שיחה לפר' מטות - שלושת השבועות-הרהורים ומחשבות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שלושת השבועות-הרהורים ומחשבות

התחלנו בשבת את הלכות שלושת השבועות, להיות אבלים על חורבן הבית, ואני מרגיש שיש לנו קושי. בתשעה באב יותר קל לנו, להתמקד יום אחד באבל, אבל שלושה שבועות לחוות את החורבן, לחיות אותו, יש לנו קושי- שנובע ברוך ה' מהשפע האלוקי שהקב"ה נתן לנו בדור שלנו. אם היינו בגלות ומפחדים כל רגע מפוגרום אז הכמיהה לבניין הבית, לגאולה, הייתה מורגשת יותר. ב"ה יש לנו מדינת ישראל, זכינו למשהו שדורות על גבי דורות לא זכו- מדינת ישראל חיה, ניצבת, חזקה, עוצמתית.

השבוע התפרסם ראיון עם הרב יהושע וייצמן-ראש ישיבת ההסדר מעלות, והוא כותב בראיון שני דברים- אחד קשור לנושא שלנו והשני לא, אבל אני אזכיר גם את השני כי אני חושב שהוא קשור לישיבה שלנו מאוד. בראיון הוא מספר שהרבה מאוד תלמידים באים ושואלים אותו: מה ההצדקה לשרת בצבא שנה וארבעה חודשים ולא שלש שנים? יש לו שיח עם הרבה מאוד תיכוניסטים שבאים לישיבה שלו ושואלים אותו את השאלה הזו: מה ההצדקה מבחינה מוסרית לשרת שנה וארבעה חודשים ולא שלוש שנים? הוא מספר שהוא נפגש עם סגן ראש אמ"ן, והוא שאל אותו האם יש היום סכנה קיומית למדינת ישראל. סגן ראש אמ"ן ענה לו שב"ה הגענו למצב כזה שאין היום סכנה קיומית למדינת ישראל ; יש טרור פרטני שלצערנו על כל מקרה כזה כואב הלב, זה נורא ואיום שמישהו צריך למסור את נפשו על קידוש ה', אבל סכנה קיומית למדינת ישראל אין. סגן ראש אמ"ן שלצערנו הוא עדיין לא שומר תורה ומצוות טוען, שמה שצריך לחזק כעת זה לא את כח ההרתעה של מדינת ישראל כי זה קיים וחזק, אלא את כח העמידה של התושבים שכאשר יש טרור הם יוכלו לעמוד בדבר מבחינה נפשית.

לאור דבריו עונה הרב וייצמן לשואלים אותו, שזה ההסבר מדוע צריך לשרת שנה וארבעה חודשים ולא שלש שנים, כי צריך לחזק את הכוח הרוחני בעם, וזה תפקיד ישיבות ההסדר. אם הייתה סכנה קיומית, אז אכן נכון היה לשרת בצבא זמן ארוך יותר, אך ב"ה כיום זה לא המצב.

אני חושב שהנקודה הזו שאין סכנה קיומית, -ברוך ה' על כל השפע האלוקי, היא היוצרת את הקושי לחוות את החורבן. אנחנו לא קמים בבוקר מתוך חשש מי יודע מה יקרה. יש לנו את הכותל ברוך ה', יש אפילו אפשרות לעלות להר הבית. לא נכנס עכשיו לשאלות ההלכתיות, אני חושב שיש בעיה נוספת חוץ מהשאלות ההלכתיות- אני למשל אישית מאוד רוצה לעלות להר הבית, אבל אני לא עולה להר הבית כי אני חושב שיש לנו חובה לחזק את פסקי הרבנות הראשית. אם אנחנו לא נחזק אותה, אז מי יחזק אותה? והרבנות הראשית מתוך ראייה של מכלול כל הציבוריות הישראלית הבינה שאם בני תורה יעלו להר הבית אז זה יגרום גם לאנשים שלא טבלו במקווה שיעלו להר, ולכן הם נתנו פסק גורף לא לעלות. ואני חושב שיש לנו חובה לחזק את הרבנות הראשית. נכון, מי שגם עולה להר הבית עדיין מרגיש שעדיין לא הגענו לגאולה השלמה, הוא לא יכול להתפלל שם, בית המקדש לא בנוי. אבל עדיין הפער הזה לא תמיד נותן לנו את העוז הנפשי שלושה שבועות להתמקד בחורבן. ואני מבקש לברר במה בדיוק צריך להתרכז, במה אנחנו צריכים להתמקד בעבודת ה' שלנו בשלושת השבועות האלה.

