ברכת פירות האילן, הארץ וירקות (סימנים רב – רה)

v     בסימנים אלו ישנם פרטים רבים מאד ולא נעסוק בכולם אלא רק בנושאים המרכזיים והמורכבים יותר. ולכן, למרות שלא נלמד את כל הסעיפים, יש להשלים אותם בלימוד עצמי ולפי סדר הסעיפים.

הגדרת עץ וירק (שו"ע ורמ"א לסימן רג סעיפים ב-ג)

"היכא מברכינן בורא פרי העץ, היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק, אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה"                                                                                                         (ברכות דף מ ע"א)

בראשונים הובאו ג' שיטות לבאר את הגדרת הגמרא:

א.      שיטת הרא"ש – כל צמח שנזרע בכל שנה - נקרא ירק, וכל צמח שנשאר שרשו משנה לשנה ולא צריך לזרוע אותו מחדש – נקרא עץ.

ב.       שיטת הגאונים – צמח שנשאר הגזע בחורף נחשב לעץ, ואם כלה הגזע בחורף, אף שנשאר השורש, נקרא ירק.

ג.        שיטת רש"י – אם נשאר הענף שממנו יוצא הפרי דין הצמח כעץ, ואם כלה הענף אף שנשאר הגזע – דין הצמח כירק.

נ"מ בין השיטות תהיה בפירות כגון הבננה והאננס[1] שגזעם כלה בחורף אך שורשיהם נשארים משנה לשנה ומהם גדל שוב ה'עץ' בשנה הבאה. לשיטת הרא"ש ברכתם בורא פרי העץ ולגאונים ברכתם בורא פרי האדמה.

• כיצד פסקו השו"ע והרמ"א? (סעיפים ב - ג)                                                                                                                                                                                 

ישנה מח' גדולה בין האחרונים, האם הכרעת השו"ע לברך על הבננה 'בורא פרי האדמה' היא מספק, כיון שהוא לא הכריע במח' הראשונים הנ"ל ולכן פסק שיברך 'בורא פרי האדמה' שבזה אף אם הברכה הראויה היא 'בורא פרי העץ' יוצא בדיעבד ידי חובה. או שפסק בתורת ודאי.

למח' זו יש שתי נ"מ מעשיות:

א.      אם טעה וברך על הבננה 'בורא פרי העץ', האם צריך לחזור ולברך שוב.

ב.      כאשר מונחים לפניו תפוח ובננה ורוצה לאכול את שניהם, האם צריך להקדים ולברך על הבננה, דאם לא, יתכן והיא תפטר בברכת התפוח.

בלוח הברכות (המבוסס על הספר וזאת הברכה, עמ' 134) כתב שנראה שהכרעת השו"ע היא בתורת ודאי, ולכן אם ברך 'העץ' על הבננה צריך לחזור ולברך שוב[2]. וכמובן, שאין צורך להקדים ולברך על הבננה.

ובילקוט יוסף (סימן רג סעיף ג בהערה) למד שהכרעת השו"ע היא מספק ולכן אם טעה וברך 'העץ' על הבננה יצא ידי חובה (כשיטת הרא"ש). אך גם הוא פוסק[3], שאין צורך להקדים את ברכת הבננה לתפוח, ויברך על התפוח ויכוון בשעת הברכה שאין ברצונו לפטור את הבננה, וכך יוכל לברך אח"כ על הבננה.

 

• ברכת פרי עץ הפאפיה[4] וחצילים – בורא פרי האדמה.

הרדב"ז[5] כתב בשם הכפתור ופרח, שבחצילים נוהג דין ערלה משום שיש בהם סימני אילן. וסיים שם בתשובה "אך כשעליתי לארץ ישראל ראיתי שהכל נוהגים בו היתר, והטעם לזה, מפני שאם זורעים את הגרעין של החצילים הוא עושה פרי בתוך שנתו ואילו אילנות אין לך מין אילן שנוטעים הגרעין שלו שיעשה פרי בתוך שנתו, ולכן מוכרחים לומר שהוא מין ירק, ולכן לא נוהג בו דין ערלה".

- מהי ההגדרה החדשה שנתן הרדב"ז לעץ וירק?                                                                                                                                                                                                  

על פי הגדרה זו פסק בילקוט יוסף[6] שמברכים על הפאפיה 'בורא פרי האדמה'.

בספר וזאת הברכה[7] כתב שישנם הרבה פוסקים שפקפקו בהגדרה זו של הרדב"ז ולכן יש להחמיר ולנהוג ערלה בפרי הפאפיה. ולענין ברכה יש לברך עליהם 'בורא פרי האדמה' שאז ממ"נ יוצא ידי חובה.

ומכיון שיש לנו ספק בברכה, אם יש לפניו פרי עץ אחר ופאפיה יש להקדים ולברך 'בורא פרי האדמה' על הפאפיה ואח"כ על פרי העץ.

• ברכה על פירות הגדלים על שיחים נמוכים מג' טפחים. מ"ב באמצע ס"ק ג                                                                                                                                    

ברכת בורא פרי העץ ופרי האדמה (המשך)

לאחר שלמדנו לעיל מהי ההגדרה של עץ וירק, נעסוק כעת בכמה תנאים[8] מתי מברכים 'בורא פרי העץ' ו'בורא פרי האדמה'.

·        תנאי א' – דוקא דבר שהוא פרי מצד צורתו הטבעית (שאם נזרע אותו הוא יצמח מחדש) ולא עלים ותמרות וכדומה.

ברכת הצלף (סימן רב סעיף ו)

כיצד נפסק לברך על חלקי הצלף, ומדוע? שו"ע ומ"ב ס"ק לח – לט                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

כיצד יש לברך כיום על חלקי הצלף? שער הציון שם בס"ק מא                                                                                                                                                                              

וכן פסק בספר וזאת הברכה[9], שכיום בא"י שרוב עצי הצלף אינם נאכלים- הדין לברך על כל חלקיו 'שהכל'.

