שאלה שבועית: עד אחד במקום 'רוב'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עד אחד במקום 'רוב'
שאלה א] פיצה מחנות בכשרות רגילה- אדם מעוניין להזמין פיצה לביתו, הוא התקשר לפיצריה מסוימת, והתאכזב לשמוע שהכשרות אינה מהדרין. אך בעל המקום אמר לו שבאמתחתו קופסת גבינה צהובה בכשרות מהדרין, והוא ישתמש בה להכנת הפיצה עבורו.
האם יכול המזמין לסמוך על בעל הפיצריה או לא? כמובן, ששאלתנו היא גם אם נניח שבעל הפיצריה הינו אדם נאמן העומד באמות – המידה ההלכתיות הנדרשות לשם הנאמנות, שהוזכרו בשיעורים הקודמים.
וזאת, משום שרוב הגבינות הנמצאות בחנות הינן בכשרות רגילה, ורק מיעוט מהן הינן בכשרות מהדרין. ונמצא שעדותו של ה'עד אחד' ניצבת כנגד 'רוב', האם עד אחד נאמן במקום רוב?
שאלה ב] נאמנות מלצר על מנות בחתונה – בוגר הישיבה התחתן באולם שהכשרות בו היא 'כשרות רגילה', אולם ניתן להזמין בו מנות 'מהדרין'. הבוגר הזמין עבור רבני הישיבה 'מנות מהדרין'.
האם רבני הישיבה יכולים לסמוך על עדות המלצר המגיש לפניהם את המנה פתוחה ללא עטיפה או חותם, או שמא אינם יכולים לסמוך על עדותו מחמת ש'עד אחד' אינו נאמן במקום 'רוב'.
שאלה ג] בעל ה'פני יהושע' (בהיותו רבה של פרנקפורט) נשאל אודות קצב יהודי מכר בחנותו בשר הן ליהודים והן לגויים. מסיבה זו היה בחנותו הן בשר טריפה, והן בשר כשר, כשבא יהודי לפניו- הביא לו מהבשר הכשר, וכשבא גוי לפניו הביא לו מבשר הטריפה. אולם רוב הבשר בחנות היה בשר טרף. באו ושאלו את הפני יהושע האם מותר לקנות בקצביה זו, או שמא מחמת שרוב הבשר בה הינו בשר טריפה, לא ניתן לסמוך על עדותו של 'עד אחד' במקום רוב?
שאלה ד] 'נהנו מסעודתו של אותו רשע' - בגמ' במגילה (יב.) נאמר:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל [לשון 'סגי נהור'] שבאותו הדור כליה, אמר להם, אמרו אתם, אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכו'.
בראש יוסף ביאר שהבעייתיות בכך שנהנו מסעודתו של אותו רשע היתה בכך שאכלו כזית חֵלֶב בכדי אכילת פרס, דבר האסור בכרת, ולכן התחייבו כרת.
וביערות דבש (ח"א דרוש ג) כתב:
והנה כולם תמהו, בשביל שנהנו מסעודת אחשורוש יתחייבו כליה, מה עון מיתה יש בזה... ותירצו משום דשתו מכלי קודש, וקיי"ל הזיד במעילה במיתה, והם מעלו בכלי קודש.
עוד העלה שם, שאפשר שעברו על איסורי דרבנן של בישולי עכו"ם, בשר שנתעלם מן העין ויין נסך, ו'החמיר הקב"ה בשל סופרים יותר מדברי תורה'.
אכן, המהרש"א על הגמ' במגילה (יב.): 'לעשות כרצון איש ואיש' (אסתר א, ח), אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן', כותב: 'כרצון מרדכי, שלא להאכילן ולהשתותן דבר איסור'.
אם כן מה העבירה שהיתה כרוכה במעשיהם? האם חטאם היה בכך שסמכו על 'עד אחד' במקום רוב, שהרי רוב המאכלים בארמון היו מאכלי איסור. או שמא חטאם היה בחילול ה' שהיה כרוך בדבר, כפי שכותב החתם סופר:
כיון שהיה אותו סעודה על חורבן ביהמ"ק ששמח בה אחשורוש, ואמר 'השתא תו לא מיפרקי ואפיק כלי בית מקדשא'... לכן נתחייבו כליה, כדמוכח ממה דאמרו חז"ל דלכן היה המגיפה בימי דוד ומתו מאה איש בכל יום על שלא התאמצו על בנין בהמ"ק, ותקן דוד מאה ברכות והוא מכוון כנגד מאה אמה קומת בית המקדש.
בדומה כותב ה'בני יששכר' בספרו 'ריח דודאים':
ובפרט שעשה את המשתה להיותו חושב שכבר כלה הקץ ואין מושיע לשונאי ישראל, וישראל שנהנו ג"כ מזאת הסעודה היו ח"ו מודים בדבר, והיה חילול ה' מאוד בדבר, ובעון חילול ה' נאמר (ישעי' כב, יד) 'אם יכופר העון הזה לכם עד תמותין'.
