פר' ויחי - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור פעמיים ביום קוראים אנו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ולאחר מכן לוחשים אנו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מדוע לוחשים אנו ואין אנו אומרים בקול רם? ומדוע ביום כיפור אנו כן אומרים מילים אלו בקול רם? מהו המסר הטמון בלחישה זו?
שני הסברים לדבר. ההסבר הראשון לפי הגמרא בפסחים, וזה קשור לפרשתנו. אומרת הגמרא בפסחים, נ"ו ע"א:
ת"ר: כיצד היו כורכין את שמע? (הגמרא באה לברר איך אמרו בתפילה את שמע ביריחו). אומרים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ולא היו מפסיקים, דברי ר' מאיר. ומיד בלי הפסקה היו ממשיכים ל"ואהבת" ובכלל לא אמרו את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" רבי יהודה אומר: מפסיקים היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
וצריך להבין: למה ביריחו לא אמרו את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"?
שואלת הגמרא: ואנן מאי טעמא אמרינן ליה? אם ביריחו לא אמרו, אז למה בכל אופן אנחנו בתפילה כן אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? אומרת הגמרא: כדדריש ר' שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי"
יעקב רוצה לגלות את הקץ, הוא רוצה להגיד לבניו מתי תבוא הגאולה ומסתלקת ממנו שכינה, והוא מפרש זאת היות ואחד מבניו לא ממשיך את הדרך, כי אולי לא כל שנים עשר השבטים עובדים את ה', כמו שאצל אברהם היה ישמעאל, וכמו שאצל יצחק היה עשו. אז הוא חרד, ואומר שמא חס ושלום יש במיטתי פסול. אמרו לו בניו: "שמע ישראל", שמע אבינו ישראל, אל תדאג. אין בבניך פסול - כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.
א"כ, הכוונה במילים "שמע ישראל" בפרשה שלנו, היא הכרזה שכולנו מאמינים בה'. כמו שאין בליבך אלא אחד, כך
אין בליבנו אלא אחד. יעקב זוכה שכל זרעו שלם. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בא ר' שמעון בן לקיש ומסביר שהייתה לחכמים התלבטות. אמרו רבנן: הכי נעביד? נאמרהו –אם נחליט שיגידו את זה הרי משה כאשר מכנס את העם לפני הכניסה לארץ ואומר להם "שמע ישראל" לא אמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", לא נימרינהו, אם נחליט לא להגיד כמו משה, הרי יעקב אמרו. התלבטות, מה עושים? התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי, בלחש, פשרה בין משה ובין יעקב.
הגמרא זו דורשת ביאור; מה ההתלבטות? מה הפשט? יעקב אמר, משה לא אמר, נלך לפי משה, נלך לפי יעקב. מה ההתלבטות, ומה התשובה? איזה מין פטנט מוזר זה?איזו מין תשובה זאת לומר זאת בשקט.
הסבר הדברים. פעמיים "שמע ישראל" נאמר, פעם אצל יעקב ע"י הבנים שלו במושג של שמע אבינו ישראל, אין לדאוג, כולנו עבדי ה'. זה הכרזה, אמירה שלנו מי אנחנו, מה תפקידנו בעולמנו. זה ה"שמע ישראל" של יעקב. ויש את ה"שמע ישראל" של משה רבנו: משה מכנס את העם לפני הכניסה לארץ ומדריך אותם, אומר להם מה לעשות ומצווה אותם בשם ה'. שם "שמע ישראל" זה לא שמע אבינו ישראל, אלא שמע עם ישראל, אתם מצווים להאמין ב"ה' אלוהינו ה' אחד".