 

וראה עוד את המ"ב בסימן רד סעיף יא בס"ק נג לגבי מרקחת ורדים ובסימן רב ס"ק יב לענין פרי בוסר                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      

וכן פסק החיי אדם (כלל נא סעיף ה) 

"אין מברכין בפה"ע ובפה"א אלא על דבר שהוא עיקר הפרי. אבל מה שאינו עיקר הפרי יורד מדרגה אחת דאם הוא פה"ע מברך בפה"א, ואם הוא פה"א מברך שהכל (סי' ר"ב ע"ש במ"א ס"ק י"ז). ולכן השרביטים של קטניות אפילו הם מתוקים אם אכלן בפני עצמן בלא הקטניות כיון שאינן עיקר הפרי מברך שהכל".

• תנאי ב' – שיהיה פרי מצד שימושו, כלומר שדרך בני אדם הנוטעים והזורעים אותו, להשתמש בו ולאכלו.

ברכת הקורא והשקדים המתוקים והמרים

עיין במקורות הבאים וכתוב מה מברכים על כל אחד מן הדברים הנ"ל ומדוע.

קורא – שו"ע סימן רד סעיף א ומ"ב ס"ק ט בתחילתו                                                       

שקדים – שו"ע סימן רב סעיף ה ומ"ב שם וכן בסימן רד סעיף א' ומ"ב ס"ק יב[10]                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           

דוגמא מעשית:

עלי גפן[11] –  בספר וזאת הברכה[12] פסק לברך עליהם 'שהכל'.

בצל ירוק[13] – 'בורא פרי האדמה', כיון שנוטעים אותו ע"ד העלים והם נחשבים חלק מהבצל.

אגוז קשיו – 'בורא פרי העץ', משום שעיקר נטיעת העץ ע"ד האגוז.

פירות של עצי סרק, ענבי ההדס, פירות ועשבי בר (סימן רג סעיפים ד-ה) 

ברכת פירות עצי סרק וענבי הדס -  שו"ע ומ"ב וביה"ל ד"ה 'אילני סרק'                                                                                                                                                                                                                                                                                                  

פירות ועשבי בר – מ"ב ס"ק ה ; ובסימן רד סעיף א לגבי עשבי דדברא ובמ"ב ס"ק יח – יט

למדנו לעיל שבכדי לברך 'בורא פרי העץ' או 'בורא פרי האדמה' צריך שאכן הדבר יהיה 'פרי' מצד עצמו וגם שנטעו את העץ או השיח ע"ד לאכול את אותם עלים. אבל כאן, כשאנו מדברים על הפרי עצמו שוב אין מקום להבחנה אם 'נטעי אדעתא דהכי' או לא, והדבר תלוי רק אם הפירות ראויים למאכל או לא. ולכן על פירות יער שטובים למאכל מצד עצמם אף שאף אדם לא נטע אותם יברכו עליהם 'בורא פרי העץ'[14].

דוגמאות מעשיות:[15]

עשבי בר כגון חמציץ – 'שהכל', משום שאינם חשובים כל כך להקרא 'פרי'.

פירות בר:

א.      אם הפירות טובים וחשובים כגון: שיזף מצוי, צנובר, סאברס (צבר) – 'בורא פרי העץ'.

ב.      אם הפירות גרועים, אך ראויים לאכילה – 'שהכל'.

ג.        אם הפירות גרועים מאד כגון שהם מרים או חמוצים ביותר עד שאין ראויים לאכילה כלל, אפילו ע"י הדחק – אין מברכים עליהם כלל. ואם בישלם ומתקם עד שראויים לאכילה מברך עליהם 'שהכל'.

בילקוט יוסף (סי' רג סעיף ט) כתב לברך על פירות הגדלים בעצי סרק וראויים לאכילה, לכתחילה 'שהכל' ובדיעבד אם בירך 'העץ' או 'אדמה', יצא, דספק ברכות להקל.

ברכה על פירות בוסר (פרי שלא הסתיים גידולו) (סימן רב סעיף ב)

- בכדי להבין היטב את דברי המ"ב על הסעיף יש ללמוד אחר קריאת דברי השו"ע את הביה"ל בד"ה 'ושאר כל האילן' ורק אח"כ את דברי המ"ב על הסעיף.

·        מהו הגודל הקובע לענין ברכת 'בורא פרי העץ' על ענבים? שו"ע ומ"ב ס"ק יד - טו

בילקוט יוסף[16] כתב שאם אכל כשיעור מענבי בוסר לא יברך ברכה מעין ג'.

·        מהו הגודל הקובע לענין ברכת 'בורא פרי העץ' בכל שאר העצים? לדעת השו"ע ולדעת הגר"א והפנים מאירות                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              

כיצד פסק המ"ב בביה"ל?                                                                                                                                                                                                          

·        כיצד יברכו על הפרי אם הוא נאכל רק ע"י הדחק? מ"ב ס"ק יח ושעה"צ ס"ק יח

בילקוט יוסף כתב שהעושה כדעת מרן ומברך 'העץ' יש לו על מי לסמוך.

גרעיני פירות וירקות (גרעיני חמניות, אבטיח ודלעת) (סימן רב סעיף ג)

למד את השו"ע המ"ב והתייחס לנק' הבאות:

• גרעיני פירות מתוקים – מהי הגדרתו של גרעין מתוק?                                          

כיצד פוסקים השו"ע והגר"א[17] לברך עליהם ומדוע?                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                    

 

מה הדין אם אוכל את הגרעין אחר שאכל את הפרי? שעה"צ ס"ק כג                                                                                                                                             

·        גרעיני פירות מרים – מהי דעת השו"ע? ומדוע אם מיתקן אינו מברך 'בורא פרי העץ' כמו בשקדים מרים שמיתקן?                                                                                                                                                                                                                

 

כיצד פוסק המ"ב? ומדוע?                                                                                                                                                                                                           

• מהי ברכתו של פרי כעין שקד הנמצא בתוך הגרעין? ביה"ל ד"ה 'גרעיני הפירות'

בוזאת הברכה פסק לברך עליו 'בורא פרי האדמה'.

דוגמאות מעשיות:

גרעיני חמניות (גרעינים שחורים) – 'בורא פרי האדמה'.

גרעיני דלעת (גרעינים לבנים) ואבטיח - הנמכרים בחנויות – 'בורא פרי האדמה'.

