שיחה לפר' יתרו - "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

להדפסת השיעור

דלג לקבצי השמע

בס"ד

"בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ,טז)

פרשתנו היא השיא של יציאת מצרים: קבלת תורה, עשרת הדיברות, ברקים, אש מן השמים, קולות וברקים.

שאלה ראשונה שיש לשאול: פרשת מתן תורה קרויה על גוי, מדוע?

שאלה שניה שואל הרב סולובייצ'יק. כתוב במדרש שלאור זאת שניתנה תורה בפרהסיא שלט העין הרע ונשתברו הלוחות, וא"כ קשה, למה הקב"ה לא נתן את הדיברות בצנעה כדי שלא ישתברו הלוחות? מה החשיבות של האש מן השמים והקולות והברקים עד כדי כך ששווה שיהיו למרות שתשתברנה הלוחות?

שאלה שלישית: הצעה יתרו היא הצעה ניהולית פשוטה, אז מדוע היה צריך לחכות ליתרו שיציע, יהודי לא יכול להציע הצעה זו?

שאלה רביעית: מה אנו צריכים ללמוד על עיצוב האישיות, על העבודה בישיבה מפרשה זו?

כל פעם שאני פוגש ראשי ישיבות אחרים אני מעלה את העניין, מה צריך לעשות כדי שבחור שעוזב את ישיבת ההסדר יעלה ולא ירד אחרי סיום לימודיו בישיבה? נראה כיצד פרשתנו קשורה לנושא זה.

הרב שנוולד ראש ישיבת מודיעין מופיע לאחרונה בכלי התקשורת למיניהם כדי לחזק את עניין לימוד התורה. הוא נפגש לאחרונה כמו כולנו, עם הרבה תלמידי שמינית, והוא מרגיש שהרבה מהם מוכנים להתמסר רבות כדי ללכת ליחידות קרביות, אך אין מספיק בחורים שמוכנים להתמסר ללימוד תורה. תלמידים רבים בשמינית ברגע שנתקלים בקושי בלימוד תורה מוותרים, ולדעתו זה נובע כי אין מספיק הבנה והדגשה לחשיבות ערך לימוד התורה בציבור הדתי לאומי. ננסה בשיחתנו להעמיק ולהבין ממה נובע חוסר ההבנה וההדגשה של ערך לימוד התורה.

הרב סולובייצ'יק נשאל בשעתו למה רק מעט מתלמידיו עולים ארצה? מדוע לא רובם? וכך הוא עונה:

"הנוער החרדי הצליח בתחום המאמץ השכלי. ניצוצות "גדלות המוחין" נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל"קטנות המוחין ". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית. ההתוודעות הממשית עם השכינה חסרה.

זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ-ישראל, אבל הכרה זו, כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין", ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי. ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה" (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור)

למדנות, ניתוח סוגיא- זה "גדלות מוחין", ויש לכך חשיבות רבה-להבין את עומקה של תורה, לכן אנו משקיעים רבות בלימוד עיון בישיבה. אבל יש גם "קטנות מוחין- יראת שמים פשוטה, קשר פשוט לבורא.

כאשר משפחה מחליטה לארץ זה לא מ"גדלות מוחין". זה לא נובע מכך שלמדו את הסוגיה והגיעו למסקנה שיש חיוב דאורייתא לעלות ארצה ואסור לגור בחו"ל. הרב משה פיינשטיין זצ"ל לדוגמא טוען, שמצוות עליה לארץ היא מצווה קיומית, שאם עולים מקיימים מצווה, אך לא עוברים על איסור אם לא עולים ארצה. פוסקים אחרים טוענים, שכיום אין חיוב לעלות לארץ מסיבות שונות, ולכן העלייה לא נובעת מ"גדלות מוחין"-בירור הסוגיה אלא מ"קטנות מוחין"-מההבנה שיש יותר קדושה בארץ ישראל. עשרה קבין של קדושה ירדו לעולם-אחד לכל העולם כולו ותשעה בארץ ישראל, ולכן כאשר אין מספיק חינוך ורגישות ל"קטנות מוחין", אז אין מספיק כאלו שעולים לארץ. אומר הרב סולובייצ'יק המעמד שהיה בהר סיני: אש, קולות וברקים, נועדו כדי שהמעמד הזה יצור נטיעה של יראת שמים לכל הסובבים, והרגשה של קדושה. כאשר עם ישראל שומע את הקב"ה מדבר הוא מקבל יראת שמים- אמונה תמימה- אפילו עם הלוחות תשברנה זה עדיף ומשתלם. כי בלי יראת שמים אין דביקות בבורא, והעיקר חסר מן הספר.

