פר' ויקהל – גרמא בשבת

הרב יואל עמיטל

ב"ה

 

פרשת ויקהל – ששת ימים תעשה מלאכה

 

שמות לה

(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ד' לַעֲשֹׂת אֹתָם: (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַד' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

 

האם בשבת מותר שתֵּעָשֶׂה מלאכה, מאליה או שרק ששת ימים מותר ולא בשבת? הרמב"ן כאן מביא מכילתא שממנה עולה שיש אסמכתא לאיסור אמירה לגוי בשבת משום שכך תעשה המלאכה:

כל מלאכה לא יעשה בהם, לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך. אתה אומר לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך, או לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתו, תלמוד לומר ששת ימים תעשה מלאכה (ויקרא כג ג), הא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך אבל יעשה גוי מלאכתו. דברי ר' יאשיה.

אבל כבר כתב הרמב"ן שדרשה זו היא אסמכתא בעלמא. והבית יוסף בסימן רמ"ד הביא סמ"ג:

כתב סמ"ג במצוות לא תעשה סימן ע"ה (כד ריש ע"ד) תניא במכילתא (בא פרשה ט) כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הגוי מלאכתך משמע מכאן שאסור לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין ביום טוב בין בשבת דאורייתא אבל אם מסר לו הישראל [המלאכה] מערב שבת מותר ובלבד שיהיה בביתו של גוי כאשר ביארנו בהלכות שבת (יט ע"ג) אמנם י"ל שהיא אסמכתא בעלמא שאם היתה מן התורה לא היו חכמים מתירין לעשותה אף בביתו של גוי ואף (חסרה מעשה) [מסרה מע"ש] ולשון לא יעשה הכתוב בתורה מוכיח קצת שהיא דרשה גמורה ע"כ:

 

האם מותר לעשות מלאכה על ידי גרמא בשבת? אומרת המשנה בשבת קכ ע"א:

ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.

ואומרת הגמרא שם בע"ב שמחלוקתם אם גרמא מותר בשבת. לרבנן "לא תעשה [כל] מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי", ולרבי יוסי מתוך שאדם בהול על ממונו  אי שרית ליה אתי לכבויי.

 

ובשו"ע סימן של"ד סכ"ב כתב המחבר שמותר לעשות מחיצה, דגרם כיבוי מותר, והוסיף הרמ"א "במקום  פסידא". וההוספה במקום פסידא הוא ממרדכי פרק כל כתבי סימן שצט. ובביאור הלכה שם כתב כתב "דגרם כיבוי מותר לאו דוקא כיבוי דהאו מלאכה דאינה צריכה לגופה דאפילו בכל  מלאכות הדין כן וכנ"ל".[1]

 

לעומת זה מהסוגיה בב"ק דף ס' ע"א עולה שגרמא בשבת אסור. הגמרא מביאה בריתא שאם ליבה ולבתה הרוח, פטור לגבי נזיקין, ושואלת הגמרא: "ליהוי כזורה ורוח מסייעתו", ומתרצת:

רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור.

 

ופרש"י שם: "מלאכת מחשבת  נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו"  ולפי זה יוצא שגרמא בשבת אסור.

 

ולכאורה יש לומר שהחילוק הוא כמו שכתב הרא"ש (ב"ק פרק הכונס סימן יא) בחילוק שבין נזיקין בליבה וליבתה הרוח, לבין שבת:

ולא אמרינן [אע"פ] שסייעו הרוח בעשיית האש הוי כאילו הוא עשהו לבדו מידי דהוה אזורה ורוח מסייעתו דחשבי' ליה כאילו עשה המלאכה לבדו. דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע"פ דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י רוח. אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור.

לפי משמעות דברי הרא"ש לכאורה שזה דין מיוחד במלאכת זורה, כיון שמלאכה זו עיקר עשיתה על ידי רוח. אבל לפי זה בשאר אופנים של גרמא, אף שנעשית מחשבתו, יחשב לגרמא שמותר.[2]

 

אבל לכאורה יש להוכיח שדין זורה ורוח מסייעתו אינו דין מיוחד לשבת, שהרי בגמרא בב"ב מחלוקת רבינא ומרימר בזה:

דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה הני מילי דקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו.

הרי שלדעת מרימר, דין זורה ורוח מסייעו נאמר לא רק לגבי שבת אלא גם לגבי נזיקין. ואם כן יש לדון אולי כלל זה יהיה נכון אפילו בדברים אחרים.[3]

 

מצאנו מחלוקת בנושא בין המגן אברהם לבין אבן העוזר, בדין רחיים של מים. המגן אברהם בסימן רנ"ב ס"ק כ' כתב שאפילו מי שנותן חיטים לתוך רחיים של מים אינו חייב עד שיטחון ברחיים של יד. ולעומת זה כתב באבן העוזר בסימן שכ"ח ותמצית דבריו הובאו בכמה אחרונים. ודעתו, כיון דלענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וזורה ורוח מסייעתו חייב, ולענין מלאכת צידה פסק הרמב"ם פרק י' הל' כ"ב משבת עמד בפני הצבי והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו הר"ז תולדת הצד וחייב אם כן בשבת, אם כוונתו ומחשבתו לעשות מלאכה, כשנעשית מחשבתו אפי' בסיוע דכח אחר, כמו זורה ורוח מסייעתו, או צידה שע"י עשייתו הכלב תפשו כמו שכתב הרמב"ם, או שהחי' נכנסה מאליו למצודה שפירס, כתוספות (שבת דף יז ע"ב ד"ה אין פורסין), בכולם חייב, א"כ בנותן חטים לריחיים אף שנטחן מאליו מחמת כח אחר לא מחמת כחו, וכן כששם על גב אדם עלוקה שמוצצת דם ונמשך הדם מחמת העלוקה, כיון שהוא עשה המעשה שהוא צריך לעשות למלאכה זו ומחשבתו נגמרת חייב בשבת.