אני מבקש להתייחס לעוד דבר שאמר הרב וייצמן, למרות שזה לא קשור לנושא שלנו. הוא מביא סקר שנעשה לאלפי אנשים, והסקר הזה מראה שמספר אלו שסיימו בישיבות הסדר שממשיכים בלימוד יומיומי עומד על 43%, והפלא הגדול הוא שהמספר מבין אלה שסיימו בישיבות שאינן הסדר, בלי שירות צבאי, עומד על 38%. והרב ויצמן מסביר שם בראיון, שאחד הדברים המיוחדים בישיבות ההסדר זה הדיון על מורכבות החיים המתקיים בישיבות ההסדר וההכנה לחיים שאחרי הישיבה. ולכן לטענתו האחוז גדול יותר בישיבות ההסדר. אני חייב להגיד שאחד הדברים שאנחנו לוקחים על עצמנו כאן בישיבה שבעזרת ה' האחוז של הבוגרים שיעסקו בלימוד אחרי הישיבה לא יהיה 43% אלא 93%. ואני חושב שזה חלק גדול מיסוד הישיבה הזאת-להגיע לכך שהחבר'ה כולם מבינים שללמוד תורה זה כמו אוויר לנשימה. יש אוכל פיזי ויש אוכל רוחני.

נחזור לנושא שלנו, שאור השפע האלוקי, העצות שקיבלנו, הרגשת הביטחון במדינה, קשה לו לחוות את החורבן שלשה שבועות. ואני מבקש היום בשיחה, להתמקד בשאלה: מה צריכה להיות המחשבה העיקרית שצריכה ללוות אותנו בשלושת שבועות אלו? נכון, אין קרבנות, אין בניין, אבל בואו נגדיר יותר מה הנקודה העיקרית שאנחנו צריכים להפנים, לחשוב ולהתמקד איתה כל תפילה ותפילה, כל יום ויום בשלושת השבועות האלה.

המדרש באיכה רבה מביא שלושה פסוקים שכתוב בהם את המילה איכה ומקשר ביניהם, ולכאורה אין ביניהם שום קשר. האחד זה משה רבינו- כשעם ישראל מקבל את התורה, במצב האידיאלי שלו, משה רבנו אומר:"איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשביכם ואשימם בראשיכם" (דברים א יב-יג) המילה "איכה" משמשת כאן במובן של "איך", איך אני אוכל לבד? זו בעצם ההצעה שיתרו מציע, למנות שופטים נוספים. פעם שנייה זה הפסוק בישעיהו: "איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" (ישעיהו א כא) על זה שירושלים נהפכת להיות לעיר פשע ושחיתות. והפעם השלישית היא העונש : "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס" (איכה א א) והמדרש באיכה רבה קושר בין שלושת ה"איכה" הללו. מילא השני והשלישי, אני מבין- זה חטא וזה העונש, אבל מה הקשר בין זה לבין ה"איכה" של משה רבנו? מה הקשר הבין ה"איכה" הזה ל"איכה" של החטא ול"איכה" של העונש? אומר המדרש: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם: שלושה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה. משה אמר: איכה אשא לבדי, ישעיה אמר: איכה הייתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד. אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינים. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בפחזותה, אוחד ראה אותה בניוולה. כך משה רבנו ראה את ישראל בכבודם ובשלוותם ואמר איכה אשא לבדי, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה הייתה לזונה, וירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה בדד" (איכה רבה פרשה א). וכמובן שהדברים דורשים ביאור רב. מה הקשר לשלושה שושבינים, מה הקשר למטרונה שנכנסת לחתונה, ומה הקשר בין משה רבנו לישעיה וירמיה?

והמדרש מוסיף: "חטאו בכפלים-חטא חטאה ירושלים ; לקו בכפלים- כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ; ומתנחמים בכפלים- נחמו נחמו עמי". וגם כאן כמובן הדבר לא ברור, מה זה חטא בכפלים? יש כמות מסויימת של חטא, שאם אתה עושה חטא שחמור יותר זה נקרא חטא בכפלים? יש עונש שה' נותן שזה עונש בכפלים? כל עונש הוא עונש, מה זה עונש בכפלים? ומה זה נחמה בכפלים? ומה אנחנו צריכים ללמוד מהדבר הזה?

