי הפקודה לא קשור להבנתה או הזדהות איתה. אח"כ בא השלב השני של הבנת הפקודה והזדהותה, שלפעמים קיים ולפעמים לא. המהר"ל מסביר שזו הסיבה לכפיית ההר, למרות רצון עם ישראל בקבלת התורה. כפיית ההר מבטאת שבלי קבלת התורה, אין לעם ישראל ולעולם כולו זכות קיום. ועם ישראל לדורותיו מקיים תורה ומצוות לא בגלל שבזמן מתן תורה עם ישראל החליט לקבל את התורה, אלא שזהו תפקידו וייעודו של עם ישראל כמקיים את העולם. ואם לא היו בוחרים בכך, כל העולם היה חוזר לתוהו ובוהו. וכפי שכותב המהר"ל:

"מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר העולם לתהו ובהו.... ולפיכך מסיק שם אחר זה מיד; אמר ריש לקיש, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתהו ובהו" (ספר תפארת ישראל פרק לב)

אמרתי שהיום אני רוצה לדבר על שלושה הסברים. ההסבר הראשון של המהר"ל- לימוד התורה וקיום המצוות הוא כמו נשימת חמצן, בלעדיו אין לעולם זכות קיום. דבר בסיסי והכרחי שבלעדיו מתים. הבאתי שבוע שעבר דברים של הרב שנוולד, שנפגש עם הרבה שביעיסטים ושמיניסטים שמוכנים להתמסר למשימות רבות (צבא, פסיכומטרי) אך לא מסכימים להתמסר ללימוד תורה. ואני חושב שהנקודה הזו של המהר"ל, לא מספיק ברורה לאנשים שכלית, לא מספיק מודגשת באווירה של הציבור שלנו. זה לא בונוס שאפשר ללמוד תורה, אלא בשביל זה נוצרת. זו תשתית העולם. כפיית ההר היתה בדיוק בשביל ההבנה השכלית של הנקודה הזו. ואמירת "נעשה ונשמע" היתה הבנה שכלית של עם ישראל של דבר זה. כמו שחייל מתנדב לסיירת, כי ברור לו שבלי זה עם ישראל ינוצח ע"י אויביו, ואחר חושב שבלי לימודים אקדמיים לא יהיה ניתן לפתח את הכלכלה והמדינה. כך צריך כל אחד להרגיש, שבלי שישב וילמד תורה, אין זכות קיום לעולם, לעם ישראל, ולעצמו. כדי שגם אנחנו נגיע לידי חשיבה כמהר"ל, חובה עלינו ללמוד ולעסוק באמונה. חשוב שנברר לעצמנו מדוע ברא ה' את העולם, מהו ייחודו של עם ישראל, מדוע בדורנו זכינו ב"ה שעם ישראל חזר לארצו, ומה זה דורש מאיתנו, ועוד נושאים רבים שיש לבררם. חשוב מאד שהדברים יובנו שכלית כפי שהיו לבני ישראל במתן תורה באומרם "נעשה ונשמע".

לאור דברי המהר"ל, נסביר את הדמיון למלאך.למלאך ברור ייעודו ושליחותו, כי נוצר לשליחות אחת יחידה ואין לו בחירה. כך צריכים להיות אנו להבין את ייחודנו ותפקידנו.

הסבר שני: המגיד והרב קוק- ילקוט ראובני מביא את המגיד:

ויקח ספר הברית ויקרא באזני וגו' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - איכא למידק היאך יעשו קודם ששמעו ותו היכי קאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דאיהו לשון עבר הא אכתי לא מליל ולא פקיד להו אוריתא והכי הוה ליה למימר כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע... ואשתכח דעד לא אתו לעלמא שמעו נשמתהון אורייתא ומשום הכי כל אשר דבר ה' לנשמתין דילן עד לא אתו לעלמא נעשה... וה"נ כל חד וחד מישראל יכול למימר כל אשר דבר ה' לנשמתין עד לא ייתון עלמיא ובכו שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה ואף משביעין את זרעיה לקיימא אורייתא. (ילקוט ראובני)

לרב קוק ולמגיד, הקדמת נעשה ונשמע משמעותה, שבני ישראל בהקדמתם מצהירים ואומרים, כי הניצוץ האלוקי כבר נמצא בתוכם, הנשמה שלהם כבר שמעה, והתורה היא היא מהות אישיותם. אין היא זרה וחיצונית להם, אלא היא עצמם ופנימיותם. המגיד אומר ש"נעשה" הכוונה להקשבה לקול הפנימי שלנו, הנשמה שלנו כבר שמעה, כמו התינוק שלומד את כל התורה בבטן אמו. ה"נעשה" מתייחס לעבר כי נשמתי שמעה כבר, הקב"ה נמצא בתוכי. לפעמים שומעים את המושג מחבר'ה "אני לא מתחבר".