 

הרי שודאי שלדעת המגן אברהם זורה ורוח מסייעתו הוא דין מיוחד רק במלאכת זורה. ואדרבה, כל גרמא אין בה איסור, אף שזו דרך העבודה. ולכן לדעתו הטוחן ברחיים של מים גם זה גמרא.[4]  ולכאורה גם כיבוס על ידי מכונת כביסה לדעתו לא יהיה איסור דאוריתא.

 

וכתב באחיעזר ח"ג סימן ס' שכתב ביחס למחלוקת המגן אברהם ואבן העוזר:

ונראה בדעתם דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו  עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת והמלאכה מתעביד באופן זה חשוב מלאכת מחשבת ועל כן  גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע"י טחינה ביד מ"מ זוהי מלאכת  מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק"כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה ובכה"ג אמרינן לא תעשה כל  מלאכה, דגרמא שרי דבכה"ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא זהו חשוב מלאכת  מחשבת.

כלומר, שאם דרך המלאכה היא כך שזה על ידי גרמא, לגבי שבת זו מלאכת מחשבת. אבל אם הגרמא בא בדרך מקרה ולא כחלק בלתי נפרד מהמלאכה, הרי זו הגרמא ששרי.

 

על פי האחיעזר, בדעת אבן העוזר, יש מקום לאסור את כל המכשירי גרמא למיניהם, שהרי אם זו דרך המלאכה, אף בגרמא יש איסור. ודעת הרב אלישיב לאסור להשתמש בכל מכשירי גרמא משום שמכשירים אלו נעשו לשם מטרה זו וזה קבוע כך  ואין זו גרמא מותרת כי צריך שהפעלה או כיבוי אלה לא יהיו כדרכם בכך (שבות יצחק בדיני מקרוגל, דוד שמש, גרמא, חשמל פרק טו עמ' קלח). וכתב בשבות יצחק שם ששימוש במתקן גראממ שפועל על ידי מניעת המונע אינו בגדר גרמא אלא הוי מעשה גמור גם לענין נזיקין ובודאי הוא בכלל מלאכת מחשבת. לדבריו גם טלפון גרמא מעיקר הדין הוא כמו טלפון ממש. וכן וכן בשנת תשמ"ה התפרסמה  בעתונות החרדית דעת תורה באוסרת מהרב שך, הגרי"י קנייבסקי, הגרי"י וייס זצ"ל ויבלח"א הרב וואזנר (ע' ספר קדושת השבת, הררי, עמ' 207-206).

 

ואכן מצאנו לשון מסופקת בענין זה גם אצל הרש"ז אוירבך זצ"ל. במנחת שלמה ח"א סוף סימן ט' כתב, בסוף דיון על שימוש בטלפון:

כל זה נראה לענ"ד אי לאו שמצינו לומר דבכה"ג שדרך המלאכה בכך שרגילין לעשותה על ידי גרמא הרי זה חשיב כמעשה בידים ולא כגרמא, וכמו"ש בב"ק ס' א' שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, וגם כתבנו במקום אחר שלדעתנו נראה דהאי כללא דגרמא שרי האמור לענין שבת לא שייך לגרמא דרציחה ונזיקין, כי בשבת אזלינן בעיקר בתר מחשבתו ומשום כך סובר הגר"א ז"ל בסי' שי"ד סעיף א' דטעמא דמסיקין בכלים שלמים ולא אסור משום סותר הוא משום "דגרמא מותר", אף דלענין נזיקין ורציחה אין זה חשיב כלל גרמא. ולא פה המקום להאריך בזה, אבל חקירה זו גדולה וחשובה למאוד לענין כמה דברים הנוגעים למעשה, כגון חליבה בשבת וכדומה מהדברים שאפשר לעשותם תמיד על ידי חשמל בדרך של גרמא.[5]

 

לעומת זאת, בקובץ עטרת שלמה (קובץ זכרון תשנ"ז לכבודו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהוצאת מכון מדעי טכנולוגי להלכה) כתב להוכיח שגם אם דרך המלאכה כך הרי זה מותר, מגמרא בעירובין דף פ"ח ע"א שאם שופך מים ברה"י והמים יוצאים מאילהם לרה"ר חשיב גרמא. וכתב שאין לומר שהוצאה שאני משום שהיא מלאכה גרועה ולכן צריך שההוצאה תעשה ממש מכוחו. וכתב:

דנלע"ד דהא דיליף המג' מקרא דלא תעשה דרק עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, היינו אפילו בכה"ג שדרך המלאכה בכך, דאי לאו הכי תיפוק ליה דשרי מדאורייתא משום דהוי כלאחר יד, וחושבני שזה ודאי דוחק לומר – דכין שלאולם נעשה רק ע"י גרמא ה"ז חשיב כמעשה בידים.[6]

אלא שבשבות יצחק שם כתב שהדברים הללו נכתבו לפני חמישים שנה ולא נמסרו לדפוס (עיי"ש בהערה ע' קמ"א). וכתב שם שגם בקונטרס חליבה בשבת כתב להחמיר וכתב ששאני הוצאה משום שהיא  מלאכה גרועה.[7]

 

ובשו"ת זרע אמת ח"א סימן מד (הובא במנחת אשר שם סימן ס"ה) וכדבריו כתב בבית יצחק או"ח סימן נז כתבו שהחילוק בין גרמא בכיבוי ובין זורה ורוח מסייעתו, אינו בגלל שזורה זו המלאכה, אלא משום שבכיבוי המלאכה היא נעשית לאחר זמן. ואם נאמר שהפרש הזמן הוא קובע, הרי זה נותן יותר אפשרויות של מכשירי גרמא (אם לא נתייחס לפקפוק הנ"ל העקרוני לגבי כל מכשירי גרמא משום מלאכת מחשבת).

