שיחה לפר' תרומה - ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
בחורים רבים שואלים, מהם התנאים להצלחה בישיבה. נראה לי שבפרשות בהם אנו עוסקים ניתן למצוא תשובה לשאלה זו.
בפרשיות השבוע שלפנינו- פרשות תרומה ותצווה- מופיע הציווי על הקמת המשכן, שזה מקביל להקמת המקדש.
הזוהר אומר דבר שדורש הסבר גדול על הפסוק הבא: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו פרק מ פס' כו)
אמר רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף ים, ובא אליהו ואמר לי:רבי, ידעת מהו "מי ברא אלה"? אמרתי לו: אלו השמים וצבא מעשה הקב"ה"..אמר לי:רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות במחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בבה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדשו הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בנין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא "מי"...חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא "אלה"..נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם "אלקים"..ואותם שחטאו בעגל, על רז שלנו, אמרו: "אלה אלהיך ישראל".. בא רבי אלעזר וכל החברים ונשתטחו לפניו, בכו ואמרו: אילמלא לא באו אלא לשמוע זה דיינו (הקדמת הזוהר)
כשהקב"ה תכנן את העולם, הוא קרא לעולם "מי". ברגע שהוא ברא את העולם הוא אמר את המילה "אלה". החיבור והשילוב של אותיות "מי" שזה התוכנית ו-"אלה" שזה בפועל יוצרים את המילה "א-להים". ובחטא העגל בני ישראל אמרו "אלה" בלי ה"מי", והדברים דורשים ביאור.
תכלית בריאת העולם היא כדי שדרכו נגיע ונפגש עם הקב"ה. העולם זה דרך לגילוי ה', זה הפגישה של ה' אתנו. העולם מלשון העלם, כדי שאנו נחקור ונשאל ונגיע דרכו לבורא העולם.
זה מה שהוא שאל אותו על חוף הים- אתה רואה את כל הנפלאות של הבריאה, אתה ידוע מי ברא? זה הפסוק בישעיהו, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"- כל מטרת העולם היא שהאדם יתפעל מהבריאה, כמו אברהם אבינו שראה שמש וירח, כל זה גרם לו לשאול מי הוא המנהיג ובעל הבירה. אז זה הפשט, העולם זה "אלה", זה דבר מעשי שאתה רואה, אתה יכול להצביע. אבל החכמה היא שמה שאתה רואה יגרום לך להתבוננות, לעומק, לשאלות, להבנה עמוקה של ה"מי", ודרכם תגיע אל הקב"ה.
הדבר נכון גם לגבי קודש הקדשים, ביהמ"ק והמשכן. המטרה היא שתיכנס פנימה, תראה את הקרבן נשחט, ותשאל את עצמך רגע, אני הייתי צריך למות, לא הוא, וזה יגרום לך לשאלות ובירור עצמי שיביאו אותך לתהליך של תשובה. מתי המקדש נהרס? כשיש "אלה" בלי "מי". כשנכנסים למקדש ולוקחים תמונות, אבל זה לא גורם לשום תהליך נפשי, אז אין שום טעם במקדש.
מה קרה בחטא העגל? מסביר הכוזרי, שבני ישראל חשבו שמשה רבנו מת, מכיון שהיה יום מעונן והם חשבו שכבר לילה והנה משה לא מגיע וחוזר. בני ישראל לא מאמינים בכוחם, ופה מתחילה הבעיה לפי הכוזרי- כשהם חושבים שהם חייבים מתווך. ולכן הם הולכים ומחליטים שהם בונים עגל, כתחליף למשה רבנו המתווך הקודם. משה רבנו כבר שומע את זה בשמים, עדיין הוא לוקח את הלוחות. ומחליט לשבור אותם רק כשהוא שומע "אלה א-להיך ישראל" ורואה ריקודים. מה אתם רוקדים? אתם בדקתם שזה עובד? ביררתם? שאלתם? חקרתם? לא, רוקדים. פה מחליט משה שצריך לזעזע את העם, פה שוברים לוחות. זו כוונת הזוהר שבחטא העגל היה "אלה" בלי "מי". הייתה בעיה, היו לחוצים, באו עם פטנט אקספרס בלי שום בדיקה, בלי שום עומק. לכן משה רבנו שובר לוחות – כדי לגרום למחשבה, כדי לגרום לזעזוע, כדי לגרום לעומק.