שאלה ה] עד אחד נגד 'רובא דליתא קמן' – זוג בא לבית הדין וברצותו להתגרש, וזאת מחמת שהרופאים אמרו שהאשה לא תוכל להרות. כסיוע לדבר הביאו בני הזוג רופא שיעיד על כך. הרופא הרי הוא כ'עד אחד', וכנגדו יש רוב – שהרי רוב נשים מתעברות ויולדות.
במקרה זו הרוב המדובר הוא 'רובא דליתא קמן'. האם מהווה הדבר עילה לכך שהדין ישתנה?
האם זה אותו סיפור כמו הפיצה או לא? זה רובא דליתא קמן.
שאלה ו] נאמנות שוחט - בגמ' בביצה (כה.) נאמר:
אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה.
תשובה
כאמור, המהרש"א מבאר שבמשתה אחשוורוש האוכל היה כשר בהשגחתו של מרדכי, ודנו, האם לפיו חטאם של ישראל לא היה מצד האכילה האסורה, אלא מצד חילול ה' שהיה כרוך בדבר, או שמא חטאם כרוך היה באכילה- שאכלו על סמך עדותו של עד אחד במקום רוב.
הדיון בשאלתנו מתחיל מברייתא המובאת בגמ' בכתובות (כד.):
תנו רבנן: אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה.
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (כ, א-ה) כותב:
כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. אי זהו כהן מיוחס? כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה.
נראה מדבריו שרק על פי שני עדים ניתן להאכיל כהן בתרומה דאורייתא, אולם עד אחד המעיד על כהונתו של חברו נאמן להאכילו בתרומה דרבנן, אך לא בתרומה דאורייתא.
אולם הר"ן (שם, י: בדפי הרי"ף) כותב, שעד אחד נאמן להעיד על חברו שהוא כהן אפילו לענין תרומה דאו':
אלמא לתרומה בעד אחד סגי, והיינו טעמא משום דעד אחד נאמן באיסורין...הילכך אפילו בתרומה דאורייתא עד אחד נאמן.
לכאורה, נראה שצדקו דברי הרמב"ם, שהרי עד אחד אינו נאמן נגד חזקה, ומדוע שיהיה נאמן נגד רוב?
הסבר א] אינו משנה מצב – רבי שמעון שקופ בשערי יושר (ו, ב) מבאר שעד אחד נאמן נגד רוב, וזאת אף שאינו נאמן נגד חזקה.
וזאת משום שהסיבה שעד אחד אינו נאמן נגד חזקה אינה מחמת שה'חזקה' מחלישה את כח עדותו של העד, אלא מחמת שהוא בא לשנות מצב בעדותו, לדוג'- עד עתה היתה האשה בחזקת אשת איש, ועתה טוען העד שהיא פנויה, ועל זה לא האמינתו תורה.
כך הם הדברים אמנם ביחס לחזקה, אולם ביחס לרוב, העד בעדותו אינו משנה מצב, אלא מעיד שמאז ומעולם כך היו פני הדברים – חברו כהן, הגבינה כשרה למהדרין, ועל כן נאמן.
רבי עקיבא איגר (דרו"ח כתובות יג.) מחדש, שכל מה שאמרנו שעד אחד נאמן במקום רוב נכון רק ביחס ל'רובא דאיתא קמן' (שהינו רוב מציאותי- ובמציאות לפנינו קיים גם מיעוט), אולם ב'רובא דליתא קמן' שהינו רוב טבעי, הבנוי על רוב המציאויות השכיחות, נחשב הדבר שמעיד נגד הרוב ואינו נאמן.
אולם לאור חילוקו של רבי שמעון שקופ, שלא האמינתו תורה לשנות מצב, מחדש רבי שמואל רוזובסקי (שיעורי ר' שמואל גיטין לב) שגם ברובא דליתא קמן יהיה נאמן, הואיל ואינו משנה מצב בדבריו.
הסבר ב] במקום רוב ישנו מיעוט - הפני יהושע (קידושין סג:) מיישב ואומר, שעד אחד אינו נאמן להעיד כנגד חזקה במידה ולא נפלה בה כל ריעותא- במצב זה אין בכוחו של עד אחד לערער על החזקה ולהטיל בה פקפוק. אולם בחזקה שהורעה וישנו 'מקום ספק' בלא דברי העד- שם עד אחד נאמן אפילו נגד חזקה.
נכון הדבר גם ביחס לרוב, הרוב, כשמו כן הוא, אינו מוחלט- כנגד כל רוב ישנו מיעוט הופכי לו, ועל כן עד אחד נאמן ש'אינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב'.
הכלל ש'רוב עדיף מחזקה' נאמר לגבי חזקה שנפלה בה ריעותא, אבל חזקה שלא נפל בה כל פקפוק- עדיפה על פני רוב, שהרי בכל רוב גם כן ישנה ריעותא מסוימת- שהרי במקום כל רוב ישנו 'מיעוט' שאינו כרוב.