 

ובמכשירי המכון המדעי טכנולובי בנו גרמא על ידי מניעת המונע. כח אחד הגורם מלאכה, כח אחר המונעו וכח שלישי שעל ידו האם מסיר את הכח המונע, ולדעתם אין בזה אפילו גרמא. ע' אנציקלופדיה תלמודית (כרך יח, [נספח לערך חשמל] טור תרנט):

לאחרונה פותח "מפסק גרמא" הבנוי על עיקרון של "מניעת מונע" לפעולת מיתקן חשמלי. מפסק זה מורכב משני מיתקנים: מיתקן חשמלי המופעל מבעוד יום באופן שאם לא יופרע הוא עושה את הפעולה הנדרשת, ומיתקן שני המייצר פולסי אור קצרצרים כל מספר שניות ושולחם לעבר תא פוטו-אלקטרי שבמתקן החשמלי המונע ממנו את עשיית הפעולה. בלחיצה על מפסק הגרמא יורד באופן מכני מכסה על מיתקן הפולסים ומונע מן הפולסים העתידים להווצר מלהגיע למיתקן החשמלי, ובכך נמנעת המניעה המפריעה למיתקן החשמלי לפעול, ונמצא שאין האדם מתערב בעצם פעולת המיתקן החשמלי, אשר עשוי לפעול מצד עצמו, אלא שהוא מונע את הדבר העשוי להפריע לו מלפעול.[8]

 

אבל הרב ישראל רוזן בונה את מכשיר הגרמא על ידי המשכת מצב. כשיש מכשיר שמזרים כל דקה זרם לחלקיק שניה, ואני רק גורם למצב להמשך שלא יכבה שוב אלא המצב הדלוק ימשך, לדעתו זה מותר ואין בזה שום גרמא. וראה באנצקלופדיה תלמודית שם:

כן פותח "מפסק גרמא" מסוג אחר, הבנוי על עיקרון של "המשכת מצב". למיתקן החשמלי יש מנגנון המחבר ומנתק את המעגל החשמלי שבו במחזורים קבועים: מחברו, לדוגמא, בכל שתי דקות ומנתקו כעבור שנייה, ושוב מחברו בעוד שתי דקות למשך שנייה אחת, וחוזר חלילה. לחיצה על מתג שאין בו לא זרם ולא מתח בזמן שהמעגל מנותק גורמת שלאחר שהמעגל יחובר לא ינותק כעבור שנייה אלא, לדוגמא, כעבור דקה וחצי, או שגורם לשנות את המחזוריות, דהיינו שהחיבור יימשך למשך שתי דקות, וינותק אז למשך שנייה אחת ושוב יחובר למשך שתי דקות וחוזר חלילה. ואם יש צורך להפסיק את פעולת המיתקן, לוחצים על המתג - שאין בו זרם ולא מתח - בזמן שהמעגל שבמיתקן מחובר ולחיצה זו גורמת שלאחר שהמעגל ינותק לא יחזור ויחובר אלא כעבור שתי דקות, ונמצא שהוא חוזר ופועל במחזוריות הקודמת.[9]

 

אלא שלאור האמור לעיל, צריך לדון האם למרות כל האפשרויות הנ"ל הדבר לא יחשב כמלאכת מחשבת, כיון שלמעשה זו פעולת המכשיר. אלא שאחת הסברות לקולא, כפי שכתב הגרשז"א באחר המאמרים, שאם המכשיר בנוי רק לשבת, הרי שאין זו דרך הפעולה של המלאכה.[10]

 

 

 


--------------

ב"ה הועבר

 

גרמא בשבת

 

הקדמה בענין גרמא: אין הכוונה כאן לדון בגדרי הגרמא. והאם הגדרים שוים לנזיקין או אינם שוים לנזיקין, ומה בדיוק ההגדרה של  גרמא. אך רק שתי נקודות כן יש ל

 

הקדים לענין זה:

 

א. יש מכשירים שעצם פעולתם עונה על גדרי גרמא, ואף על פי כן ברור שאין כאן גרמא: למשל מכונת כביסה  שמפעילים אותה והיא מתחילה רק אחרי דקה אחת לעבוד, ברור שאין זה גרמא, משום שזה דומה לזורה ורוח  מסייעתו משום שכך הדרך לעשות ולכן חייבים. ומטעם זה יתכן שכל מכשירי הגרמא, ע' להלן, אין בהם תועלת כיון שכך השימוש בהם. ע' ציץ אליעזר חכ"א  סי' יג ס"ק א' והובא בספר קדושת השבת, הררי, עמ'  .)219כדוגמא יש להביא אחת השאלות שהפתרון יכול  להיות באופן של גרמא: פתיחת דלתות אינטרקום בבתי חולים, כשהדבר פועל קבוע באופן של גרמא.

