ברכת הריח
הרב יהודה שקלנובסקי
להדפסת השיעור ברכת הריח (סימנים רטז – ריז)
"אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: מנין שמברכין על הריח שנאמר 'כל הנשמה תהלל י-ה' – איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח". (ברכות מג:)
- על איזה ריח מברכים (סימן ריז, ב)
מהו התנאי הנצרך בכדי
ולכן אין מברכים על תכ
אדם ההולך בשדה
אמנם אם שתלו את אותם פירות ובשמים כדי לקוטפם ולמוכרם אח"כ, אין לברך עליהם אא"כ נוטלם בידו (וכדין בשמים הנמצאים בחנותו של חנוני שאין מברך עליהם אא"כ נוטלם בידו בכדי להריח בהם – סימן ריז במ"ב ס"ק א).
- זמן הברכה (סימן רטז, א)
מדוע לא מברכים ברכה אחרונה על הריח? מ"ב ס"ק ד ובשעה"צ ס"ק ג
- נוסח הברכה (סימן רטז, ב)[4]
חז"ל תקנו חמש נוסחאות שונות לברכת הריח: בורא עשבי בשמים, בורא עצי בשמים, בורא מיני בשמים, הנותן ריח טוב בפירות ובורא שמן ערב.
'בורא עצי / עשבי בשמים' (רטז, ב – ג)
מהי ההגדרה של צמח להחשב כעץ, וברכת ריחו תהיה 'בורא עצי בשמים'? מ"ב ס"ק ו וביה"ל לסעיף ג ד"ה 'עצי בשמים'[5]
לכן רק על צמח שגזעו קשה (לפחות כשל פשתן), גדל למעלה מהקרקע, מתקיים משנה לשנה ומוציא עליו מעצו יש לברך 'בורא עצי בשמים'. לכן על ורדים, הדס, יסמין, יערה (מין צמח מטפס), רוזמרין ופריחת עץ הגפן מברכים 'בורא עצי בשמים'.
אך צמח שאינו מתקיים משנה לשנה וגזעו רך, יש לברך 'בורא עשבי בשמים'. ולכן על יקינטון, מיני נרקיסים ונענע[6] מברכים 'בורא עשבי בשמים'.
טעה ובירך 'עצי' במקום 'עשבי' או להיפך- מ"ב (סי' רטז) ס"ק לט[7]
בילקוט יוסף כתב שעל עשב רך שגזעו מתקיים – בדיעבד אם בירך 'עשבי' יצא ידי חובה. ונראה שבכל מקום שבירך 'עשבי' במקום 'עצי' יצא י"ח, משום סב"ל. (וזה שלא כמ"ב)
'בורא מיני בשמים' (סעיף ב)
כיצד ינהג בספק אם ברכת הצמח 'עצי' או 'עשבי'? סעיף ב
'הנותן ריח טוב בפירות' (סעיף ב)
כיום אין לברך מיד על פרי 'הנותן ריח טוב בפירות', משום
מהו נוסח הברכה המדויק? שו"ע ומ"ב ס"ק ט
פוסקים רבים כתבו לברך 'הנותן ריח טוב בפירות' (לשון הווה) וכפי שכותב השו"ע.
האם אפשר לברך את הברכה על פרי שנאכל אך ורק ע"י תערובת (תבלינים למיניהם)?שו"ע ובמ"ב ס"ק ח, טו – טז[9]
לכן יש לברך על קינמון או ציפורן 'בורא מיני בשמים'.
· בושם המופק מצמחים[10] (סעיפים ג, ו)
ניתן להפיק מצמח את הריחות שבו ע"י בישול הצמח באידי מים שסופחים אליהם את הריח ואח"כ מפרידים את השמן הריחני או שסוחטים את הצמח או ששורים אותו בכל מיני כימיקלים שקולטים את הריח של הצמח.
מה דין 'מי ורד' שבסעיף ג? ובמ"ב ס"ק יט וכן בשעה"צ ס"ק יז
עי' בסעיף ו לגבי שמן שקלט ריח בושם וסיננו אותו מהצמחים. מהן ה
דנו האחרונים בסתירה שבדברי המ"ב, שלגבי 'מי ורדים' לא חשש ל
כיום המציאות היא שהריח נקלט היטב בתוך הנוזל ולכן יש לברך כל הבשמים כברכת הצמח שממנו הם הופקו.