                                                        - ביתיים – 'שהכל'[18].

קליפות של פירות וירקות (סימן רב במ"ב)

ברכת קליפות תפוזים מסוכרות. מ"ב בסימן רב ס"ק לט                                                                                                                                                                                       

ברכה על קליפות של פירות וירקות שרגילים לאוכלם יחד עם הפרי כגון: קליפת עגבניה, קליפות תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים ועוד – יש לברך עליהם את ברכת הפרי עצמו[19].

בילקוט יוסף[20] כתב: "קליפת אתרוג מרוקחת בדבש או בסוכר, אם היא הקליפה החיצונה, מברכים עליה שהכל, אבל על הקליפה הלבנה הפנימית יותר, מברכים עליה ברכת 'בורא פרי העץ'.

ברכה על פירות וירקות מבושלים (סימן רב סעיפים יב – יג וסימן רה סעיפים א, ה)

"זאת אומרת, שלקות מברכין עליהן בורא פרי באדמה. דרש רב חסדא משום רב שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה. ועולא משמיה דרבי יוחנן אמר מברך עליהן שהכל. ואני אומר כל שתחילתו בורא פרי האדמה – שלקו שהכל,  וכל שתחילתו שהכל – שלקו בורא פרי האדמה. בשלמא כל שתחילתו שהכל – שלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בקרא וסלקא וכרבא, אלא כל שתחילתו בורא פרי האדמה – שלקו שהכל, היכי משכחת לה? אמר רב נחמן בר יצחק בתומי וכרתי".                                                                                                      (ברכות דף לח עמוד ב)  

שיטת רוב הראשונים היא שרב חסדא בא לפשר בין השיטות ולבאר שאינן חולקות, והברכה תהיה תלויה כיצד ראוי יותר הפרי למאכל.

שיטת הרי"ף (ע"פ הב"י) היא שעל שלקות מברך תמיד בורא פרי האדמה, אפילו אם הם טובים יותר כשהם חיים.

למד את השו"ע והמ"ב לסימן רה סעיף א ולסימן רב סעיף יב. כיצד פסק השו"ע?[21]             ___

·        מדוע ישנה ההבחנה הזו? מ"ב בסימן רב ס"ק סד                                                                                                                                                                                    

כתב השו"ע (רה, א) "אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים".

·        כיצד יברכו על ירק שראוי לאכילה חי אך דרך העולם לאוכלו מבושל? מ"ב ס"ק ג[22]

·        ואם דרך רוב העולם לאוכלו גם כשהוא חי? מ"ב שם                                           

·        מתי נחשב שהירק יותר טוב מבושל מאשר חי? ביה"ל ד"ה 'שטובים מבושלים יותר מחיים'                                                                                                                                                                                                                                               

מה הדין בדיעבד אם בירך על ירק חי, שטוב יותר להאכל מבושל מחי, בורא פרי האדמה? מ"ב בסימן רו ס"ק ג                                                                                                                   

ירקות כבושים במלח או בחומץ - מ"ב ס"ק ד                                                                                                                                                                                                      

ברכת שום ובצל

• כיצד פוסק השו"ע ומהי הכרעת האחרונים? מ"ב ס"ק ה                                                                                                                                                                                                                                                                                      
• כיצד יש לברך אם בישל את הבצל זמן רב והשביחו ע"י הבישול? מ"ב שם                                                                                                                                                
• בצל שקיבל טעם טוב  ע"י הבישול מדבר אחר שהתבשל איתו. רמ"א                                                                                                                                            

שים לב לדברי המ"ב בס"ק ז לגבי ירקות שמטבעם טעמם אינו טוב ע"י הבישול אך משתבחים ע"י הבשר שמתבשלים איתו יחד.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                         

·        ירק שמגדלים אותו לתבלין ולא לאכילה. שו"ע סימן רד סוף סעיף א                                                                                                                                 

הלכות למעשה:[23]

א.      האוכל סלק, חבוש, דלעת, כרובית, פלפל[24], זית, בוטנים, גרעיני חמניות או גרעיני דלעת – כשהם חיים, או האוכל שעועית ואפונה טריים ירוקים בתרמילם (בארץ ישראל), קטניות חיות מונבטות וכד' מברך 'שהכל'. משום שהדרך לאכול מינים אלו מבושלים, קלויים או כבושים ולא חיים.

ב.      אך האוכל גזר, תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים, שקדים חיים או קלוייים וכד' – פירות שדרכם להאכל חי ומבושל – מברך 'בורא פרי העץ', בין אם אכלם חי ובין מבושל. וה"ה במלפפון חי או כבוש, מברך 'בורא פרי האדמה' כנ"ל.

ג.        על שבת, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה וכד' – מברכים 'שהכל' אע"פ שהם טובים לאכילה, כיון שאינם עומדים לאכילה אלא להטעים תבשיל אחר.

ד.      על שום ובצל חיים מברך 'שהכל', כיון שאין הדרך לאוכלם לבדם.

הגר"מ אליהו פוסק שעל בצל חי כיום שאינו חריף יש לברך 'האדמה'.

ה.      על שום ובצל מבושלים, מברך 'שהכל' כיון שאיבדו את חשיבותם. אמנם אם בישלם בפני עצמם בשמן וכד' עד שהושבחו – ברכתם 'בורא פרי האדמה'.

בילקוט יוסף (סימן רה סעיף א) כתב שאם הוא מסופק אם ירק זה טוב חי ממבושל, וכיו"ב, יברך 'בורא פרי האדמה', דכיון שבדיעבד יצא ידי חובה, ברכה מבוררת עדיף.

 

ברכת פירות מרוסקים (סימן רב סעיף ז, סימן רד סעיף יד)

"והלכתא, תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלייהו בורא פרי העץ, מאי טעמא במילתייהו קיימי כדמעיקרא".                                                                                                    (ברכות דף לח ע"א)

• סכם מה צריך לברך על ריבת פירות לפי כל השיטות דלקמן: שו"ע, ושתי דעות ברמ"א והכרעת המ"ב בס"ק מב[25] ובביה"ל ד"ה 'תמרים'.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              
• כיצד יש לנהוג לענין ברכה אחרונה כאשר הפרי שנימוח לגמרי הוא משבעת המינים, ע"פ המ"ב בסס"ק מב                                                                                                                                                                                                              

הגר"מ אליהו סובר שיש לברך לבסוף 'בורא נפשות'. (וראה לקמן את פסק הילקוט יוסף).

