שיחה לפרשת ויחי - משמעות החיים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
לדעתי אחד הדברים העיקריים שבחור מקבל בישיבה הוא משמעות בחיים והבנה שהוא נברא כדי לקרוא בשם ה' ולקדש שם שמים, כל אחד לאור שליחותו וייעודו.
היום בשיחה אני מבקש לברר כיצד אדם מוצא את שליחות חייו?
מטרת החיים אינה לחיות חיים גשמיים (לנשום, לאכול, לישון, לעבוד וכו'). כל אלו הם אמצעים ולא המטרה. המטרה הינה רוחנית, לקרוא בשם ה' ולגרום לכל יהודי שנפגוש שיאהב את ה' ותורתו.
לאור זאת מסביר הרמב"ן מדוע פרשיות ויקהל פקודי נמצאים בספר שמות שעוסק בגלות וגאולה, ולא כפתיחה לספר ויקרא העוסק בקורבנות. מטרת ספר שמות גלות וגאולה, והגאולה אינה רק הגאולה הפיזית שהיינו עבדים במצרים אלא גאולה רוחנית שהיא מתבטאת בבניין המשכן וקרבת ה', ולכן פרשות ויקהל פקודי מופיעים בספר שמות כי בהקמת המשכן הגיעו לגאולה.
וכך כותב הרמב"ן:
"והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם....ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד" (הקדמת הרמב"ן לספר שמות)
כדי לחיות חיים רוחנים על האדם לשאוף להתקדמות תמידית. אדם שמרוצה במקום בו הוא נמצא רוחנית ומסתפק בלא לרדת רוחנית, לעולם הוא ירד רוחנית ולא יגיע למיצוי הרוחני אליו הוא יכול להגיע.
וכך כותב הקדושת לוי על תשובת ה' ששמו "אהיה אשר אהיה":
"הפסוק ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אהיה אשר אהיה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם כו'. דהנה הצדיק העובד את השם יתברך צריך שידע בכל יום ובכל פעם שמשיג איזה השגה, שיש עוד השגה מדריגה למעלה, וזה שאינו משיגה אותה עדיין, ושאין השגה זו שמשיג בתכלית השלימות, שידע בכל פעם שאינו משיג, וכשיבא גם להשגה זו ידע שיש עוד השגה לפני ולפנים, ודבר זה אין לו סוף, שכל מה שמשיג ידע שעדיין אינו בשלימות ,והמדריגה שלמעלה מזו צריך להשיגה ואינו משיג אותה עדיין, וידע תמיד שאינו בשלימות, ומה שחסר לו, וכמאמר אליהו ז"ל בתיקונים ולית דידע בך כלל. וזהו הוא המובחר בעבודת השם יתברך היודע תמיד שאינו עדיין בשלימות ומתאוה ומשתוקק לעלות במדריגה למעלה מזו...ויש לפרש שזה נקרא אהיה, שמה שמשיג עתה הוא עתה ואהיה נקרא מה שעתיד להיות ומה שעתיד להשיג וזה הוא דרך הצדיק שידע תמיד מה שחסר לו ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו וזה נקרא אהיה שעתיד להיות ועתיד להשיג. אבל עתה אין השגתו עדיין בשלימות, רק שעתיד להשיג גם את זו וכשישיג גם זו ידע עוד יותר שאין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג עד אין סוף. ולזה אמר ויאמר אהיה, שידע תמיד שעתה אין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו. וזהו אשר אהיה, שאין לדבר סוף שבכל פעם שמשיגים יודעים מה שיש עוד השגה למעלה מזו עד אין סוף וזהו דרך הצדיקים להשם יתברך" (ספר קדושת לוי פרשת שמות)
הקב"ה נקרא "אהיה" לומר לנו שצריך להתקדם כל הזמן. בישיבה צריך כל הזמן לשאוף. לפעמים אני פוגש בחורים שסיימו את הישיבה אך לא רואים את "האור בעיניים" שלהם. טוב להם ברמה שהם היו בישיבה ולא שואפים להתקדם ולא מבינים שאם אדם נשאר במקום הוא בהכרח ירד רוחנית. "אהיה" זה קוד להתקדמות ולשאיפות בכל המישורים, בעבודת ה', במידות, בתפילה, בלימוד, ועוד. אין "מיציתי" בעבודת ה'. ולכן שם ה' "אהיה אשר אהיה" שמשמעו התקדמות תמידית לדביקות בה'.
