שיחת רה"י לפר' בהר בחוקותי
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
אחת השאלות ששואלים תלמידים בכניסתם לישיבה היא, מדוע ישיבתנו מדגישה מאד את סדר עיון? מה החשיבות ללמוד סוגיה עם כל שיטת הראשונים וחקירות האחרונים?
בפרשתנו תשובה לשאלה זו.
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים ואַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹקיכם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא פרק כו פסוקים ג-יג)
כותב רש"י:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה" (רש"י ויקרא פרק כו פסוק ג)
אם אדם עמל בתורה אזי הוא מקבל שכר רב.
מדוע זה נקרא חוק? מה הקשר בין חוק לעמל בתורה? מדוע מדגישים את העמל בתורה ולא את ידיעת התורה?
כותב תוס' יו"ט על המשנה באבות:
"כי השכר לפי רבוי העמל והטורח לא לפי רבוי הלמוד. ולכן לא אמר ואם למדת אלא ואם עמלת כי הכל תלוי בעמל" (תוס' יו"ט אבות פרק ד משנה י)
כתוב ברמב"ם:
"לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך, ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמד בטורח עמל" (פירוש המשניות לרמב"ם-מסכת אבות פרק ה משנה כג)
מי שממעט בעסק ומסכים לוותר על דברים, הוא זה שיכול להגיע לעמלות בתורה. אדם "צריך "לשלם מחיר" למען לימוד התורה.
כותב הרב קוק:
"רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד, וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התורניים באופן קל, שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם. תועלת הדבר אינה אלא מתעה, כי הידיעות לא תימדדנה על פי כמותם כי אם על פי איכותם, על פי עומק ההבנה וחריפות השימוש בהם לכל חפץ... אבל הלימודים הנכנסים באופן קל, בלא יגיעה ועבודה כבירה, ישארו לעולם שטחיים וקפויים" (הראי"ה קוק-עין איה ברכות)
הפדגוגים שרוצים להקל על הלימוד לא מקנים עומק ויצירתיות בלימוד התורה והלימוד תורה נהפך להיות שטחי ואין העצמת ה"חלק אלוק ממעל". עמלה של תורה זה ללמוד גם כשקשה ואין את התנאים המקסימליים ללמוד ולהתאמץ ולחדש בלימוד. לימוד שטחי לא יוצר זהות. לימוד עיוני יוצר זהות. כי ברגע שה"חלק אלוק ממעל" גדל זה גורם לאדם להיות רוחני ואז ברור לו מה תפקידו ושליחותו בעולם.
לימוד עיון יוצר בנו זהות והסתכלות עמוקה בחיי היום יום. חיינו לא יהיו שטחיים אלא עמוקים. ה' נתן לנו חק (בחקתי תלכו) שאם נהיה שקועים בלימוד, ה"חלק אלוה ממעל" שלנו יגדל . ולכן התורה מדברת על "אם בחקתי תלכו" ומתכוונת לעמל התורה.
להיות עמלים פירושו: להשקיע מאמץ, להבין לעומק, לחדש בלימוד.
שאלתי אדם אם הוא לא מוטרד מהדרגה שלו בעולם הבא. הוא ענה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" לכן אינני מודאג. הבאתי בפניו את החפץ חיים שמסביר שאמנם "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא" אך חלקם הם כאותם עניים הבאים לחתונה על מנת לאכול וזו הנאתם, וחלקם המכירים היטב את החתן והכלה ונהנים ממנו וזו שמחתם והנאתם.
האדם הוא המחליט על עצמו מה יהיה חלקו בעולם הבא האם כאותם עניים שבאים לחתונה בשביל האוכל ובכלל לא מכירים את החתן והכלה והחתונה לא מרוממת אותם, או כחתן וכלה שהחתונה מרוממת מעצימה ומשמחת אותם.
כותב השפת אמת:
"וזה שכתוב בחקותי שתהיו עמלים בתורה, שלא להיות כוונת הלימוד לידע ולהשיג, רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי, ולרצות תמיד לבא למה שאינו משיג. וזה היגיעה תמיד בתורה להתבטל הדעת אל שלמעלה מהשגה" (שפת אמת פר' בחוקותי שנת תרל"ב)
עמל בתורה לפי הבנה זו זה להבין שחסר ורוצים עוד ועוד, לרצות תמיד, לכבוש יעדים. עמל התורה יוצר הגדלת שאיפות. חובתו של האדם להתקדם ולהגדיל את שאיפותיו תמיד.