• כיצד יברכו אם רוב הפירות נאכלים ע"י ריסוק? מ"ב ס"ק מד[26]                                                                                                                                                    

בספר וזאת הברכה[27] דן בברכתם של רסקים תעשייתיים כגון רסק עגבניות או רסק תפוחי עץ, שמצד אחד ברכתם 'שהכל' כיון שנימוחו לגמרי ומצד שני הם נעשו מפירות שגודלו במיוחד בכדי לרסקם ואז יש לברך עליהם את ברכתם המקורית. ומסקנתו שם שעל רסק תפוחי עץ יברך 'שהכל' ולגבי רסק עגבניות הוא נשאר בספק ולכן ראוי לפוטרם ע"י דבר אחר.

הלכה למעשה, ודוגמאות מעשיות:

בספר וזאת הברכה[28] פסק כהכרעת המ"ב, ולכן על פירות וירקות שנתרסקו בבלנדר, פתיתי תירס העשויים מקמח תירס[29], במבה, טחינה, חלבה, מרציפן (שקדים מרוסקים לגמרי), רסק תפוחי עץ מרוסק לגמרי, חומוס שהתרסק בבלנדר או לביבות שנעשו מקמח תפוחי אדמה – יש לברך 'שהכל'.

אבל אם הפרי לא התרסק לגמרי, כגון חצילים קצוצים או ירקות שנחתכו לחתיכות קטנות או שרוסקו בפומפיה, אבוקדו שהתרסק ע"י מזלג, מחית תפוחי אדמה (פירֶה), ריבת קונפיטורה שאין הפירות מרוסקים לגמרי – יש לברך כברכתם המקורית.

והוסיף שם (וכן בבירור הלכה סי' טז) שהשינוי המדובר כאן אינו על כך "שאינו ניכר" אלא על מהות ה"ריסוק". ודוקא ריסוק ממש יבטל מהפרי את ברכתו הראויה. ובפירות קשים (כגון גזר וכד') הגדר הוא שאם בטלה צורת הפרי מברכים 'שהכל', והכל יהיה תלוי בגודל החתיכה.

ולכן על עוגיות קוקוס או ממתק קוקוס יש לברך 'שהכל', כיון שלא ניכר כלל הפרי. אבל על פופקורן או תירס תפוח מתוק כיון שתואר הפרי נשאר יש לברך 'בורא פרי האדמה', (ובפרט שהפופקורן נעשה מסוג מיוחד של תירס העומד לכך).

בילקוט יוסף[30] לעומת זאת פסק כשיטת השו"ע, וז"ל:

"תמרים שנתמעכו לגמרי, ברכתם בורא פרי העץ. ואין חילוק אם מיעכן ביד או במכונה. וכן כל שאר מיני פירות או ירקות שנתרסקו, מברך עליהם כברכתם. ולכן על מאכל הנקרא 'פירי', שהוא תפוח אדמה מרוסק, מברך בורא פרי האדמה".

"האוכל כשיעור תמרים מעוכין, מברך עליהם לבסוף ברכה אחרונה – 'על העץ ועל פרי העץ'. וכן כל כיוצא בזה".

"פרי גמור המטוגן או המבושל, אף שנתרסק בבישול מברך עליו כברכתו העיקרית, אבל אם נימוח בבישול עם המים, עד שנעשה נוזלי כמי פירות, יברך שהכל. ואין חילוק  בזה בין פירות העץ לפירות האדמה או ירקות".

     לסיכום:

לדעת הפוסקים כרמ"א והמ"ב אם הפירות נמעכו אך עדין נשאר עליהם תואר הפרי מברכים עליהם את ברכתם הראויה, אך אם עשה מהם "מחית" (מרוסק לגמרי) מברך 'שהכל' ובדיעבד אם ברך את הברכה המקורית יצא ידי חובה.

לדעת הפוסקים כשו"ע (הילקוט יוסף) בכל מקרה מברך את הברכה הראשונה אא"כ נתמעכו עד כדי כך שהם כבר נוזליים כמים, שאז מברך 'שהכל'.

תוספת למעיינים: (ברכת שוקולד וברכת קורנפלקס העשוי מקמח תירס)

למדנו בדברי המ"ב שאם ישנם פירות שניטעו על מנת לרסקם הרי לא תשתנה ברכתם. וכן למדנו לעיל בסי' רח סעיף ח[31] שעל פת דוחן מברכים 'שהכל'. והביא שם המ"ב שתי סיבות וכתב שהנ"מ תהיה בפת העשויה מקמח תירס, שבה ישנה רגילות לטחון את התירס וממילא יש לברך עליה 'בורא פרי האדמה'.

וע"פ זה יש לשאול מה לברך על קורנפלקס העשוי מקמח תירס או על שוקולד ששניהם נטעו על דעת לרסקם?

הגרשז"א זצ"ל[32] דן באריכות לגבי ברכת השוקולד וז"ל:

"בענין שוקולד שנהוג לברך עליו שהכל, נו"נ בזה עם גדולי תורה, דבשלמא על משקה  של קקאו ניחא מה שמברכין שהכל כמבואר בשע"ת סי' ר"ב ס"ק י"ט, אבל שוקולד הרי  הוא ממש אוכל גמור ומבואר להדיא בשו"ע או"ח סי' ר"ג סעי' ז' שעל "בשמים שחוקים  ומעורבים עם סוכר הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותם בשמים" ועי' במג"א  סי' ר"ב ס"ק י"ח שכתב דכיון שהדרך הוא לכתוש ולשחוק הרי הם חשובים כקיימי  במילתייהו, וא"כ הרי גם קקאו דרך אכילתם רק ע"י כיתוש וריסוק ויש לברך ע"ז  בפה"ע אם הקקאו הוא עיקר וכ"ש כשהוא רוב, והפליאה היא ביותר  על אחינו הספרדים שנוהגים כהמחבר... לברך בפה"ע גם על  תמרים שנתמעכו ונשתנה צורתן.

