שאלה שבועית - תנאי בקידושין ובחופה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
תנאי בקידושין ובחופה
שאלה א] חושש שארוסתו תיפול לייבום – חייל קרבי הנלחם בתוככי עזה עומד בפני חתונתו, וארוסתו חוששת שאם חלילה ייפול בקרב תפול לייבום לפניו אחיו לחליצה, ותתעגן. וזאת, משום שאחיו לא יכול לייבם- או מחמת שהוא אינו בן דעת או מחמת שהוא מומר ואינו מסכים לשתף פעולה. האם ישנו פתרון למצב זה?
בקידושין – ככל דבר חלותי, מצינו מפורשות במשניות ובש"ס שניתן להתנות תנאים, אולם האם גם בחופה – בנישואין, ניתן להתנות תנאי ולומר שאם חלילה יפול בקרב בלא זרע של קיימא ייבטלו הקידושין למפרע
גדולי הדורות דנו בשאלה זו – מדברי החתם סופר (ח"ג אבה"ע סי' קי) בתשובה עולה שסבר שניתן להטיל תנאי גם בנישואין, גם דורות לאחר מכן הג"ר יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון סבר הורה למעשה להטיל תנאי בנישואין במקרה של חייל קרבי הנכנס ללחימה משמעותית כשאחיו על הרצף האוטיסטי.
אכן, לעומתם, ישנם מגדולי הדורות שחלקו וסברו שאין יכולת להטיל תנאי בנישואין, וכן נוהגים בבתי הדין הרבניים למעשה.
ובאור שמח (אישות י, ב) הסתפק בדבר זה:
הנני מסתפק טובא, אם יש תנאי בחופה, היינו לאחר שקידש אותה ונעשית ארוסתו כנסה בתנאי שאם לא יתן לה כך וכך או תנאי אחר לא יהיה זה נשואין, מי חייל בזה תנאו או לא?
שאלה ב] עדים בחופה – האור שמח מוסיף ומסתפק ספק נוסף, שכפי שנראה בהמשך הדברים אפשר שקשור בקשר הדוק לספק הקודם, והוא, האם יש צורך בעדות לקיום הדבר, או לא? ובלשונו:
מסתפקנא טובה אם חופה בעי עדים או סגי בהודאה דשניהם או דלמא הוי כמו קדושין דבעי עדים ובהודאת שניהם אינה מקודשת, הכי נמי חופה.
בגמ' בקידושין (ה.) נחלקו אמוראים האם חופה (המשמשת כנישואין) יכולה גם לשמש כפעולת קידושין:
אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר ... ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה... אמר רבא שתי תשובות בדבר.... ועוד כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין וכי גמרינן חופה שלא על ידי קידושין מחופה שעל ידי קידושין? ....אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא, דשלש תנן וד' לא תנן; ועוד, כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין, וכי גמרי' חופה שלא ע"י קידושין מחופה שע"י קידושין?
רבא חולק על רב הונא וסובר שחופה אינה יכולה לשמש כקידושין, הואיל ומצינו שהיא רק 'גורמת' ומשמשת כמעשה נישואין לאחר החופה. דברי רבא משיבים אותנו לשאלה בגדר הנישואין הנעשים על ידי חופה, האם אין בהם כל היבט חלותי שהוא?
תשובה
מבין השיטין עלו והתבררו ב' צדדים בהגדרת חופה- האם החופה היא פעולה מעשה ידי אדם, ומשמעותה מוענקת לה על ידי כוונת האדם בהכנסה לביתו, או שמא החופה 'מעשה ידי שמים היא'- כשהאדם מכניס את האשה לביתו- משמים 'מפעילים' את מנגון החופה ומעניקים לו משמעות- ובעקבות זו מוגדרים הם כעת נשואים.