כתוב בפרשתנו:
"וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות פרק ג פסוק י)
הגרי"ד סולובייצ'יק כותב:
"ועתה לכה ואשלחך אל פרעה"... אמת שלימה נתגלתה בפסוק זה: ריבון העולמים, שהוא טמיר ונעלם, אדון הכל, אין סוף, אל חי העולמים, ממנה לשליחו בשר ודם, שהיום כאן ומחר בקבר. אלא מאי, הרי שלוחו של אדם כמותו (ברכות ה, ה) והאיך יוכל להבל דמה להיות שלוחו של ריבון העולמים? אמנם אין תשובה מלאה לקושיה זו, אולם אין עוררין על העובדה, כי משה רבנו היה לשלוחו של האל..... אם אפשרי היה הדבר לגבי משה להיבחר לשלוחו של הקב"ה, הרי אפשרי הדבר לגבי כל יהודי. האדם נברא בתור שליח. עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות.. השבועה שעליה מספרים לנו חז"ל.... היא בעצם הנוסחה שבה נעשה שימוש במהלך מינוי השליחות. לפני שמינה אברהם אבינו את אליעזר להיות שלוחו, השביע אותו, יעקב השביע את יוסף ויוסף אף הוא השביע את אחיו. את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט-היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה.... משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו"
כל יהודי ויהודי תפקידו להיות שליח ה'. למרות שה' יכול היה לגאול את בני ישראל בעצמו, הוא רצה שמשה רבינו יהיה השליח שלו בגדר "שלוחו של אדם כמותו", כי כל יהודי יש לו תפקיד של שליח.
כולנו אמורים להיות שליחים. העובדה שמישהו חי בזמן מסוים בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות יהיה מקובל, רק אם נבין שתפקיד האדם להיות שליח ה' דווקא בזמנו בתקופתו ובמקומו.
הראי"ק קוק כותב על התפילה:
"אלקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי" (מתוך תפילת יום כיפור)
"כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי.כי אם הייתי חסר בשביל איזה תכלית והשלמה הייתי נוצר, מכיוון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא עוד, שלא להברות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מיחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן" (הראי"ה קוק-עולת ראיה)
לפני שאדם פלוני נוצר, העולם לא היה צריך לשליחותו, וכשנברא, נברא בשביל שהאדם ימלא את שליחותו בעולם, ולכן הוא נולד בזמן ובמקום מסוימים ולא נברא קודם כי אז העולם לא היה צריך אותו. אם הנברא איננו עושה את שליחותו בעולם זה כאילו הוא לא נברא מעולם. האדם נברא במשפחה מסוימת בחברה מסוימת עם תכונות מסוימות כדי שימלא את שליחותו בעולם.
אני מבקש להתמקד בשאלה, כיצד אדם מוצא את שליחות חייו?
יש מספר שאלות שאדם צריך לשאול לברר ולהעמיק בהתבוננות כדי למצוא את שליחות חייו.
השאלה הראשונה, מי אני? מהם התכונות המיוחדות שה' נתן לי? ה' נתן ונותן לכל אדם תכונות מסויימות כדי למלא את שליחותו. אנו מכירים את התכונות אך לא את השליחות, ולכן לאור התכונות נגלה את אישיותנו.
השליח הראשון שה' בחר בו הוא משה רבינו. כדי שמשה רבינו יהיה מנהיג הוא קיבל תכונת "נושא בעול עם חברו". ולכן למרות שהיה יכול להישאר בארמונו של פרעה הוא יצא משם והשתתף בצערם של ישראל ואף השתדל לעזור להם.
וכך כתוב במדרש:
"וירא בסבלותם, מהו וירא? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן. ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ראה משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, ומשוי איש על אשה ומשוי אשה על איש, ומשוי זקן על בחור, ומשוי בחור על זקן, והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם ועושה כאלו מסייע לפרעה.... כח דבר אחר וירא בסבלותם - ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח" (שמות רבה)
משה דאג לאחרים ולא חשב על עצמו והקב"ה נתן לו תכונה זו כדי להיות מנהיג של ישראל.
ומסביר ומפרט הרב חיים פרילנדר בספרו שפתי חיים:
וירא בסבלותם מפרש רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם. במילים ספורות אלו טמון היסוד הגדול של מעלת "נושא בעול עם חברו", לראות את הזולת ולהרגיש אותו, כפי שרש"י מדייק נתן את עיניו, התבוננות מעמיקה, הפעולה הראשונה בנשיאת עול היא נתינת המבט אל הזולת. בדרך כלל העינים משרתות את האדם לצרכים שלו, באופן טבעי הוא רואה הכל מנקודת המבט של עצמו, וגם כשחושב על הזולת כיוון המחשבה הוא ביחס אליו, אינו שואל את עצמו מה הוא יכול להועיל לשני, אלא מה הוא יכול להועיל לעצמו... משה רבינו יצא מארמון פרעה, וחיפש את הצרות של אחיו, וכדי להרגיש בתוככי נפשו את הצרות נתן עיניו ושיתף עצמו בצרותיהם. זוהי ההדגשה "וירא בסבלותם" נתן עיניו בסבל שלהם ושיתף את עצמו עם סבלם. נוסף לזה גם "נתן לבו להיות מיצר עליהם", היינו הכניס את צרותיהם לתוככי לבו, כאילו צרותיהם הן צרותיו, כפי שמדויק זאת מן הכתוב וירא בסבלותם ולא כתוב וירא את סבלותם" (שפתי חיים)
עלינו לברר מה התכונות שה' נתן לנו כדי להצליח בשליחותנו. ה' ברא אותנו שונים כדי להגדיל את כבוד ה' בעולם. כמו תזמורת שיש בה כלים שונים אבל הסימפוניה בחיבור היא מאוחדת ואחת.
