שיחה לפר' במדבר: "איש על דגלו"- "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
מה ההכנה הטובה והנכונה שאנו צריכים להכין את עצמנו לקראת חג מתן תורה?
כתוב בפרשתנו:
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק ב פסוק ב)
כותב רש"י:
"באתת - כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו" (רש"י במדבר פרק ב פסוק ב)
בפרשתנו מופיעים הדגלים של כל שבט ושבט. מהיכן הגיעו הדגלים ומה מטרתם? מה עומד מאחורי הרעיון של הדגל?
כתוב במדרש:
"בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושתים רבבות של מלאכים (=מאתיים ועשרים אלף), שנאמר 'רכב א־להים רבתים אלפי שנאן', והיו כלם עשוים דגלים דגלים, שנאמר 'דגול מרבבה'. כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן" (מדרש רבה ב,ג)
עם ישראל התאוו לדגלים של המלאכים. מדוע הם התאוו? מה מסמל הדגל של המלאך?
וכותב הראי"ה קוק:
"נראה לעניות דעתי לבאר ענין הדגלים... והנה במלאכי השרת, שהם בעבודתם מוטבעים, ואין להם אפשרות לצאת מענין מצבם לשנות מעבודה לעבודה, והם ג"כ פרטיים דוקא במה שנתיחדו, בהם יתכן ודאי דגלים מיוחדים, כי אין החפץ תלוי בהם לבחור בענין זולת טבעם. מה שאין כן בני אדם שהם כוללים כל המדרגות ... כולם יכולים לעבוד בכל הדרכים הכל לפי הצורך. אלא שמכל מקום כל אחד מוטבע במדה פרטית ג"כ בפני עצמו על פי שורש נשמתו, וג"כ על פי מזג גופו, ואע"פ שאין שורש הנשמה וגם המזג מכריח את האדם שלא לסור מדרכו, מ"מ ודאי תשוקתו יותר גדולה בעבודה שטבעו מוכשר לה. ולזה נתאוו ישראל, שינתנו להם דרכים וכח לבחור לכל אחד עבודה כפי נטייתו דוגמת מלאכי השרת, וזהו ענין הדגלים" (מדבר שור - הדרוש השלישי)
אדם לעומת זאת אינו מודע לשליחותו, הוא צריך למצוא אותה. אדם יכול לעשות שליחות של אחר מתוך קנאה ויכול לפספס את שליחותו בעולם.
בני ישראל רצו להיות כמו המלאכים ששליחותם תהיה ברורה ולא ינסו לקחת שליחות אחרת. בני ישראל ביקשו את הדגלים כמלאכים כדי לדעת מה האות שלהם, מה השליחות והמשימה שלהם.
לאור זאת נבין מה ההכנה הטובה שלנו למתן תורה, שנתבונן ונחשוב מה האות שלנו בתורה. מה הדרך המיוחדת שלנו בעבודת ה' ולאור זאת נקבל קבלה לקראת מתן תורה שתעצים את דרכנו בעבודת ה'.