עדים בחופה- ר' חיים הלוי (חידושי הגר"ח יבו"ח פרק ד) מבאר בדעתו של הרמב"ם שאין צורך בעדים בחליצה, וטעמו של דבר הוא משום שפעולת החליצה אינה פעולה החלה מכח מעשה ידי אדם (צריך שיתכוון לעשות את מעשה החליצה, אולם אין צורך דעת בעלים מיוחדת להחילה), ובבארו זאת מחלק ר' חיים את העדויות בעניני אישות לב':
דהא משום דמצינו תרי גווני עדיות בדבר שבערוה, דבזנות הרי קי"ל דלא איברו סהדי אלא לשקרי, ובגיטין וקידושין ע"י העדים הוא שמקיימא מילתא, וכדקי"ל דהמקדש והמגרש בלא עדים לא הוי קידושין וגירושין. והחילוק שביניהם הא הוי, דבזנות דהאיסור בא ממילא על כן לא איברו סהדי אלא לשקרי, משא"כ בגיטין וקדושין דהבעל הוא שעושה עצם הגירושין והקידושין והאיסור וההיתר ע"כ צריכינן עדים לקיומי מילתא.
ב' צדדים אלו ביחס לכל העדויות בענייני האישות נכונות גם ביחס לעדות על חופה- האם עדי החופה הינם חלק מחלות וקיום הדבר, או שמא כל עניינם אינו אלא בגלל ש'אין דבר שבערוה פחות שנים'? ובמילים אחרות- האם הכנסה לחופה הינה מעשה קנין, או שמא היא פעולת המראה מציאות, אין כל חלות מצד האדם, את החלות מחיל הקב"ה.
נראה, שבשאלה זו נעוצים הצדדים בספקותיו של האור שמח- הן הספק האם ניתן להתנות תנאי בחופה או לא, והן הספק האם יש צורך בעדים בחופה או לא?
אם חופה הינה מעשה קנין מצד האדם- מסתבר שבכוחו להתנות בה תנאים, ומסתבר שיש צורך בעדים עליה. אולם אם פעולה זו אינה פעולה חלותית מצד האדם- מסתבר שלא יוכל האדם לתלות את מעשה זה בתנאי; בנוסף, מסתבר שאין צורך שמעשה החופה יעשה בפני העדים.
הרב יוסף דב סולביצ'יק צידד בהספד לדודו הגדול, שחופה אינה פעולה חלותית, ולכן אין צורך בעדות כדי לקיימה (אלא רק כדי להעביר מידע על ביצועה, וכך אמר:
יסוד החידוש הוא שבשעה שאירוסין זקוקים לדעת מקנה ככל קנייני תורה נישואין אינם מיוסדים על דעת מקנה. חלים הם על ידי חופה מאליהם. אמנם החופה צריכה להתקיים לשם נישואין ברם אין צורך הכוונה לשם נישואין מזדהה עם חלות שם דעת מקנה. כל סברת הגמרא כי כל הבועל דעתו וכו' קובעת מסמרים להלכה שאין דעת מקנה כרוכה בתחילתה של הפעולה אבל כוונה אינה חסרה. שום איש לא יאמר כי תחילתה היא בכלל בעילת זנות לכן חלים הנישואין תיכף.... כבר חידש ר"ח בדבריו על שיטת הרמב"ם שאין עדים נחוצים לקיום הדבר בחליצה.... משום שאין חלות דעת משתייכת לחליצה שהפטור בא מאליו. לפי יסוד זה ועל פי חידושו בחופה שאינה נתפסת בדעת וחלותה בוקעת ועולה מאליה אין צריכים לעדי קיום בנישואין.
הרב עובדיה (יביע אומר אבה"ע ה, ח) הסובר שאין עושים חדר ייחוד, ואפשרות זו של חופה היא בהבאה לביתו, אכן סובר שאין צורך בעדות קיום על חופה, וכך כותב:
ונראה שבכניסה לחופה דהיינו הייחוד לא הצריכו עדים לכך, מאחר שכבר עשו הקידושין, ובירכו ז' ברכות של הנישואין, ואין זה רק גמר ענין הנישואין, בכהאי גוונא עדים.
אכן, מנגד, האגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' קכא) נשאל על ידי הג"ר יצחק ידידיה פרנקל בעת שכיהן כרבה של תל אביב אודות אשה שנשאה, ובעלה יצא אחר זמן קצר למלחמה ונפל בקרב ללא שנולדו להם ילדים. אחיו של אותו בעל הוא מומר והוא מסרב לשתף פעולה עם מעשה חליצה.