לאור חילוק זה שב הפני יהושע למקרה בו עסקה שאלתנו- נטילת בשר מקצביה שיש בה גם בשר כשר וגם בשר טרף:
ובזה נתיישב לי ממעשים בכל יום שלוקחין בשר מהמקולין על פי עדות הטבח אף על פי שידוע שיש לו בשר טריפה מרובה מכשירות וכן בשומן וחלב, ותיקשי נמי אמאי מהימן עד אחד (בעל הקצביה) בדבר שאינו בידו להגיד? הא איכא רוב טריפות וחלב ורובא עדיף מחזקה! אלא על כרחך כדפרישית, דלעולם לא סמכינן אחזקה אם לא היכא שאין ספק כלל בלא דברי העד והוה ליה חזקה דלא איתרע דכודאי גמור הוא, כן נראה לי.
רבי שמעון שקופ בספרו שערי יושר (שם) מקשה על חילוקו של הפני יהושע מסוגייתנו (גיטין ב, ב)- האומרת שעד אחד אינו נאמן להעיד שהגט נכתב לשמה נגד חזקת אשת איש, על אף שנפל ספק רציני ('ריעותא') בחזקה זו, שהרי הגט ניצב ועומד
נאמנות השוחט- כאמור, כדי להשיב על שאלת נאמנות בעל הפיצריה/ אולם השמחות, ציינו שעלינו לברר תחילה מדוע שוחט נאמן גם במקום חזקה.
לפנינו ארבעה הסברים בדבר, כשלשניים מתוכם יהיה הדין שבפיצריה ואולם- יהיה בעל המקום נאמן, ולשניים האחרים – דווקא לא יהיה נאמן:
1] 'בידו' - תוס' (גיטין ב: ד"ה עד אחד) מבארים ששוחט נאמן ביחס לשחיטתו אף שאיתחזק איסורא (או איסורא דאבר מן החי (רש"י), או איסור 'אינו זבוח' (תוס'), משום שהדבר היה בידו (לשחוט באופן תקין), ובידו מועיל גם למפרע.
לדברי תוס' יהיה בעל הפיצריה / האולם נאמן (גם לשיטת הרמב"ם שעד אחד אינו נאמן במקום רוב), הואיל והיה בידו לשים גבינה/מנה כשירה. ל\אכן, אםד שיעיד על שחיטת חברו לא יהיה נאמן הואיל והדבר אינו בידו (משגיח יהיה נאמן הואיל והוא שליח השוחט ונחשב הדבר כבידו.
2] שוחט ירא שמים - ההגהות אשרי (חולין א, יד) מביא בשם רבי אליעזר ממיץ:
והקשה בא"ז היאך נאמין לשוחט והא עד אחד אינו נאמן באיסורין היכא דאיתחזק איסורא ... אבל רבינו אליעזר ממי"ץ תירץ דהא דאמרינן דעד אחד אינו נאמן היכא דאתחזק איסורא היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן ובההיא אין עד אחד נאמן אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עליה ואפי' אשה... ומיהו כל זה לפירוש רא"ם דפירש כל שבידו דבר שעתה בידו לתקן אבל לפירוש רבינו תם דבר שכבר היה בידו לא צריכנא לכולי האי.
לדבריו, כל מה שאמרנו שעד אחד נגד חזקה, נכון רק בעד אחד שהינו 'ריק ופוחז', אולם אדם ירא שמים נאמן כעד אחד אפילו נגד חזקה.
לאור זאת, יהיה עלינו לבדוק האם המוכר בפיצריה הינו אדם 'ריק ופוחז' או ירא שמים (כמובן, שאם לא שומר מצוות כלל אינו נאמן אפילו שלא נגד חזקה, אבל גם אם שומר מצוות, במידה והינו 'ריק ופוחז' אינו נאמן נגד חזקה[1]).
שני ההסברים שהבאנו עד עתה להסביר את ייחודו של שוחט, הביאו לכך שבעל הפיצריה / האולם יהיה נאמן להעיד. לפנינו שני הסברים נוספים בהסבר ייחודיותו של שוחט, לפיהם בעל הפיצריה / אולם לא יהיה נאמן:
3] הלכה ייחודית בשחיטה – ההגהות אשר"י (שם) מביא בשם רבנו ברוך, שיסוד נאמנותו של שוחט נגד חזקה נעוצה בכך ש'רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם'. נימוק זה, ודאי שנכון ביחס לשחיטה בלבד ואין להקיש ממנו למקרים אחרים כדוגמת בעל הפיצריה / האולם דנן.
4] אין איתחזק – הפני יהושע מעלה אפשרות שבבהמה שנשחטה אין 'איתחזק איסורא' הואיל ואיסור אבר מן החי בו היתה מוחזקת פקע בשחיטתה (כמובן, זאת דלא כמופיע בתוס'), וכל שנותר הוא ספק בלבד, ובזה עד אחד נאמן.
כמובן, שנימוק זה לא שייך ביחס לפיצריה/בעל אולם, ועל כן ודאי שלא יהיה נאמן.
[1] כ"כה בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קי.