 

ב. בענין ההשואה בגדרי גרמא בין שבת וכל התורה: בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן כז ד"ה א) כתב  שלגבי שבת גם מה שנחשב לגבי נזיקין כחיציו, לגבי שבת הוא גרמא. חוץ ממלאכת זורה שדרכה להעשות על  ידי גרמא. וכן כתב שם לגבי ריחים של מים ודאי שלענין רציחה ותשלומים ודאי נחשב כעושה בידים, ואפ"ה יש מגדולי  הפוסקים שסוברים שזה דרבנן. וכ"כ בסימן לא (ד"ה ולעומת זה) שאותו גרם כיבוי שמותר בשבת לגבי רציחה ודאי חשיב חיציו לר"י שאשו  משום חיציו.

 

וע' שו"ת אחיעזר חלק ג סימן ס שכתב בעניינים אלו: "והנה בעיקר הדין לגבי גרמא בשבת דעת האבן העוזר באו"ח בסוף סי' שכ"ח בנותן חטים לתוך רחיים של  מים חייב ולא כמו שכתב המג"א בסי' רנ"ד, וכל האחרונים השיגו על המג"א על מה שהביא ראי' מדברי התוס'  שבת י"ז. ודעת האה"ע דחייב כמו שאמרו בב"ק דף ס' זורה ורוח מסיעתו דאף דלנזקין הוי גרמא ופטור לענין  שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומכ"ש מה שחייב בנזקין. ולכאורה ד' האה"ע תמוהים מאי ראי' מזורה דזהו מלאכתו כמו זורע ואופה וצד, אלא דגם ד' המג"א בסי'  רנ"ד שהוכיח מצידה אינו מובן, דשאני צידה דזהו מלאכתו, אבל ברחיים של מים הא אפשר מלאכת הטחינה  ברחיים של יד. ונראה בדעתם דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו  עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת והמלאכה מתעביד באופן זה חשוב מלאכת מחשבת ועל כן  גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע"י טחינה ביד מ"מ זוהי מלאכת  מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק"כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה ובכה"ג אמרינן לא תעשה כל  מלאכה, דגרמא שרי דבכה"ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא זהו חשוב מלאכת  מחשבת."

 

יסוד הגרמא בשבת:

 

משנה ק"כ ע"א מחלוקת רבנן ור' יוסי. לרבנן עושים מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ישנים בשביל שלא  תעבור הדליקה. ולר' יוסי אסור בכלי חרס חדשים מלאים מים "לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין  ומכבין את הדליקה". גמ' ק"כ ע"ב שכתוב לא תעשה מלאכה עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי. ולר' יוסי אסור  משום שאדם בהול על ממונו ויבא לכבות.

 

ובשו"ע סימן של"ד סכ"ב כתב המחבר שמותר לעשות מחיצה ,דגרם כיבוי מותר, והוסיף הרמ"א במקום  פסידא". וההוספה במקום פסידא הוא ממרדכי פרק כל כתבי סימן שצט.

 

ובבאור הלכה כתב "דגרם כיבוי מותר לאו דוקא כיבוי דהאו מלאכה דאינה צריכה לגופה דאפילו בכל  מלאכות הדין כן וכנ"ל".

 

אם כן כל גרמא מותרת במקום פסידא. וממילא משמע שזו שבות קלה שהרי שבות אחרת לא הותרה במקום  פסידא.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקיד סעיף ג "נר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע  מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. הגה: ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים גם למטה  כדי לקצרה, וכן נוהגין; אבל ע"י סכין, אסור, (הגהות מיימוני פ"ז והגהות אשירי ומרדכי ותוספות פ"ק דביצה).  ומותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט, כדי שיכבה; אבל אסור להעמידו שם, אם כבר הרוח מנשב (מהרי"ל)."

 

על הגהת הרמ"א כתב בשער הציון תקי"ד ס"ק לא, שביום טוב לפחות מותר גרם כיבוי לכתחילה. ובמאמר  מרדכי כתב שאפשר שביום טוב לכ"ע שרי גרם כיבוי משמעות התוס' ביצה כ"ב. וכתב שהט"ז כתב שהגהת  הרמ"א אין לה מקור אלא במרדכי והרא"ש לא ס"ל אותה. ומ"מ משמע שביום טוב הקיל.

 

 ונראה שזו במחלוקת תוס' והרא"ש לגבי יום טוב:

 

תוספות מסכת ביצה דף כב עמוד א "והמסתפק ממנו חייב משום מכבה - אינו ר"ל מפני שממהר כבוי דלא הוי אלא גרם כבוי וגרם כבוי ביום טוב  שרי אע"פ שממהר כבויה ובשבת נמי אינו חייב אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה  מכבה קצת ומכסה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ולכך נראה ככבוי ומכאן יש  להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל  אע"ג שהוא גורם לגרום כבויה שרי ודוקא לחתוך אותה באור אבל בסכין אסור אליבא דכולי עלמא דאמר  לקמן במתני' (דף לב.) חותכה באור בפי שתי נרות."

 

אם כן לדעת התוס' גרם כיבוי ביום טוב מותר. וכפסק הרמ"א בסימן תקי"ד ס"ג שמותר גרם כיבוי ביום טוב.

 

אבל הרא"ש שם פרק ב' סימן יז כתב לאחר שהביא את דברי התוס': "ומיהו ההיא דשפופרת על פי הנר דאסור (שבת דף כט ב) דלמא אתי לאיסתפוקי מניה היינו על כרחך מפני  שממהר כיבוי שאינו מכחיש מאור הנר כלל שהרי הנר לעולם מלא שמן כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור  הנר אף אם יסתפק מעט משמן שבתוך השפופרת אינו מכחיש מאור הנר. הלכך נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר  משום שממהר כיבויו. ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב. דעד כאן לא פליגי התם אלא משום  דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שמה הדליקה. אבל הכא השמן  והפתילה שתיהן גורמים את הדליקה והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי חייב והיינו טעמא דנותן שמן בנר  משום דמאריך בהבערתו. דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר. ומה שהוא דולק מכאן ואילך  הוי כאילו הוא הדליקו. וכן לענין כיבוי נמי ממהר הכיבוי על ידי שנסתפק מן הנר הוי כאילו כבה הוא.