אני מבקש לענות על הדברים לאור הגמרא במסכת כתובות שנלמד בעזרת ה' בשנה הבאה ולאור המהרש"א. הגמרא בכתובות מספרת סיפור: תנו רבנן: "מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהייתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיוון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, בת מי את? אמרה לו : בת נקדימון בן גוריון אני. (נקדימון בן גוריון היה אחד מעשירי ירושלים) אמר לה: בתי ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים: מלח ממון-חסר? (מי שרוצה להעמיד את הממון שיש לו הוא צריך לתת צדקה. כלומר, הממון אבד מפני שאבי לא הקפיד לתת צדקה) אמרה לו: זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובה זו הייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד" (כתובות סו:) שואל המהרש"א: מהלשון של רבן יוחנן בן זכאי "אשריכם ישראל" משמע שזה הולך על שני החלקים, אשריכם ישראל שבזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בכם, ואשריכם ישראל שבזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה. מה שייך לדבר על עונש כזה, שהבת צריכה לחפש אוכל בגללי בהמתן של ערביים, בלשון 'אשריכם ישראל'? אומר המהרש"א במקום: אתה יודע מדוע מי שלא נותן צדקה נענש בעונש כזה גדול? כי עמ"י בנים לקב"ה, "בנים אתם לה' אלקיכם" לכן כשעושים רצונו של מקום, הקב"ה לא ייתן שישלטו בהם, כי הם הבנים שלו. אבל כשאין עושים רצונו של מקום, אז היות והם יכולים להיות בנים של ה', והיות ויש להם את היכולת להגיע לדבקות עצומה בבורא, והם לא משתמשים בפוטנציאל שלהם- לכן העונש שלהם הרבה יותר חמור ממי שאין לו את הפוטנציאל. לכן 'אשריכם ישראל' מוסב גם על העונש, כי הוא מגיע דווקא מצד זה שאתם בנים. ידועה הגמרא בבבא קמא: "וסביביו נשערה מאד" מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה" (בבא קמא נ.) אני חושב שגם היום בתקשורת, כשאיש ציבור עושה משהו לא נכון ה'עליהום' עליו הרבה יותר גדול מאשר על מישהו מה'עמך' שעושה אותו דבר, כי יש ממנו ציפייה. אנחנו צריכים כל היום לחוות את זה שאנחנו בנים של הקב"ה. ולכן העונש הוא הרבה יותר חמור. כי אתה יכול להיות למעלה ואתה נמצא למטה, ולכן העונש עליך הוא חמור פי כמה. וזו הכוונה חטאו בכפלים לקו בכפלים- אם גוי היה עושה את הדברים האלו- ממנו מצופה פחות, אז זה החטא הראשון. אבל יהודי החוטא והוא גם בן של ה' שחוטא- זה נקרא חטאו בכפלים, לכן גם העונש הוא בכפליים.

לאור זה מובן הקשר בין ה'איכה' הראשון ל'איכה' השני וה'איכה' השלישי. ה'איכה' הראשון- עם ישראל נהפך להיות בנים לה', הוא מקבל את התורה! אבל איך הוא מתייחס לזה?: "טרחכם משאכם וריבכם". על מה הוא בא לשאול את משה רבנו? על ריבים. הוא מסתכל על התורה כמו טרחה, וכבר אז אינו מרגיש מספיק את "בנים אתם לה' אלקיכם" וממילא זה גורם שאחרי שנים יהיה 'איכה הייתה לזונה'. ולכן הם חוטאים בכפליים, כי בתור בן- איך אתה חוטא?!

כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו הרי זה בגלל שהוא לא מספיק מרגיש את "בנים אתם לה' אלקיכם" אם כולם היו מרגישים היום את "בנים אתם לה' אלקיכם" בית המקדש היה נבנה. ולכן, אם שאלנו: מה הדבר המרכזי שצריך להתמקד בו בשלושה השבועות האלו, אני חושב שזו הנקודה, ה"בנים אתם לה' אלקיכם", האם באמת אנחנו מרגישים כל הזמן שאנחנו בנים של ה'? חיים כך? חווים את זה? כבר כמה פעמים דיברתי בשיחות על כך שיש הבדל בין לדעת לבין לחיות ולחוות. האם אנחנו חווים את זה שאנחנו כל הזמן בנים של ה', עם אהבה עצומה של ה' אלינו, ממילא כמו שבן אוהב את אביו כך אנחנו צריכים לאהוב את ה', האם אנחנו חווים את הדבר הזה? ולכן האבל הוא לא רק על הבניין והקרבנות, אלא האבל צריך להיות חשבון נפש על זה שאנחנו לא מספיק מרגישים את ה'בנים אתם לה' א-להיכם'.