בחור יכול להיות בישיבה, יכול לשמוע שיחות, יכול לשמוע שיעורים, יכול גם לדעת את מה שנאמר בשיעור, אבל הוא בעצם לא שואל "מי". הוא לא מתבונן בעצמו, הוא לא עובר איזה שהוא תהליך של בניית גשרים וחיבור בינו לבין הקב"ה, לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל- וממילא לא קונה תורה. אי אפשר לקנות תורה בלי לשאול את ה"מי", כמו שאדם יכול להיות בעולם אבל הוא לא שואל את ה"מי" אז הוא לא יגיע לקב"ה. את הקב"ה אפשר למצוא בתורה, בחיים, בתנאי שישאלו את ה"מי". אחד הדברים שכל כך חשוב שבחור יעבור בישיבה זה תהליך נפשי של בירור. מה תפקידי בעולמי? למה ה' ברא אותי? מה אני נותן לעם ישראל? מה אני תורם לעם ישראל? מה התכונות המיוחדות שיש לי שדרך זה ה' רוצה שאני אתן? מה החלק שלי בתורה? מה המפגש שלי עם ה'? אני רואה את ה' כאבא, כמלך? מתי אני מרגיש קרוב אליו? מה המפגש שלי עם תורה? האם הגעתי למדרגה הזאת שתורה ואני זה אחד?
תנאי ראשון להצלחה זה הבירור שהתלמיד יעשה. האווירה של הישיבה, השיחות, הבתים-חמים, הלימוד, האינטנסיביות של הלימוד והעיסוק בתורה- כל זה יגרום לאדם את הרצון לעשות את הבירור. המסגרת בישיבה לא יכולה לעשות לבחור את הבירור, היא רק יכולה להביא את האווירה שתגרום לו לעשות את זה, ובחור שלא עובר בירור – לא קונה את הדברים עד הסוף. הוא לא משתנה ולא מקבל משקפיים אחרות לבדיקת עצמו והעולם.
יש שתי סיבות שיכולים לגרום שבחור לא יעבור תהליך נפשי זה: 1.) בחור שלא מאמין בכוחו – לא מברר (כמו בחטא העגל שנבע מזה שעמ"י לא האמינו בכוחם אלא בצורך לעשות לעצמם מתווך חלופי למשה רבינו שנעדר). 2.) בישיבה אין זמן קבוע בלו"ז לעשות בירור. הסיבה היא שכל בחור דברים שונים בישיבה גורמים לו לבירור זה. אך חשוב והכרחי שכל בחור יקבע לעצמו זמן בלו"ז השבועי לבירור זה. אם לא מפנים ומשקיעים זמן- בירור זה לא יהיה עמוק ומדויק מספיק.
מפרשים מסוימים אומרים, כמו שהבאנו, שמשה רבנו שובר את הלוחות כי הוא רוצה לזעזע את העם. מפרשים אחרים מסבירים אחרת.
הנצי"ב אומר: משה רבנו הבין שעם ישראל זקוק ללוחות אחרים. הלוחות הראשונים היו 100% משמים- גם האבן, גם הכתב, ולוחות אלו מסמלות את מצב העם. עם ישראל היה פסיבי לחלוטין; יש ניסים, יש מן, יש הכל. כשיש פסיביות – אין הכרה בכוחות שלי, ומפה הכל מתחיל. עם ישראל זקוק ללוחות שמסמלות את השתתפות עמל האדם בסייעתא דשמיא.משה רבינו פוסל את הלוחות ואז ה' כותב על הלוחות. בני ישראל צריכים להיות אקטיבים ולא לסמוך על ניסים.