האגרות משה מחדש, שאף שכלל לא התנו תנאי קודם למעשה, בטלים הקידושין והנישואין:
... ופשוט שאף אם זה שניסת לו בסתם ולא התנו כלום היה משום שלא ידעו שאיכא זיקת יבום וחליצה כלל, ולא משום שידעו מעניני תנאים נמי בטלו הקידושין כידעו מדיני תנאים, דאין לנו צורך שידעו דינים אלא שלא היה רצון להתקדש ע"ד זה שתצטרך באם ימות חליצה מאיש זה שאם הוא באופן אנן סהדי ברור נחשב כהתנו ובטלו דהא בעובדות דאיתא בגמ' באומדנות בכל מקום לא הוזכר חלוק בין אינשי דעלמא לת"ח. ולכן בעובדא זו היא מותרת לינשא בלא חליצה וחבל על שלא מצאה בבוכארא שם ב"ד גדול שידעו להתירה. ידידו, משה פיינשטיין.
נציין, שכל האמור הוא באופן שמתנה באופן שאין בדבר משום 'מתנה על מה שכתוב בתורה (דהיינו – אינו מתנה שלא יהיה ייבום אלא שאם ימות יתברר שהקידושין לא חלו מעיקרא (כך ציין רבי עקיבא איגר בתשובותיו (מהדו"ק צג).
במשנה ביבמות (קז.) נחלקו בית שמאי ובית הלל האם קטנה שהשיאוה אמה ואחיה יכולה למאן לאחר נישואין או רק בשעת אירוסין:
"בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות".
ובגמ' שם:
"אמר רב יהודה אמר שמואל מאי טעמא דבית שמאי? לפי שאין תנאי בנשואין ואי נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר לפי שאין תנאי בחופה".
את אמירתו של רב יהודה "לפי שאין תנאי בנישואין" ניתן להבין בשני אופנים:
אופן א'- לא ניתן כלל להתנות תנאי בחופה ובנישואין אלא רק בקידושין.
אופן ב'- גם אם התנה בשעת קידושין, הכניסה לחופה ללא תנאי מהווה חזרה ומחילה על התנאי.
מדברי רש"י במקום מבואר שלמד כאפשרות השניה:
"ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי".
ניהוג התנאי למעשה (על פי תחומין לב בשם הג"ר יהודה עמיטל ראש ישיבת הר עציון):
במקרה הראשון דובר בגבר שביקש להתחתן במהלך מלחמה שאחיו היה אוטיסט. הרב עמיטל סידר לו קידושין על תנאי באישורו של דיין בירושלים לא נאמר לנו. טקס הקידושין על תנאי נערך בביתו של הרב עמיטל בערב שלפני החתונה בקריאת השטר במסירת טבעת ובחתימת עדים אך בלי ברכת האירוסין. ביום החתונה עצמו שב החתן וקרא מהשטר בפני הרב עמיטל והעדים שלש פעמים נוספות:לפני תחילת החופה, מיד לאחר הייחוד שלאחר החופה ולאחר חגיגת החתונה לפני שבני הזוג פרשו לחדרם. מכיון שהקידושין האמיתיים היו ערב קודם לכן (בביתו של הרב עמיטל) מתן הטבעת ואמירת 'הרי את מקודשת לי'. תחת החופה (למחרת) היו קידושין למראית עין בלבד ונעשו בטבעת שאינה שייכת לחתן. למרות שהקידושין האמיתיים היו בערב קודם לכן הרב עמיטל בירך את ברכת האירוסין ואת ברכת הגפן למחרת תחת החופה. הוא הסביר לנו שהדבר מתבסס על שיטת המגיד משנה לפיה ניתן לברך את ברכת האירוסין לאחר הקידושין והיא אינה חייבת להיאמר עובר לעשייתן. לאחר ברכת האירוסין ומסירת הטבעת (שלא היתה שייכת לחתן) לכלה, הוקראה הכתובה ובורכו שבע הברכות הרגילות תחת החופה. כאמור, אחרי החופה שוב קרא החתן מהשטר וחזר על התנאי פעמיים נוספות. בסך הכל השטר על תנאי נקרא ארבע פמים:לפני הקידושין בלילה שלפני החופה, לפני החופה, לפני הייחוד ולפני שבני הזוג פרשו לחדרם.
הג"ר יהודה עמיטל השתמש בהיתר זה פעמיים, כשבפעם הראשונה סמך את ידו על ההיתר אחד מגדולי הדיינים. אך בפעם השניה סירב אותו דיין לסמוך ידו על הפסק, ועל כן פנה לאגרות משה שהתיר לו, בתנאי שאת ברכת האירוסין ייאמר בביתו, שלא בשעת החופה.