· ברכה על ריח סינטטי
יש מהפוסקים שכתבו
טבק הרחה – באר היטב בסימן רטז, ו ס"ק יג[12]
בושם מחומרים טבעיים – רק אם יש ממשות של הבושם על גבי הגוף ניתן לברך עליו אך אם הוא כבר התייבש הרי הוא כבושם שאין לו עיקר ולא מברכים עליו.
· תערובת של מיני בשמים (סימן רטז, י)
כיצד צריך לנהוג לכתחילה כאשר יש לפניו תערובת של מיני בשמים? ומהו סדר הברכות הנכון? מ"ב ס"ק לט (הראשון)
הנכנס לחנות בשמים ומריח את הריח, כיצד יברך? סימן ריז, א ובמ"ב ס"ק ג
· סדר הקדימה בברכות הריח (סימן רטז, י)
- "פרי" קודם ל"עצי" או "עשבי".
- "עצי" או "עשבי" ביחס ל"מיני". מ"ב ס"ק לט (הראשון)
- "עצי" מול "עשבי". מ"ב ס"ק מ
- הדס כברייתו מול שמן מבושם. סעיף יא ובמ"ב ס"ק מב – מה (ועי' בביה"ל ד"ה 'מברך על ההדס'[13])
- ברכת טעם מול ברכת ריח. מ"ב ס"ק ד
- לקח פרי לאכילה ולהרחה, איזו ברכה יקדים? מ"ב ס"ק י ובשעה"צ ס"ק ז – ח
· היסח הדעת ו
למד את הסעיף יחד עם המ"ב בס"ק ד – ז ובשעה"צ ס"ק י – יג.
היסח הדעת
האם בהיסח הדעת צריך לחזור ולברך שוב? מ"ב ס"ק ד, ו ובשעה"צ ס"ק י[14]
מדוע אין דין '
יצא לזמן קצר ורוצה להריח בשמים אחרים שלא הריח קודם, האם צריך לברך שוב? מ"ב ס"ק ז ובשעה"צ ס"ק יג
· בשמים בשבת
- הרחה מצמח מחובר: "הדס מחובר, מותר להריח בו; אבל אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה, אסור להריח בו במחובר שמא יקוץ אותו לאכלו". (שו"ע סימן שלו סעיף י)
- טלטול הענף של הצמח המחובר: "אבל קנים הרכים כירק, מותר להשתמש בהם אעפ"י שמחוברים בקרקע, דאין אסור להשתמש בירק". (רמ"א שם סעיף א)
והרבה פוסקים סוברים שהקנים העשויין להתקשות אפילו ברכותן הרי הם כאילן ואסור ולא הותר אלא הקנים הגדלים באגם שאינן מתק
- טלטול ענף של צמח תלוש: "מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה; ומוללו להריח בו, אחד ק
"ומלילה היינו שמוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו, וקטימה נמי משום זה שמקום הקטימה הוא לח וריחו נודף. והסכימו הרבה אחרונים דהא דמותר לקטום בק
נתינת בושם במים או בבגד: "ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים[15], משום דמוליד בהן ריחא"
(רמ"א בסימן תקיא סעיף ד)
"וה"ה דאסור ליתן ביו"ט דבר המריח לתוך המים כדי
- בשמים בהבדלה
"מברך על הבשמים אם יש לו, ואם אין לו א"צ לחזור אחריהם". (שו"ע סימן רצז סעיף א)
"והברכה הוא בורא מיני בשמים על איזה מין שהוא אף שבחול צריך לברך על כל מין כברכתו [דהיינו על עצי בשמים בורא עצי בשמים ועל עשבי בשמים בורא עשבי בשמים ... מ"מ במוצ"ש מברכין על הכל בורא מיני בשמים כדי שלא יבואו לטעות ההמון עם שאין הכל בקיאין בכל ברכה המיוחדת אבל בברכה זו יוצא על הכל... ומ"מ לכתחילה טוב יותר
מנהג בני ספרד אינו כדברי המ"ב, אלא מברכים על כל מין כברכתו הראויה.
