שאלה שבועית: בעל קורא שאינו מתענה - בתענית ציבור
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עומדים אנו היום ביום תענית אסתר, עסקנו אתמול ערב בדיון ההלכתי האם מחלימים מקורונה צריכים לצום השנה בתענית או לא.
בעקבות הדיון ההלכתי, התעוררה שאלה האם אדם שאינו מתענה מסיבה כל שהיא, רשאי לעלות לתורה, לשמש כבעל קורא או כחזן בקריאות ובתפילות יום התענית.
מי שאינו מתענה כשליח ציבור- הטור (או"ח תקסו) מביא בשם רב נתן שמי שאינו מתענה אינו יכול לשמש כשליח ציבור בתענית, אולם הטור עצמו חולק עליו וסבור שיכול להתפלל:
"כתב רב נתן, שליח ציבור שאינו מתענה אינו יכול להתפלל, שכיון שאינו מתענה אינו יכול לומר עננו...ואיני יודע למה, שהרי אינו אומר 'ביום תעניתי', אלא 'ביום תענית הזה', ותענית הוא לאחרים...ודאי אם אפשר שיהיה ש"ץ המתענה טוב הוא מאחר, אבל אם אי אפשר נראה לי שיכול להתפלל".
הבית יוסף מצדד בדעתו של רב נתן:
"הרב דוד אבודרהם כתב שרב עמרם כתב כדברי רב נתן וכן כתב בסוף ספר הכל בו (קט:) בשם רב יהודאי (תשובות גאוני מזרח ומערב סי' קכה), ודבריהם דברי קבלה ועליהם יש לסמוך".
וכן פוסק בשולחן ערוך (שם סעי' ה):
"בתענית צבור שליח ציבור שאינו מתענה לא יתפלל".
אולם המגן אברהם (ס"ק ז) כותב שבדיעבד באין שליח ציבור אחר גם מי שאינו מתענה יכול לעלות ולשמש כחזן. וכדבריו כתב המשנה ברורה במקום (ס"ק יח).
האם יש צורך במנין שמתענים? המשנה ברורה (ס"ק ד) הביא שנחלקו האחרונים בשאלה זו:
"ולענין קריאת ... במנחה צריך עשרה בבית הכנסת. והוא הדין שחרית כשחל בראשון שלישי רביעי וששי צריך עשרה בבית הכנסת דוקא [אליה רבה ופמ"ג]. ויש אומרים שבתענית צבור של ד' צומות כיון דמדברי קבלה הם, אפילו אין שם מתענים רק שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולים לקבוע ברכת "עננו" ולקרות ויחל". שומה עלינו לברר מהי נקודת המחלוקת בין הדעת השונות.
החת"ם סופר בתשובה (א, קנז) מספר מעשה שאירע לו עצמו- שבתשעה באב שנה אחת חלה ונאלץ לשתות ביום התענית, ודן האם רשאי הוא לעלות לתורה באופן זה או לא. למעשה, דעתו שרשאי לעלות גם במצב זה, וכך כתב:
"ביום תשעה באב תקע"א החליתי והוצרכתי לשתות בעוונותי הרבים, והרהרתי בדעתי אם ישאלוני התלמידים המתפללים בבית המדרש שבביתי האם יקראוני להעלות אותי לספר תורה למנחה בקריאת ויחל, מה אשיב להם... ונ"ל פשוט דיכולתי לעלות לתורה לקרות ויחל כמו שאר כל אדם... עד כאן לא אמרו הרב מהרי"ק (שורש ט) והבית יוסף (סימן תקסו סע' ד) אלא בב' וה' שמי שאינו מתענה אין אצלו יום תענית ומאי שייטיה [שייכות] דקריאת ויחל לדידיה [אליו], וכל שאינו מחוייב בדבר התענית אינו מוציא רבים ידי חובתן. משא"כ בתשעה באב אית ביה תרתי למעליותא, חדא וכי החולה אינו מחוייב בדבר התענית ואינו מתענה בו, והלא לא הותר לו אלא כדי צרכו וחיותו ... נמצא שהוא מן המתענים ומהמחויבים בדבר. הא חדא, ועוד אחרת, אפילו הותר בכל הנ"ל, מכל מקום תשעה באב יום הוא שנתחייב בקריאת התורה שחרית ומנחה אפילו מי שאינו מתענה בו לא יצא מכלל חיוב הנ"ל, ויומא קא גרים..."
האם מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה?- השולחן ערוך (תקסו, ו) כותב בשם יש מי שאומר שמי שלא תענה לא יעלה לתורה בתענית:
"יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית צבור מי שלא התענה, ואם הכהן אינו מתענה, יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה".