 

אם כן לרא"ש אסור למהר את הכיבוי אם נוגע בנר, וזה פסק המחבר שרק קודם שהדליק מותר לשים עליו מים.

 

וכתב המ"א בהלכות יו"ט סימן תקי"ד ס"ק ז על מה שהתיר המחבר לשים דבר סביב הנר קודם שידליקנו: "קודם שידליקנו - דהרא"ש כ' אע"ג דגרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סכ"ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק  אבל השמן והפתיל' שניהן גורמין הדליקה והממעט מא' מהם ממהר את הכיבוי ע"כ ולכן אסור ליתן סביביו  דבר המונע אחר שידליקנה עכ"ל ב"י וצ"ע מ"ש מטלית שאחז בו האור שמותר ליתן עליו מים כמ"ש סי' של"ד  סכ"ד, וא"ל דהתם משום פסידא דהא הרא"ש ס"ל דאפי' בלא פסידא שרי דאל"כ לא הוי קשה כלום מגרם  כיבוי ע"ש, לכן נ"ל דלא אסר הרא"ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכ"מ שם  מלשונו ומל' הטו' שלא כ' תיבות קודם שידליקנה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי".

 

ולכן לדעת המ"א לרא"ש אסור רק לקחת מדבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לו מותר.

 

לפי זה לכבות גז על ידי סגירת הברז הראשי, אף שלא נכבה מיד, לדעת התוס' יתכן שאין זה גרמא משום  שמיד הלהבה מונמכת. ולדעת הרא"ש אסור לקחת מהחומר הדולק.

 

ועוד: דעת המ"א שהרא"ש חולק וסובר שמותר גרמא גם שלא במקום פסידא. וע' מ"א ס"ק יט. וכן משמע שגרם  כיבוי מותר לכתחילה. וע' רע"א בשו"ע סי' של"ד סכ"ב וחזו"א סל"ח ס"ק ו' שאין מלשון הרא"ש ראיה להתיר  לכתחילה גרם כיבוי ביום טוב.

 

אלא שהמ"א תקי"ד ס"ק ה' משמע שמחלק בין גרם שאסור אף ביום טוב לבין מניעת הדלקה, שרק בזה התירו  ביום טוב: חתיכות חלב המונחים בנר מותר ליקח א' מן החתיכו' הרחוקות מן הפתילות ואף דגרם כיבוי לא שרי אלא  במקום הפסד כמ"ש סי' של"ד סכ"ב שאני שם דכשמגיע האש שם מתכבה ממש אבל הכא שמונעו רק מלשרוף  שרי אפילו להרא"ש (יש"ש סי' כ"ח) ואע"פ שהב"ח כ' בשם רש"ל לאיסור בתר ספרו אזלי' דבתר' הוא וכ"מ  ס"ג בהג"ה וסי' תק"ב: ולחתוך את הנר עצמו, אף שבס"ק ז' משמע שלדעת הרמ"א מותר, כתב המ"א בס"ק יט שאסור לחתוך מן הנר  כמו להסתפק מן השמן המטפטף.

 

ואם כן אין כאן מקום להקל בכל גרמא, לכאורה. ולמעשה ע' שש"כ פרק יג הערה צט שאין להקל בגרמת  כיבוי ביום טוב על ידי שעון כי זה כמו לתת את המים בזמן שהנר דולק שאסר המחבר (וצ"ב שהרי הרמ"א ודאי  מתיר, ולמ"א גם לרא"ש מותר). וכן בתיקונים ומילואים לפרק יג הערה סא כתב שאנו מחמירים שלא כמ"א ולא  לתת דבר המונע מלדלוק בשעה שהנר דולק. ובהקדמת הדלקה על ידי שעון שבת, כיון שזה מדרבנן ביום טוב  התיר לגרום להדליק מוקדם יותר.

 

ולכאורה המשמעות היא שכל הדיון לגבי יום טוב הוא גם לגבי שבת. ע' לשון הרא"ש. ולדעת הרא"ש הממהר את הכיבוי חייב. ע' הערה במבוא להלכות שבת של הרב נויבירט פרק א' סעיף כו  הערה קיא. ומ"ב תקיד ס"ק כג להחמיר כדעה זו. וע' שער הציון אות כט ראשונים נוספים הסוברים כן.

 

המקילים שלא במקום הפסד:

 

רא"ש שהביא המגן אברהם שמותר גם בשבת, שאם לא כן מה שאלת הרא"ש מר' יוסי. וע' שער הציון לסימן  תקי"ד אות ל"א ומשמעות התוס' ביצה כ"ב ע"א לגבי יום טוב, (ובט"ז סוף ס"ק ו' כתב שלא מצאנו חבר לדעה  זו של רבנו יואל שגרמא מותר רק במקום הפסד, והמ"א כתב בס"ק ז' שלרא"ש מותר גם שלא במקום הפסד). וע' מנחת שלמה ח"ב סי' כ"ב אות ב' שהעיר שהמרדכי אוסר שלא במקום הפסד אבל לא הובא ברמב"ם  וברי"ף.

