שאלה שבועית: סוכה גזולה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
סוכה גזולה
שאלה א] הצורך במקור לפסול סוכה גזולה- הגמ' בסוכה (ט.) לומד מהפס' 'חג הסוכות תעשה לך' שסוכה גזולה פסולה והיושב בה לא יצא ידי חובתו.
הלכה היא שכאשר עשיית המצוה כרוכה בעבירה ('מצוה הבאה בעבירה') לא יוצא בה האדם ידי חובתו[1]. הדבר מובן מסברה- האדם מקיים את מצוות ה' בכדי להתקרב אליו, ועל כן אינו יכול להתקרב אליו על ידי פעולה הפוכה מרצון ה'. נשאלת השאלה מדוע הוזקקה הגמ' לפס' כדי לפסול סוכה גזולה, ולא הסתפקה בכלל זה – שמצוה הבאה בעבירה פסולה?
שאלה ב] מה בין אכילת מצה לישיבת סוכה- האוכל מצה כל שבעת ימי הפסח אינו מברך על אכילת מצה, זאת בשונה מהיושב בסוכה כל שבעת הימים שמברך על ישיבתו. הן אכילת מצה והן ישיבה בסוכה כל שבעה אינן 'מצוות חיוביות', ובכל זאת על ישיבת סוכה מברכים ואילו על אכילת המצה לא. מדוע? מהיכן נובע ההבדל?
שאלה ג] הוצאת ישן מהסוכה- בחג הסוכות בשעת לילה מאוחרת הגיע אורח. הסוכה מלאה עד אפס מקום בבני משפחה ישנים ואין מקום להלין את האורח. האם ניתן להוציא את אחד מבני המשפחה הישנים ולהלין במקומו את האורח, או לא? הרי כעת ישן הוא, וישן פטור מן המצוות!
שאלה ד] עני המגיע לסוכה- היושב בסוכה בחול המועד ומגיע עני ופושט ידו לצדקה, האם יכול היושב בסוכה לפטור את עצמו מדין 'העוסק במצוה פטור מן המצוה או לא? האם הדין יהיה שווה ביחס לאוכל מצה בחולו של מועד ובא עני ופושט ידו לצדקה, או לא?
תשובה
נפתח בשאלה מדוע יש צורך בפסוק למעט ישיבת סוכה גזולה, ולא די בכך שזוהי 'מצוה הבאה בעבירה'. שתי תשובות לפנינו:
א] תוס' (סוכה ט. ד"ה ההוא) התקשו בשאלה זו, והשיבו:
וי"ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן.
משיבים תוס' שתוקפו של האיסור מחמת 'מצוה הבאה בעבירה' פחות יותר מתוקפו של האיסור מחמת הפס'- שהינו דאורייתא.
לשאלת תוקפו של האיסור ישנה השלכה למצבי ספקות- כודגמת קיום מצות ישיבת סוכה בסוכה ספק גזולה- אם תוקפו של האיסור מדאורייתא- ספקו לחומרא, ואם תוקפו מדרבנן, ספקו לקולא.
המנחת חינוך (מצוה שכה, ט) מציין לקושיית תוס', ומציע יישוב אחר לקושיא, וזאת אחר הקדמת דין פשוט ומוסכם: מצות האכילה ביתר ימי חג הסוכות אינה מצוה 'חיובית', אלא 'מצוה קיומית'. שהרי מלבד אכילת כזית בלילה הראשון, אין חובת אכילה ביתר הימים! שהרי האדם יכול להימנע מאכילה המחייבת בסוכה ולהימנע מקיום מצות סוכה כל ימי חול המועד. אלא שאם האדם אוכל/ישן עליו לעשות זאת בסוכה, ומקיים בזה מצות סוכה.
נמצא, שהאדם אינו חייב לאכול בסוכה ביתר ימי החג, אלא אסור לו לאכול מחוץ לסוכה- כדי שלא יבטל מצות עשה של ישיבת סוכה.
אם כל פסול 'סוכה גזולה' היה מתבסס על הכלל של 'מצוה הבאה בעבירה'- אמנם מצוה לא היה מקיים, אולם גם לא ביטל את המצוה, שהרי לא אכל מחוץ לסוכה.
לזאת הוצרכה הגמ' לדרוש מפסוק – שלא רק שלא יצא ידי חובת המצוה, אלא גם נחשב הדבר שאכל מחוץ לסוכה, הואיל וסוכה גזולה- פסולה היא!
ובלשונו:
זה רצונו יתברך אבל מכל מקום לא ביטל המצוה רק דלא קיים והוה ליה כמי שאינו לובש בגד כלל או לא אכל כלל דלא ביטל ולא קיים ה"נ נהי דלא קיים המצוה כי לא לרצון לפניו בזה אבל מכל מקום לא ביטל ולא נוכל לדון אותו כמו שאוכל חוץ לסוכה או שלובש בגד בלא ציצית רק הוא כמו שאינו עושה המצוה כלל והולך בלא בגד או שאינו אוכל כלל כי באמת הוא לובש ציצית ואוכל בסוכה אך שאינו לרצון לפניו ית' ה"ל כאילו לא קיים המצוה אבל לא נוכל לדון אותו כאלו ביטל המצוה כיון דמ"מ עושה המצוה עיין ותבין.
רבי יוסף ענגיל בספרו אתוון דאורייתא (כלל יא) חולק על דברי המנחת חינוך, וסבור שגם ביתר ימי החג מצות סוכה הינה 'מצוה חיובית' – לדור בסוכה. אלא שכשם שהדר בבית לעיתים אוכל מחוץ לבית או נמנע מסעודות קבועות, כך גם יכול לנהוג האדם בעת שמתגורר בסוכה.
