פרשת שלח לך - רוח אחרת
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור נגד הזרם
חטא המרגלים. בחטא זה ישנם מרכיבים רבים. זהו חטא הכולל בחובו זוויות שונות, סטיה וחטא בכמה נקודות: מאיסה בארץ ישראל, כפיות טובה, חוסר אמונה, כשלון בתפקידו של עם ישראל ועוד. החטא הוא מורכב. אך שניים יש שלא נכשלים והולכים כנגד הזרם: יהושע וכלב. תחילה השניים עומדים רק כנגד שאר המרגלים אך לאחר מכן הם מתייצבים כנגד עם ישראל כולו. אין ספק שלא פשוט ללכת כנגד הזרם. אדם לא אוהב להרגיש בודד. יותר נחמד להיות עם כולם. כאן זה שניים נגד כל עם ישראל.
מהיכן שואבים את הכוחות?
כשנתבונן נבחין שיהושע וכלב הם שני טיפוסים שונים, בעלי רקע שונה ושניהם יוצאים מנקודת זינוק אחרת. יהושע קיבל ברכה ממשה רבנו "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" ואומר רש"י: התפלל עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים. ברכה ממשה רבנו – זה לא דבר קטן. יהושע הוא גם ה"משמש" של משה רבנו. אך מה קורה עם כלב? מעולם עד כה לא שמענו על כלב! והנה נבחין כי כאשר הם עומדים לשכנע ולספר לעם את מעלות הארץ, רק כלב מדבר, ואילו יהושע שותק. איך באמת כלב מצליח במשימה ומדוע לא השתיקו אותו?
רש"י אומר:
ויהס כלב - השתיק את כולם: אל משה - לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו: (במדבר י"ג ל')
המרגלים חשבו שכלב הוא משלהם, אחד מהם. הם לא חשדו בו. הוא הסתובב תמיד יחד איתם. זו הסיבה שהם נתנו לו לדבר. להיות בין כולם אך להיות שונה.מאין שאב כלב את הכוחות לכך?
כלב על קברי אבות
רש"י על הפסוק "ויבא עד חברון":
ויבא עד חברון - כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר (דברים א, לו) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, וכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון. (במדבר י"ג, כ"ב)
כלב הולך להשתטח על קברי אבות. (אגב, כמעט שאין אנו מוצאים בחז"ל את ענין ההתקשרות לקברי אבות...)
כי באמת, יש לפנינו דרכי הנהגה שונים.שני דרכים. דרכו והנהגתו של יהושע, ומנגד דרכו והנהגתו של כלב. יהושע מקבל
את כוחו ממשה רבנו. יהושע שימש את משה, ומשם הוא שאב את כוחו. זה כוח התורה. תורה צוה לנו משה. יהושע מקושר למשה מקושר לתורה, היא הנותנת לו את הכוח לעמוד מול הזרם . כוח התורה.
אך ישנם טיפוסים אחרים.הם הולכים יחד עם כולם, ואף על פי כן הם במקום אחר,עם מטרות אחרות, רוח אחרת. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת בקרבו", כלב,לא יהושע. רוח אחרת: אחת בפה, ואחת בלב. בפה הוא אמר "אני אתכם באותה עצה" אך הלב נמצא במקום אחר לגמרי. כלב בן יפונה הוא ב"כאילו".
מי נותן לכלב את הכוח? ההידבקות בדרכם של האבות. כלב הולך לחברון להשתטח על קברי אבות. האבות הם המרכבה. אך האם לא היה להם קשר עם הבריות? להפך! אברהם יצחק ויעקב היו מחוברים לעולם הזה. אברהם הכניס אורחים. הגויים רוצים לעשות אותו נשיא. אברהם נלחם בשביל לוט, חופר בארות. אך הוא "אברהם העברי" הוא בעבר השני של העולם.
כמו כן, יצחק. גם הוא כורת בארות וכו'. וכן, יעקב, הוא רועה את צאן לבן. רועה צאן. האבות לימדו אותנו שאפשר להיראות כאילו אתה נמצא בארץ, אך "ראשו מגיע השמימה".