כתוב בספר מאור ושמש:
"המדרש הזה בלתי מובן שאמר כיון שראו אותן ישראל שהן עשויין דגלים דגלים התחילו מתאוין לדגלים, וצריך להבין החמדה זו מה היא. ואם נאמר שחמדו לעבוד את השי"ת כמו מלאכים, גם בלא דגלים נמי מן הראוי שאדם יכסוף יחמוד לזה לעבוד עבודה כמו מלאך...פירוש שחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו ולא זז שום אחד מהם ממחיצתו אפילו לראות יקר תפארת גדולת הבורא ב"ה אלא כל אחד עמד במקומו שאנן והשקט והיה מצפה אם יעזור לו ה' יראה במקומו הראוי לו, וכשראו ישראל זאת התחילו מתאוין לדגלים אמרו הלואי אנו נעשים דגלים כמותן רצה לומר הלואי שיהיה בינינו מדה זו שיכיר כל אחד מקומו הראוי לו ולא ידחוק את חבירו לעלות למעלה אלא יצפה להקב"ה ויעזור לו שיוכל ממקומו להשיג ולשמוע עבדות ה'.. ונראה בזה דהן אמת שעם בני ישראל הקדושים צריכין להיות יחד בקשר אמיץ וחזק באחדות גמור באהבה ואחוה וריעות אך על כל פנים צריך האדם להתבונן ולידע ערכו ודוגמתו לאיזה איש יקרב את עצמו ... ואם מי שהוא בערך הגדולים לא יאמר אשב בין קטני ערך ושם אוכל להשיג עבודת הבורא ב"ה אף שמדומה לו כן ויוכל להיות שאמת אתו על ידי שישפיל עצמו ישיג א-להותו אעפ"כ לא יצא מגבול ערכו אלא יצפה להשי"ת שיהיה בעזרתו ויוכל גם כאן בין הגדולים לבא למדת הכנעה. וכן קטן ערך לא יאמר אדחוק את עצמי לישב בראש קרוב להרב כדי שאשמע דברי אלקים יוצאים מפה קדוש מדבר לדעת עצה ומזימה לעבודת הבורא ב"ה אלא ישב במקומו הראוי לו ואל ידחוק את עצמו יותר ממחיצתו ומצפה להשי"ת שיהיה בעזרו ויוכל לשמוע דברי הרב אפילו בריחוק מקום. וכן מצינו שחנו ישראל רחוק מן הארון דרך מיל כמו שלמדו בגזירה שוה נאמר כאן מנגד ובהגר נמי כתיב מנגד וגו' עיין שם, ולא עלו במעלות לדחוק את עצמם שיהיו קרוב לארון ושם היו חונים אהרן ומשה ויכולים לשמוע מפיהם דברי תורה רק כל אחד חונה במקומו הראוי לו" (ספר מאור ושמש- פר' במדבר)
המלאכים היו סביב ההר וכל אחד מהם היה עם דגל. דגל מבטא שליחות. המלאך מודע לייחודו.
אדם לא יכול להגיע לשליחות שלו אם הוא לא מכיר מיהו. אדם שמכיר את אישיותו יכול לגלות את שליחותו.
נראה יסוד זה מההבנה מדוע ה' ציווה על המפקד, כפי שמופיע בתחילת פרשתנו:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא" (במדבר פרק א פסוקים א-ד)
מדוע שוב יש מפקד?
עונה שם משמואל:
"הנה ידוע כי הצורך היותר גדול לניצוח מלחמות הוא חוזק הלב... ומזה יובן למעלה למשכיל במלחמה ברוחניות שיתד שהכל תלוי בה היא התאמצות וחוזק הלב, שלא יבטל דעתו מפני כל המניעות והמצירים, ויהיה חשוב בעיני עצמו, ויראה את עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו... וע"כ טרם שנכנסו ישראל למדבר ללחום את המלחמה הגדולה ברוחניות באה המצווה למנותם, כי דבר שבמניין חשוב ואינו בטל.... ושם כל דבר הוא קיום הדבר" (שם משמואל)
הרב אלחנן ספקטור חידש ופסק שאם יש שני סוגי רוב אפשר להתיר אשה מעגינות. כאשר הוא היה ילד קטן הוא לא ניצל את הזמן כמו שצריך והמלמד קרא להוריו וביקש שהוא יעזוב את הלימודים והוא יהיה עוזר סנדלר. לפתע הוא שמע את הוריו בוכים, והוא הבטיח לקחת את עצמו וללמוד, והמלמד נתן לו אפשרות לחזור ללימודים, ולאחר מכן נהיה רב פוסק חשוב ובזכותו יש היתרים להתיר עגונות שהשתמשו איתם הן במלחמת העולם השניה והן בפיגוע בבנין התאומים בארה"ב.
