שאלה שבועית: עשיית עבירות למען בטחון המדינה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור שאלה א] אסתר המלכה- אסתר נלקחה לאחשוורוש תחילה שלא ברצונה, אולם אחר גזירות המן הרשע, בעת שהלכה אל המלך לשם הצלת כלל ישראל, הלכה מרצון ובצורה מודעת (בבלי מגילה טו, א).
כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, בעריות הלכה היא ש'יהרג ואל יעבור', ואם כן, לכאורה היה על אסתר למסור את נפשה ולא לעבור על האיסור עם המלך? הגמ' בסנהדרין (עד, ב) מסבירה את מעשיה של אסתר, ואומרת- 'אסתר קרקע עולם היתה'. השיטה מקובצת (כתובות ג, ב) מקשה, שלכאורה אינה קרקע עולם, שהרי עשתה מעשה בהליכתה לאחשוורוש?
שאלה ב] פיתוי מרגל בעריות- לפני כשלושים וחמש שנה הלך אדם בשם מרדכי ועננו שעבד בעבר בכור הגרעיני של מדינת ישראל ומסר את סודות המדינה לזרים. הדרך לתפוס אותו ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו, היתה לפתות אותו על ידי אשת איש שתהיה איתו. והשאלה היא האם הדבר מותר או אסור?
מחד במעשה עצמו האשה הינה 'קרקע עולם', מאידך יצירת הקשר וההילוך נעשה מרצונה ומיוזמתה? ובכלל, האם כאשר שותפה במעשה מרצונה עדיין מוגדרת כ'קרקע עולם' או לא?
אחר שנדון בשאלה האם הדבר מותר או אסור, יש לדון האם נאסרת/לא נאסרת לבעלה?
שאלה ג] איסור עריות להצלת חיי קבוצה- הבית יעקב[1] מביא מקרה מעשה קשה שאירע:
"באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ארכי - ליסטים אחד בשדה עם חבורת ליסטים שכמותו להרוג את כולם וקמה אשה אחת מהם אשה יפת תואר מאד והתחילה להשתדל עם האיש ראש הליסטים בדברים עד שפתתו בחלקת לשונה שנתאוה לה ונבעלה לו ביער מן הצד ועל ידי כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות".
השאלה היא האם אותה אשה נהגה כשורה כשמסרה עצמה, או לא?
שאלה ד] ההיתר לבעלה- גם אם נניח שהלכתית מותר לאשה לעבור על איסורי עריות לשם הצלה, עלינו לברר האם מותרת לבעלה לאחר מעשה, או לא?
תשובה
מהלך א] הצלת כלל ישראל – דעת הנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד קסא) שה'היתר' של 'קרקע עולם' נאמר רק כאשר האשה אנוסה, אולם במקרה שהאשה שותפה במעשה ברצון מתוך דעה צלולה לא נאמר ה'היתר' של 'קרקע עולם'.
לאור זאת עלינו להסביר כיצד הותר לאסתר להזקק לאחשוורוש ברצון? מבאר הנודע ביהודה שאסתר עשתה זאת להצלת כלל ישראל, ובלשונו:
"ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש.. ".
לדברי הנודע ביהודה, כאשר מדובר בהצלת קבוצה של עשרים איש בלבד לא יותר הדבר הואיל ומוגדר כהצלת יחידים.
מהיכן גדר ייחודי זה של 'הצלת כלל ישראל' – כבסיס להיתר? הרב לורנס כותב בספרו משנת פיקוח נפש (סג, ב) ששאל את שאלה זו את הרב יצחק הוטנר בעל הפחד יצחק, והשיב לו שעליו להתיישב בדבר.
לימים, אירע ונחטף מטוס נוסעים בידי מחבלים והוטס לירדן, אחד הנוסעים על המטוס היה הרב הוטנר. כאשר השתחרר מהשבי בממלכת ירדן כתב לרב לורנס שבשבי היה לו זמן לחשוב שאלה זו, וביאר זאת כך:
"הביאור הוא דהריגת כל עם ישראל הוא בגדר חלול ה' וכדכתיב בקרא 'והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים מבלתי יכולת ה'' וגו', ולמנוע חילול ה' מותר לעבור אפילו בגילוי עריות".
אם כלל ישראל יושמד אין לך חילול ה' גדול מזה!