וחשבתי לומר דכיון שהקקאו עצמו אינו נאכל כלל  כמו שהוא לא חי ולא מבושל ועומד כרגיל להתערב עם דברים אחרים באופן שהוא רק  מיעוט, ולכן אפשר דאפי' בכה"ג שאינו מיעוט אבל כיון שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י  תיקון ותערובת עם דברים אחרים אפשר דאין זה כ"כ חשוב ואף שדרך אכילתו תמיד  ע"י ריסוק אפי"ה מברכין ע"ז שהכל... אך עדיין תמוה שהרי מבואר שגם על אינגבע"ר  /קנמון/ שחוקים שאוכלים עם צוקער מברכים בפה"ע כמו"ש הט"ז וכן הוא  במשנ"ב סי' ר"ב ס"ק מ"ד אע"ג שגם אינגבע"ר אינו נאכל כלל אלא ע"י שחיקה ונטפל  לדברים אחרים ממש כמו קקאו ולכן צע"ג. ועכ"פ אותם שמערבים קקאו עם סוכר יחד  ואוכלין נראה שאם הרוב הוא קקאו צריכים ודאי לברך בפה"ע שהרי לא נהפך לדבר  אחר ודומה ממש לאינגבע"ר וכדומה".

וכן בילקוט יוסף[33] כתב בכמה מקומות לגבי כל מיני מאכלים שאף שמן הדין היה לברך עליהם את ברכתם הראשונה לא נהגו כן מחמת כל מיני סיבות. ולדוגמא: שוקולד או לֶדֵר (משמש מרוסק ומעוך). ובכל אלו הרוצה לברך עליהם את ברכתם הראשונה יכול לעשות כן. והוסיף עוד שאם יש לפניו פרי עץ ושוקולד, שיקדים ויברך על השוקולד כי אחרת יתכן שהשוקולד יפטר ע"י פרי  העץ.

אמנם בספר ברכת ה'[34] כתב שבודאי אין לברך על דברים אלו בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ, משום שהם קיבלו את צורתם הנוכחית ע"י אדם ולא שייך לברך עליהם בורא פרי האדמה או העץ.

והוסיף עוד, שפשוט שמברכים על פופקורן בורא פרי האדמה כיון שהוא עשוי מזן מיוחד של תירס שזרעו אותו על דעת כן, ואין צורך למה שכתבו הפוסקים שעדין לא איבד את צורתו וכד'. 

מיץ פירות וירקות ומֵי בישול פירות וירקות (סימן רב סעיפים ח – יא וסימן רה סעיפים ב – ג)

הקדמה:

"האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו, מ"ט זיעא בעלמא הוא" (ברכות לח ע"א)

"אמר רב פפא, פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי" (ברכות לט ע"א)

למדנו מהגמ' הנ"ל שתי הלכות:

א.      דבש תמרים וכן כל מיץ הנסחט מהפירות חוץ מיין ושמן (תוס' שם) מברך עליו 'שהכל'.

ב.      על מֵי בישול ירקות (אף כאשר שותה אותם לבדם בלא הירקות) מברך 'בורא פרי האדמה' כברכת הירקות.

נחלקו הראשונים[35] כיצד ליישב את ההלכות הללו אחת עם השניה, כאשר מסברא נראה שדוקא על מיץ יש לברך את ברכת הפרי שהרי הוא יוצא ממש מן הפרי ובניגוד למי הבישול, שהם מים שנמצאים מחוץ לירק ורק קיבלו טעם מן הירק.

שיטת הרשב"א[36]– דוקא על פרי או ירק שדרך העולם[37] לסוחטו או לבשלו יברכו על המיץ או מי הבישול כברכת הפרי, אבל על פירות שאין דרך העולם לסוחטן או לבשלם יברכו על מי הבישול או המיץ – 'שהכל'.

שיטת הרא"ש[38] - יש לחלק בין סחיטה לבישול. בסחיטה לא נכנס כ"כ טעם הפרי במיץ לבין בישול שמכניס טעם חזק במים.

כלומר, לדעת הרא"ש בבישול תמיד יברכו על מי הבישול כברכת הפרי ואפילו אם אין דרך לבשלו. ולדעת הרשב"א רק אם בישלו ירק או פרי שהדרך לבשלו יברכו על מי הבישול כברכת הפרי.

מיץ מסחיטת פירות וירקות (סימן רב, ח וסימן רה, ג)

למד את השו"ע לשני הסעיפים, כיצד הוא פוסק?                                                

מלא את הטבלה הבאה: {שעה"צ בסי' רב ס"ק נד ובמ"ב בסי' רה ס"ק יד ושעה"צ שם ס"ק כא}

מהי דעת השו"ע כאשר רובם עומדים לשתיה? מ"ב ושעה"צ שם בסי' רה                                                                                                                                                            

מה הדין אם בדיעבד ברך על המיץ כברכת הפרי?                                                            

 

הלכה למעשה ודוגמאות מעשיות

- על כל המיצים (מיץ תפוזים, שזיפים, גזר, עגבניות ועוד) בין מפירות ובין מירקות מברך 'שהכל'[39], בין אם נסחטו ע"י אדם או שהמיץ נסחט מאליו, ואף אם יש במיץ מבשר הפרי (כגון במיץ תפוזים טבעי).

חלב אגוז קוקוס[40] -

אם שותהו לבדו – 'שהכל'.  ובדיעבד אם ברך 'בורא פרי העץ' יצא ידי חובה.

אם שותה אחר אכילת האגוז עצמו או יחד עמו – אין צריך לברך עליו, כיון שנפטר בברכת האגוז.

מֵי בישול פירות וירקות (סימן רב סעיפים י – יא וסימן רה סעיף ב)

אנו עוסקים כעת במקרה שבו לאחר בישול הירקות סיננו אותם מן המים וכעת רצונו לשתות את המים בלא הירקות.