יוצא שיש שתי משמעויות שונות לחלוטין ל"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אחד של הבנים של יעקב, שזה הכרזה מי אני, ואחד הציווי של ה' להאמין. שמע עם ישראל,- תאמין בה'. כשרבנן תיקנו את התפילה, אומרת הגמרא בפסחים, רבנן התלבטו; הם תיקנו את זה בגלל "בשכבך ובקומך", הם התלבטו אם רק לצוות פעמיים ביום להאמין בה', או לכלול באותה אמירה גם את ההכרזה ,וזה הספק של הגמרא. ותשובת הגמרא: כן, יש להכרזה ערך. לזה שאדם אומר פעמיים ביום אני עבד ה', ה' הוא אלוהי, הוא מכריז על זה, יש לזה ערך. ולכן נכלול את זה ולערך הכרזה יש שתי משמעויות, אחת כלפי חוץ ואחת כלפי פנים. הכרזה אחת לחברת האנשים שידעו שהוא עבד ה' ויתייחסו אליו בהתאם, והשני לאדם עצמו, לזהות שלו, שיהיה ברור לו שעבד ה' הוא מרכז אישיותו. אבל עדיין חז"ל מדגישים שזה לא העיקר – העיקר זה הציווי, ובגלל הציווי יש גם הכרזה. חז"ל רוצים ללמד אותנו מה העיקר ומה הטפל, ולכן ייאמר בלחש, כדי שנבין שזה חשוב, אבל זה בחשיבות שניה מול ציווי הקב"ה.
יעקב, נסתלקה ממנו שכינה. לפי הגמרא בפסחים, כמו שאמרנו, יעקב מפרש ש"שמא נסתלקה ממנו שכינה כי יש במיטתי פסול", כי מישהו כעת לא ממשיך את הדרך. יש במדרשים שתי הבנות נוספות מה יעקב מרגיש ולמה בניו אומרים לו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", ולמה הוא מודה ואומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"?
אומר המדרש תנחומא:
"בשעה שהגיע זמנו למות שנאמר: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם". האספו ממצרים והקבצו למיטתי.. כינסם למיטתו התחיל תוהא בהם והם תוהים בו..אמרו לו את תוהא בנו... אמר להם שאני מתיירא שמא תניחו את ה' אלוקי אברהם ויצחק ותעבדו לאלהים אחרים.. באותה שעה ענו כולם בלב אחד ובפה אחד ואמרו לו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
הבנים מגיעים אל יעקב אביהם ויש מבוכה בחדר. יעקב מלא הרהורים, מלא מחשבות. אמרו לו בניו: אתה תוהה בנו? אתה דואג? אמר להם: אני מתיירא שמא תניחו את ה' אלוהי אברהם ויצחק ותעבדו לאלוהים אחרים.
לפי מדרש תנחומא, החשש של יעקב הוא לא כעת אולי יש לו בן פסול אלא הפחד מהשפעה ממצרים, האם יוכלו להתנתק מהחומריות ולא להידרדר? באותה שעה ענו כולם בפה אחד ולב אחד וענו לו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אין מה לדאוג, בעזרת ה' נהיה מחוברים לקב"ה לתמיד. נדע למצוא את האיזון בין החומריות לרוחניות. אז לפי מדרש תנחומא, החשש הוא לא חשש הווה אלא חשש של עתיד, והם עונים לו: אבא, אנחנו מקבלים על עצמנו לדאוג גם בעתיד לרוחניות ולא לגשמיות. ואז, בתור הסכמה וקבלה יעקב אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
יש הסבר שלישי, שמופיע בבראשית רבה פרשה צ"ח. אומר המדרש:
בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים עשר בניו. אמר להם: שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה.
מה הכוונה? איך אפשר לחלוק על ה'? אחד ממפרשי המדרש מסביר, שיעקב חשש שמא המתח בין יוסף לאחים עוד ממשיך, שמא הם לא מאוחדים. וכשעם ישראל לא מאוחד – אז גם יש לו מחלוקת עם הקב"ה, כי כל אחד ואחד הוא צלם אלוהים, זה היה מה שהטריד את יעקב – שמא שכינה נסתלקה כי הם שנים עשר אחים שלא מאוחדים יחד. אמרו לו: כשאם שאין בליבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בליבנו מחלוקת . ואז הוא מודה ואומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
ההסבר השני מדוע לוחשים אנו את "ברוך שם.." מבוסס על מדרש רבה בדברים:
דבר אחר: בשעה שעלה משה למרום, שמע למלאכי השרת שהיו עונים לקב"ה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והוריד אותה לישראל. ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא? אמר ר' אסי: למה הדבר דומה? לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו ואמה לה: אל תתקשטי בה בפרהסיא, אלא בתוך ביתך. אבל ביום הכיפורים, שהן נקיין כמלאכי השרת. הן אומרין אותו בפרהסיא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פרשת ואתחנן)
ההסבר השני קושר את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" לא לבניו של יעקב, לא לפרשת השבוע אלא קושר את זה למלאכים. משה רבנו עולה למרום ושומע את המלאכים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אבל יש לומר זאת את זה בלחש, כי זה מתאים רק למלאכים, אין זה טבעי לאדם להגיד זאת. וכמובן שהדברים האלה דורשים הרבה ביאור: למה זה לא מתאים לכל אחד ואחד מאיתנו? למה זה מתאים רק למלאכים? למה אצלנו זה לא טבעי להגיד את זה? למה אצלנו זה כביכול גנוב? וא"כ, אז מדוע כלל לאומרו? ומדוע בלחש?