כותב המלבי"ם:
"אם בחקתי תלכו"-שתהיו יגעים בעיון התורה" (מלבי"ם ויקרא פרק כו פסוק ג)
כותב החתם סופר:
"רק בזכות הפלפול העיון והעמל בתורה להקשות לתרץ ולעיין להסיר נפסדות ולהעמיד הכל על הבירור" (חתם סופר ויקרא פרק כו פסוק ג)
כותבת הגמ':
"מבטלין ת"ת למקרא מגילה" (מסכת מגילה דף ג)
כותב הרב אשר וייס:
"שאף אם יש מצוות תלמוד תורה בקריאת מגילה, מכל מקום כשהוא פוסק מעסקו בלימוד תורה בהבנה ובעיון ועוסק בקריאת מגילה, יש בכך גם גדר ביטול תורה דגדול העוסק בתורה מהקורא בה ואפשר שזו כוונתם שמבטלים תורה בשביל מקרא מגילה" (מנחת אשר פר' בחוקותי)
מקיימים לימוד תורה בקריאת מגילת אסתר בדרגה קטנה ויש בזה גדר ביטול תורה.
כותב אגרות משה:
"שאף שלומדים אם אפשר להם להתעמק יותר לפי כשרונותיהם ואינם מתעמקים אלא לומדים לפי ריהטא הוא עצלות היגיעה בכשרונותיו שהוא ג"כ ביטול תורה באופן גדול" (אגרות משה יו"ד חלק ד סימן ל"ה)
מי שלומד בשטחיות ולא בעיון הוא בגדר מבטל תורה. ביטול תורה אינו רק בכמות אלא גם באיכות. אם האדם יכול ללמוד בעומק ליצור ולחדש והוא לא עושה זאת אז לפי הרב משה פיינשטיין והרב אשר וייס הוא בגדר מבטל תורה.
האגלי טל בההקדמתו כותב:
"זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל-כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה היא עיקר מצוות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה, הוא נעשה דבוק לתורה.. אבל לומד לשם מצוה ומתענג בלימודו, הרי זה לימוד לשמה, וכולו קודש, כי גם התענוג מצוה" (הקדמת אגלי טל)
אם נתרגם את שיחתנו היום, הלכה למעשה. כל בחור צריך ללמוד עיון ולהיות שקוע רבות בלימודו. כלומר אין כלל בטלה ודיבורים על נושאים אחרים אלא לומדים מתוך רצון להיות ת"ח עוצמתי.
מי שקשה לו ללמוד רצוף שלש שעות אז שילמד שעה וחצי רצוף-הפסקה קצרה-ושוב ילמד ברציפות ובהשקעה עד סוף הסדר.
דבר נוסף. כדאי שכל יהודי שהאדם פוגש (גם אם זה בפגישה עסקית) להתחיל לדבר בדבר תורה שמתאים לאותו אדם איתו הוא נפגש. נתינת ומסירת דבר תורה גם אם למספר דקות בלבד, מגדילה את ה"חלק אלוק ממעל" של הנותן.
לאחר שהסברנו ש"בחקתי תלכו" הכוונה לעמל התורה. נשאלת השאלה, מדוע השכר המופיע לעמלה של תורה הוא שכר גשמי ולא עולם הבא ושכר רוחני?
עונה על כך הרמב"ם:
"שכל אלו היעודים אינן עיקר השכר, וכל הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד, ורצה לומר שאם תשמור מצוותי אסיר ממך כל מונעים כמלחמות וחליים ורעב ויגון באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע, אבל עיקר השכר של העולם הבא אינו נזכר כאן כדי שיעבוד את בוראו לשמה, ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש עיין בספר המדע"
התורה לא כתבה את עניין השכר בכוונה כדי שהאדם ילמד תורה לשמה ולא ילמד ויקיים מצוות בשביל שכר. מה שמופיע בפרשתנו אינו שכר אלא הסרת מונע. כדי שהאדם יוכל לעבוד את ה' וללמוד תורה הוא זקוק לתנאי קיום (יש שלום ואין מלחמה, ברכה בתבואה-גשם פרנסה ועוד). ולכן בפרשתנו מופיע קיום התנאים שהאדם זקוק להם. ואילו השכר בעולם הבא לא מופיע כדי שהאדם יעמול לשמה ולא כדי לקבל שכר.
"והתהלכתי בתוככם. אהיה קרוב במישרין - לא רק לחיי הכלל ולגורלו - אלא גם לכל פרט ולכל משפחה שבקהלתכם. אתגלה בגורלו של כל יחיד ושל כל בית, כי אשגיח עליהם בהשגחה מיוחדת ואנהיג אותם מקרוב כך תתגשם גם מטרת השיא של ייעודכם, שהוכרז עליה מראש (ע' שמות ו ז): אהיה תומך גורלכם ומדריך מעשיכן; ואתם תהיו לי לעם, המאוחד ומאושר תחת הנהגתי" (רש"ר הירש)
אדם שעמל בתורה זוכה להשגחת ה' מיוחדת. השגחת ה' על האדם תלויה במדרגתו הרוחנית של האדם. ככל שמדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר כך השגחת ה' עליו גבוהה יותר.
יה"ר שנהיה שקועים בלימוד בשמחה, וניצור ונחדש בלימוד, ונזכה בעז"ה להבין לעומק את התורה. אמן כי"ר.