לאחר שלמדנו בדף הקודם את שיטות הרא"ש והרשב"א, שלרא"ש יברכו על מי הבישול כברכת הפרי ולרשב"א רק במקרה שבו דרך העולם לבשל את אותו פרי , נוסיף עוד שתי שיטות ראשונים.

שיטת הרא"ש (בתשובות)[41] – דוקא אם בישל את הירקות לצורך הירק והמים קיבלו טעם ממילא, יברכו עליהם כברכת הירק אבל אם בישלו אותם לצורך נתינת טעם במים, אין זה מספיק חשוב בכדי שיברכו על המים כברכת הירק ולכן תהיה ברכתם 'שהכל'.

שיטת הרמב"ם[42] – כאשר מבשל פרי או ירק שהדרך לבשלו, ובישלו בכדי שיתן טעם במים יברכו על מי הבישול כברכת הירק. אבל אם בישלו לצורך אכילת הירק והמים קיבלו טעם ממילא, יברך על המים 'שהכל'. (הפוך משיטת הרא"ש)

מי בישול פירות (סימן רב סעיפים י – יא)

- למד את השו"ע לסעיף י והמ"ב בס"ק נא – נג.

א.      כתב השו"ע "פירות ששראן או בישלן", מה נחשב לשריה? מ"ב ס"ק נא ושעה"צ ס"ק ס

ב.      מהי הברכה על מֵי בישול פירות שרוב אכילתם ע"י בישול או שריה? מ"ב ס"ק נב          ___

ג.        מהו התנאי הנצרך בכדי לברך על מֵי בישול פירות 'העץ'? מ"ב שם[43]                                                                                                                                                          

·        כיצד הכריעו האחרונים להלכה במח' זו? מ"ב סס"ק נג                                                                                                                                                               

- בסעיף יא מביא השו"ע נ"מ בין שיטת הרא"ש לשיטת הרשב"א. מהי, ומהם הפתרונות שמציע השו"ע?[44]                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

כיצד ינהג אם אין לו פרי מז' המינים? ביה"ל ד"ה 'ובורא נפשות'                                                                                                                                                                                                                                                                                                            

כיצד ינהג אם אוכל את הפירות יחד עם המרק? מ"ב ס"ק נד ושעה"צ ס"ק סו                                                                                                                                                                                                                                                                                           

הלכה למעשה:[45]

א.      על מרק פירות צלול מברך 'שהכל'. (מח' הרא"ש והרשב"א וסב"ל)

ב.      מרק פירות הנאכל יחד עם פלחי פרי הנמצאים בו –

אם כוונתו לאכול את המרק והפירות באים רק להטעים את המרק (וכגון שהם בכמות קטנה) – הם טפלים למשקה ומברך 'שהכל' על המרק ופוטר את הפירות שבו.

אך אם אין כוונתו דוקא למרק, וכגון שיש פלחי פירות בכמות חשובה ביחס למרק – מברך 'בורא פרי העץ' על הפירות ופוטר את המרק.

ג.        על בורשט (מי בישול סלק) מברך 'שהכל'. (ע"פ שיטת הרשב"א שאין דרך רוב הסלקים לבשלם  לצורך מימהם).

ד.      מֵי שזיפים מבושלים – 'שהכל'. (משום שלרא"ש צריך לבשל לצורך הפרי, וכאן זורקים את השזיפים לאחר הבישול).

מֵי בישול ירקות (סימן רה סעיף ב)

- למד שוב את ארבע שיטות הראשונים שהובאו בדפים הקודמים (33, 35), ואת דברי השו"ע והמ"ב לסעיף[46].

- מהו התנאי הנצרך בכדי שאכן יברכו 'בורא פרי האדמה' על המרק הצלול? מ"ב ס"ק י[47]

- מה הדין אם בישל את הירקות במים שיש בהם תבלינים שנתנו בהם כבר טעם קודם לכן? מ"ב ס"ק יב                                                                                                                            

הלכה למעשה:

בספר וזאת הברכה[48] כתב שעל מרק ירקות צלול יש לברך בדר"כ 'שהכל' משום שיש כמה ספיקות בדבר[49], אך אם יבשל כמות גדולה של ירקות, שהדרך לבשלם, עד שיתנו טעם חזק במים – יש לברך על המרק הצלול 'בורא פרי האדמה'.

מרק ירקות הנאכל עם הירקות – עי' לעיל בעמ' הקודם לגבי מרק פירות הנאכל עם הפירות.

מרק ירקות העשוי מאבקת מרק ירקות או מירקות שנתמעכו לגמרי (בבלנדר) כגון, מרק אפונה או מרק עגבניות וכד' – 'שהכל'[50].

מרק בצל – העשוי מבצל מטוגן או שהתבשל זמן רב עד שהושבח (כפי שלמדנו לעיל) – יש לברך 'בורא פרי האדמה'.

הילקוט יוסף[51] לעומת זאת פוסק שעל כל מרק ירקות צלול יש לברך 'שהכל', משום שיש ספק שמא הלכה כאותם ראשונים הסוברים שכלל אין דין של 'מיא דשלקי כשלקי'.

וז"ל: "מרק שנתבשלו בתוכו ירקות, אם אוכל את המרק עם הירקות, (שלא בתוך הסעודה), מברך בורא פרי האדמה על הירקות ופוטר את המרק. ואם אוכל מרק לבדו, מברך עליו שהכל. אלא אם כן היה המרק סמיך שהירקות נימוחו לתוכו, שאז מברך עליו בורא פרי האדמה[52]".

מרק בשר או עוף שהתבשלו בו ירקות. כיצד יש לברך על המרק כאשר שותה אותו לבדו, ומדוע? שו"ע ומ"ב ס"ק יג                                                                                                                                                                                                                                    

הלכה למעשה:[53]

א.      מרק עוף או בשר בלא הירקות, מברך עליו 'שהכל' אף שהתבשלו בו ירקות.

ב.      לגבי הירקות במרק זה – אם כוונתו למרק והירקות רק באו להטעים את המרק, מברך 'שהכל' על המרק ופוטר את הירקות. ואם כוונתו לירקות (ניתנו בכמות חשובה), מברך עליהם 'בורא פרי האדמה' ופוטר את המרק.