עיקרון דומה מופיע בשמו של החזון אי"ש בספר 'פאר הדור' (ח"ג עמ' קפה) על פי הגמ' בסנהדרין (קז.) אודות מחשבותיו של דוד בעקבות מרד אבשלום:
"דחלול שם שמים דוחה אף לג' העבירות החמורות, דשנינו בסנהדרין קז. שביקש דוד לעבוד עבודה זרה לבל יתחלל שם שמים כאשר יהרגנו בנו אבשלום, שיהיו בני ישראל מתרעמין על מידותיו של הקב"ה- היאך חסיד שכמותו נענש כל כך שהרגו בנו, ולכן מוטב שאעבוד עבודה זרה ואז יאמרו שהגיע לי זאת".
מהלך א- הנו"ב מחדש חידוש גדול: אין קררקע עולם ברצון, וע"כ אסתר בפעם השניה היתה אסורה ללכת מבחינת זה. אלא כאשר כל"י נמצא בסכנה מותרת לעבור גם על ג' עבירות חמורות. ולכן היה מותר לה לעבור על ג"ע.
גדר 'כלל ישראל'- לדברי הנודע ביהודה, כדי להתיר גילוי עריות בפרשיית המרגל מרדכי ועננו נדרש להגדיר האם מוגדר הדבר כהצלת כלל ישראל, או לא [עמדת בעל ה'משנת פקוח נפש' בספק זה, היתה כצד זה האחרון].
הראי"ה קוק בספרו משפט כהן (סי' קמד) כותב, שבמידה ומדובר על סכנה הנשקפת לכל קהל ישראל היושב בארץ, אף שרוב עם ישראל אינו בארץ, מכל מקום נחשב הדבר לסכנה לכלל ישראל.
מקור לעיקרון זה מופיע בתלמידי רבנו יונה בברכות (ח, א בדפי הרי"ף) שכתבו שתקנת הלל על נס נתקנה רק בנס של כלל ישראל. והקשו על דבריהם מנס חנוכה, והשיבו שנס חנוכה נעשה לכל היהודים היושבים בארץ, ועל כן נחשב הדבר לנס של כלל ישראל.
מהלך ב] 'אונס' להציל- הזכרנו בשיעורים הקודמים מספר פעמים את הנידון אודות נסיעת המיילדת עם עגלון בשבת לכפר סמוך. כהשאלה היא האם ליסוע ולעבור על איסור יחוד לשם הצלת היולדת, או שמא יש להוסיף אדם אחר לנסיעה אף שחילול השבת יתרבה, הואיל ובלא זה אסורים ליסוע.
הבאנו את דבריו של רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת, שאמר שעל המילדת ליסוע הואיל והיא 'קרקע עולם'. ואף שההיתר של 'קרקע עולם' נאמר באונס בלבד, כאן נחשבת היא לאנוסה הואיל ומחמת ציווי התורה של 'לא תעמוד על דם רעך' עליה ללכת ולהציל נפשות.
בדומה כותב גם השבות יעקב בתשובתו אודות המקרה הנורא שהגיע לפניו:
"דשפיר עבדה להצלת עצמה והרבים ומקרי אנוסה לענין זה דלא מיענשא עליה כיון דעשתה לשמה כמו יעל ואסתר".
'פיקוח הנפש' העומד במניע המעשה- העובדה שמצילה אחרים, מגדירה את המעשה כאונס, גם כאשר נעשה מתוך דעה צלולה וללא כפיה. 'רצון' הוא רק כאשר עושה האדם מעשה מתוך רצון ללא אילוץ או כפיה.
לאור זאת, במידה והערכת גורמי הביטחון שיש בהמשך פעילותו של אותו מרגל היבט של פיקוח נפש אפילו של יהודי אחד, מוגדר הדבר כ'אונס' ומוגדרת היא כ'קרקע עולם' ורשאית היתה אותה אשה לעבור על איסורים חמורים אלו לשם ההצלה.
נציין, שאף שביתר חלקי המעשה האשה פעילה, הואיל ובעיקר המעשה הינה 'קרקע עולם', הולכים אנו אחר עיקר המעשה, כפי שהבאנו בשיעורים קודמים בשם האגרות משה (יו"ד ח"א סי' עד), שהכריח זאת מאסתר שהוגדרה כ'קרקע עולם', אף שודאי שהלכה בכוחות עצמה לאחשוורוש, שהרי אם היתה מתנגדת היו זהותה נחשפת בנקל.
מהלך ג] אין דין 'יהרג ואל יעבור- ר' אלחנן וסרמן בקובץ הערות (סי' מח) והשרידי אש (קמז ב, לז) מחדשים, שגם ברצון שייכת סברת 'קרקע עולם'! אלא שסברת 'קרקע עולם' אינה מתירה את המעשה, אלא מסירה את החובה 'להיהרג ולא לעבור', ועתה נותר איסור בלבד- ככל איסורי תורה.