אכן, הב"ח (תקסו, ו) כותב שהטור הסובר שגם מי שאינו מתענה יכול לשמש בדיעבד כשליח ציבור, יסבור גם כאן שמי שאינו מתענה יכול לשמש כבעל קורא. גם הוא כותב שלכתחילה מי אינו מתענה לא יעלה, אולם אם קראו לו לעלות- יעלה:
"ודבר פשוט הוא, שאם טעו וקראו לספר תורה אותו שאינו מתענה, יעלה ויברך, שאין כאן איסור כל עיקר לדברי הכל, אלא שנהגו לכתחילה שלא לעלות, אבל אם כבר קראוהו עולה".
אכן הט"ז במקום חולק וסובר, שגם הטור הסובר שמי שאינו מתענה רשאי לשמש כשליח ציבור, מודה שאינו רשאי לעלות לתורה. זאת משום שכשליח ציבור החשש העיקרי הוא שהינו כ'דובר שקר' באומרו 'יום תעניתנו', ולזה יש פתרון שיכול לומר 'יום תעניתי'. אולם בעולה לתורה- על הצד שאינו רשאי לעלות יש לפנינו איסור ברכה לבטלה, ועל כן גם הטור יודה שעליו להימנע מלעלות.
לפני הג"ר משה סולביצ'יק הגיע יהודי אחד ובפיו שאלה: לאחר תום קריאת התורה בשבת ניגש בעל הקורא אל אחד מהשומעים שידוע הדבר שאינו מאוהביו בלשון המעטה, ואמר לו שהתכוון שלא להוציאו ידי חובת מצות קריאת התורה. ונשאל הגר"מ האם אכן צודק בעל הקורא, ועל השומע לשמוע פעם נוספת את קרקע?
תשובה
לפנינו שש נקודות עיקריות- שיסבירו את מהות קריאת התורה ותפקיד בעל הקורא, ויבארו את מחלוקות הראשונים/אחרונים אותן הזכרנו בשאלה:
א] קריאת התורה בתענית ציבור דין ביום או בתענית? יש לדון האם חובת הקריאה בתענית ציבור שחרית/ מנחה נגזרת מדיני היום או מדיני התענית?
החת"ם סופר סופר כתב בתשובה הנ"ל שקריאת התורה במנחה בתענית ציבור הינה מחובות היום ('יומא קגרים') ולא מחובת התענית, ועל כן דעתו שגם מי שאינו מתענה שייך בקריאה זו.
אכן, בדעת הפרי מגדים והאליה רבה שהצריכו רוב עשרה שמתענים נראה, שקריאת התורה בתענית הינה חובה מדיני התענית, ועל כן באם אין עשרה שמתענים- אין לקרוא בתורה.
ב] מעמד בעל הקורא- מעיקר תקנת קריאת התורה- היה כל עולה ועולה קורא את עלייתו בעצמו, אכן לאחר מכן הנהיגו שבעל הקורא יקרא עבור כל העולים מב' סיבות:
האחת- כדי שלא לבייש את מי שאינו לקרוא, והשניה- כדי שאנשים שאינם יודעים לקרוא לא יכשילו את הציבור בקריאה שאינה מדויקת ויביאו לכך שלא יצאו ידי חובת קריאת התורה.
מה תפקידו של בעל הקורא- האם הוא שליח הציבור/העולה המוציאם ידי חובה? או שמא הוא מסייע לבעל קורא לקרוא בצורה נכונה/להשמיע את הקריאה לציבור, אך בעל הקורא הוא שמוציא ידי חובה[1]?
הג"ר משה שבתאי באר מרבני איטליה, בשו"ת באר עשק (סי' כא) סבור שבעל הקורא הרי הוא כשליח ציבור, וכשם שמי שאינו מתענה לא יכול לשמש לברי הבית יוסף כשליח ציבור, כך אינו יכול לשמש כבעל קורא ולהוציא את הציבור ידי חובתם.
אכן, המקראי קודש (שער כה ס"ק יג), הלבושי מרדכי (או"ח סי' לג), והבאר משה (ג, כט) סבורים שגם מי שאינו מתענה יכול לשמש כבעל קורא, הואיל ועיקר ההוצאה ידי חובה היא על ידי העולה עצמו- הקורא בלחש עם בעל הקורא, ותפקידו של בעל הקורא הוא רק לסייע לו לקרוא באופן מדוייק ונכון- כפי שסייעו למביאי הביכורים במקרא ביכורים (רמב"ם ביכורים ג, יא).
אכן, במקרה בו העולה הוא עם הארץ שאינו יודע לקרוא, שאז בעל הקורא מוציאו מדין שומע כעונה- גם אחרונים אלו יודו שעליו להתענות- הואיל ומוציא ידי חובה.