 

ולכאורה גם פשט הסוגיה. הרי מקשים ממחיקת השם שלר' יוסי כדרכו ולרבנן צריך גמי, ואם גרמא מותר רק  במקום הפסד הרי מה הקושי לשים גמי, ע"כ שאם מותר מותר בלא פסידא (ראית הרב ישראלי). וע' אבני נזר  או"ח סימן רל"א שתירץ "ולשיטת רבינו יואל הא דמדמי הגמרא לגרם מחיקת השם. היינו משום מצוות טבילה שרי כמו משום פסידא.  דהתם נמי איכא הפסד. שאסור בתרומה וקדשים וליכנס למקדש. ותדע דהא תנן הרי זה לא ירחץ. הרי דבלא  מצוות טבילה ודאי אסור גרם מחיקה. ולדעת המתירין גרם כיבוי בלי פסידא צריך לומר הא דלא ירחץ משום  דבשם הקודש מצוה לשומרו שלא ימחק. כמו שהתירו להציל כתבי הקודש בשבת מפני הדליקה"

 

עוד ראיה מגמ' שבת מ"ז ע"ב הקשרו מדוע אסור לשים כלי עם מים תחת הנר כדי שיקלוט הנצוצות, והרי רבנן  מתירים גרם כיבוי. והרי אם רק במקום פסידא, יכול לשים כלי בלי מים, וכמ"ש התוס' שם. אלא שבזה כבר  שאל ותירץ האור זרוע הלכות ע"ש סימן כח: "ונ"ב דהא דפליגי רשב"ג ור' יוסי בגרם כבוי היינו דוקא להציל מפני הדליקה אבל גרם כבוי שלא להציל מודו  כ"ע דאסור והיינו שמשמע מדברי ריב"א ומדברי ערוך דגרם כבוי אסור היינו בגרם כבוי שאינו להציל ]וקשה[  לי על סברתי מהא דפריך פ' כירה לימא תנן סתמא כר' יוסי דאמר גרם כבוי אסור דהוה לי' למימר אפי' תימא  רשב"ג ע"כ לא שרי ר' שמעון בן ננס אלא בגורם הכבוי להציל מן הדליקה אבל שלא להציל אפי' ר"ש מודה  ונראה בעיני דהתם נמי להציל מיירי בדנותן מים בכלי להגן מפני הנצוצות וכן פירש"י ]בפ' כירה[."

 

האם לדעת המחבר מותר גם שלא במקום פסידא? ע' יחווה דעת ח"א סימן לד שהביא שגם למחבר צריך לומר  שמותר רק במקום פסידא: אמנם מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סי' תקי"ד סעיף ג') כתב: נר של שעוה שרוצה להדליק אותו ביום טוב וחס  עליו שלא ישרף כולו, יכול לתת סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. מבואר  שאין להתיר גרם כיבוי לאחר הדלקתו, וכאן הרי הגרמא נעשית כשהגאז דולק. אולם המגן אברהם שם הקשה  על זה ממה שפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (בסי' של"ד סעיף כ"ד), טלית שאחז בה האור, מותר לתת עליה  משקים לגרום לה כיבוי כשיגיע האור לשם. ועיין בספר נהר שלום ובספר מאמר מרדכי שם שתירצו, שלא התיר  מרן בסימן של"ד גרם כיבוי אלא משום הפסד, אבל שלא במקום הפסד, כגון נר, אסור. וכמו שכתב בבית יוסף  סי' תקי"ד לחלק כן בשם המרדכי.

 

וע' שו"ת זרע אמת סימן ס"ד שכתב דשרי גרמא בשבת אפילו במקום שאין הפסד והובא בילקוט יוסף סימן רנ"ג  סעיף ה' עמ' צט אלא שזה נראה שלא לדעת הרמ"א.

 

ע"ע אמרי בינה שבת כז.

 

גרמא לצורך חולה: מג"א שכ"ח ס"ק נג. ומשמע שזה כשאר שבותים.

 

גרמא באיסור דרבנן:

 

בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן י כתב שכל מה שאנו אוסרים גרמא שלא במקום פסידא הוא בדאוריתא אבל  בדרבנן מותר גם שלא במקום הפסד: "ומעתה כיון דנתבאר ודאי שאין כאן מלאכה דאורייתא, מסתבר שאין שום חשש בפתיחת הדלת, שהרי גם  לענין גרם מלאכה דאורייתא אמרו בגמ' שבת ק"כ ע"ב, שרק עשייה אסורה הא גרמא שרי, ומבואר שלאו דוקא  גרם כבוי הוא דשרי, אלא אף גרם הבערה נמי שרי, כמו"ש שם להדיא המאירי עיי"ש. הן אמנם שהרמ"א בסי'  של"ד סעיף כ"ב כתב דלא שרי גרם כיבוי כי אם במקום פסידא, מ"מ נלענ"ד שכל זה דוקא בגרם מלאכה  דאורייתא משא"כ בדרבנן לא מצינו שאסור שהרי אפילו לענין יו"ט כתבו התוס' במס' ביצה כ"ב ע"א דגרמא  שרי לכתחלה אפילו שלא במקום פסידא, ואף שהמג"א כתב בסי' תקי"ד סק"ה דאסור, מ"מ בדרבנן ממש לא  מצינן שאסור, וזה שגרם כבוי אסור אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כבר מבואר בראשונים  שמשאצל"ג חמורה יותר ונחשבת כדאורייתא, וחושבני שגרם כבוי גחלת של מתכת מותר גם שלא במקום  הפסד."

 

(לפי דבריו אלו יש להקל יותר בפעולה של שעון שבת.)