בהפסקת צהריים הייתה בחדרי משלחת של כל ראשי ארגוני הסטודנטים היהודיים של אנגלייה. הם נמצאים פה בארץ למספר ימים, והם ביקשו ממני שאסביר להם מה זו ישיבה. אמרתי להם: שישיבה זה "בנים אתם לה' אלקיכם".כל העולם מחפש שמחה. זה הדבר המרכזי שאדם מחפש בעולם- שמחה. השמחה העיקרית באה אם אתה חי חיים שאתה מרגיש שאתה בן של ה'. אדם נמצא פה בישיבה כדי שכל החיים שלו הוא ירגיש את הנקודה הזו של "בנים אתם לה' אלקיכם"

סיפרתי להם את הסיפור הידוע על הרבי מחב"ד. הרבי מחב"ד היה בבית הסוהר ועבר חקירות מאד קשות על כך שלמד תורה. באחת החקירות הגיע חוקר ורואה שהרבי מחב"ד כל הזמן חושב על תורה. הוא אמר לרבי: תשמע, אני רואה שאתה כל הזמן חושב על תורה. אני נוצרי ואני גם כן יודע את התנ"ך, יש לי שאלה בשבילך. אמר לו הרבי מחב"ד: בבקשה. אמר לו אותו חוקר: תסביר לי, ה' אומר לאדם הראשון אחרי החטא 'אייכה' ה' יודע הכל, הוא לא יודע איפה הוא נמצא? מה פתאום הוא צריך לשאול אותו 'אייכה'? הסתכל עליו הרבי מחב"ד ואמר לו: אתה יודע, הוא גם שואל אותך, אייכה זה בת קול שיוצאת לכל אדם ואדם מהעולם- איפה אתה? הגעת לשיא הפוטנציאל שלך? איפה אתה נמצא בעולם? אדם הראשון שמע את הקריאה הזו, והבין אחרי החטא שהוא לא נמצא בפוטנציאל כי החטא ריחק אותו, לכן הוא מבקש לעשות תשובה. והרבי מחב"ד המשיך: תגיד לי, אתה מרגיש שאתה נמצא בשיא הפוטנציאל שלך? החוקר היה המום מדברי הרבי, הוא אמר: אין לי מה לחקור אותך. הוא עזב והמליץ לשחרר את הרבי מחב"ד וההמלצה שלו היא מה שגרם לשחרור בי"ט כסלו.

אנחנו צריכים להתמקד בשלושת השבועות הללו בקריאה הזו של 'אייכה'. האם אנחנו באמת חווים, מרגישים, מגיעים לשיא הפוטנציאל שלנו בקרבה לקב"ה? או שאנחנו חיים חיים מבולבלים, שלפעמים מרחיקים אותנו מהקב"ה וממילא אנחנו לא מגיעים לשיא הפוטנציאל?!

ה'שפת אמת' אומר: הילקוט מחבר בין "וינחם על הרעה" הקב"ה מתחרט על חטא העגל ומחליט לא להעניש את עמ"י לבין "נחמו נחמו עמי". השפת אמת שואל: אין שום קשר בין הדברים. "נחמו נחמו עמי" זה מלשון נחמה-עידוד, "וינחם על הרעה" זה מלשון חרטה. אז נכון, שניהם משורש נ.ח.מ, אבל מה הקשר? אומר ה'שפת אמת' יסוד גדול, שהוא בעצם יסוד תורתו של הרב קוק: אתה יודע מדוע הקב"ה מתחרט על העונש שהוא רצה לתת, הרי הם עבדו עבודה זרה, אז איך אפשר להתחרט על זה? כי כל יהודי שחוטא גם אם הוא חוטא בחטא החמור של עבודה זרה, הפנימיות שלו לא משתנה. הוא שם לעצמו מחסום על הפנימיות, אבל הפנימיות לא משתנה, הפנימיות נשארת קדושה. הגמרא אומרת שאפילו כשחוטאים קרויים בנים (קידושין לו.), זה הפנימיות, רק שאנחנו מכסים אותה במחסומים שגורמים לנו לא להרגיש פנימיות זו. לכן שייך המושג של תשובה, לכן שייך המושג שהקב"ה מחליט לא להרוג את עם ישראל אחרי חטא העגל, כי ברגע שהם מתחרטים- הם הורידו את החוסם והפנים נשאר. אומר ה'שפת אמת': זה הקשר בין "וינחם על הרעה" לבין נחמו נחמו עמי", כי שניהם נובעים מ"בנים אתם לה' אלקיכם".

