פרשת משפטים - ואלה המשפטים
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור בפרשתנו, פרשת משפטים, נמנים דינים משפטיים רבים. פרשה זו נאמרת מיד לאחר מעמד הר סיני, ואף בסופה מתוארת עליית משה להר סיני לצורך לימוד התורה כולה. פרשתינו מהווה, למעשה, חלק מהותי של אותו מעמד גדול ומרומם.
לאור מיקומה של פרשתינו, על אוסף דיניה, עולה תמיהה גדולה. קשה להבין מדוע היה צורך לקטוע את תיאור הרוממות, הקולות הלפידים, ואירוע מעמד הר סיני המכונן, ולהתחיל לעסוק במשפטים פרטיים, דינים של בין אדם לחברו, שאינם מן העניין, והם, לכאורה שוליים לעניינים גדולים של עבודת ה'.
רש"י, בראשית הפרשה, מציע הסבר לשאלה זו:
"ואלה המשפטים:... מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש.... אשר תשים לפניהם: ולא לפני גויים" (רש"י, כ"א, א')
לפי דברי רש"י, דינים משפטיים אלו נאמרו מיד לאחר מעמד הר סיני על מנת ללמדנו כי גם מערכת המשפט, היא חלק חשוב מהמצוות שניתנו בסיני. בעצם הופעת הדינים במקום זה מובהר לנו כי מערכת המשפט היהודית אינה נפרדת מהמערכת הדתית, חברי בית הדין יושבים ושופטים את העם בבית המקדש, מקומה של עבודת ה', ועל כן גם המערכת אינה מותאמת לגויים.
סדר מדיני ציבורי לעומת משפט אלוקי רוחני
אך עדיין, עלינו להבין, מדוע מערכת משפט, שמטרתה היא שמירה על סדר על שקט ועל מנהל תקין בעם, זוכה למעמד חשוב כל כך, ומהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המצוות הכללית.
תשובה לכך ניתן למצוא בדברי הר"ן:
ולפיכך אני סובר וראוי שיאמן, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור המדיני, והם סיבה עצמית קרובה לחול השפע האלהי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאילו הם משותפים בין סיבת חול הענין האלהי באומתנו ותיקון ענין קיבוצנו. ואפשר שהם היו פונים יותר אל הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה, (הכוונה לעניין האלוקי) ממה שהם היו פונים לתיקון קיבוצנו, כי התיקון ההוא, המלך אשר נעמיד עלינו ישלים ענינו, אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט אמיתי צודק בעצמו, שימשך ממנו הידבק ענין האלהי בנו, יושלם ממנו לגמרי סידור ענינן ההמוני או לא יושלם. ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות הנ"ל, מה שהוא יותר קרוב לתיקון הסידור המדיני, ממה שימצא בקצת משפטי התורה. ואין אנו חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתיקון הנזכר, היה משלימו המלך. אבל היתה לנו מעלה גדולה עליהם, כי מצד שהם צודקים בעצמם, רוצה לומר משפט התורה, כמו שאמר הכתוב ושפטו את העם משפט צדק, ימשך שידבק השפע האלהי בנו. (דרשות הר"ן, דרשה י"א)
לפי דברי הר"ן, היינו יכולים להניח כי מערכת המשפט של הגויים נכונה והוגנת יותר ממשפט התורה. משפט התורה מחייב עדים והתראה, המקשה על הענישה והופכת אותה לאירוע נדיר. מערכת העונשים של התורה, מקילה באופן יחסי, ולא מכילה עונשי מאסר, אלא בעיקר עונשים כספיים. לכאורה, חברה אינה יכולה לתפקד על אדני מערכת המשפט העברי לבדם. הר"ן מחדש כי על אף שנראה לנו שמשפטי הגויים עשויים להיראות טובים יותר, עלינו להבין שהמשפטים אינם לצורך השלטת סדר בחברה, המענה לצורך זה ניתן ע"י המלך, שאחראי על הסדר בחברה. כידוע המלך יכול להרוג ולהעניש אף בלא עדים והתראה לצורך השלטת סדר ציבורי. הוא יכול להעניש ולקנוס לפי ראות עיניו למען שלטון החוק והסדר ואין הוא מוגבל בכל כללי התורה הנוגעים לסנהדרין (ראה רמב"ם הלכות מלכים). זאת ועוד, אף בזמן שאין מלך,הרי שסמכות זו יכולה לעבור לבית הדין או לנציגי העם כז' טובי העיר וכדומה (עיין בזה שו"ע חו"מ סימן ב').לדעת הר"ן, משפטי התורה נועדו למלא מטרה רוחנית, של חינוך האדם עצמו ע"י ציווים של בין אדם לחברו. מטרת המשפטים היא לחנך את היהודי שיתנהג כאדם בעל נשמה גבוהה, וכאדם שנברא בצלם אלוקים.
משפטים בל ידעום
לפי דברים אלו, מובן מדוע מערכת המשפטים נאמרת בהר סיני, ומדוע היא מקבלת מעמד חשוב כל כך, שאינו נפרד ממערכת המצוות שבין אדם למקום, וממקום המקדש ועבודת ה'. כל זאת משום שזוהי דרישתו הבסיסית של הקב"ה מהיהודי, שיתנהג כאדם.
