פרשת שלח -מצות ציצית

הרב יואל עמיטל

ב"ה

 

פרשת שלח – מצות ציצית[1]

 

 

ישנן כמה מחלוקות יסודיות בסוגיות לגבי מצות ציצית: א. האם ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמא או לא. ב. האם חובת הציצית היא חובת גברא או חובת טלית. ג. מחלוקת להלכה האם תלוי בכסות יום או כסות לילה, או שתלוי אם לובש ביום או לובש בלילה.

 

לגבי השאלה הראשונה מצאנו בגמרא מנחות דף מ"ג ע"א:

רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה ומברך כל צפרא להתעטף בציצית מדרמי קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא אמאי מברך כל צפרא וצפרא כרבי דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי אי הכי כל שעתא נמי רב יהודה איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא ומאי שנא מצפרא כי משני מכסות לילה לכסות יום ת"ר הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.  

ואומרת הגמרא בהמשך:

ר"ש פוטר בנשים מאי טעמא דר"ש דתניא (במדבר ט"ו) וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כ"ב) אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא (דברים כ"ב) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש...

 

להלן יתבאר מירושלמי שרבנן מודים שכסות לילה פטור ואף על פי כן זו אינה מצות עשה שהזמן גרמא.

 

לגבי השאלה השניה האם ציצית חובת גברא או חובת טלית, ע' בסוגיה דף מא ע"א:

רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילוי כפילא איפשיטא ואתא חוטא וקם להדי רישיה אמר ליה לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא אתא שדייה איכסי גלימא אחריתי אמר ליה מי סברת חובת גברא הוא חובת טלית הוא זיל רמי לה.

ובהמשך הסוגיה מנסה להוכיח מהא שבעידנא דריתחא ענשינן אעשה, וע"ש ברש"י.

 

ועוד בגמרא שם מימרא דשמואל:

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מ"ט (דברים כ"ב) אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום (משלי י"ז) לועג לרש חרף עושהו.

(אגב, משמע שלא כפי שמבין ענין לועג לרש להלכה שאסור להוציא ציציות בבית הקברות. אלא בטלית של מת דוקא מטילין ציצית כדי שלא יהיה לעג שפטור, ע' רש"י שם. ומ"מ אין זה סותר לכך שלנו אסור להראות שאנו חייבים בציצית כשאנו בבית הקברות משום לעג לרש).

 

לגבי המחלוקת להלכה כתב בשולחן ערוך (או"ח סימן יח ס"א):

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה.

 

מה שכתב המחבר בשיטת הרמב"ם דגם המיוחד ליום פטור אם לובשו בלילה מבואר מלשון הרמב"ם בהלכות ציצית (פרק ג ה"ז):

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו.

 

וכתב הכסף משנה שמדברי הרמב"ם שכתב שהגזירה היא שמא יתכסה בה בלילה, ולא כתב שהגזירה היא משום כסות לילה, מוכח שבלילה פטור גם בכסות יום. והחילוק בין כסות יום לבין כסות לילה אין ברמב"ם אלא רק החילוק בין יום לבין לילה. 

 

אלא שמה שכותב המחבר בשם הרמב"ם דמה שלובש ביום חייב אפילו הוא מיוחד ללילה, דבר זה אינו מפורש ברמב"ם, אלא מכיון שהרמב"ם אינו מזכיר פטור של כסות לילה, משמע שלדעתו הכל תלוי בלבישה, ואם כן אין הבדל בין כסות מיוחדת ליום או כסות המיוחדת ללילה.

 

וע"כ הרמב"ם מפרש דהא דאיתא במנחות (דף מ ע"ב) דאסרו סדין בציצית, ולרבי זירא הטעם הוא גזירה משום כסות לילה, וכתב רש"י שם (ד"ה ה"ג ר' זירא אמר) "גזירה משום כסות לילה, שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית שנאמר וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות לילה ונמצא נהנה מכלאיים שלא בזמן מצוה", היינו שתלוי בזמן ולא בבגד אם הוא כסות יום או כסות לילה. וזה בניגוד לרא"ש שסובר שאינו תלוי ביום או בלילה אלא בכסות יום או בכסות לילה.

 

אבל דעת הרא"ש בהלכות ציצית (סימן א') הביא את רבנו תם:

היה אור"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים [אפילו אם לובשו בלילה].

 

 ועיי"ש דמוכיח מגמרא מנחות דף מ' ע"ב, וכתב: "הילכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום בין בלילה ואפ"ה חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור".

 

והנה, מה שכתב שחשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור, כוונתו לקושי בהבנת ציצית כמצות עשה שהזמן גרמא, שהרי פשטות ההגדרה זמן גרמא, הוא כדברי הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק יב ה"ג): "וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות". ובפירוש המשניות לרמב"ם בקידושין (פרק א משנה  ) כתב וז"ל:

ומצות עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו.