אני מבקש לחזור, לאותו ראיון עם הרב ויצמן, שברוך ה' אנחנו זוכים במדינה שלנו שאין לנו חשש לקיומנו, והנקודה המרכזית ששייך לעבוד עליה- אומר סגן ראש אמ"ן- היא לא כח ההרתעה אלא כח העמידה. אתה יודע היכן יש כח עמידה? בביטחון בה'. אם אתה מרגיש "בנים אתם לה' אלקיכם" אז אתה מרגיש בטחון, ואם אתה מרגיש בטחון אז יש לך כח עמידה. ולכן הישיבה מחנכת למנהיגים שישפיעו על כח העמידה של עם ישראל.

אני זוכר את אחד המשפטים הכואבים ביותר ששמעתי מהנשיא עזר ויצמן בזמנו כשהוא שינה את דעתו מימין לשמאל, שאלו אותו: מדוע שינית את דעתך? הוא ענה: "שיניתי את דעתי כי אין לעם ישראל כח עמידה". אבל מה שאנחנו צריכים להשפיע על עמ"י זה בטחון בקב"ה.

יש סיפור נפלא ששמעתי. יש יהודי בשם הרב טאובר שהוא מרצה בכל העולם על הנושא של שואה, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו וכו'. פעם הוא היה צריך לטוס מניו יורק ללוס אנג'לס, כדי להרצות בערב לפני מאתיים וחמישים איש. הוא מגיע לשדה התעופה ואומרים שיש איחור וכל רבע שעה אומרים שיש עוד איחור ועוד איחור ועוד איחור. בסוף הטיסה התעכבה שלוש וחצי שעות, וזה אומר שהרצאתו באותו ערב התבטלה. כל הנוסעים כולם חוץ ממנו צועקים על החברה, אומרים שיתבעו אותה. היה שם פרופסור למתמטיקה שהיה צריך גם כן להרצות בנושא אחר, ואמר שהוא יתבע את החברה שבגללה הוא לא היה יכול להרצות. ואותו הרב טאובר יושב בצד, לוקח גמרא ולומד. סוף סוף אחרי שלוש וחצי שעות נכנסים למטוס, ומתברר שהפרופסור למתמטיקה קיבל מושב בדיוק ליד הרב טאובר. אומר לו הפרופסור: אתה בטח מתפלא למה אני כל כך צעקתי? הייתה לי הרצאה הערב והיא התבטלה, אז אני הולך לתבוע את החברה וכו' וכו'. והרב טאובר בשקט האופייני שלו אומר: גם לי הייתה הרצאה הערב, וגם לי היא התבטלה. שואל אותו הפרופסור: אז למה לא צעקת על החברה? אומר לו הרב טאובר: כי אני מאמין שהקב"ה עשה את זה. לא יודע למה, אבל זה לא חברת התעופה, היא היתה רק השליח, זה הקב"ה, ואני לא צועק עליו כי אני מרגיש "בנים אתם לה' אלקיכם". כל ההסתכלות שלי בעולם על דברים שקורים איתי היא אחרת ברגע שאני מרגיש "בנים אתם לה' אלקיכם". בזה הסתיימה השיחה. עשר שנים לאחר מכן, הרב טאובר העביר שיחה בניו יורק. ניגש אליו יהודי עם כיפה וציציות ואומר לו אתה מזהה אותי? הרב טאובר מסתכל עליו ואומר לו, לא. אומר לו היהודי: אתה זוכר שלפני עשר שנים היה לנו איחור של שלוש וחצי שעות וישבת ליד איזה פרופסור למתמטיקה? אומר הרב:כן. אומר היהודי: זה אני. המשפטים שלך על "בנים אתם לה' אלקיכם" כל כך נגעו לליבי שבאתי הביתה לאשתי ואמרתי לה: חייבים לעשות חשבון נפש. אנחנו יהודים ואנחנו בכלל לא יודעים מה זה "בנים אתם לה' אלקיכם" וזה בעצם היה הניצוץ הראשון שגרם לנו לחזור בתשובה. ענה לו הרב טאובר, כעת אני מבין מדוע ה' גרם שהטיסה תתאחר, כדי שתחזור בתשובה. שימו לב, אנחנו תמיד רוצים להשפיע, ולפעמים אנחנו חושבים שלהשפיע זה לחנך, וסיסמאות, והפגנות, ודברים גדולים. אבל הרב טאובר פשוט חי את החיים שלו, הוא בכלל לא עשה את זה כדי להשפיע שום דבר. אבל בכמה משפטים שהוא פשוט הסביר את אמונת חייו, הוא השפיע כל כך הרבה.