ובלשונו:
נלענ"ד דאין הדבר כן, ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית שהתורה מבקשת שנדור ז' ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית וכאומרם ז"ל 'תשבו כעין תדורו' והא דאי בעי לא אכיל ולא יתיב בסוכה זה בעבור לפי שענין דירה כך עניינה שהאדם הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן אזי אינו אוכל ושותה וישן בחוץ רק בביתו וזהו עניין הדירה בביתו וכן רצתה התורה שנדור שבעת ימים בסוכה ושפיר הוא מבוקש עצמיי וחיובי שהתורה מבקשת ענין הדירה בסוכה.
נציין לשתי השלכות אפשריות בין הגדרותיהם של המנחת חינוך והאתוון דאורייתא:
א] פטור ממצות צדקה בעת הישיבה בסוכה - השולחן ערוך והרמ"א בהלכות תפילין (לח, ח) נזקקים לשאלה האם גם ביחס למצוה שאינה חיובית נאמר הכלל של 'העוסק במצוה פטור מן המצוה' או לא:
כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק"ש ותפלה. רמ"א: ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה, אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין. דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת, אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן (הגהת אשרי בשם א"ז ור"ן פ' הישן).
לדעה העולה מהשו"ע, שביחס למצוות שאינן חיוביות לא נאמר כלל זה, עולה הבדל אפשרי בין גישות האחרונים הנזכרות: והוא, במקרה בו יבוא עני ויבקש צדקה בעת שהאדם יושב בסוכה בימי חול המועד סוכות.
לסוברים (שיטת הר"ן ועוד) שגם במקרה בו ניתן לקיים את ב' המצוות נאמר הכלל ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה' נמצא שאם מצות ישיבת סוכה הינה מצוה חיובית (כאתוון דאורייתא)- היושב בסוכה אינו חייב לתת צדקה לעני בעת ישיבתו. אולם אם מצות ישיבת סוכה הינה מצוה קיומית (כמנחת חינוך)- במצוה מעין זו לא נאמר הכלל ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה' ולכן לא ייפטר היושב בסוכה מקיום מצות צדקה בעת ישיבתו.
ב] הוצאת אדם בעת שנתו מהסוכה- הרב שלמה זלמן אוירבך דן (מנחת שלמה א, א הליכות שלמה) האם ניתן להוציא אדם ישן מהסוכה כשידוע שלא יתעורר בהוצאתו), כדי לפנות מקום עבור חברו.
מסקנתו היא שעקרונית ניתן להוציאו בשנתו, הואיל ו'מצוות צריכות כוונה', ובשנתו אין האדם מכוון ועל כן אינו מקיים מצוה וניתן להוציאו מהסוכה.
הרב אשר וייס שליט"א חלוק, וסבור שאסור להוציא את הישן מהסוכה, זאת משום שהכלל ש'מצוות צריכות כוונה' נאמר ביחס למצוות בהן המעשה הוא העיקר – בהן יש צורך בכוונה כדי להגדיר את המעשה כמעשה מצוה. אולם מצוות בהן התודעה והיחס הם העיקריים אין צורך בכוונה בכל רגע ורגע, שהרי גם בעת שהאדם ישן מבטא הוא במעשיו שהסוכה היא ביתו.
נראה, ששני הצדדים הללו הינם ב' הצדדים הנזכרים במחלוקת המנחת חינוך והאתוון דאורייתא- לאתוון דאורייתא עיקר המצוה היא בתודעה- ביחס, ועל כן גם אם לא אוכל בפועל בסוכה מקיים עקרונית את המצוה. אולם למנחת חינוך המצוה היא במעשה, ועל כן אם בפועל לא יישב בסוכה לא קיים את מצות הסוכה.
ההבדל בין פסח לסוכות- לאור 'מהלכו', מבאר האתוון דאורייתא את ההבדל בין אכילת מצה כל שבעה שאין מברכים עליה, לישיבת הסוכה כל שבעה שמברכים עליה.
אכילת מצה כל שבעה אינה מצוה חיובית ועל כן אין מברכים עליה, מצות סוכה כל שבעה לפיו, הינה מצוה חיובית, ועל כן מברכים עליה ברכת המצוות בכל עת שמקיימים אותה בפועל.
כיצד נבאר את ההבדל לשיטתו של המנחת חינוך? אפשר, שהביאור לדבריו יהיה לפי דרכו של בעל המאור (פסחים כו:-ז. בדפי הרי"ף):
ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז' דהא גמרינן מהדדי שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן? ויש להשיב- לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות, מה שאין כן בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה ... זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה וטעם נכון הוא.
אדם יכול להתקיים שבוע שלם מבלי לאכול פת, ועל כן יכול להתקיים גם ללא אכילת מצה. אולם האדם אינו יכול להתקיים ללא שינה ג' ימים רצופים, נמצא שמוכרח הוא לישון- וממילא מוכרח הואל קיים את מצות הסוכה.
נמצא, שעל אף שגם סוכה אינה מצוה חיובית, מכל מקום היא 'מצוה קיומית הכרחית'- ועל כן מברכים על קיומה ברכת המצוות.
מה המנ"ח יענה ע"ז הרי שניהם קיומים? אומר בעל המאור? א"א להיות ג' ימים בהלי שינה זה נמצוה קיומית הכרחית ולכן חייב בסוף לקיים את מצות סוכה.
[1] סוכה ל. ועוד.