אומר הרב קוק- אין דבר כזה בלימוד תורה:

"כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתיישרים אל עשייתו. אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם, כ"א האדם שט אל העשייה אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר את מתקוממים מול עצמיותכם" (עין אי"ה (

לאור זאת אומר הרב קוק:

"ואם התורה היתה רק מתפשטת על התוכן המוסרי של האדם, היה הדבר ראוי שתנתן בבחירה חפשית גמורה, אבל באמת התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם, כפי מה שהיא..אם אתם מקבלים את התורה מוטב, הרי אתם מגלים את מציאותכם העצמית כמי שהיא באמתת הוייתכם, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם" (עין אי"ה) .

תורה שייכת לכל יהודי, צריך לשבור את החיץ שחוצץ ומפריע לחיבור לתורה. כמה בחורים באו אליי ואמרו שאחרי האירוסין הרגישו חיבור וקשר חזק יותר. כי לפני כן היה ספק- שחצץ והפריע. ואחרי שקפצו למים והחליטו, וכבר אין שאלה של כן או לא, אז הם פנויים להרגיש את רגש החיבור. לפי פירוש זה, כך זה לגבי חיבור לה'. אם לאדם יובן שכלית תפקידו וייעודו (כמו ההסבר של המהר"ל) אז הוא יהיה פנוי להתחבר רגשית ונשמתית.

הרב קוק אומר שכל התורה והמצוות הם הבעת הרגשות שלי, כמו נתינת מתנה, אבל זה נמצא בתוכי. לכן זה בלשון עבר- הנשמה שלי כבר שמעה. לכן הדימוי למלאך- הוא מחובר.

הסבר שלישי: בית הלוי:

"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מסכת שבת (פ"ח) דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' ריבוא של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ויש להבין אומרו בשעה שהקדימו ולא אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ומוכח דרק ע"י ההקדמה זכו להני שני כתרים ויש להבין היאך תלוי בההקדמה. והנראה לי ויובן ג"כ למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה. דהנה איתא בזוה"ק נעשה בעובדין טבין ונשמע בפתגמין דאורייתא, הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק. והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה)... אבל יש צד נוסף בלימוד גם מ"ע לעצמו.. ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו. וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות ... ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה. והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה ונעשה הוי התכלית והיה רק קבלה אחת ומש"ה אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים עול מצות ועול תורה וזהו שאמרו בשעה שהקדימו והוו ב' קבלות עול מצות ועול תורה, ירדו ס"ר מה"ש וקשרו לכל א' מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים " (בית הלוי שמות פרק כד ז)

ולפי בית הלוי, הסדר של "נעשה ונשמע" חשוב. אם היה סדר הפוך, היה ניתן להבין שמטרת הלימוד היא רק כהכנה לעשייה ותו לא. אבל בלימוד תורה יש שני פנים: הפן האחד לצורך עשייה-כדי לדעת איך לקיים מצוות וכיצד לא לעבור איסורים, והפן השני לימוד לשם הלימוד, כדי להעצים את נשמותינו ולהתקרב לבורא(כמו שישראל לומד את דיני הכוהנים). יש "נשמע" שלא קשור למה עושים. זה מאוד רלוונטי לבית המדרש שלנו. הרבה חבר'ה שואלים למה לא לומדים גם בבוקר אליבא דהלכתא. למה ללמוד סוגיות לא רלוונטיות? אומר בית הלוי, זה הנעשה ונשמע של בנ"י. ולכן הם קיבלו שני כתרים. כתר אחד על העשייה ולימוד למען לעשות, וכתר שני על לימוד בפני עצמו.

חשוב שנבין מדוע באמת יש חשיבות ללימוד בפני עצמו, גם אם הוא לא רלוונטי להלכה בדורנו. לדוגמא: כל ישיבתנו לומדת את הסוגיא בדף ט', שכאשר הבעל טוען שהאשה זינתה בין האירוסין והנישואין, וממילא יש עליו שויא אנפשיה, והיום הרי אין לכך משמעות, כי אנו מחברים במעמד אחד את האירוסין והנישואין, וממילא ברור שהאשה לא זינתה ביניהם. מדוע אכן חשוב ללמוד ולהעמיק בסוגיות אלו?

הב"ח עונה ומסביר זאת לאור הגמ' שמסבירה מדוע גלו בני ישראל מארצם. וכך כותבת הגמ':

"אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה תחלה"

אומר הב"ח דבר יסודי ביותר:

"ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה " (ב"ח אורח חיים סימן מז)

כלומר לפי הב"ח "לא בירכו בתורה תחילה", מכיון שהחשיבו את לימוד התורה רק כהכשר מצוה כתדריך לפני קרב, כמו שלא מברכים על עשיית תפילין. הם ראו את הלימוד כהכנה לקיום המצוות בלבד ולא הבינו את המימד השני- שבני ישראל הבינו כאשר אמרו שיש נשמע אחרי הנעשה-המימד שמטרת הלימוד להעצים את נשמתנו-להפוך את אותו חלק אלוק ממעל מניצוץ ללפיד-לחבר את כל אישיותו לקב"ה-להיות רוחניים ודבקים בה' .

