פרשת ויגש - העוד אבי חי
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור יוסף לא יודע?
התורה מתארת את רגע השיא של התוודעותו של יוסף לאחיו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
שאלתו של יוסף "העוד אבי חי" מעוררת תמיהה גדולה. ראשית, הרי כל טענותיו ובקשת הרחמים של יהודה ליוסף סובבות סביב הרחמים על יעקב-האב הזקן, ככתוב: " וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי". זאת ועוד, הרי באותו יום עצמו ובמעמד הקודם, כבר השיבו האחים ליוסף על שלום האב! כפי שקראנו בסוף הפרשה הקודמת (רק אצלנו עבר שבוע מהקריאה הקודמת..) "וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי. וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ". ובאמת, רואים אנו שיוסף אף איננו מצפה כלל לתשובה על שאלתו זו, ומיד מורה לאחים לעלות ולהביא את האב ככתוב: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד".
תוכחה גלויה
לאור זאת, מפרשים רבים (העמק דבר, בית הלוי, כלי יקר ועוד) מסבירים כי אין כאן שאלה אינפורמטיבית, אלא יש
כאן תוכחה גלויה ונוקבת.
יוסף אינו שואל, אלא קורא קריאה אירונית ונוקבת. זוהי "עקיצה" מכאיבה לעברם של האחים, עקיצה שבאה ברגע הנכון. שהרי מהי טענתו של יהודה? יהודה מודה שעל פי דין יוסף צודק, ובנימין אשם שהרי נמצא הגביע באמתחתו. אך אעפ"כ נדרשת רחמנות על האבא! – כאן תופס אותו יוסף בדבריו ואומר: "אני יוסף העוד אבי חי?" מדוע א"כ בעבר, במכירה שלי, מדוע אז לא חשבתם על האבא, ורק עכשיו הינכם באים בטיעון של רחמים על האבא. את המכירה שלי אבא שרד? זוהי תוכחה! ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, נבהלו מתוכחתו זו.
ואכן כך אמרו חז"ל:
א"ר אליעזר בן עזריה אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקב"ה מלך מלכי המלכים שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו (מדרש שכל טוב בראשית)
מוסר כפול, אמות מידה שונות
התוכחה הכי גדולה ונוקבת – "תוכחתו של הקב"ה" היא כאשר אנו נוקטים במוסר כפול, באמות מידה שונות במצבים דומים. הרי כולנו סלחנים גדולים לעצמנו, ומוצאים אנו לימוד זכות על כל חולשותינו. לעיתים קרובות, באותם מצבים עצמם, אנו יוצאים בשצף קצף כשאנו מבחינים באותם חולשות אצל אחרים.
כמו כן, עלינו לבדוק את עצמנו האם אותם כוחות שאנו מגלים בעצמנו בכל מה שנוגע לטובותינו ולהנאותינו, אנו מפיקים גם במה שנוגע לענייני הרוח, לעבודת ה', ללימוד תורה, ולקיום המצוות?! לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים המתנצלים על רפיון בעבודת ה' ובלימוד תורה, והם
טוענים שהדבר נובע מכך שאין להם את הכוחות והכישורים הנדרשים. לדוגמא, בחור אומר שקשה לו בלימוד גמ', קשה לו להתעמק, וקשה לו להתרכז שעות רבות. אך אותו בחור עצמו מגלה כוחות גדולים בלימודי הפסיכומטרי...
לכולנו קשה לקום בבוקר מוקדם לתפילה, אבל כולנו זוכרים איך קמנו כמו אריות כשהיינו בצבא... על כך מצביע אליהו הנביא:
פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד. היה מתלוצץ ומלעיג בדברי. אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ליום הדין?! אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה! אמרתי לו בני מה מלאכתך?!א"ל צייד. ואני אמרתי לו מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים? אמר לי בינה נתנו לי מן השמים! אמרתי לו: מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם כי קרוב אליך הדבר מאד לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים. מיד הרים קולו ובכה, עד שאמרתי לו אל ירע לך שכל באי עולם משיבין תשובה זו אבל מעשיהם יהו מעידין בהם (ילקוט שמעוני פרשת נצבים רמז תתקמ)
ר' דב אחד, ר' אריה אחד
החפץ חיים זצ"ל רגיל היה לפרש את הביטוי "עסק התורה", כמסר האומר שעלינו להתייחס לתורה כעסק, כביזניס. וכשם שבעסקי החול אנו משקיעים את מיטב מרצינו ומחשבותינו להרוויח יותר ובגדול, כך גם בעסק התורה והמצוות. ואכן, החפץ חיים עצמו היה סמל ומופת גם בעניין זה. כששאלוהו פעם מדוע הוא משקיע כל כך הרבה כספים ומרץ בהפצת ספריו לחיזוק היהדות, הרי ייתכן ורק מעטים יושפעו מכך. ענה: אני רואה סביבי נסיכים ופריצים היוצאים למסע ציד גדול רק על מנת לתפוס דב אחד או אריה אחד או זאב אחד או צבי אחד. אף אני, דייני אם אתפוס ר' דב אחד ר' אריה אחד ר' צבי אחד או ר' זאב אחד...