אסיים בנקודה אחת מהפרשה שקשורה לדבר. אם אני מנתח למה יש רק 43% שלומדים תורה מבוגרי ישיבות ההסדר יום יום ולא 93% כמו שאנחנו בעזרת ה' רוצים להגיע פה, אני חושב שאחת הסיבות נמצאת בפרשתנו. בני גד ובני ראובן רוצים לשבת בעבר הירדן המזרחי ומשה רבנו כועס עליהם, והזוהר אומר שהם חטפו את הדבר, הם הכריחו את משה רבנו לתת להם את עבר הירדן המזרחי. הרב דסלר במכתב מאליהו מדבר על כך שהם עשו את זה לשם שמיים. הם הבינו שה' נותן להם עושר והם צריכים לפתח אותו בבחינת יששכר וזבולון, והם עושים את הדבר לשם שמיים. אז למה משה רבנו כועס, ומדוע הזוהר אומר שהם חטפו את הדבר? הסבר הדברים הוא שגם אם יש לך ערך אחד שאתה עושה נכון, ואתה עושה אותו לשם שמיים, אתה צריך להבין שאתה עושה אותו כחלק מעבודת ה', חלק מ"אנא עבדא דקודשא בריך הוא", וממילא זה חייב להסתדר בפאזל עם כל הדברים האחרים! מדוע בבקשתכם לא לקחתם בחשבון שאתם רחוקים ממרכזי תורה? לא לקחתם בחשבון שאתם לא גרים בארץ ישראל המערבית שיש בה יותר קדושה, ותדאגו לממון שלכם שם? אז כשהשאלה היא אם יש חשיבות לדאוג לממון ואם הקב"ה רוצה שאני אעשה "יששכר וזבולון" אז התשובה היא כן, אבל זה חייב להשתלב בפאזל הכללי עם כל עבודת ה' וכל הדברים האחרים. אני מרגיש שיש אנשים שבאמת רוצים לעשות נכון וטוב אז הם לוקחים ערך אחד- אם זה ערך של התיישבות, ואם זה ערך של צבא, ואם זה ערך של פרנסה, אלו ערכים חשובים- אין ספק, ובאמת הם מתמקדים בהם, והם בחרו ערך נכון, אבל זה לא ערך שעומד בפני עצמו. אם הם יממשו רק את הערך הזה הם לא יגיעו ל'אייכה', הם לא יגיעו להרגשה של "בנים אתם לה' אלקיכם". זו הסיבה מדוע יש רק 43% ולא 100%. ואחנו צריכים לדעת שגם אם אנחנו בוחרים בצבא, בוחרים בהתיישבות, בוחרים בפרנסה, בוחרים בכל ערך אחר, זה בגלל שזה חלק מעבודת ה' שלנו. וממילא זה חייב להכיכנס לפאזל הכללי של כל הדברים! ולא יכול להיות שאדם לא יישב וילמד כל יום. חייבים להתייחס לזה כמזון רוחני. ולכן אני חושב שפרשת מטות משלימה את הנושא שעליו בעיקר צריך להתאבל ולחשוב ולהתבונן בימים האלה, ב'אייכה'. האם אנחנו מגיעים לשיא הדבקות בבורא, או שאנחנו חיים חיים שלא מאפשרים לנו להגיע לשיא הדבקות בבורא?

יהי רצון שנרגיש, נחווה את "בנים אתם לה' אלקיכם", נשפיע על כלל ישראל, וכך נזכה כולנו לבניין בית המקדש במהרה בימינו.