הסבר הדברים: הגמרא אומרת בפסחים
"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" – מה זה "ביום ההוא"? האידנא לאו שמו אחד? אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – נכתב ביו"ד-ה"א, ונקרא באל"ף-דל"ת; אבל לעולם הבא, כולו אחד – נקרא ביו"ד-ה"א, ונכתב ביו"ד-ה"א.
והגמ' ממשיכה:
"בעולם הזה על בשורות טובות מברך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות מברך ברוך דיין האמת. בעולם הבא על הכל מברך הטוב והמטיב" (דף נ עמוד א)
הסבר הדברים: שני שמות לה', השם המפורש והשם שאנו אומרים א-ד-נ-י. השם המפורש מסמל את השלמות של הבריאה שה' יוצר ובורא הכל לטובה. אך אנו לא מרגישים כך תמיד בעניים המצומצמים שלנו, ולכן אנו כותבים זאת אך אומרים א-ד-נ-י, שמסמל גבורה ואדנות, שכביכול ה' גוזר גזירות על העולם מכח ממשלתו על העולם. במידותיו של הקב"ה הכל חסד. על השואה יש שאלות רבות בגלל צמצום ראיתנו, לכן אצלנו אי אפשר לומר יוצר, בורא הכל בשלמות. אצלנו יש גם דברים של אדנות, יש דברים שהקב"ה עושה מכח הגבורה, זה אל"ף-דל"ת, ונו"ן-יו"ד. לכן במשקפיים שלנו על בשורות רעות אומרים "ברוך דיין האמת", במשקפיים של אמת, של העולם הבא זה קשור ליו"ד-ה"א ולא לאל"ף-דל"ת.
כאשר יש לנו שאלות ואן אנו מבינים לגמרי את הנהגת ה', גם השבח שלו מוגבל, ולכן אנו אומרים זאת בלחש, כביכול להגיד אני יודע שזה כך שהכל לטובה, אך לא תמיד אני מרגיש כך. מלאכים מבינים לגמרי את הנהגת ה', ולכן הם יכולים להגיד זאת בקול רם. הרב הוטנר בספרו "פחד יצחק" על יום כיפור מביא בשם הגר"א שכשאומרים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", למרות שאומרים אל"ף-דל"ת בנו"ן-יו"ד, צריך לכוון במחשבה על שם יו"ד-ה"א בוא"ו-ה"א. כדי שנגיד לעצמנו זו האמת, ה' עושה רק טוב בעולם, אני יודע את זה בשכל ומבין שככה זה צריך להיות, אבל אני לא אומר את זה בקול, ולחישת "ברוך שם" מכוונת כנגד המחשבה של ה' המפורש. במקום שיש השראת שכינה דומה לעולם הבא, ולכן במקדש וביום כיפור אומרים בקול.
המהרש"א אומר שכשיעקב רצה לגלות את הקץ לבניו הייתה שם שכינה, לכן הוא אמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול.
יהי רצון שנזכה אנו בחיינו לקיים את שני הדברים גם יחד – שנדע לשמוע את ציווי ה' וזה יביא אותנו להכרזה מי אנו, שיהיה ברור, שהאישיות שלנו תהיה ברורה, שלא יהיה לנו פיצול אישיות ולא נחיה בסתירות בתוך עצמנו.וכן שנוכל לחיות ויהיה ברור לנו שכל הנהגות ה' הם חסד. ואם כך נסתכל על העולם, נוכל להתבונן גם על השואה וגם על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, במשקפים של תורה ויראה. ומי שמתבונן בספר אש קודש, רואה עד כמה האדמו"ר מפיאסצנה מדגיש שאמונה דורשת מסירות נפש. ומסירות נפש זו ההבנה שהכל מהבורא יתברך לטובה והכל בצדק, גם אם אני מרגיש אחרת לגמרי.