כנ"ל בכל הנוגע לעניינים שבין אדם לחבירו. לעיתים יש לנו הרבה אמונה ובטחון בכל מה שנוגע לאחרים. כשמספרים לנו על משפחה שזקוקה לעזרה רפואית אנו משיבים הקב"ה יעזור, אך כשזה נוגע לנו אנו מתרוצצים לחפש את הרופאים הטובים ביותר.
מתי צועקים געוואלד
המגיד הירושלמי ר' שלום שבדרון, סיפר סיפור נחמד הממחיש את הנושא. פעם אחת הוא הלך ברחוב ולפתע הבחין בילד הקטן של שכניהם שנפל ונפצע ופניו התמלאו בדם רב. מיהר ר' שלום נשאו על כפיו ומיהר להביאו לביתו.
שכנתם, אם הילד, לא הבינה בתחילה כי מדובר בבנה הקטן, אלא סברה לתומה שמדובר בבנו הקטן של ר' שלום עצמו. כשר' שלום התקרב היא קראה לעברו ברגיעה "אל תדאג זה יעבור, זה לא כל כך נורא.." אך הנה כשהתקרב יותר הבינה לפתע כי מדובר בבנה ואזי היא התחילה לצרוח צרחות גדולות: "אוי! געוואלד געוואלד, הבן שלי, איזה אסון, אסון נורא"! אזי ר' שלום קרא לעברה "אל תדאגי זה יעבור, זה לא כל כך נורא..."
הפס' במשלי אומר: מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְקֹוָק גַּם שְׁנֵיהֶם(יז טו). פירושו, לעיתים אנו רואים מי ש"מצדיק רשע", אך ניתן להסביר זאת במעלתו כדוגמת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. אך כאשר במקביל אנו רואים שבאותו להט הוא גם "מרשיע צדיק" ומוצא אצלו את כל החסרונות שבעולם, אזי אין הדבר נובע אלא מחמת רשעותו הגדולה (מדהים לראות בעיתון "הארץ" את שפע הרחמים והאמפתיה שהם מגלים כלפי הפלסטינאים ובמקביל את השנאה הגדולה שהם רוכשים למתנחלים. בנשימה אחת הם יכולים לכתוב על "חופש ביטוי" "דמוקרטיה" "לא לגעת בבניה לא חוקית" בכל מה שנוגע לשונאינו , ודרישה לשלול את כל הנ"ל מגורמים בימין הישראלי...)
תוכחתו של הקב"ה
תוכחתו של הקב"ה תובעת מאיתנו לא לנקוט במוסר כפול. אנו נדרשים להשוות את הנורמות שאנו מציבים בכל הקשור אלינו ולנוחיותנו ולהעתיקם גם ביחס לחברנו -ואהבת לרעך כמוך. כמו כן, מן הראוי שהרף הגבוה שאנו מציבים לעצמנו בכל מה שקשור לעניינים הגשמיים ישמש גם כרף בכל הנוגע לענייני הרוח. נסיק מאותם כוחות שאנו מגלים בתוכנו כשאנו רוצים מאד להשיג דבר שחשוב לנו, ולהשליך ממנו גם לכל הקשור ללימוד תורה ולקיום המצוות. אותה שמחה והתלהבות האופפת אותנו כשאנו משיגים חפץ חדש, מן הראוי שנעתיק גם כשאנו זוכים למצוה חדשה, ללימוד חדש, למסכת נוספת שאנו לומדים, וכן על זה הדרך.
זוהי התשובה המצופה מאיתנו לתוכחתו של הקב"ה. כך שאלת "העוד אבי חי" תוכל להיענות בתשובה: "עוד אבינו חי".
