פר' כי תבא - הראשית לה'
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור הרלוונטיות של פרשת ביכורים אף לאחר החורבן
בתחילת פרשתנו מופיעה מצוות הביכורים:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא. וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, 'הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.' וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ. וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כ"ו, א-ד).
ניתן היה לחשוב כי לאחר חורבן בית המקדש לא נשאר בידינו כיום שום זכר למצוות הביכורים, אך אין הדבר כן. ראשית, בכל שנה בליל הסדר תופסת פרשת הביכורים חלק מרכזי במצוות סיפור יציאת מצרים שבהגדה כמאמר המשנה: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה" (פסחים קט"ז.)
זאת ועוד, התפילה אשר בעיקרה היא שבח הודאה ובקשה, שורשה נעוץ במצוות הביכורים. וכך דרשו חז"ל:
"אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום..." (מדרש תנחומא, דברים כ"ו)
ממדרש זה מומחשת חשיבותה של מצוות ביכורים, שכן התפילות שאנו מתפללים כיום, שלוש פעמים בכל יום, ממלאות את מקום מצוות הביכורים שבטלה עם חורבן הבית.
ישנה דרשה נוספת המצביעה אף יותר על חשיבותה הרבה של מצוות הביכורים, ולפיה העולם כולו נברא ועומד בזכות מצוות הביכורים:
"רבי חייא בשם רבי מתנא אומר בזכות ג' דברים נברא העולם: בזכות ביכורים, בזכות מעשרות, ובזכות חלה. בזכות ביכורים, דכתיב: "בראשית ברא אלוקים", ואין "ראשית" אלא ביכורים, דכתיב "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך"... (בראשית רבא, א', ד').
על פי מדרש זה, אלמלא מצוות הביכורים, לא הייתה סיבה לעולם להיברא.
לאור כל זאת, ננסה להבין את חשיבותה הגדולה של המצווה.
ננסה להצביע על שלש נקודות מרכזיות. א. הראשית - לה' . ב. עבודת ה' מתוך מבט אמוני היסטורי. ג. הכרת הטוב.
ללמד על הכלל כולו יצא - הראשית לה'
מצוות הביכורים, היא המצווה הראשונה בה נתקל אדם, מבין כל המצוות המתקיימות בשדה ובפירות. כפי שעולה מדברי המשנה אותם מביא רש"י בפרשתנו:
"יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר; וקושרן בגמי ואומר, הרי אלו ביכורים" (רש"י, דברים כ"ו)
ע"פ תיאור זה, ניתן למצוא סיבה נוספת לעובדה שהתורה מכנה את הביכורים "ראשית". מעבר לעובדה שבמצווה זו מתקדש הפרי הראשון מבין כל הפירות, זוהי גם המצווה הראשונה בה נתקל עובד האדמה, לפני כל יתר המצוות התלויות באדמתו.
את מהותו וחשיבות עניין ה"ראשית" מסביר ה"שם משמואל" (תרע"ג):
ויש לומר עוד שמצות ביכורים ללמד על הכלל כולו יצאה שלכל דבר שאדם משתוקק להשיגו צריך ליתן הראשית להש"י ...בזכות ביכורים היינו שכל כוונת הבריאה היתה שראשית הכל תהי' להש"י וכן הוא בימים עומדין משנתן שחרית לחטוף את המצוות ... ובשבוע שבת היא הראשית כי אדם הראשון נברא בע"ש והיתה ההתחלה והראשית שלו שבת ... בחדשים הראש חודש מקודש ובשנים הוא ר"ה
לפי דברי האדמ"ור מסוכצ'וב, לאור העובדה שהעולם מתנהל בגשמיות, ניתן להבין הקב"ה מעוניין בכך שחיינו ינוהלו באופן רגיל וגשמי, ומתוך הגשמיות, נשלב עבודת ה' רוחנית.לפי דבריו, עבודה מתוך הגשמיות הינה אתגר גדול ולצורך כך ישנן מצוות המלוות אותנו ופותחות את מהלך היום ואת מהלך השנה. לדעתו, ישנו עניין מהותי בעבודת ה' שמהווה מפתח לשילוב נכון בין הגשמיות לרוחניות, בכך שה"ראשית", תחילתו של כל דבר מוקדשת לקב"ה. לפי הסברו, מערכת המצוות ומעגל השנה בנויים כך שכל ה"התחלות" מוקדשות לקב"ה. מדבריו ניתן להבין כי, למעשה, במצוות הביכורים מועבר לנו מסר חשוב, המלמד אותנו כיצד יש לחיות חיים אידיאליים של שילוב בין רוחניות לבין גשמיות.