כותב הנצי"ב:

"פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע"י עסק פלפולה ש"ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח"ו.... והנה הקב"ה רצה להשריש בשעת מ"ת יראת ה' בלב ישראל ע"כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו'. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה' "(העמק דבר דברים ד ט)

פן תשכח הכוונה היא לשכוח את "קטנות המוחין", את יראת שמים שקיבלו במעמד הר סיני. אפשר להשוות לחתונה. משקיעים הרבה בחתונה, כדי להרבות שמחה, שהרגע הראשוני יהיה מלא שמחה לאור המעמד, וזה ישרה על הזוג שמחה כל חייהם. כך מתן תורה בא להרבות יראת שמים על בני ישראל כל חייהם. ולכן יש חשיבות לא לשכוח כל חיינו הרגשה חשובה זו של קשר לבורא ויראת שמים.

בחור שעוזב את הישיבה יורד הרבה פעמים ברמתו הרוחנית בגלל האווירה שהוא חש חסר בה "קטנות המוחין". גם הסטודנטים בוגרי הישיבות, מתמודדים רבות עם הצורך לשמור על רמתם הרוחנית. התמודדות זו נובעת בדרך כלל, לא בגלל דברי כפירה שהם שומעים מהמרצים, אלא בגלל האווירה השוררת במקום הלימודים. לאור זאת נבין מה הייעוד שלנו בציבור הדתי לאומי. חשוב שנגביר את "קטנות המוחין" במחננו. חשוב שהאווירה הציבורית: השיח/הצניעות/מקומות הלימוד והעבודה, יקרינו יראת שמים ודביקות בבורא.

נחזור לפרשתנו ונבין עמוק יותר, כיצד במתן תורה המעמד נטע יראת שמים בבני ישראל. מסביר הרב קוק: מה כוונת בני ישראל כאשר אמרו "נעשה ונשמע". וכך הוא כותב:

"כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתיישרים אל עשייתו, אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם, כי אם בתחילה האדם שט אל העשיה" (עין איה)

יש דברים חיצוניים לאדם. אדם לומד שפות זרות, זה חיצוני לאדם, ואין לו קשר ממש. ולכן זקוק הוא ללמוד, כדי להרגיש שייך, לקרב את הדבר אליו. לעומת זאת, יש דברים שהם טבועים באדם גם בלי ללמוד: אהבת אדם לילדיו, לאשתו, זה לא צריך ללמד אותו, הוא חש באהבה זו כי היא פנימית בתוכו. כשבני ישראל אומרים "נעשה ונשמע", בני ישראל מצהירים שהם מרגישים קשר לריבונו של עולם, קשר פנימי ולא חיצוני. וזה הכוונה "נעשה ונשמע", איננו זקוקים ללמוד כדי להרגיש ולעשות, כי אנו מרגישים בתוכנו, ולכן אנו ראשית נעשה ואז נלבן ונעמיק יותר.

מה הכוונה "כפה עליהם הרב כגיגית"?

"אם אתם מקבלים את התורה מוטב, הרי אתם מגלים את מציאותכם העצמית, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם" (עין איה)

היהודי בנוי כך, שאם אין הוא מפתח את אותו חלק ממעל שנמצא בו, הוא מתקומם נגד אישיותו. זו הכוונה "כפה עליהם הר כגיגית", לא פיזית, אלא הקב"ה הסביר לבני ישראל: אם אתם לא הייתם מקבלים את התורה, אז הייתם עושים מעשה המנוגד לאישיותכם.

אם נחבר את הדברים לדברים ששמענו אתמול מהגאון הרב אשר וייס שליט"א שהעביר שיעור והסביר שמצוות חינוך מדרבנן היא לגבי המצוות-להפוך את הקטן שלא נצטווה למצווה מדרבנן. אך יש מצוות חינוך מדאורייתא וזה נלמד ממה שנאמר לאברהם "כי ידעתיו למען יצוה את בניו ובני ביתו אחריו ושמרו דרך ה'". מצוות חינוך מדאורייתא היא לחנך ל"קטנות המוחין" לאהבה את ה'.