לפי עיקרון זה ניתן גם להבין מדוע גזלן פטור מתשלום כפל ואילו הגנב חייב, בעייתו הרוחנית של הגזלן שאינו פוחד מאף אחד וגוזל לאור היום, חמורה פחות מבעייתו של הגנב, שגונב בלילה, שעל אף יראתו מאנשים, אינו פוחד מהקב"ה, ועל כן במסגרת המשפטים, שמטרתם חינוכית, הוא זוכה לעונש חמור יותר, זאת למרות שוודאי מצד הסדר הציבורי גזלן מסוכן לציבור פי כמה ועונשו ראוי להיות חמור יותר, וכך אכן ינהגו בו המלך או נציגי העם. אכן כאמור לעיל, המשפטים אינם תוצר של צורך טכני של השלטת סדר, הם מערכת חינוכית יסודית וחשובה, שנועדה לחנך את היהודי ולהפכו לבן אדם.
לפי דברי הר"ן, ניתן גם להבין את הפסוק בתהילים:
"מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל . לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ יָהּ" (תהילים, קמ"ז, י"ט-כ')
מבין סוגי הציוויים המופיעים בפסוק, החוקים, שסיבתם ומטרתם אינה ידועה ואינה מובנת, והמשפטים, שמטרותיהם ברורות, היינו מצפים שהגויים יתוארו כ "חוקים בל ידעום", שהרי גם לגויים מערכות משפט. לאור דברינו, הדבר אינו קשה, משום שהמשפטים אינם מערכת חוק וסדר אלא בסיס רוחני לעבודת ה'. מערכת כזו, הגויים אינם מסוגלים להבין.
לפי הדברים הללו, נוכל גם להבין את דברי הלל הזקן בגמרא, כשהסכים לגייר אדם "על רגל אחת":
"דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור"(שבת לא.)
דבריו של הלל, שאמר למתגייר שיסוד התורה הוא "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך" וכי כל היתר הוא פירוש לכך, מוסברים לפי דברינו, הלל ראה ביחס ההגון כלפי החבר, כבסיס לתורה, וביתר ההלכות כפירוש לה, שהרי, מערכת המשפט, והמצוות שבין האדם לחברו שנאמרו אף הן בסיני, הן הבסיס שעל גביו מונחות יתר מצוות התורה, ובלעדיהן אין ערך ליתר המצוות.
צדיקים ו"צדיקים"
ניתן לראות את יישום הרעיון, בדירוג שבין הערכים השונים, גם מהתנהלותם של גדולי ישראל רבים לאורך הדורות, וביניהם גם רבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר, שיום פטירתו ה-131 יחול השבוע.
רבי ישראל סלנטר גער באותם המשכימים לסליחות באשמורת הבוקר, ומפריעים לשכנים או מעירים את המשרתת המסכנה להכין להם תה חם, על מנת שיאמרו סליחות בהשתפכות הנפש. קודם התפילה נהג להרטיב את ידיו בטיפות מים מועטות והוכיח את המהדרין ליטול ידיים בשפע ומים מרובים על חשבונו של שואב המים המסכן שנאלץ לשוב ולמלא את הכיור מן הבאר. הוא הסכים לסעוד סעודת שבת אצל תלמידו רק בתנאי שיקצר את הסעודה בכמה שעות ולא יאריך בעל הבית כדרכו בזמירות ודברי תורה כל זאת על מנת שתוכל המשרתת האלמנה והעייפה לשוב לביתה.
עוד מספרים, כי רבי ישראל סלנטר נעדר מתפילת "כל נדרי" בבית הכנסת, משום ששמע בכי של תינוקת שהוריה עזבו אותה לבדה על מנת להתפלל, ונשאר איתה על מנת להרגיעה. עוד מסופר, כי ציווה על תלמידו שהתפלל נעילה במקום וחסם בכך את זרימת האוויר ליתר המתפללים בבית המדרש, שיזוז ממקומו בעודו בתפילה, על מנת שלא יפגע ביתר המתפללים הזקוקים לאויר צח. יתירה מזאת, הוא חלק על פסקו של ה"חפץ חיים", שלצורך חזרה בתשובה על חטא לשון הרע יש לספר לאדם שעליו נאמר הלשון הרע את שנאמר עליו. ר' ישראל סבר שאין לאדם "להרויח" את תשובתו וכפרתו על חשבון צערו של חברו המצטער עתה כשנודע לו שדיברו עליו לשון הרע!
(כל הסיפורים הנ"ל ועוד רבים כדוגמתם ניתן למצוא בספר "תנועת המוסר") כפי שעולה מהתנהלות זו של ר' ישראל, גם בהתנהלותו ובמעשי היום יום שלו, היחס ההוגן כלפי החברה, עומד לפני יתר המצוות, ובבסיסן.
חשוב שנדע גם אנחנו, כי לא ניתן להיות עובד ה' אמיתי, מבלי לשים לב באופן תמידי למעשינו. לא ייתכן שאדם יהיה צדיק, כאשר הוא מפריד בין מצוות שבין אדם למקום לבין אלו שבין האדם לחברו.
גם בלימודינו בבית המדרש, חשוב שתעמוד לנגדנו תמיד את העובדה שלא ניתן שחובות שבין אדם למקום יפריעו ליחסינו לחברינו. עלינו להימנע מלהפריע בעת הלימוד לסובבים אותנו, לשים לב לכך שאיננו גוזלים שינה של חברינו לצורך לימודינו ולהיזהר בכבוד העובדים בישיבה. זוהי עבודת ה', "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", זאת כל התורה, ואידך פירושא הוא.
יהי רצון שנזכה להיות בני אדם, ובעז"ה ומתוך כך, להיות גם בני תורה.
