שיחה לפר' וישב: את אחי אנכי מבקש-האיזון בין פתיחות וסגירות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הציונות הדתית חרתה על דגלה את הפסוק מפרשת השבוע: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז)

החשיבות להיות מעורה וחלק מן העם, להיות חלק מהתהליך הגדול הזה של קיבוץ גלויות. ואכן מקום המדינה ועד היום יש מעורבות גדולה בכל התחומים, ובהם משתלבים אנשי הציונות הדתית, וכן בעיצוב המדינה, כדי לקדמה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

מה שאני מבקש לדבר היום זה על האיזון בין פתיחות לסגירות. כמה פתיחות, כמה סגירות, מה העבודה שצריך לעשות בבית המדרש לקראת הדבר הגדול של להיות משפיע, ואיך באמת מצליחים להיות משפיעים ולא להיות מושפעים? אסור לנו לשלם מחיר על היותנו מעורים ומשפיעים בעם.

החשיבות של להיות משפיע רואים בפרשה הקודמת:

"ואת אחד עשר ילדיו - ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם" (רש"י בשם המדרש בראשית לב כג)

מעשה דינה קרה כעונש, בגלל שיעקב החביא את דינה בתיבה. הוא לא מספיק חש באחריות להשפיע על עשיו. עד כדי כך דורשת ההשפעה-לקחת את הסיכון.

כמו כן המדרש תנחומא כותב, שהליכת יעקב לחרן מוגדרת כהליכה לעיר גלות, כי יעקב בשוגג כעין הרג את עשו בכך שלא קרבו, שהרי יעקב היה יכול להחזיר את עשו בתשובה.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה, כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו" (תנחומא ויצא)

כמון כן רואים את החשיבות להשפיע בגמ' בסנהדרין:

"ואחות לוטן תמנע מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב +בראשית ל"ו+ אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה" (גמ' סנהדרין צט:)

הגמ' מספרת על מנשה בן חזקיה שדרש 'אגדות של דופי'. הפריע לו למה משה רבנו כתב את הפסוקים של אלופי עשיו. אומרת הגמ': הפסוקים הללו נכתבו לצורך הפסוק "אחות לוטן תמנע". להראות שתמנע היתה בת מלכים, ובכל זאת רצתה להתגייר, והאבות לא הסכימו לגיירה, ואמרה- עדיף שאהיה פילגש של אומה זו ולא בת מלכים אצל אומה אחרת. ולאור זאת שלא התגיירה נענש כל עם ישראל שיצא ממנה עמלק, כעונש על כך שלא קרבו וגיירו אותה.

שלושת המקורות הללו מראים לנו עד כמה יש חובה להשפיע. מסבירים המפרשים שזו הסיבה שאנו מברכים את ילדינו בערב שבת: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"- דווקא כמו ילדי יוסף- שהיו בסביבה קשה ולא הושפעו. ואנו מתפללים לה' שילדנו יקנו תורה באופן שהסביבה לא תשפיע עליהם, כמו שהסביבה לא השפיעה על אפרים ומנשה.

כדי שהסביבה לא תשפיע עלינו ועל ילדנו, חייבים אנו לשמור על האיזון הנכון בין פתיחות וסגירות. צריך לדעת כמה דברים. מצד אחד יש חשיבות רבה להשפיע, אך אסור להיות מושפעים.

האיזון בין פתיחות וסגירות משתנה מאדם לאדם לאור תפקידו בעולמו. ליוסף היה תפקיד אחר מכל שאר האחים. תפקידו היה עבודת חוץ-להיות משפיע במצרים ולהישאר להיות שם-במקום מלא זימה-בדרגתו הרוחנית, וכמו שכתוב ברש"י שמות א,ה: "הוא יוסף הרועה את צאן אביו-הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך- ועומד בצדקו". ולכן יוסף מאז היותו נער מסלסל בשערו. "והוא נער-שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה" (בר"ר פז ז). כי זה תפקידו-עבודת החוץ.