עיקרון זה חשוב לכל אדם בכל שלב בחייו. נערים ובחורים צעירים הנמצאים בישיבה וצועדים את צעדיהם הראשונים כבוגרים העומדים ברשות עצמם, צריכים לחוש כי השנים הללו הם הם ה"ראשית לה'". שנים אלו אמורות להשפיע לרומם, לכוון, ולתת משמעות בכל אשר יפנו ויעשו בכל חייהם העתידים.
כמו כן מומלץ לכל זוג צעיר הבונה את ביתו, אף אם הם אינם מייעדים עצמם לשנים ארוכות ב"כולל", להתחיל את חייהם המשותפים במסגרת זו ולהקדיש שנה או שנתיים- את ה"ראשית" על מנת שהשנים הללו יקרינו וישפיעו על העתיד. אף האדם העמל לפרנסתו ראוי שיקדיש את תחילת היום - "ראשית" לה'. כדאי דווקא להתחיל את היום בלימוד דף יומי וכדומה, ולא להשאיר את הלימוד הזה לסוף היום (הדרכה זו נכונה בדרך כלל גם מסיבות מעשיות, כי בערבים צפויות הפרעות וטרדות מרובות שאינם בשעות הבוקר המוקדמות).
לאור יסוד זה, ניתן גם להבין מדוע, עפ"י המדרש, מצוות זו נחשבת לאחת הסיבות לבריאת העולם. יישום המסר של ה"ראשית" אותו היא מעבירה, מאפשר לחיות חיים רוחניים נכונים בעולם גשמי, שזוהי תכליתו של העולם, ובלי מסר זה, לא ראוי שייברא. מעיקרון זה, מובן גם מדוע התפילות מבוססות על הביכורים. שהרי התפילה, היא כלי לשילוב בין גשמיות לרוחניות, היא הפסקה במהלך עמל היום, לצורך שיחה עם הקב"ה, ובכך היא ממלאת את החיסרון שיוצר היעדר מצוות הביכורים בימינו.
עבודת ה' מתוך ראיה אמונית היסטורית
עיקרון נוסף ומהותי הנלמד מפרשת הביכורים, נמצא בתוכנו של מקרא ביכורים, הנאמר ע"י מביא הביכורים:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. (דברים כ"ו, ה'-י').
כפי שמתואר בפסוקים, כאשר אדם מביא את פירותיו למקדש, הוא מתאר את ההיסטוריה המלאה של עם ישראל, מימיו של יעקב אבינו, דרך יציאת מצרים ועד רגע הבאת פירות הביכורים למקדש.
מתיאור היסטורי זה, ניתן ללמוד כי יש חשיבות להכרתו של מביא הביכורים בעובדה שזכה לגדל פירות בארץ ישראל למרות ובזכותה של היסטוריה ארוכה וקשה שעברה על עמנו. בתיאור זה, אדם מבטא את היותו חלק משושלת ארוכה, ואת העובדה כי איננו "לבד" אלא פרט במכלול רחב ורב שנים. למעשה, בעצם הבאת הביכורים, וקריאת מקרא הביכורים, אדם מצהיר על השתייכותו לתהליך הכללי שעובר על עם ישראל, ועל כך שהוא מהווה חולייה נוספת בשרשרת דורות ארוכה. לאור עיקרון זה, מובן מדוע פרשה זו נבחרה לעמוד בלב סיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח, שהרי מצוות סיפור יציאת מצריים מבוססת על "והגדת לבנך", על הקשר הבין-דורי שחשיבותו באה לידי ביטוי במצוות הביכורים.