שאלה נוספת שהאדם צריך לברר לעצמו, לאיזו שליחות ליבו נוטה? כמו ש"אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ". כך אין אדם עושה שליחות הבורא אלא בשליחות שליבו חפץ. אם אין רצון, האדם לא יצליח לעשות את שליחות ה' בצורה שתשפיע על האחר ותקרב אותו לבורא עולם.
האור החיים הקדוש על הפסוק "לכה ואשלחך אל פרעה" שואל מדוע "לכה" מופיע לפני השליחות, הרי ההליכה לפרעה היא השליחות? הפסוק היה צריך להיכתב לכאורה "אשלחך ולכה אל פרעה"?
ועונה אור החיים הקדוש:
"גם הקדים ההליכה קודם הזכרת השליחות, לומר כי לא הליכה זו לבד היא השליחות, אלא אחר ההליכה תהיה התמדת השליחות, כמו שכן היה, שאחר שהלך הוא, שהיה שולחו פעם אחר פעם להוציא וגו'..... עוד ירצה על דרך אומרם (מכות י ב) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, לזה אמר אליו 'לכה' פירוש אם אתה חפץ במצוה זו ללכת אז אני אשלים חפצך ואשלחך, ומזה אתה למד שאם הוא ימאס מהלוך לא ישלחנו. ואולי כי לזה היה משה משיב בטענות... כי יש לו טענות מונעות, והיה ה' משיבו על כל טענה וטענה כדי שילך מדעתו ורצונו" (אור החיים הקדוש שמות פרק ג פסוק י)
הקב"ה לא כופה את השליחות עלינו, הקב"ה רוצה שהשליחות תבוא מצידנו. לכן המילה שכתוב היא "לכה" – ברצונך. שליחות חייבת להיות ברצון.
כהמשך לשאלה האם האדם רוצה את השליחות, אדם צריך לשאול את עצמו האם הוא שמח בשליחות שבחר? ה' ברא את האדם שכאשר יעשה את שליחות ה' המתאימה לו שבשבילה הוא נברא היא תגרום לו לשמחה פנימית עצומה.
ה' מכין כל אדם במשך חייו לשליחות. בפרשתנו ה' זימן את משה לראות את המצרי המכה, את שני העברים הניצים, וכן את הרועים בבאר במדין, ועוד, כל זאת היו כהכנה לשליחות להעצים ולרומם את תכונות "נושא בעול עם חברו" שהיתה למשה.
וכך כותב אור רש"ז:
"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו", דייקה התורה כי היה לו להט אהבת אחים. ואח"כ ספרה לנו התורה שלא לבד כשאיש מצרי מכה עברי הציל עשוק מיד עושקו, אבל גם - "והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך", גם העשוק מיד עברי נשא בעול עמו ורצה להצילו מיד עושקו. ואח"כ ספרה התורה, שלא לבד במדינתו ארץ מולדתו.... אלא אף גם בארץ אחרת במדין והוא גר בארץ אחרת, בורח מפרעה ממות, הלא הוא מתנודד וטרוד בצערו, ועם כל זה כשראה שם מה שעשו הרועים לבנות מדין ויגרשום שלא כדין, ויקם משה ויושיען" (אור רש"ז שמות מאמר קצ"א)
לאור זאת, כדי למצוא את שליחותו צריך כל אדם לשאול ולהתבונן בתולדות חייו ובמה הכין ה' אותו לשליחותו.
אם נסכם, יש 6 שאלות שחובה על האדם לברר ולהעמיק כדי למצוא את שליחותו ואלו הן:
1)מי אני? מהם התכונות העיקריות שקיבלתי מהבורא יתברך למלא את שליחותי, ולאיזו שליחות מתאימות תכונות אלו?
2) לאיזו שליחות יש לי רצון גדול לבצע ולתרום ולתת?
3)איזו שליחות תגרום לי לשמחה אמיתית ושלמה?
4)מה עברתי בחיי עד כה? כיצד ה' הכין אותי לשליחותי?
5)השליחות חייבת להיות קשורה לצורכי הכלל. איך אני יכול לקדם מבחינה ערכית את כלל ישראל?
6)מהי הסביבה שבה אוכל להשפיע ביותר ואמלא את שליחותי?
יהי רצון שכל אחד מאיתנו ימצא את שליחותו וייעודו, ובעז"ה יישם אותה בחייו, וכך יקדש שם שמים בכל חייו. אמן כן יהי רצון.