שאר האחים אינם מיועדים לעבודת חוץ אלא לעבודת פנים-לבנות את עם ישראל, ולכן זה המקור לשנאה ולמתח בין האחים ליוסף. וכולם גם האחים וגם יוסף-12 השבטים-מרכיבים את עם ישראל. ולכן שאלת האיזון-כמה להיפתח לעולם-תלויה בתפקידי בעולמי. מה רוצה ריבונו של עולם? האם תפקידי כלפי שמיא לעבודת חוץ או לעבודת פנים?

יש 'שם משמואל' נפלא ביותר. אחרי מכירת יוסף אומר פרקי דרבי אליעזר שאחרי המכירה מיד הלכו השבטים לקנות נעליים. כפי שכתבו בעמוס ב',ו': "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל וכו', על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". ומסביר בפרקי ר"א לח: "ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וכל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים לרגליהם".

מדוע זקוקים הם לנעלים אחרי מכירת יוסף? מדוע לפני כן לא היו זקוקים לנעלים?

ומסביר השם משמואל שליוסף היתה הבחינה של חיבור שמיים וארץ- עומד בצדקו גם בתוך זימת מצרים. יוסף נשאר אותו יוסף עם דיוקן אביו. שולח עגלות כי זה מה שהוא זוכר מתלמודו של אביו. לכן כל עוד לא מכרו את יוסף- גם האחים ידעו לחבר שמים וארץ מכוחו ולכן לא נזקקו לנעלים-למחיצה מן העולם, כי ראו את העולם כקדוש ויכלו להתחבר אליו. (כמו בסנה שמשה נדרש לא לנעול מנעלים כי המקום קדוש). יוסף לימד אותם כיצד להתייחס לעולם ומה לקחת ממנו ומה לא, וכיצד לחבר שמים וארץ, ולכן לא היו זקוקים לנעלים. אחרי מכירתו של יוסף, כאשר אין מי שיתן להם כוח זה, הם זקוקים לנעלים-למחיצה בין העולם ובינם, כי העולם כבר אינו רק קדוש. וכדי שלא ישפיע עליהם, הם זקוקים למחיצה-נעלים.

המדרש אומר לגבי חלום יוסף:

"והנה אנחנו מאלמים אלומים, אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם רקיבים ושלי עומדין....

כינוס הפירות מסמלת את עבודת השדה-עבודת החוץ. יוסף מצליח בעבודה זו והם לא, ולכן שלו עומדת ושלהם מרקיבים, כי הם לא נועדו לעבודה זו. ולכן כל אחד צריך לברר עם עצמו-למה נועדתי, האם לעבודת חוץ או לעבודת פנים? ולאור זאת לדעת כמה להיפתח לעולם.

אומר המדרש:

אמ.ר ר' אחא עתידין אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לאמר חיה רעה אכלתהו, ומאן קאים לי, משתיקיתה דאימה" (בראשית רבה פר' וישב)

שתיקתה של רחל נבעה מההבנה שעם ישראל זקוק גם לרוח וגם לחומר. ולכן רחל שתקה ומסרה את הסימנים ללאה, כדי שיעקב יתחתן גם עם רחל האחראית על הרוח וגם עם לאה האחראית על הגשמיות. ולכן יוסף מקבל את תפקידו-תפקיד החוץ-כבן של רחל.

לכן כשאנחנו מדברים על האיזון בין פתיחות וסגירות, יש שלשה קריטריונים המשתנים מאדם לאדם:

1. התפקיד של האדם, מה הקב"ה רוצה מכל אדם. יש שוני מאדם לאדם. האם תפקידו כיוסף או כשאר האחים

2. האם יצליח או לא יצליח בנסיון לאור מטענו הרוחני.

3. באיזה שלב של ההתפתחות הוא נמצא.