רק אם יש עה"א שלא יודע לקרוא בעצמו- המקריא יצטרך להתענות הואיל והוא מוציאו מדין שומע כעונה.
ג] קריאת התורה- חובת קריאה או שמיעה? הג"ר יוסף ענגיל בספרו ציונים לתורה (כלל ט)[2] דן בגדר חובת השומעים בקריאת התורה- האם חלה עליהם חובת קריאה, ויוצאים מדין שומע כעונה, או שמא היא חובת שמיעה בלבד, ובלשונו:
"נסתפקתי מצות קריאת התורה מה עניינה, אם החיוב הוא אך השמיעה לדברי תורה הנקראים, או שבאמת מחויבים כל אחד ואחד לקרוא, רק שהקורא מוציא אותם בקריאתו".
אם גדר החיוב הוא לקרוא בתורה ויוצאים מדין שומע כעונה, מסתבר שמי שאינו מתענה לא יוכל להוציא ידי חובה. אולם אם גדר החיוב הוא לשמוע את קריאת התורה, יתכן וגם מי שאינו מתענה יוכל להוציא את המתענה ידי חובה.
ד] קריאת התורה חובה על כל יחיד ויחיד או על הציבור- עוד יש לדון האם חובת קריאת התורה היא על כל יחיד ויחיד, אלא שחובת היחיד צריכה להיעשות במסגרת של ציבור- מנין או שמא היא חובה על הציבור יחד. כך חקר ודן בעל הברכת שמואל (יבמות סי' כא):
"האם גדר ההלכה שצריכים עשרה בקריאת התורה קריאת מגילה וחזרת הש"ץ הוא, שהחיוב חל רק על ציבור של עשרה איש, וכל זמן שאין עשרה אין כלל חיוב. או שחיובים אלו חלים על כל יחיד ויחיד אלא שהדין הוא, שאין קריאת התורה אלא אם כן יש ציבור של עשרה".
מסתבר שאם נאמר שזו חובה על הציבור- צריך ציבור שחייב בה כדי שניתן יהיה להתחייב בה, ועל כן אם אין עשרה מתענים לא ניתן יהיה לקרוא. אולם אם נאמר שזוהי חובה על היחידים אך האופן לקיימה הוא בציבור, יתכן, וניתן יהיה לקיימה גם במקום בו אין עשרה שצמים.
ה] קריאת התורה- לימוד תורה של רבים: כאמור, לפני הגר"מ סולוביצ'יק הגיע יהודי ואמר שבעל הקורא הודיע לו שהתכוון שלא להוציאו ידי חובה. ושאל האם צריך לשמוע שוב? הגר"מ השיב לו שאינו צריך לשוב ולשמוע קריאת התורה. הואיל וזוהי חובה על הציבור- ללמוד יחד, ועל כן נמצא, שאין חובה על כל יחיד ויחיד בפני עצמו לקרוא/לשמוע את פסוקי קריאת התורה, ועל כן גם איננו זקוקים לדין שומע כעונה, וכך כתב:
"אלא יסוד הענין דקריאת התורה היינו שכל הציבור מקשיבים לקריאת הבעל קורא, ונמצא שבזה כולם משתתפים במצוות תלמוד תורה דרבים, ואפילו יתכוין הבעל קורא להדיא שלא להוציא מישהו, לא איכפת לן בזה, דסוף כל סוף הרי כולם מקשיבים ולומדים הם. וכל ההלכה דבעינן שיתכוין להוציאו להשני ידי חובה לא שייכא אלא בנוגע להדין של שומע כעונה".
ומציין לדברי המאיר שכותב בדומה:
"קטן קורא בתורה שאין הכוונה אלא להשמיע לעם, ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות שנאמר בה כל שאינו מחויב וכו', ואף על פי שהוא מברך, הרי מכל מקום יש לו שייכות בתלמוד תורה עד שאחרים מצווים ללמדו".
ו] קריאת התורה בתענית- בקשה- ה"ר יוסף דב סולביצ'יק (שיעורי הרב סי' לב) מבאר שגדר קריאת התורה בתענית היא מצד תפילה ובקשה, וכך כתב:
"עיקר הטעם שקורין ויחל במנחה של תענית ציבור הוא מפני שיש בה הי"ג מדות שהם עיקר ענין סליחות, ועל ידי זה אנו עומדים בתפילת תענית מתוך סליחות".
לאור זאת מבאר הגרי"ד מדוע אין אומרים קדיש בתענית ציבור בין קריאת התורה לקריאת ההפטרה במנחה:
"אבל אם נאמר קדיש בין קריאת התורה לקריאת ההפטרה ממילא יתבטל הצירוף בין התפילה לבין קריאת התורה, ולא יהיה נחשב כעמידה בתפילה מתוך סליחות".