חשוב שעיקרון חשיבות הקשר עם שושלת הדורות של עם ישראל, ייושם בכל המעשים הטובים שאנו עושים. עלינו להימנע מלראות את עצמנו כבודדים הדואגים לעצמם בלבד, ובמקום, לראות במעשינו חלק מתהליך גדול, שמתחיל באבותינו, ממשיך ביציאת מצרים ובכניסה לארץ, בגלויות ובשיבת ציון של ימינו, ויימשך עם שרשרת הדורות.
בדורנו, הדברים מקבלים משמעות נוספת, בכך שמעבר להתקדמות הפרטית, עלינו לחשוב חשיבה "כלל ישראלית", אנו מחויבים להבין ולמלא את צורכי הדור.
מתוך תחושת השייכות הזו, וכתלמידי ישיבת הסדר מצטרפים לתהליכים הכלליים בשירות הצבאי, ומתוך אותה תחושה אנו עמלים בתורה. כל זאת לאור ההבנה כי אנו זוכים ליטול חלק בתהליך הבנייה של העם והארץ ברוחניות ובגשמיות.
הכרת הטוב
עניין נוסף הנלמד ממצוות ביכורים הוא חשיבותה של הכרת הטוב. על הפסוק "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ" מפרשת הביכורים, מסביר רש"י:
"ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה". (רש"י, דברים כ"ו ד').
הפרי החביב על החקלאי הוא הפרי הראשון. אילו אדם היה "מנדב" את הפרי הראשון שלו מרצונו החופשי, הוא עלול לחשוב שהוא "צדיק" או "מיוחד" משום שהוא מוותר על הפרי החביב עליו ביותר. החובה שבמצוות ביכורים מחנכת אותנו להכיר בטובה שעושה הקב"ה עמנו, בכך שהיא מרגילה אותנו להבין, שעצם העובדה שיש לנו פירות מחייבת אותנו להכרת תודה לקב"ה, ועל כן אין בנתינתנו אותן שום "נדבה" אלא ביטוי לתודה אותה חב בעל השדה לקב"ה, שבזכותו זכה לפירות.
גם כאשר אנו מקיימים מצווה, עלינו לזכור כי הקב"ה הוא שזיכה אותנו לקיים מצווה זו. משל לבן שנתן לו אביו במתנה כסף רב, והבן קונה מכסף זה מתנה כהוקרה לאביו. וכך אמרו חז"ל:
"מי הקדימני ואשלם" מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים, מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה, מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה(מדרש רבה ויקרא פרשה כז פסקה ב)
זו כוונת המשנה באבות:
רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. (משנה מסכת אבות פרק ג)
ְיסוד זה של הכרת הטוב חשוב לכל מעגלי החיים בכל הסובב אותנו, ומחייב אותנו להתבונן בהעמקה ובהרחבה על כל המטיבים עימנו ועל כל הטוב המוענק לנו. החל מריבונו של עולם ועד אחרון האנשים המסייעים ומטיבים עימנו, ביודעין ובלא יודעים. קל וחומר שעלינו לזכור בכל עת ובכל שעה את החובה הבסיסית של הכרת הטוב. ביחסים שבין בן להוריו, בין איש לאשתו ובין תלמיד לרבו.
מצוות הביכורים מחנכת כיצד לשלב בין רוחניות לבין גשמיות, כיצד להתחבר לכלל ישראל לדורותיו, וכיצד להכיר טובה. יהי רצון שנזכה לכך שעקרונות אלה ילוו אותנו תמיד, ומתוכם לחיות חיים נכונים. וכך, בעז"ה בקרוב, להביא מראשית ביכורי אדמתנו לכהן, במקדש בירושלים.