ברכת הסוכר (סימן רב סעיף טו)

- למד את השו"ע, המ"ב והביה"ל לסעיף זה.

מדוע סובר הרמב"ם שיש לברך 'שהכל' על סוכר המופק מקני סוכר? ביה"ל (לקראת סוף העמוד הראשון)                                                                                                                                                                                                                                                   

מדוע יש לברך 'שהכל' על סוכר המופק מסלק סוכר? ביה"ל (שם בעמוד השני)                                                                                                                                                       

כיצד נפסק למעשה לברך על הסוכר (המופק מקני הסוכר או מסלק סוכר)                                                                                                                                                                                                                                                                                                

בוזאת הברכה[54] כתב שיקדים לברך 'שהכל' על הסוכר לפני שמברך בפה"ע או בפה"א על מאכל אחר, כיון שיתכן שברכות אלו פוטרות את הסוכר.

וכ"כ בילקוט יוסף[55] וז"ל: "סוכר הנעשה מקני סוף, מברך עליו שהכל. ואם מונחים לפניו פירות העץ ופירות האדמה וגם סוכר, נכון שיברך בורא פרי העץ על פרי עף שלפניו, וכן בורא פרי האדמה על פרי האדמה, והסוכר יפטר ממה נפשך, ולא יברך עליו כלל. ובשבת שצריך להרבות בברכות להשלים מאה ברכות, רשאי לברך תחילה שהכל על הסוכר, ויכוין בפירוש שלא לפטור את פירות העץ והאדמה שלפניו, ואחר כך יוכל לברך על פרי העץ ועל פרי האדמה."

כיצד יברך המוצץ קנה סוכר? מ"ב וביה"ל (שם בסופו)                                                    

 

דיני ברכות על מאכלים שונים שאינם גדילים בקרקע (סימן רד סעיף א)

- למד את הסעיף יחד עם דברי המ"ב והביה"ל. (את חלקו למדנו בהקשר לנושאים אחרים)

מדוע מברכים 'שהכל' על שכר שעורים? מ"ב בס"ק טז                                                                                                                                                                                        

כמהין ופטריות -  'שהכל'. אמנם בילקוט יוסף[56] כתב שאם בירך עליהם 'בורא פרי האדמה' יצא.

ירקות הגדילים בעציץ שאינו נקוב[57]

בשו"ת מחזה אליהו (כה-ל) פסק ע"פ החיי אדם[58] לברך 'שהכל'. הסיבה היא, שאי אפשר לברך 'המוציא לחם מן הארץ' או 'בורא פרי האדמה' על חיטה או ירק שגדלו בעציץ שאינו נקוב, שהרי אדמה שהופרדה מן הארץ שוב א"א להגדיר אותה כ'ארץ' או כ'אדמה'.

ולהלכה הביא בספר וזאת הברכה[59] פוסקים רבים הסוברים שיש לברך 'בורא פרי האדמה' על ירקות כאלו. ובמקום שבו מבטלים את הניילון לקרקע, כלומר שלא מתכננים לקחת אותו משם, יש לברך 'בורא פרי האדמה' לכו"ע.

גידולי מים (כגון נבטים) – 'שהכל'.

וכ"כ בילקוט יוסף (רד, ד) והוסיף שבדיעבד אם בירך עליהם כברכתם יצא ידי חובה, וכן אין לחשוש בסתם פירות הנמצאים בשוק שמא הם גידולי מים ויש לברך עליהם כברכתם, משום שבדבר התלוי במציאות הולכים אחר הרוב.

וכשאוכל נבטים וירקות יחד יש להקדים ולברך על הנבטים, דאם לא, יתכן שהנבטים יפטרו בברכת הירקות.

נקניק העשוי מחלבון חיטה (גְלוּטֶן)[60]

גְלוּטֶן הוא החלק החלבוני של קמח חיטה. לאחר הרטבת הקמח מופרד הגלוטן ומיובש באויר חם ונטחן לאבקה לבנה המשמשת כתוספת לכל מיני מזונות. האבקה הזו נראית כמו קמח, אך כיון שאין בה את העמילן אי אפשר להכין ממנה  עיסה ולאפות ממנה מיני מאפה.

הפוסקים דנו האם יש לו דין של 'חיטה' וממילא יהיה בו הדין של 'כל שיש בו'[61] או לא.

הכרעת הפוסקים היא לברך על חלבוני החיטה (הגְלוּטֶן) 'שהכל', משום שחסר בו החלק החלבוני שבחיטה (העמילן) הגורם לשביעה.

ןהוסיף שם בוזאת הברכה, שאף שנראה שיש לברך עליו 'שהכל', כיון שיש החולקים וסוברים שברכתו 'מזונות' ראוי לאכול גם מין מזונות וגם דבר שברכתו 'שהכל' וכך יצא ידי חובה בברכה ראשונה ואחרונה. ואם אוכלו יחד עם אטריות וכד', יש להקדים ולברך עליו, שמא יפטר בברכת האטריות.

חלבוני סויה – 'שהכל', משום שגרעיני הסויה נימוחו באופן כזה ששוב לא ניכר צורתם ותוארם. ואם בירך 'בורא פרי האדמה' יצא ידי חובה.[62]

דיני אכילה ושתיה שלא כדרך אכילתו והנאתו (סימן רד סעיפים ז – ט)

הקדמה:

בספר פסקי תשובות[63] ציין כאן למח' הפוסקים האם הקובע לענין ברכה הוא הנאת מֵעיו או הנאת החיך (כלומר הטעם). והכרעת הפוסקים היא שיש להתחשב בשניהם כך:

א. אם נהנה במעיו מן האכילה (כלומר שהוא רעב או צמא ורוצה לאכול או לשתות) אף שאין לו שום הנאה בגרונו (כגון שאין למאכל שום טעם או שהוא חולה ואינו מרגיש את הטעם) ואוכל בדרך האכילה הרגילה – מברך לפניו ולאחריו.

ואם אוכל שלא בדרך הרגילה {כגון שכרך את האוכל בנייר או אדם שניזון ע"י זונדה בהזנה מלאכותית (עירוי נוזלים לוריד בודאי שאינו טעון ברכה שהרי אין לו הנאה בגרונו או במעיו) או שאוכל מאכלים שבנ"א נגעלים מלאוכלם} – אין מברך עליהם כלל, כיון שלא קבעו ברכה אלא על אכילה כדרך בני אדם[64].