שבוע לפני מותו הוא כינס את בני ביתו ואמר להם: "תארו לכם שלא הייתי שומע את בכי הוריי והייתי נהפך להיות עוזר לסנדלר ואז כאשר אגיע למעלה היו מביאים לי אשה אחר אשה ואומרים לי שבגללי הם נשארו עגונות. אשריי שזכיתי לעשות את שליחותי בעולם ועם שליחות זו אגיע לשמים".
כותב מי השילוח:
"שאו את ראש וכו' תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהי' איש אחד למטה. ענין נשיאות ראש היה כפי מה דאיתא בגמ' אין דעתו של זה דומה לשל זה. כי הש"י חלק לכל אחד טובה וחיים בפני עצמו ואין אחד דומה לחבירו. ע"כ נאמר שאו את ראש היינו שתעמדו כל אחד על מקום השייך לו. ועל ידי זה יהי' במקומו מדוגל ומנושא. ועל כן נאמר אתה ואהרן. כי אהרן הוא נגד חיילין דמשכנא היינו עבודה ומשה הוא נגד חיילין דאורייתא. ובשני אלו היינו תורה ועבודה נכלל כל החיים של ישראל. ואתכם יהי' איש איש למטה לפי שהנשיא הי' יודע לכל אחד איזה מקום שייך לו בהשבט, כי באם יחליף מקום אחד אין מצב השבט בשלימות דרך משל מי שנוטע פרדס בסדר נאה ואם יחסיר או יחליף נטיעה אחת ניכר שאין הפרדס בשלימות. וישראל נקראים מטע ה' להתפאר" (ספר מי השילוח – פר' במדבר)
כותב הרב גדליהו שור:
"והנה ידוע ש״ישראל״ נוטריקון י׳ש ש׳שים ר׳בוא א׳ותיות ל׳תורה (זו״ח סוף שה״ש), היינו לכ״א מישראל יש לו שורש באות אחד של התורה, לכל אות ואות יש לו קדושה מיוחדת ... ויש לומר דזו היא כוונת הזוה״ק ״לראות כמה חיילין לאוריתא״ דכל יחיד ויחיד שנמנה נתברר שורשו באותיות שבתורה. ולכן נאמר ״שאו את ראש כל עדת בני ישראל" - ״שאו״ ־ ״הײב אויף״ (הרם), את כל יחיד לשורש שלו בתורה, לשורש החיות של האות ששייך לו" (אור גדליהו פר' במדבר)
וכותב שפת אמת:
"וכן המנין שנמנו כל איש מישראל על מקומו. שנראה מזה שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד לעשות להשי"ת. ועל שם זה נברא. ולכך נראה שנכתב המנין בתורה. להודיע שיש לכל אדם שייכות במעשיו עד השי"ת. שהרי נכתב במנין כל איש ישראל. וגם אנחנו כן כל דור לפי מקומו. וכפי מה שמאמין האדם איך מעשיו בפרט מגיעין עד השי"ת, כן זוכה לראות ולהכיר מקומו" (שפת אמת פרשת במדבר שנת תרל"ב)
כל אחד צריך לשאול את עצמו מה השורש שלו, מה עבודת ה' המיוחדת לו? כל אחד צריך למצוא את האות שלו בתורה.
כותב הרש"ר הירש:
"בו ברגע שאדם בא בכלל מנין "פקודי בני ישראל" הרי שהוא לומד להעריך את עצמו כ"בן ישראל", ודבר זה מעורר בליבו את תודעת ערך עצמו, והוא רואה את עצמו כהתגלמות מושג אומתו שלו" (הרש"ר הירש שמות פרק ל פי"ב)
הדגלים והמפקד מחדדים את הרגשת הזהות. המפקד בא לחדד בבני ישראל את ההרגשה שהם לא סתם בני אדם אלא הם שייכים לעם סגולה-עובדי ה'. הדגלים והמפקד יוצרים זהות באדם.
יה"ר שנזכה שכל אחד יגלה את שליחותו בעולם ויקדש שם שמים. אמן כן יהי רצון.