הגדרה זו היא לשיטת הרמב"ם בהלכות ציצית שאין הדבר תלוי בכסות המיוחדת ליום או ללילה אלא תלוי זמן לבישה כל שלובש ביום חייב וכל שלובש בלילה פטור, אבל לשיטת רבנו תם שכסות יום חייבת גם בלילה וכסות לילה פטורה גם ביום, אם כן אין זה מצות עשה שהזמן גרמא.

 

והתוספות בקידושין (דף לד ע"א ד"ה ותפילין) הקשו את זה:

ותימה היכי חשיב ציצית מ"ע שהזמן גרמא למ"ד (מנחות דף מא.) ציצית חובת טלית היא כיון דכלי קופסא חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבין ואפילו למ"ד (שם) ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום ה"נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית וא"כ היכי חשיב לה זמן גרמא כיון שחייבת בין ביום ובין בלילה ואומר ר"י כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב.

אם כן בבית מדרשו של רבנו תם נתחדש חידוש גדול בהגדרת זמן גרמא, שאין הפירוש הוא שהחיוב מוגבל בזמן, ואחרי הזמן נתבטל חיובו, אלא כל מצוה שהזמן הוא גורם בחיובו דהיינו זמן לבישת הכסות גורם לחיוב הכסות אם היא כסות יום או לפטור אם היא כסות לילה.

 

והנה, בברכות (במשנה דף יג ע"א) שנינו "למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד" וכתבו התוספות (דף יד ע"ב ד"ה ויאמר):

ויאמר אינה נוהגת אלא ביום - מכאן משמע כר' שמעון דאמר בפ' התכלת  דציצי' מ"ע שהזמן גרמא וכן איתא בקדושין דקאמר ציצית מצות עשה שהזמן גרמא וא"ת א"כ למ"ד  ציצית חובת טלית הוא ואפילו מונחת בקופסא אפ"ה חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא. וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

 

ויש להעיר, שהתוספות כאן הקשו רק למ"ד ציצית חובת טלית ואפילו מונחת בקופסה חייבת, איך היא מצוה שהזמן גרמא, אבל בקידושין הקשו התוספות גם למאן דאמר ציצית חובת גברא שהרי בכסות יום חייב בין ביום ובין בלילה. ומהא דהתוספות הקשו רק למאן דאמר ציצית חובת טלית, משמע שס"ל כרש"י במנחות (מ' ע"ב שהובא לעיל) שגזירה משום כסות לילה אין הכוונה שיש פטור על כסות מיוחדת לילה אלא הכוונה שמא יתכסה בו בלילה. ולכן למ"ד חובת גברא זו ודאי מצות עשה שזמן גרמא. אבל התוספות בקידושין שהקשו גם למאן דאמר ציצית חובת גברא, זה משום שס"ל שזה תלוי בבגד וכסות יום חייב גם בלילה, ולכן התקשו מדוע זו מצות עשה שהזמן גרמא.

 

ב

והנה, מה שנראה לתוספות כדבר פשוט שלמ"ד טלית חובת מנא אין למצות ציצית שום קשר עם זמן חיוב הגברא בלבישה, לענ"ד צריך עיון, דמפשטות הסוגיה במנחות (דף מא ע"א) משמע שגם למ"ד חובת טלית עיקר המצוה של עשית ציצית הוא בזמן הלבישה, דהיינו בשעה שמתכסה בה, אלא שהתורה הרחיבה את החיוב גם לכסות שטרם לבש אלא שעומד ללבישה. וז"ל רש"י שם:

כלי קופסא - טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה.

ואם כן פשוט שבמקום שגם אם הוא מתכסה בפועל בטלית פטור, כגון בלילה, מהיכי תיתי שיתחייב על מה שרק עומד להתכסות בה. ונראה שקושיה זו נכללת בתמיהתו של רע"א על התוספות, ז"ל רע"א:

תוד"ה ויאמר וכו' וא"ת א"כ למ"ד וכו'. לא הבנתי דאיך תלי זה אם חובת גברא או קופסא, הא כמו דאמרי' חובת גברא דהוי עשהז"ג,, והיינו אף דגם ביום אין חיוב ללבוש טלית בת ד' כנפות אלא דאם לובש ד' כנפות מוטל עליו העשה לעשות ציצית, ומ"מ אמרינן דאם לובש כך בלילה אין עליו חיוב עשיית ציצית, ה"נ למ"ד חובת קופסא, דאם יש לו בגד בת ד"כ בקופסא מוטל עליו לעשות ציצית, וזהו רק ביום אבל בלילה רשאי להניח הטלית בקופסא בלא ציצית, והוי הז"ג, ואף דאין בזה דבר חדש ולא ענין פלפול ושכל, אעפ"כ לא מנעתי לכותבו כי רצוני מאד לשמוע פיד' הגון, ה' יאיר עיני העורות והיו למאורות. [2]

 

והנה, בכדי לישב במקצת את תמיהת רע"א, הא דכלי קופסא חייבים זהו חידושו של שמואל ואין בסוגיה מקור לחידוש גדול כזה. וע"כ כמו שכתב רש"י שכוונת הפסוק "אשר תכסה בה" בלשון עתיד, היינו שאתה עתיד להתכסות בה, ולא כתוב אשר אתה מתכסה בה. ואם כן יש רבוי לטליתות שאתה עומד להתכסות בהן. ולפי זה גם טליתות בקופסה בלילה שהוא פטור ממצות ציצית, הרי הוא עומד להתכסות בהן בבקר ולכן נכללות ברבוי שהתורה רבתה אותן לחייבן בציצית.