ב. אם יש לו רק הנאה בגרונו (המאכל טעים) אך אינו נהנה ממנו כלל במעיו וכגון במקרה שהוא שבע ואוכל ושותה רק לצורך רפואה וכד' – יש לו לברך עליו בתחילה ולבסוף (וכמובן כשאוכל כדרך בנ"א). ואם אין לו שום הנאה בגרונו ממנו – אינו מברך עליו כלל.

שתית מים (סימן רד סעיף ז)

"השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומר בורא נפשות"  (הלכה כחכמים)

"השותה מים לצמאו – למעוטי מאי? אמר רב אידי בר אבין לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא"

(ברכות מד)

- למד את השו"ע עם המ"ב וביה"ל.

מדוע רק אם שותה מים לצמאו צריך לברך? ביה"ל בתחילתו בשם הרא"ה                                                                                                                                                                        

האם צריך להקפיד שהוא יהיה צמא בכדי לברך? מ"ב ס"ק מ ושעה"צ ס"ק לד                                                                                                                                                      

האם דוקא שתיה להעביר את האומצא שנתקעה בגרונו אינה טעונה ברכה? ומה הנ"מ בזה?

ביה"ל ד"ה 'השותה מים לצמאו'                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

מה הדין בשותה משקים אחרים מאשר מים? ומדוע? מ"ב ס"ק מב                                                                                                                                                                                   

הלכה למעשה[65]:

השותה מים כדי לבלוע תרופה או להעביר עצם שנתקעה בגרונו וכד' או ששותה מים לפני צום כדי למלא את גופו בנוזלים והוא אינו צמא כלל או במקרה שבו צריך לשתות הרבה מים לפני בדיקה רפואית וכד'[66] – אינו מברך על המים לא בתחילה ולא לבסוף. אך אם הוא צמא קצת אף אם שותה לצורך רפואה מברך (ע"פ המ"ב בס"ק מב).

מים מינרלים – נחלקו הפוסקים בדינם, האם הם נחשבים כמים ואז יברך רק אם הוא צמא או כשאר משקים. ולכן אם אינו בטוח שהוא אכן צמא – ישתה בלא ברכה, משום סב"ל.

מים עם תמצית תה בלא סוכר – מי שאין הטעם מפריע לו (עי' במ"ב ס"ק לז, שאף אם אין הטעם רע בשבילו) – יברך. אך מי שהמשקה הזה רע לו ואינו נהנה ממנו כלל – לא יברך (אם אינו צמא) ודינו כמים.

ברכה על תרופות (סימן רד סעיף ח)

מתי צריך לברך על לקיחת תרופה? שו"ע ומ"ב ס"ק מג ושעה"צ ס"ק לז                                                                                                                                                                

מהי הברכה שיש לברך על אותן תרופות שיש לו הנאה מהן? רמ"א בסוף סעיף יא ומ"ב ס"ק נד-נה

הלכה למעשה[67]:

הלוקח סירופ ממותק, כדורי ויטמינים מתוקים או כדור מציצה אף שהמתיקות שבו אינה חלק עיקרי מן התרופה אלא רק כתוספת עליה, בכ"ז מברך עליהם 'שהכל'.

כדור שבדרך כלל בולעים אותו וכלל לא נהנים ממנו, אף אם מוצץ אותו – אינו צריך לברך עליו.

בילקוט יוסף[68] כתב: "וכל האוכלים והמשקים שאדם אוכל ושותה אותם לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחילה וסוף. ואם לאו, אינו מברך. ומי שהוא איסטניס ואחר ששותה סירופ מתוק לרפואה נותן לתוך פיו סוכריה, מפני שהוא נגעל מהסירופ, נכון שיברך על הסוכריה קודם שישתה הסירופ, ואחר שיטעם מעט מהסוכריה כדי שהחיך יהנה ממנה, ישתה הסירופ, ויחזור לטעום מהסוכריה. וצריך להקפיד מאד שהסירופ המתוק יהיה כשר, ללא שום חשש של תערובת שומן מן החי. אבל בסירופ מר, מעיקר הדין אין חייבים להקפיד בכשרותו. והני מילי בחולה שאין בו סכנה. אבל במי שמתחזק והולך כבריא, ושותה רק למיחושים בעלמא, צריך להקפיד על כשרות הסירופ גם כשהוא מר".

"האוכל ויטמינים, אם יש בהם מתיקות והחיך נהנה מהם, מברך בתחילה שהכל נהיה בדברו. ואם אין בהם מתיקות, אינו מברך".

ברכה על אכילה מחמת אונס (סימן רד ברמ"א סעיף ח  ובשו"ע סעיף ט)

כיצד ינהג אם כפו אותו לאכול או במקרה שאוכל מאכלי איסור מחמת מחלתו? ומדוע ישנו הבדל? מ"ב בס"ק מה ובס"ק מח[69]                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

מדוע אם כפו אדם לאכול מצה יצא ידי חובה? שעה"צ ס"ק לח (2 ביאורים, ומה הנ"מ בינהם?)                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      

 מהי הכרעת החיי אדם למעשה? מ"ב שם                                                                                                                                                                                                                       

בילקוט יוסף[70] פסק: "חולה שיש בו סכנה שהרופאים מצווים עליו לאכול מאכל איסור, אף על פי שמרן השלחן ערוך כתב שיברך על זה, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, ולא יברך, דספק ברכות להקל. אולם אם האוכל כשר, ורק השעה גורמת לו שאסור לאכול, כגון חולה ביום הכיפורים וכדומה, חייב לברך תחילה וסוף.

מי שאנסוהו לאכול או לשתות, אף על פי שהחיך נהנה אין לו לברך עליו, שכיון שיש אומרים שכל הנאנס אינו מברך, ספק ברכות להקל".

ושם בהערה הוסיף שאם אנסו אותו לאכול פת, ואכל ושבע, נראה שיברך ברכת המזון (כהכרעת החיי אדם).