שאלה שבועית: גדרי מצוות תלמוד תורה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
גדרי מצוות תלמוד תורה
כפתיחה לזמן אלול ולשובנו לישיבה נפתח בגדרי מצות תלמוד תורה:
שאלה א] מצות ידיעת התורה- מהי החובה המוטלת על כל אדם מישראל מכח מצות תלמוד תורה: האם עליו ללמוד את כל התורה כולה או שמא יכול להסתפק בתחום מסוים החביב עליו יותר? האם אדם שילמד כל חייו מסכת אחת שוב ושוב כל חייו קיים את מצות תלמוד תורה כתיקנה או לא?
שאלה ב] משך הזמן- שאלתנו השניה היא, מהו משך הזמן אותו צריך האדם להקדיש ללימוד תורה?
שאלה ג] 'העוסק במצוה' במצות תלמוד תורה- הלכה היא בכל המצוות, שה'עוסק במצוה פטור מן המצוה'. יוצאת מן הכלל מצות תלמוד תורה – שהעוסק בה ונזדמנה לפניו מצוה אחרת, מפסיק מתלמודו ועוסק במצוה. שאלתנו איפוא היא – מדוע הוחרגה תלמוד תורה מיתר המצוות לענין זה?[1].
במדרש במשלי (פרשה י) נאמר:
בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו אומר לכל אחד מהם כלום עסקת בתורה, אמר לו הן, אומר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והודית אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה, מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, מכאן היה ר' ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה ... בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלשה, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם, ואם אומר הקדוש ברוך הוא הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמדת הראשון. בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקדוש ברוך הוא אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית, שיש בה טומאה וטהרה ...
והמדרש ממשיך ומתאר את הדו שיח של הקב"ה עם כל אחד ואחד – שנשאל מדוע לא למד את כל חלקי התורה.
נראה מדברי המדרש שעל האדם שמתוקף מצות תלמוד תורה מוטלת על האדם החובה להקיף את כל חלקי התורה.
מנגד, בגמ' בנדרים (ח.) נאמר:
ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל. והלא מושבע ועומד הוא, ואין שבועה חלה על שבועה? מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא? הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה.
נראה מתשובת הגמ' שדי בקריאת קריאת שמע בבוקר ובערב כדי לצאת ידי חובת מצות תלמוד תורה. ולכאורה סותר הדבר את העולה ממדרש משלי!
תשובה[2]
כאמור, פתחנו בשאלה מהי 'ידיעת התורה' הנדרשת במסגרת מצות תלמוד תורה? והבאנו מחד ממדרש משלי שישנה חובת ידיעה על כל התורה, ומאידך מהגמ' בנדרים נראה שהחובה הנגזרת מכח מצות תלמוד מסתכמת בקריאת שמע שחרית וערבית בלבד. לפנינו חמשה כיוונים בביאור הגמ' בנדרים[3]:
א] מחוייב בהכל, 'מושבע'- רק במפורש בתורה- דעת הר"ן, שודאי שהאדם מחויב ללמוד את על התורה כולה- כל הזמן, וכלשונו:
מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי [בקריאת שמע שחרית וערבית] מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך.
אלא שמסביר הר"ן ש'מושבע ועומד מהר סיני' נאמר רק ביחס לציווים המפורשים בתורה, אולם ביחס לציווים שאינם מפורשים בתורה איננו 'מושבע ועומד', ועל כן ביחס אליהם יכולה השבועה לחול.
וזוהי תשובת הגמ'- החובה המפורשת בתורה היא לקרוא את פסוקי קריאת שמע, החובה ללמוד את שאר התורה אינה מפורשת בכתוב אלא נלמדת מדרשת חז"ל מהפסוקים ועל כן ביחס אליה אינו מושבע ועומד, והשבועה יכולה לחול עליה.
ב] אין חיוב בזמן קריאת שמע- בעל השאגת אריה (סי' א) מעיר הערה נוספת בלשון הסוגיא, והיא - מדוע העמידה הגמ' את הדין דווקא באופן זה של 'אשכים ואשנה'? ומשיב:
"אך דאי קריאת שמע דאורייתא שפיר נקט אשכים דוקא כיון דנשבע על שעה שאינו מושבע דוקא על תורה כיון דאז מוטל עליו מצות ק"ש אם כן שפיר אמר דאי בעי פטר נפשיה אז בכל רגע של זמן ההשכמה ממצות תלמוד תורה ע"י שיקרא אז קריאת שמע וכיון דאין מושבע אז על לימוד תורה דוקא שפיר משכח נדרו רווחא וחייל וחייב ללמוד אותו הפרק שנדר עד סמוך לסוף זמן קריאת שמע".
משיב השאגת אריה שמתוקף מצות תלמוד תורה מוטל על האדם ללמוד את כל חלקי התורה, אלא שבזמן שמוטלת עליו חובה נוספת, והיא קריאת קריאת – שמע (בזמן ההשכמה), מביא הדבר לכך שבכל זמן וזמן יכול 'להיפטר' ממצוות תלמוד תורה- על יד קריאתה, ועל כן אינו מושבע על לימוד חלק מסוים מהתורה באותו זמן.
ואין להקשות לאור זה, שאם כן גם בשאר היום תוכל שבועתו לחול הואיל ויכול לפטור עצמו ממצות תלמוד תורה אם יעסוק במצוות אחרות. מפני שאם היו מזדמנות מצוות אחרות לפניו היה נפטר גם משבועתו, מפני שבנדרים הולכים אחר כוונת הנודר, וודאי שלא התכוון בשבועתו לבטל את המצוה.
המשותף לר"ן ולשאגת אריה שהאדם מצווה על כל התורה כולה, רק שהסבירו בשני אופנים שונים מדוע בכל זאת שבועתו חלה.
ג] מצות תלמוד תורה- מצוה חיובית/קיומית- רבי יהודה החסיד בתוספותיו (ברכות לה:) אומר שישנם ב' חלקים במצוות תלמוד תורה: חלק חיובי ('מצוה חיובית'), וחלק קיומי- ('מצוה קיומית'). עבור קיום המצוה החיובית- די ברמת הלימוד המינימלית- קריאת שמע שחרית וערבית, אך בכל לימוד ולימוד שמוסיף מקיים את מצות תלמוד תורה.
'מושבע ועומד מהר סיני' נאמר ביחס למצוות חיוביות, אולם על מצוות קיומית- אינו 'מושבע ועומד', שהרי אינו חייב לקיימן, ועל כן עליהם יכולה שבועה לחול.
[1] בצעירותי, עת שהגיע זמני ללכת לישיבה, דנתי עם הורי על ענין זה. ואבי שאל בתמיהה – מדוע רואים אנו בחורי ישיבה בכל חתונה? הרי הם צריכים לנצל את זמנם ללימוד? התשובה היא שיש מצוה לשמח חתן וכלה. אולם דבר זה עצמו צריך ביאור, מדוע נדחת תלמוד תורה מפני יתר המצוות ואיננו מיישמים ביחס אליה את הכלל ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה').
[2] מפאת קוצר הזמן, בשיעור זה עסקנו בשאלת גדרי חובת ידיעת התורה, בשיעור הבא נמשיך אי"ה בענין זה ונביא את יתר השיטות, וכן נעסוק ביתר השאלות הנזכרות.
[3] שלושה מהם מובאים לפניכם בשיעור זה, ואילו שנים הכיוונים האחרונים יובאו בשבוע הבא.