על העיקרון השלישי דיברתי בשבת על תרבות הפנאי, שיש שלב בהתפתחות בו על האדם להתמקד אך ורק בבניית אישיותו. אחרי שהוא קנה, הוא יכול להשפיע. שו"ע הרב מחדש, שכל עוד האדם בשלבי הבנייה ועיצוב האישיות, שלא יבטל תורה אפילו למצוות שאי אפשר לעשותם ע"י אחר. ורק כאשר יגיע לשלב שכבר בנוי ותפקידו כעת ללטש בנייה זו, אז יפסיק מלימודו בשביל מצוות שאי אפשר לעשותם ע"י אחר.

יש 'פחד יצחק' מאוד יסודי שמסביר היכן הסכנה בפתיחות יתר. אם לא יודעים מה החשש יש חשש שלא נשים לב ונושפע.כותב הפחד יצחק שיש דברי חובה ויש דברי רשות. דברי חובה זה המצוות והאיסורים-עשיית קידוש/אכילת כזית מצה/אי אכילת חזיר, ויש דברי רשות-אכילה/שינה/שעות הפנאי, וכן החשיבה של האדם – דברים שאין בהם גדרים מדוייקים של הלכה, ולכן אומר הרמב"ן בהם אדם יכול להגיע ולהיות "נבל ברשות התורה".

לציבור התורני החשש מפתיחות יתר אינה שיתקלקל בדברי החובה. גם אחרי ההשפעה הוא ימשיך לעשות קידוש ולא לאכול חזיר, אלא ההשפעה הגדולה תהיה בדברי הרשות. הרי דברי הרשות נעשים בפועל באותה צורה ע"י המשפיע והמושפע, אך המגמות-הכוונות-והדגשים שונים, ולכן באלו הדברים החשש אם אין את האיזון הנכון, שההשפעה תגרום שלאט לאט בתהליך מחשבות האדם וסולם ערכיו-העדפותיו-צורת ההנאה ושעות הפנאי שלו, יושפעו רבות מהמשפיע.

ההתייוונות קרתה מדברי הרשות. המתייוונים נשאבו להנאות של היוונים והעתיקו אותם. פתאום הספורט נהיה מטרה ויעד בחיים, וכן הנאות העולם הזה, וכך נשחקו וכבר לא דבקו במטרות והיעדים האמיתיים.

הרב הוטנר מסביר, שלדעתו זאת הסיבה שקבעו את חנוכה לחג לדורות. לא רק בגלל הנס שהרי ניסים רבים היו שלא חגגו חג לדורות, אלא חז"ל רצו שנידון כיצד קרתה ההתייוונות וכיצד אנו מוצאים את האיזון הנכון שלנו לא יקרה.

כיצד אנו דואגים שדברי הרשות שלנו יהיו מקושרים לבורא? כיצד האיזון בין פתיחות לסגירות לא יגרום לנו לאבד את מטרת חיינו- לקדש שם שמים? אם נהיה חדורים במטרת חיינו, אז גם כאשר נעשה את אותם מעשים שעושה הציבור, המטרה וגם האופי יהיו שונים.

וממשיך הרב הוטנר וכותב- יש הרבה ניסים שקרו, ואתם יודעים למה חז"ל רצו שיחגגו את חנוכה שמונה ימים? כי הם רצו שידברו על ההתייוונות, ומלחמת התרבות.

וכותב הרב הוטנר שזו הסיבה שעשו את חנוכה- כדי שיהיה דיון על נושאי חנוכה. אלו דברי רשות ניקח ואילו דברי רשות לא ניקח, גם אם מבחינה הלכתית הם בסדר, אבל מבחינת הרגישות אתה עלול לאבד את הרגישות. האם אתה נשאר בהבנה שעיקר ההנאה שלך היא בעבודת ה'?האם עדיין יש לך רגישות או שראית משהו שגורם לך לחוסר רגישות?! השאלה היא לא רק אם אני אבוא לקיים עבירות אלא אם אני אאבד את הרגישות ואת המחשבה?