מתי בחור יאמין בכוחותיו? כשהוא יפעל, כשהוא ייצור. ייצור בלימוד, יחדש, בחור שרק מקשיב לרב אבל לא מתמודד, לא מנסה להבין לבד מה שורש המחלוקת, איך מהסוגיה הזאת מגיעים לאיזה מקרה, לא כותב, לא יוצר - אף פעם לא יאמין בכוחותיו.
התנאי השני והשלישי להצלחה בישיבה, הם עמל ויצירתיות. השקעה רבה מתוך חידוש, מתוך אקטיביזם, מתוך פעילות.
המהר"ל ב'חידושי אגדות' כותב: אדם שיושב דומם והדברים נמצאים אצלו בכוח ולא בפועל – לעולם לא יכול להגיע לשמחה. מה זה שמחה? זה שהאדם מוציא את כוחותיו מהכוח אל הפועל. חודש אדר שאנו נמצאים בפתחו, הוא חודש שבו מרבים בשמחה. אדם שלא יוצר מחדש, לא יוכל להגיע לשמחתה של תורה.
כמה פעמים קרה, פעמים רבות, שבחור בא ואמר שהוא לא מרגיש שמח, ואז התברר שיש כוח מסוים שנצמא בתוכו שלא בא לידי ביטוי, כשיש כוח מסוים שנמצא באדם ולא בא לידי ביטוי – הוא לא יכול להיות שמח. לכן תורה, אומר המהר"ל, מביאה לשמחה – כי יש כוח באדם שנקרא רוחניות, יש כוח באדם שנקר קשר לבורא. אם אדם לא לומד תורה, לא מקיים מצוות, לא מפתח את הקשר הזה לריבונו של עולם – יש לו כוח שלא מגיע לידי ביטוי, הוא לא מגיע לשמחה. לכן המקום הזה שנקרא ישיבה צריך להיות מלא שמחה, יצירתיות, עשייה וחידושים. כל אחד ואחד צריך למצוא בתורה את הדברים שהוא יכול לחדש בהם.
ר' צדוק אומר שאדם לא יכול להגיע לשמחה אם הוא לא נותן לשני, זה עיקר שמחת אמת, כאשר יש טובת עין – לתת מחלקו לאחרים. הקב"ה ברא את האדם בצורה כזאת שאם הוא לא נותן- הוא לא שמח. הישיבה צריכה להיות מקום שבו כל אחד נותן לשני כל הזמן- לא רק בחברותות אלא גם בדיבוק חברים.
שאל אותי לא מזמן בחור שחושב באיזה שהוא שלב לצאת מהישיבה, איך אפשר מחוץ לישיבה לשמור על הרף הרוחני? ועניתי בין היתר, שכל יום ירים טלפון לאיזה חבר ויגיד לו דבר תורה, כי כשאדם נותן – הוא מתחבר, וזה ממילא גורם לשמחה, ושמחה של תורה. לכן יש חשיבות עצומה שחבר'ה בימי חמישי ישלחו לאחרים דברי תורה. זה חלק מהיצירתיות, לא להיות פסיבי – לחדש, לתת תורה, למסור תורה.