 

וראיה לדבר מתכריכין, דאיתא במנחות שם: "ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא" ומשמע שאילמלא הטעם שזה לא עבידא לאיכסויי היה חייב אף על פי שאינו עומד להתכסות בה עכשיו, ואם כן גם טלית בקופסה בלילה סגי שהיא עומדת להתכסות בה ביום.

 

על פי הנ"ל אפשר לבאר את המשך דברי התוספות בברכות בתירוצם וז"ל (הובא לעיל):  

וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

ודבריהם תמוהים, דסוף סוף כסות יום חייבת תמיד גם בלילה, וכסות לילה פטורה גם ביום כמבואר בתוספות (מנחות דף מ ע"ב ד"ה משום), ואם כן אין כאן מצות עשה שהזמן גרמא. ולא משמע בתוספות כאן כפי שכתבו בקידושין: "כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום" וכפי שהסברנו לעיל שלדעתם כל שיש גורם זמן בחיובו הוא מצות עשה שהזמן גרמא, וכאן בברכות לא משמע שחזרו בהם מהנחתם בקושיה שאם יש חיוב גם ביום וגם בלילה זו מצוה שאין הזמן גרמא. ואם כן איך נתיישב לתוספות בתירוצם שהוי זמן גרמא משום שכסות המיוחד ללילה פטור.

 

והנה, לפי מה שבארנו דיסוד החיוב בכלי קופסא הוא משום שיש רבוי "אשר תכסה" בה לחייב גם את הכסות שעומד להתכסות בו, וממילא בכסות לילה שאינו עומד להתכסות בה בזמן חיוב, פטורה מציצית. ונראה דהפטור הזה הוא רק כשהכסות נמצאת בקופסא, אבל אם מתכסה באותה כסות לילה ביום, כאן אין אנו זקוקים לחייבו משום שעומד להתכסות בה אלא החיוב הוא משום שמתכסה ממש, וחיוב זה הוא חיוב גברא. יוצא לפי זה שלא נתָקנו חובת גברא כשאנו אומרים שטלית חובת מנא, אלא גם למאן דאמר חובת טלית, היינו כשהוא בקופסא, אבל כשנתעטף ממש נוצר גם חיוב גברא (ולהלן נוכיח זאת), אלא שבכסות יום אין נפ"מ למעשה, דסוף סוף בלילה חייב משום חובת טלית כיון שעומד להתכסות בה בזמן חיוב. כל זה ניתן להאמר בתוספות כאן דאל מזכירים פטור בכסות לילה כשלובש ביום. מה שאין כן בתוספות בקידושין שכתבו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום. אם כן מפורש שכסות לילה פטור לא רק כשהיא בקופסא אלא גם כשהוא לובשה, ולכן הוכרחו לתרץ על פי הבנה חדשה בהגדרת מצות עשה שהזמן גרמא.

 

באור זה בתוספות בברכות תואם את שיטת רבנו תם, וז"ל הרא"ש בהלכות ציצית סימן א': "היה אור"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים [אפילו אם לובשו בלילה]". ושיטת רבנו תם אינה משום שציצית חובת טלית אלא משום שלא נתמעט מפרשת ציצית רק כסות המיוחדת ללילה.

 

ע"ע הגהות מימוניות קושטנטינא הלכות אבל פרק ד' אות א' על ציצית למת, שמבואר בגמרא שמטילין ציצית, ואנו לא מטילין. ושם מבואר שלא היו נוהגים ללכת כל היום עם ציצית. וע' דברי שלום ואמת, הרב טולידאנו שאכן כן מנהג מרוקו.



[1]  על פי רסיסי טל ח"ב (כת"י)

[2]  וכן בשאגת אריה סימן ל' כתב:

איני יודע מאי קא ק"ל למ"ד ציצית חובת טלית, יותר מלמאן דאמר ציצית חובת גברא הוא, הא מ"מ לא חייבה תורה ללבוש טלית בת חיובא כדי לקיים מצות ציצית, אלא שאם יש לו טלית בת חיובא ולובשו חייב להטיל ציצית. והשתא לדידיה נמי תקשה היכא אשכחן שיהא הזמן גרמא. אלא מאי אית לך למימר דהאי טעמא הוה לי' הזמן גרמא דבלילה מותר ללבוש טלית בת חיובא אף ע"פ שאין בו ציצית ואין צריך להטיל בו ציצית מה שאין כן ביום. הכי נמי למאן דאמר ציצית חובת טלית הוא ואפילו כלי קופסא חייבת בלילה רשאי להשהות טלית בת חיובא בלי הטלת ציצית, משא"כ ביום חייב להטיל בה ציצית.