הרבה פעמים אנו בודקים ועורכים חשבון נפש לאור כמה מצוות וח"ו כמה איסורים עושים ועוברים, אך האדם חייב לערוך חשבון נפש גם בשאלה ב"קטנות המוחין" שבו, כמה הוא ירא ואוהב את ה'. האם החלק אלוק ממעל שבתוכו נהפך ללפיד בוער?

לאור זאת נבין את תחילת פרשתנו. המפרשים נחלקים בשאלה אם יתרו הגיע לפני מתן תורה או אחריה. כבר במדרש אנו מוצאים מספר דעות בכך:

"וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט ט) ובהיכלו כלו אומר כבוד. רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנא' (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א)

אותם מפרשים שמסבירים שיתרו הגיע אחר מתן תורה, צריכים להסביר מדוע א"כ התורה כתבה זאת לפני מתן תורה.

על כך כותב האור חיים הקדוש:

"ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות" (שמות פרק י"ח פסוק כ"א)

אומנם יתרו בא אחרי מתן תורה, אבל התורה כתבה את ביאתו לפני, כהקדמה למתן תורה. התורה רצתה להסביר שבחירת עם ישראל כעם סגולה, לא נבעה מכך שעם ישראל חכמים יותר-הנה יתרו חכם ויעיל, אלא שיש לעם ישראל את הכלים הנפשיים לאותה "קטנות מוחין"-לספוג יראת שמים עקב היותם זרע של האבות הקדושים.

לאור זאת נבין מדוע רק יתרו מציע הצעה זו. בני ישראל רצו לדון רק אצל משה רבינו, כי רצו לפגוש את מי שפגש את ריבונו של עולם. ולכן משה הוא הדן יחידי. עצת ייעול זאת באה מיתרו, כי אצלו אין את מימד קטנות המוחין, רק ידיעות, רק פסק, ולכן הוא זה שמציע את ההצעה.

זו גם הסיבה מדוע משה רבינו מזכיר את הצעת יתרו בספר דברים כאשר הוא נותן מוסר לבני ישראל, ובא בטענות מדוע בני ישראל הסכימו לטענה זו. היה עליהם לא להסכים כדי להמשיך לפגוש את משה רבינו, ובפגישה זו להטמיע "יראת שמים" בתוכם. זו גם הסיבה מדוע פרשת מתן תורה קרויה פרשת יתרו, כדי שנבין מה אין לגוי-אין לו את אותו חלק אלוק ממעל-אין לו את "קטנות המוחין", מה שיש לנו, ולכן עם ישראל קיבל את התורה.

כותב רש"י:

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (שמות פרק י"ח פסוק א)

על כל הטובה - טובת המן והבאר והתורה (שמות פרק י"ח פסוק ט)

מהרש"י הראשון משמע שיתרו בא לפני מתן תורה, ואילו מהרש"י השני משמע שבא אחרי. אלא שבאמת בא יתרו אחרי, אך מה שגרם לו לבוא זה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ולא מתן תורה. כי מי שאין לו חלק אלוק ממעל, מתן תורה ומעמדו לא מדבר אליו.

מספרת הגמ' בע"ז:

"פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה " (דף ח עמוד ב)

שואל הרב קוק, מדוע רב יהודה בן בבא הסתכן, הוא ידע שייתכן ויהרגו אותו, למה ההלכה התירה לו את זה? אומר הרב באורות כי הסמיכה של הרבנים גורמת שההלכה מתחברת למשה רבינו-איש אלוקים, ונותנת מימד של "קטנות מוחין" להלכה, ולכן יש חשיבות כה גדולה לסמיכה ולקשר בין הדורות עד שמותר להסתכן לשם כך.

מסר אחד מיוחד יש בשיחה זו. יש להגביר בישיבה את "קטנות המוחין"- האווירה- להגדיל את יראת השמים בישיבה. וכשהאדם אינו בישיבה-בשבת חופשית ב"בין הזמנים"-או כאשר הוא מסיים את הישיבה, יש חובה לשאוף להיות באווירה של "קטנות המוחין. גם בצבא למרות הקושי צריך לשאוף להיות באווירה של "קטנות המוחין".

יהי רצון שנזכה לדברי הנצי"ב "מצויר בנפש לעולם", ו"קטנות המוחין" תעצים את "גדלות המוחין", ויחדיו נזכה לדביקות בבורא.