 

גרמא בצירוף פסיק רישא:

 

הרבה אחרונים כתבו שכל איסור גרמא במקום הפסד הוא כשמכוין לכך אבל לא כשאינו מיכוין, ע' שו"ת מנחת  שלמה חלק א סימן י: "וגם אפשר שכיון שמעיקר הדין אמרו בגמ' שגרמא מותר, לכן אף שהרמ"א הביא דעת המרדכי דלא שרי אלא  במקום פסידא, מ"מ אפשר שדוקא בכה"ג שמכוין להדיא לגרמא, אז הוא דאסור שלא במקום הפסד, אבל  בכה"ג דנידון דידן שאינו מכוין אלא לפתוח הדלת, ורק פס"ר הוא שיצא מזה גרמא בכה"ג לא מצינן שאסור  אף להמג"א בסי' שי"ד שאוסר פס"ר אפי' בדרבנן. וקצת דוגמא לכך מזה שבשבות של אמירה לעכו"ם לא אסור  בפסיק רישא כמבואר שם במג"א ובסוף סי' רנ"ג עיי"ש, והשבות של אמירה לעכו"ם חמורה יותר מגרמא,  דנפישי רבוואתי הסוברים שמותר לכתחילה אפילו שלא במקום פסידא, וכיון שכן אפשר שכמו כן יש לחלק  בנידון שלנו בין מכוין להדיא ובין פסיק רישא."

 

וע' נתיבות שלום סימן נח.

 

והדברים מפורשים במאירי על מסכת שבת דף קכ/ב: "מי ששכח נר דולק ע"ג טבלא מנער את הטבלא בנחת והיא נופלת ואם כבתה כבתה שהרי אינו מתכוין ופסיק  רישיה אין כאן שאפשר שלא תכבה אחר שהוא עושה בנחת ופירשוה גדולי הדורות כשאין שם שמן ואפשר  שתפול ולא תכבה שאם יש שם שמן אי אפשר שלא תכבה בשפיכת השמן וי"מ אותה בנר של שעוה וכיוצא בה  וי"מ שמאחר שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מתכוין אף בפסיק רישיה מותר ועוד שהוא פסיק רישיה  דלא ניחא ליה שאינו רוצה בהפסד השמן וי"מ שמאחר שאינו מכבה אלא גורם אף בפסיק רישיה מותר".

 

 ובענין זה של גרמא באינו מתכוין ופסיק רישיה, ע' תורה שבעל פה כרך ט' עמו ע"ו בשם הגרש"ז, וע' שבט  הלוי חלק ח' סימן קע"ז בשם מאירי, וע' מאמרו של הרב נויבירט בהמעין תשרי תשכ"ז, בשם הרב פראנק (הר  צבי או"ח סימן קפ"ח ובשם הגרש"ז. ובשש"כ פרק א' הערה קיח שהגרש"ז הסתפק בגרמא ופסיק רישא  בדאוריתא.

 

עדיפויות:

 

ע' מ"ש הרב ישראלי בתורה שבעל פה כרך כד שעדיפות הראשונה היא גרמא שהרי לדעת רוב הראשונים לא  נאסרה בכלל. ואחר כך כלאחר יד, ובזה התנאי של פסידא הוא לעיכובא. ויש להעדיף בצנעא. והדרגה  השלישית היא עשיה על ידי גוי.

 

לענין גרמא ואמירה לגוי: שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן כח ד"ה לענין גרם "לענין גרם מלאכה בשבת נלענ"ד פשוט דקיל טפי משבות דאמירה לנכרי, שהרי לענין גרמא מפורש אמרו  בגמ' שבת ק"כ ע"ב עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, ונפישי רבוואתי דסברי דשרי נמי מדרבנן אפילו שלא  במקום הפסד, ואף שהרמ"א הכריע בסוף סי' של"ד דשלא במקום הפסד אסור, מ"מ איסורו ודאי קיל טפי  מאמירה לעכו"ם כיון שאין איסורו מפורש בש"ס. וגם מצינו במס' ביצה כ"ב ע"א בתוד"ה והמסתפק, שכתבו  דגרם כבוי ביו"ט שרי ואילו בשבות של אמירה לעכו"ם נוהג לכו"ע גם בחוה"מ וכ"ש ביו"ט (מסופקני לדידן  דקיי"ל שגרמא אסור גם ביו"ט איך הדין בחוה"מ). וחזינן נמי דגרם כבוי שרי לכתחלה במקום פסידא ואילו  אמירה לעכו"ם מפורש תנן ]שבת קכ"א ע"א[ דאסור לומר לעכו"ם לכבות דליקה בשבת.".

 

האם מותר בקביעות להשתמש בהיתר גרמא?:

 

ע' שש"כ פרק יג הערה נח שכל ההיתר של גרמא הוא לנהוג כן בדרך מקרה ולא בקביעות. ולכן כתב שלא  לנהוג להדליק אש ביום טוב על מנת לכבות על ידי שימת כלי עם מים רותחים על האש. וע' גם מנחת שלמה  ח"א עמ' ע"ו וח"ב עמ' פ'. ולכן לא יתכן לעשות פתרון לפתיחת דלתות חשמליות וכיו"ב באופן של גרמא.  אולם יתכן שכיון שבחול לא משתמשים במכשירים אלו כיון שיש בהם גם השהיה ואין זה נוח, אולי כן נחשב  לגרמא, ע' תחומין י"א עמ'  .173 ומשמע בהערה בשש"כ הנ"ל שגם אם נאמר שמותר שלא במקום הפסד (ביום טוב או בשבת באיסור דרבנן), גם  כן קיימת ההגבלה הנ"ל.