ועל כן, במקום פיקוח נפש הדין יהיה ככל דיני התורה הנדחים מפני פיקוח נפש. לאור זאת, מלבד שעתה מובנת הנהגתה של אסתר, יותר הן במקרה של השבות יעקב והן במקרה של מרגל האטום, לעבור לשם הצלת אחרים.
ביסוס לשיטות אלו האחרונות זו ניתן למצוא בדברי המהרי"ק (סי' קסז) שכתב:
"שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש כדדרשינן התם מותלבש אסתר מלכות ומינה מוכח התם שהיא היתה משבעה נביאות שעמדו להם לישראל שהרי שרתה עליה רוח הקדש באותה שעה אשר הלכה לפני המלך.... וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקדש מכח מעשה של גנאי לא תהא כזאת בישראל אלא אדרבה פשיטא ופשיטא שעשתה מצוה רבה מאד ובפרט דקרקע עולם היתה".
ניתן להסביר את דבריו הן מצד שהיא אנוסה, והן מצד שדין 'קרקע עולם' נאמר גם ברצון וכהסבר האחרון.
מהלך ד] עבירה לשמה- כיוון נוסף שמציע ר' אלחנן, שאכן עברה אסתר עבירה, אך עשתה זאת כ'עבירה לשמה', כיעל אשת חבר הקיני שלדברי חז"ל נזקקה לסיסרא וכך הצליחה להורגו (יבמות קג.), ומעשה הוגדרו כ'עבירה לשמה' (נזיר כג:).
האם נאסרת לבעלה? על אמירתה של אסתר למרדכי לפני שהלכה בצורה מודעת להיבעל לאחשוורוש- "וכאשר אבדתי אבדתי", אומרת הגמ' במגילה (טו, א):
"....עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי- כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך".
על פניו נראה מהגמ' שאסתר נאסרה על בעלה- מרדכי, על אף שכל מעשיה היו לשם הצלת כלל ישראל.
לא ברור שתציל- הבית יעקב מבאר, שבמידה ונעשה מעשה גילוי עריות להצלת כלל ישראל לא נאסרת האשה על בעלה, אלא שאסתר, בעומדה קודם המעשה, לא ידעה האם אכן תצליח להציל את כלל ישראל במעשיה, ואמרה למרדכי שעל הצד שלא תצילח להציל את כלל ישראל תאסר עליו - 'כאשר אבדתי אבדתי'; ובלשונו:
"נראה לחלק דודאי אם עשתה איסור באונס והוא וודאי שתציל נפשות מישראל אינה אסורה לבעלה אבל לעשות עבירה מספק שמא תציל נפשות אסור. וודאי לעניות דעתי דאסתר היתה מותרת למרדכי אחר כך אף על פי שהיה ברצון כיון שהצילה נפשות מישראל היתה אחר כך מותרת למרדכי בעלה, רק ש[מתחילה] היתה מסופקת שמא לא תציל ולא יהיה יכולת בידה להציל".
הצלה עקיפה- החכמת שלמה (סי' קעח) מחלק בין אסתר ליעל, ואומר, שיעל אשת חבר הקיני לא נאסרה לבעלה, משום שמעשה גילוי העריות שעשתה שימש בצורה ישירה להצלת כלל ישראל. אולם אסתר נאסרה על בעלה הואיל וההצלה לא באה בצורה ישירה ממעשה גילוי העריות שלה, אלא באופן עקיף בלבד- המעשה שלה הביא את המלך למלאת את רצונה לבוא למשתאות שמכחם התגלגלה הצלת ישראל לבסוף. ועל כן, נאסרה על בעלה מחמתו.
האם נאסרת לבעלה- כאשר אבדתי אבדתי שנאסרה לבעלה. אבל הדבר אינו פשוט. הבית יעקב כותב שודאי לא מצינו שהיתה אסורה למרדכי, רק אמרה כן כי סבורה שאין יכולת בידה להציל את ישראל הרי ציותה לצום ג"י וג"י. אך למסקנה שהצילה את ישראל היתה מותרת למרדכי.
לבית יעקב כאמור גם לא נאסרה שהרי היא אנוסה,
אמנם המהרי"ק אומר שלמרות שיהה מותר לה נאסרה למרדכי הואיל ונטמאה בביאה וכ"כ השבו"י. וסידני תהיה אסורה ויעל תהיה אסורה
הסבר אחרון- ההבדל בין יעל לאסתר אומר החכמת שלמה ביעל עצם הביאה החלישה אותו והביאתו למוות, ולכן שם הותרה לבעלה, לעומ"ז באסתר זה היה הכשר רחוק ואת הביאה עצמה עשתה ברצון עצמי.
בסידני לכאו' דומה לאסתר.
[1] הובא בנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' קסא).