וכותב הרב הוטנר- זו מהותו של ספר בראשית. כולנו מכירים את רש"י הראשון:

"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"

התורה היא ספר הוראה, הלכות, ולמה התורה לא נפתחה מהמצווה הראשונה בפרשת בא-החודש הזה לכם? ועונה ר' יצחק- ארץ ישראל. כל ספר בראשית אומר ר' יצחק, הוא רק כדי להסביר את החשיבות של א"י, שה' נתנה לעם ישראל ולא לאומות העולם. לכן כשיש את ההסכם על עמונה, יש כאב גדול- יישוב בא"י ייהרס. מצד שני, אני חושב שאם היה פינוי אלים ולא פינוי ברצון זה היה יוצר קיטוב בעם. מפרשתנו יש לקח גדול- יוסף שואל "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" ועונה לו האיש "נסעו מזה" והכוונה נסעו מהאחווה, ואחר כך מגיעה שיירת הישמעאלים ולוקחת את יוסף- הגויים נכנסים היכן שיש פילוג בעם ישראל.

הרב הוטנר עונה בצורה שונה על שאלת ר' יצחק מה מטרת ספר בראשית. לדעתו אם התורה הייתה מתחילה רק מ"החודש הזה לכם" והיו כותבים רק ציוויים, היית חושב שהעיקר הוא דברי החובה, באו סיפורי האבות ללמדנו על חשיבות דברי הרשות- ללמוד על דרכיהם ומעשיהם.

בדומה לכך הם דברי הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית:

"וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידיםב ואופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים, מ"מ היו עימם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה"

אל תחשוב שעבודת ה' היא רק דברי חובה. עבודת ה' היא להיות דומה לאבות, דברי הרשות. חשוב, לאילו רמות הגיעו האבות ללא שהצטוו- בגבורה, בחסד. ספר בראשית לדעת הרב הוטנר בא לתת תמונה כללית על עבודת ה', ראשית דברי הרשות ואז דברי החובה. ספר בראשית גם מדגיש את טבעיות התורה. הנה האבות לא נצטוו ובכל אופן קיימו את כל התורה. אם היינו מתחילים רק ב"חודש הזה לכם", היה נוצר רושם שהתורה זרה לאדם-צריך לצוות אותה עליו- כי היא לא טבעית לו. בא ספר בראשית ומראה כמה התורה טבעית לאדם.

אני נפגש בתקופה האחרונה עם כל אחד מראשי המוסדות של הקריה הנפלאה שלנו. בפגישתי עם מנהל בית הספר היסודי שאלתי אותו איך מחנכים לאהבת תורה בגיל צעיר, סולם ערכים, האם מצליחים? אחד הדברים שהוא אמר לי שברור שלביה"ס יש תפקיד גדול, אבל הבית הוא היסוד, הוא התשתית, בית הספר יכול להעצים, אבל כשבבית יש זיגזג, חוסר עקביות, הדבר קשה.

למדתי מוסר עצום מדבריו, על הבתים שנקים, הקהילות שנהיה חלק מהם. כל אחד הוא משפיע בין אם ירצה ובין אם לאו. השאלה היא איך אנחנו חיים את דברי הרשות שלנו. הטיולים, הכיף שלנו. זה חנוכה, ספר בראשית. ולכן, אם בחור שואל אותי מה עליו לעשות בשמונת ימי חנוכה ובמה להתמקד, התשובה בויכוח עם יוון והחשמונאים היה- מה בראש הפירמידה- השכל- ואז יוון בראש, הוא הקשר לריבונו של עולם- ואז החשמונאים בראש. וכדי שנוכל להעמיק את הקשר עם הבורא שהוא עיקר מהות החנוכה, חייבים אנו לא לחיות בסתירה.ולזאת נגיע רק אם גם דברי הרשות וגם דברי החובה יהיו ממוקדים לקדש שם שמים בעולמנו.