 

ויש להעיר על מכשיר גרמא של מכון "צומת", שמבוסס על המשכת מצב, וזה פחות מגרמא, וכמו שמתיר  הגרש"ז לגרום לשעון שבת לכבות מאוחר יותר גם לכתחילה ושלא במקום פסידא (ע' שש"כ פיג הערה צ), אם  כן אולי היה כן מותר להשתמש באופן קבוע בכך משום שזה קל יותר מגרמא, וצ"ב.

 

יש מכשיר נוסף של גרמא של המכון המדעי טכנולוגי שבנוי על עיקרון אחר של "מניעת מונע", ע' הסבר  למכשיר זה בספר קדושת השבת ע' קצט, וע' תחומין. ובכלל, יש פוסקים המתירים את השימוש בהם בשבת, לעיתם רק לצורך חולים וזקנים, ולעיתים אף לצוך כלל  האוכלוסיה ולעומתם רבים מגדולי הפוסקים בדורינו שאוסרים את השימוש בהם או מהצד ההלכתי גרידא  (כולל זילתא דשבת, ע' תחומין יא עמ'  173ושות עשה לך רב ח"ג סי' כ"ג וח"ו סי' כז) או משום חשש של  פירצה בחומת השבת (בשימוש למשל בקלנועית עם מכשיר גרמא עבור מי שאינו זקוק לזה). ודעת הרב אלישיב לאסור להשתמש בכל מכשירי גרמא משום שמכשירים אלו נעשו לשם מטרה זו וזה קבוע כך  ואין זו גרמא מותרת כי צריך שהפעלה או כיבוי אלה לא יהיו כדרכם בכך. וכן בשנת תשמ"ה התפרסמה  בעתונות החרדית דעת תורה באוסרת מהרב שך, הגרי"י קנייבסקי, הגרי"י וייס זצ"ל ויבלח"א הרב וואזנר (ע' ספר קדושת השבת, הררי, עמ' 207-206וע"ע תחומין ח"ב עמ' 81-2

 

גרם כיבוי לפני הדלקה: ע' מנחת שלמה ח"א סימן י' אות ג', וע' שש"כ פי"ג הערה צה.

 

 מקורות נוספים:

 

ע' שביתת השבת בקונטרס מעשה חושב פרק ד' בתחילת הספר.

 

גרם כיבוי בשבת וביו"ט, ע' אורייתא כרך ז' שבת, עמ' קט. וע' קונרס גרם המעלות לר' ישעי' קוטנר, בסוף  שו"ת...

 

גרמא באיסור מוליד מותר: גרש"ז במנחת שלמה.

 

יש להעיר שבא"ת יש ערך גרמא בנזיקין לבד ולא גרמא בכלל, ורק הפניה מגרם כיבוי לערך מכבה.

 

שש"כ פי"ג הערה קג*

 

שבות יצחק ח"ו פרק יד-טו, שו"ת יבקש תורה סימן א'. ספר מעשה וגרמא בהלכה. וע' מנחת אשר פרשת ויקהל.

 

 

 

 



[1] ובשמירת שבת כהלכתה פרקיג סעיף כח כתב שבשעת צורך גדול מותר אף להכניס את התקע לשקע, וכמובן כלאחר יד, כדי שהאור ידלק עם חיבור זרם החשמל, ובאר בהערה קג*  שה ככל גרמא שמותר לעשותו במקום פסידא וצורך גדול.

[2]  וע' ספר "מעשה וגרמא בהלכה" לרב לוי יצחק היילפרין, חלק שמיני, דרך המלאכה, פרק ב'.

[3] וע' מנחת אשר כאן סימן סד וסימן סה שמנה בקיצור שלש דרכים לחלק בין הסתירה לכאורה בין היתר גרמא ובין דין זורה ורוח מסייעתו.

[4]  ע' שו"ת יבקש תורה סימן א', דיון במחלוקת המגן אברהם ואבן העוזר.

[5] הובא בשבות יצחק כרך על דיני מיקורגל דוד שמש גרמא וחשמל, פרק טו עמ' קמ

[6] וע"ע מנחת שלמה תניינא ב-ג סימן כז בענין זה. ושם משמע שמיקל:

גם נכון להזכיר דעת רש"י בסו"פ כיצד משתתפין שהשופך מים ברה"י והם יוצאים לרה"ר שאף אם מתחלה נתכוין לכך הו"ל גרמא, וכ"ש הכא דאין דרך המלאכה להדליק ולכבות ע"י גרמא, כי רק משום איסורי שבת ויו"ט רגילים להשתמש במכשירים כאלה שהם גורמים למלאכה שתיעשה מאליה, וגם נראה דאף להמג"א בסי' שט"ז שהבין בדעת התוס' דרק משום שאינו יודע אם יצוד הוא דפטור מחטאת אבל אם ודאי יצוד חייב, מלבד שיש חולקים על זה גם נראה דשאני התם שדרך צידה בכך, וכמ"ש בב"ק לענין זורה דמלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ בנד"ד. ואיך שהוא נראה דאי נקטינן שגם מחיצה של מים רק מדרבנן הוא דאסור, שפיר מסתבר כדאמרן.

[7] ע' ציץ אליעזר חכ"א  סי' יג ס"ק א'

[8] עי' מעשה חושב עמ' סה וכשרות ושבת עמ' רעט ואסיא תשמ"א עמ' 167 ואספקלריה תשמ"ב עמ' 23. מפסק זה פותח ע"י מכון מדעי טכנולוגי לעניני הלכה, ירושלים. (הערת האנצקלופדיה התלמודית).

[9] עי' קובץ מורשה ח"י עמ' 59 ותחומין ב עמ' 81, 95. מפסק זה פותח על ידי מכון צומת. (שם).

[10] ע"ע מערכי לב, לר' זאב לב, עמ' רמ"א תאור מתג גרמא.