כתוב בחז"ל שאברהם השביע את אליעזר "ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ". אומרים חז"ל, לפני בואו של אברהם, הקב"ה היה כביכול רק אלוקי השמים, אך כשבא אברהם הוא עשה אותו גם אלוקי הארץ. אלו היו האבות.
רוח אחרת
כוח התורה מחייב לעיתים להתנתק ולהבדל. משה נטה את האהל הרחק מחוץ למחנה. אך במקביל קיימת צורת הנהגה נוספת, אפשר להיות עם שתי רגלים על הקרקע נעוצות היטב בארץ, אך הראש מגיע השמימה. ניתן להתהלך בין ועם הבריות, להכיר ולדעת את כל החסרונות,לפגוש רוע להכיר את כל
הטריקים והשטיקים ובכל זאת להיות דבוק בה'. לעיתים קרובות דווקא לאנשים מהסוג הזה יכולת השפעה גדולה יותר. לדוגמה, אנו יודעים שמדען העוסק
במחקר ובמדע –לעיתים דווקא הוא מסוגל לתת את התשובות המשכנעות לשאלות על תורה ויהדות תורה ומדע, ויתירה מזו להוכיח את אמיתות התורה מתוך המדע. זה כאילו להיות שייך, אך עם רוח אחרת. זה מה שכלב מלמד אותנו. "רוח אחרת היתה בקרבו".
הדברים רלוונטיים במיוחד לציבור שלנו, שמצוי גם הוא בכל מגוון ו מרחבי העשיה והפעילות שמחוץ לבית המדרש, מה יכול לתת לנו את הכוח? מה יסייע לנו שלא להיסחף עם הזרם?אין זה קל להתמודד.ובאמת יש מי שאומר : אני קובע עצמי בתורה.מסתגר באהל ויושב מחוץ למחנה.כיהושוע. אך קיימת דרך אחרת דרכו של כלב: להיות עמוק בפנים אבל עם רוח אחרת. אין הכוונה רק להגיד "טוב, אני לא מושפע", אלא צריך לנצל את הפגישה שלו בענייני חול כאמצעי לקידוש ה'. בבחינת "ויהס כלב".
הדרך שיבור לו אדם
"ויהס כלב" – אינו יכול להתרחש אלא אך ורק מתוך מציאות של חיים משותפים. כמו האבות. אמנם אי אפשר להוציא פסיקה גורפת לשאלה מהי הדרך הראויה שיבור לו אדם. כי ישנם תקופות ו/או אנשים שמאוד מתאים להם דרכו של יהושע. "יה יושיעך מעצת מרגלים". אני מחוץ למחנה. אך ישנם אנשים שמתאימה להם דרכו של כלב: להיות ביחד עם האחרים, אך להישאר עם רוח אחרת. לנסות למנף, להפוך את הקערה על פיה. אדם צריך לראות מה מתאים לו.
אך בל נחשוב שיהושע נשאר מנותק לנצח. חלילה. הרי אנו יודעים שבסופו של דבר הוא המנהיג את עם ישראל הוא העומד בראשם בכיבוש ארץ ישראל. הרמטכ"ל הראשון. דווקא בזכות שקידתו והתמדתו, מכוח התורה, הוא כבש את הארץ. אנו רואים את זה גם בהיסטוריה של עם ישראל – לדוגמא: הגר"א ישב כל חייו בחדר סגור ולמד, ואעפ"כ השפיע כל כך על החיים היהודיים, אי אפשר לתאר את העולם היהודי של ימינו בלי השפעתו של הגר"א.
לסיכום: א. אנו צריכים לדעת לעמוד איתן ולא להיסחף עם הזרם. ב. להבחין בשני דרכי הנהגה: יהושע וכלב, כל אדם צריך לבחון את עצמו איזו מן המידות מתאימה לאישיותו בחייו בכלל ובכל אחד משלבי חייו בפרט.