ר' שמעון שקופ בהקדמה שלו לשערי יושר, נותן הסבר נוסף מדוע משה רבינו שבר את הלוחות ולא חיכה לכן שבני ישראל יחזרו בתשובה ואז יתן להם את הלוחות. וכך הוא כותב:
שבהשקפה ראשונה הוא ענין סתום. היתכן שמשה רבינו ע"ה היה חושב שבשביל שעשו ישראל את העגל, ישארו בלי תורה ח"ו. והיה ראוי לו להמתין מללמדם עד שיתקנו מעשיהם, אכל לא לשברם לגמרי. ואח"כ להתנפל לפני ה' לבקש לוחות שניות. והנה חז"ל קבלו שסגולה מיוחדת היתה בלוחות הראשונות. דאמרינן בגמ' (עירובין דף נ"ד.) מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונים לא נשתכחה תורה מישראל. היינו שהיתה סגולה בהם שאם למד אדם פעם אחת, היה שמור בזכרונו לעולם. וענין זה הרגיש משה רבינו ע"ה שעלול עי"ז להיות תלול הקודש נורא מאד. שאפשר שיזדמן שיהיה איש מושחת ומגואל במעשים רעים, בקי בכל חדרי התורה. ולמד משה רבינו ע"ה ק"ו מקרכן פסח שאמרה תורה "וכל בן נכר לא יאכל בו", ולכן מצא משה רבינו ע"ה שראוי שלוחות אלה ישתברו ולהשתדל לקבל לוחות אחרים. היינו דהלוחות הראשונים היו מעשה אלקים כמו גוף הכתב כמו שמפורש בתורה. והלוחות האחרונים היו מעשה ידי אדם כמ"ש "פסל לך שני לוחות אבנים". וענין הלוחות הוא דבר המעמיד ומקיים שלא יהיו אותיות פורחות כאויר. וכיון שהיו מעשה ה' היה עומד לעד. אבל השניות שהיו מעשה אדם אינם מתקיימים רק בתנאים וגדרים. ותחילת קבלת התורה ע"י משה רבינו ע"ה היתה דמות ואות לכל בני ישראל מקבלי התורה. שכמו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "פסל לך שני לוחות אבנים", כ"כ הוא רמז לכל מקבלי התורה שיכין כל איש ישראל לוחות לעצמו, לכתוב עליהם דבר ה'. וכפי הכשרתו בהכנת הלוחות, כן תהיה קבלתו. מתחילה, וכן גם אחרי זה אם יתקלקלו אצלו הלוחות, אז לא תתקיים התורה. ועי"ז לא יהיה מצוי כ"כ ענין פחד משה רבינו ע"ה, שלפי ערך מעלת האדם ביראת ה' ובמדות, שהוא לוח לבבו, לפי ערך זה ינתן לו מן השמים קנין התורה. ואם יפול אח"כ ממדרגתו, לפי ערך זה תשתכח התורה ממנו.
משה רבנו הרגיש שיכול להיות חילול ה' נורא ואיום. לוחות ראשונות היו כולם מה', לכן לא הייתה שכחה. אדם למד את התורה פעם אחת – הוא ידע. משה רבנו פתאום רואה בחטא העגל אנשים מלאים בתורה ועובדים עבודה זרה. חילול ה' נוראי יכול לצאת מזה. לכן, אומר ר' שמעון שקופ, הוא שובר את הלוחות- כי השניות הן מעשה אדם ולכן יש בהן שכחה. לכן, אם אין עמל- לא תהיה לאדם תורה, ואם יש עמל- האדם מעדן את מידותיו על ידי העמל. אז לא יכול להיות אדם מושחת שידע תורה, כי עמל התורה יעדן אותו, עמל התורה יקנה לו מידות, ולכן הוא שבר את הלוחות.
כותב ר' שמעון שקופ משפט חשוב ביותר: "וכפי הכשרתו בהכנת הלוחות, כן תהיה קבלתו". האדם רוצה לקנות תורה – האדם צריך לעבוד על מידותיו, להכין את עצמו. ככל שאדם יעבוד על רגישות לשני, על לב טוב, כמו המשנה באבות, כל הדברים האלו יכשיר את עצמו לתורה, ממילא הוא יקנה תורה.
יהי רצון שבאמת נזכה כולנו ל"מי" ו"אלה", לבירור הנפשי, לתהליך, לעמל, להשקעה, להתחדשות, ליצירה ולע בודה על המידות, ואז נזכה ל"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".