נהגו לייחד בשמים מיוחדים להבדלה. אבל אם אין לו יכול לקחת גם תבלינים מהמטבח (קינמון, ציפורן) ולברך עליהם. במקרה כזה יש להקפיד לברך עליהם רק כאשר אוחזם בידו (ע"פ המ"ב בסימן ריז ס"ק א, שכל שאין הבשמים עומדים לריח יש לאוחזם בידו ורק אז לברך).
- בשמים של איסור (סימן ריז, ד)
מה דין הרחה בבשמים של אישה האסורה עליו? שו"ע ומ"ב
פרחי ערלה: שע"ת ס"ק ב
מאכל איסור: ביה"ל לסעיף ב ד"ה 'המוס"ק'
[1] ועי' בשעה"צ ס"ק טז, שהסתפק האם הדין ישתנה אם נוטלו בידו ע"מ להריח בו. ונראה שעדיף שלא יעשה כן משום שבשעה"צ נשאר בספק.
[2] אמנם אם נטעו מינים נותני ריח בגינה שעל יד הבית, אין לברך עליהם עד שנוטלם בידו, כיון שאין כוונת הנטיעה לריח אלא לנוי. ולמעשה נראה שאין לברך על כל הצמחים המחוברים לקרקע אא"כ נוטלם בידו ע"מ להריח בהם.
[3] הרמב"ם (פרק ט מהלכות ברכות הלכה א) כותב: "כשם שאסור לאדם להנות במאכל או במשקה קודם ברכה, כן אסור לו להנות בריח טוב קודם ברכה". וביאר הב"ח, שבריח היתה הו"א לברך תוך כדי ההרחה מה שאינו אפשרי באכילה, ששם אפשר לברך קודם האכילה או לאחריה. ובכדי שלא לחלק בין הברכות תקנו חכמים שכשם שבמאכל ובמשקה מברך לפני שנהנה כך גם בריח יברך לפני שנהנה.
[4] עי' בשע"ת ס"ק א, שאין מברכים 'שהחיינו' על עשבים שנעשו לריח.
[5]
[6] יש שכתבו שאין זה ברור כיון שהנענע מתקיימת משנה לשנה, והכרעת הפוסקים לברך עליה 'בורא עשבי בשמים'.
[7] אם בירך בטעות 'שהכל' על בשמים י"א
[8] נחלקו ר' יונה והרמ"ה האם המוסייק הנמצא באותה חיה מותר או אסור באכילה. וסובר ר' יונה שהוא מותר באכילה, משום שכעת הוא פירשא בעלמא, אע"פ שקודם לכן הוא היה דם.
מח' זו היא המקור למח' הפוסקים ביחס לג'ליטין המופק מעצמות בהמות שלא נשחטו וממילא אסורות באכילה. וסברת ה
[9] קניל"ה = צימערינ"ג = קינמון. קלאו"ו = נעגל"ך = ציפורן. בקאוו"י = קפה.
[10] עי' בכל זה בספר וזאת הברכה, בבירור הלכה סימן מג, א (עמ' 319).
[11] שש"כ (ח"ב פרק סא סעיף יב): "נכון שלא להשתמש לברכת הבשמים במי בושם, כיון שספק הוא אם יש לברך עליהם". וביאר שם בהערה (לב) בשם הגרשז"א זצ"ל: "אפילו להסוברים (בסעיף ו) בשמן ומים שקלטו ריח מבשמים דח
[12] יש שכתבו שאין לברך על טבק הרחה, משום שהריח שבו נועד רק להעביר את ריח אבקת הטבק. ויש לשאול על שני הטעמים: א. המציאות היא שהריח שבטבק לא נועד להעביר את ריח אבקת הטבק עצמה. ב. מדוע מגדירים את ריח הטבק כריח שאין לו עיקר, והרי כאן הריח יוצא ע"י שרית האבקה בתמצית הריח, ועיקר הנוזל נמצא בלוע בתוך האבקה ורק חלק התנדף באוויר? (ואף שכה"ח כ"כ, הוא ל
אמנם אם התמציות של הטבק עשויות מחומרים סינטטיים, יש מקום לומר שאין חיוב ברכה. [וזאת הברכה עמ' 321]
[13] אף שבביה"ל נשאר בצ"ע לגבי מקרה שבו השמן חביב עליו יותר מההדס, כתב בספר וזאת הברכה (עמ' 176, בשם הרב
[14]
[15] וכ"כ המ"ב אצלנו בסימן רטז ס"ק לב.