ה"נעשה" כולל את לימוד התורה כדי לעשות, ויש לו חשיבות עצמית, ולכן קיבלו עליו כתר. אבל הם קיבלו כתר נוסף על ההבנה שיש דבר נוסף, שבא אחרי ה"נעשה" כדי שתהיה רוחני, ואדם קדוש יותר, נעלה יותר, וקרוב יותר לקב"ה. ומה לאור זאת שלא ברכו בתורה בתחילה התחייבו גלות. אם הם היו מלאים קדושה, אז הם היו מורידים את הקדושה למטה, לארץ, והיו מפיצים אותה בעולם. אך כיון שהם עשו פירוד, הארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה גורם חורבן. אתה יודע למה התחייבו גלות- כי אין קדושה. ואז היא לא מתאימה לעם ישראל. אם אין קדושה בחברה ובסביבה, יש גלות. כל אדם שיוצא מהישיבה חייב להיות משפיע. זו לא שאלה של כריזמה או כושר ריטורי, זו שאלה אם הוא מקרין קדושה. גם אם אין שום שייכות אקטואלית מיידית לסוגיית "פתח פתוח", עומק העיסוק בשאלה אם שויא אנפשיה, אם זה נדר או נאמנות, ממלאת את הלומד בקדושה, הופכת אותו לקדוש יותר ולנעלה יותר.

לסיכום: ההבנה הראשונה של המהר"ל- שכל. אדם צריך להרגיש שאם לא ילמד, לעולם אין לו זכות קיום. ולכן בני ישראל דמו למלאך וקיבלו כתר- כי הם הבינו מה תפקידם בעולמם.

הבנה שניה של המגיד במדרש, והרב קוק בעין אי"ה- אנחנו לא צריכים את הלימוד כדי לקרב את התורה אלינו, כי הקב"ה בתוכנו במהותנו, זה חלק מאתנו, מתעודת הזהות שלנו. וממילא זה דומה למלאך, שאין לו בחירה, הוא יודע שלכך נברא והוא מרגיש את זה.

אם נסכם את המהר"ל והרב קוק בנקודה המשותפת שלהם, נבין שיש לנו בחירה. אך אם נבחר בניגוד למטרת בריאתנו, המציאות תתקומם נגדנו, כי מטרת הבחירה היא להעצים את ההבנה ולא להתבלבל, זה צריך לבוא מאתנו כאילו אין בחירה.

הבנה שלישית- בית הלוי- לעשות- כולל את לימוד התורה כדי לדעת מה עושים, ויש את הנשמע- לימוד תורה שמעצים את חלק האלו-ה שבך, ומעצים את הקדושה שבסביבה, והופך אותך לאדם מלא וערכי.

אני חושב שצריך את שלושת ההבנות- הבנה בשכל למה נבראתי, ומה מטרת עם ישראל. ואז יוכל לבוא הצד הרגשי, ואותו חלק אלו-ה ממעל יורגש, ונלמד את התורה לא רק כדי לדעת מה לעשות, אלא כמו שהב"ח אומר שתתנוצץ נשמותינו כמו לפיד. וזה תפקידנו בישיבה, להפוך את הניצוץ ללפיד.

מדוע נקראת התורה "ברית" דוקא כאן לשיטת המהר"ל? כי זה כמו ברית נישואין- אני לא יכול בלעדיך, ואתה לא יכול בלעדי. באה הברית לסמל את התלות הזאת, הקב"ה כביכול לא יכול בלעדינו, כי לא יהיה עולם, העולם יחזור לתוהו ובוהו אם ישראל לא מקבלים את התורה, ואנחנו לא יכולים בלעדיו, אין לנו זכות קיום. לפי ההסבר השני ושלישי- הברית הופך להיות בשר אחד, זה נהיה חלק ממך, אתה מרגיש את זה פנימה. לכן רק בפסוק הזה התורה מופיעה כספר הברית.

ברצוני לברך את כל הציבור שנזכה לעמלה של תורה, לימוד המעצים את נשמותינו. ונזכה כולנו אכן להרגיש את "ספר הברית", ע"י הקדמה של "נעשה" ל"נשמע", ע"י עמלה של תורה, ע"י דיבוק החברים המיוחד שבישיבה שהוא אחד ממ"ח קנייני תורה, נזכה להרגיש שזה תפקידנו. וכאשר נבין זאת בשכל ונחיה כך במאה אחוז, אז ממילא נתייחס כל חיינו לתורה כ"ספר הברית" המחבר בין עם ישראל לקונו.