שיחה לפרשת וישלח - אשרינו שזוכים אנו לרומם את כלל ישראל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור שמחתי מאד שבחורים רבים מהישיבה היו שליחים בשבתות ארגון. יש לדבר חשיבות רבה שהרי תפקידנו להשפיע ולרומם את כלל ישראל וכאשר נוער רואה דמויות המהוות דוגמא זה עוזר לו רבות להתפתח ולהיבנות.
אני מבקש להקדיש את השיחה לשאלה: כיצד כולנו נשפיע ולא נהיה מושפעים? מצד אחד חובתנו לרומם את כל העם ולחזק את הנושא של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" במדינה, אנו רוצים להתחבר לנעשה במדינה ולכלל הציבור מתוך אמונה במדינה, אך מאידך עלינו לשים לב שבחיבור זה גם אנחנו נתרומם ולא ח"ו שזה יגרום לירידה ברוחניותינו . והשאלה כיצד כל בחור צריך להכין את עצמו לשליחות חייו להיות שגריר ה' בעולם- שאלה זו תעמוד היום במרכז שיחתנו.
הרא"ה קוק מדבר על התפיסה של יעקב לעומת אברהם. אברהם קורה להר הבית הר ויעקב קורא לו בית.
"הנה בפסחים פ"ח, ע"א אמרו חז"ל: "מאי דכתיב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב"( ישעיהו ב,ג) ? – לא כאברהם שקראו "הר" ולא כיצחק שקראו "שדה" אלא כיעקב שקראו "בית". ביאור הדבר... כשהחל איתן האזרחי (אברהם) לקרא בשם ה', הלא לא היתה הקריאה מפורטת בדרך עבודה מיוחד ומסודר להלכותיו כי אם להפנות את הלבבות בכלל לשם ה' אל עולם קונה שמים וארץ. וסגנון זה אינו מניח הבדל בין עם לעם, וכל באי עולם יוכלו יחד להתקבץ לעבוד את ה', וזאת היא הוראת ה מ צ ב ה, נקודה מקודשת מרכזית, שהכל מתקבצים לעבודה סביבה באין הבדלה. אבל מעמד כזה הוא רק מעמד של הכשרה. מגמתה העליונה היא, שתבוא לעולם אותה הסגולה של העבודה הרצויה, המסודרת ברוח ה' ומיוחדת לישראל, עם סגולה, ולזאת המדרגה אין כל באי עולם ראויים להשתתף בשווה. ויעקב, כאשר ראה את הסגולה המיוחדת, העתידה להופיע מזרע ברך ה' אשר יפרח ממנו, אמר אז: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" – לא תהיה עוד מצבה חופשית, שהעבודה תהיה מרוכזת סביבה בלא הבדלת מחיצות, כי אם "יהיה בית אלקים", בית מיוחד מוקף מחיצות, שרק הראויים לו יכולים לבוא אליו" (אגרות הראי"ה).
מטרת אברהם הייתה השלב הראשוני, שכל העולם יבין שה' בורא העולם ולכן לשיטתו אין הבדל בין העמים. יעקב מטרתו לבנות את עם ישראל. עם ישראל שונה מהגוים ולכן חייב להיות מחיצה בין עם ישראל לשאר העמים כדי לשמור על ייחודו. יעקב קורא בית אלקים, לבית יש מחיצות, לבית יש דברים שנכנסים ויש דברים שלא נכנסים.
בפרשתנו כתוב:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ קֵל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית פרק לג, יח-כ)
מוסיף המדרש:
"נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום" (בראשית רבה וישלח פרשה עט סימן ו)
מה העניין שיעקב מתקין עירובי תחומין ערב שבת?
"אברהם חיפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם, באשר חשב כי הוא יחידי. ואחר כך ראה כי ישמעאל יצא ממנו, ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית ... וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים - מקום החכמה והחרטומים - לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה. לא כן יעקב, ראה שמיטתו שלמה, ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה, וכמו שהבטיחו, וראה שה' ניצב עליו, ראה להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים, מוגבלים בתחום. ... כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים. וזה מליצתם שאברהם 'קיים עירובי תבשילין' - להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא 'קבע תחומים', שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו. לא כן יעקב, 'קבע תחומים' להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים" (משך חכמה פרשת וישלח פרק לג פסוק יח )
אברהם מבין שתפקיד שלו להשפיע על כולם וקירב אותם דרך האוכל ולכן הוא מתקן עירובי תבשילין, לעומתו יעקב מבין שתפקידו לבנות את עם ישראל לכן הוא קבע עירובי תחומין. התחום מטרתו לייחד את עם ישראל כדי שיהיה עוצמתי ו"אור לגויים".
אנו רוצים להיות קשורים עם כלל ישראל ולהרים אותו מעלה, אבל חייבים אנו את עירובי התחומין, למצוא את האיזון הנכון בין פתיחות לסגירות.
אחת נקודות הבחירה לציבור הדתי לאומי, היא האיזון הנכון בין פתיחות לחברה ובין סגירות ושמרנות.
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ קֵל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית פרק לג, יח-כ)
יעקב מגיע לשכם בערב שבת. מה הוא עושה מיד בהתחלה? הוא קונה חלקה.
"ויחן את פני העיר - לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ" (רמב"ן בראשית פרק לג פסוק יח)
יעקב אבינו קונה חלקה כדי להרגיש חלק מאנשי העיר ולא כתייר.
מוסיף המדרש:
"חנן את הפנים (האנשים המכובדים) שבעיר התחיל משלח להם דורונות... התחיל מעמיד הטליסין (חנויות לממכר בשר) ומוכר בזול... צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו" (בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עט סימן ו)
יעקב מגלה שמוכרים בשר ביוקר אז הוא פותח אטליז ומוכר בזול יותר כדי להיטיב עם העיר.
"ויחן את פני העיר. לפי הפשט. לא נכנס לדור בעיר אלא חנה בחוץ לעיר ונקרא פני העיר והוא כמדתו של יעקב להיות בדד ולא מעורב עם אוה"ע" (העמק דבר בראשית פרק לג פסוק יח)
מצד אחד יעקב גר בחוץ ומצד שני הוא תורם ללא סוף בנתינה לאנשי העיר. זה האיזון שיעקב מצא בהתמודדות שלו להיות משפיע ומצד שני לשמור על עצמו. וזה מחייב את כולנו לחשוב במה להיות מעורבים ובמה לא, כדי שמחד נשפיע ומאידך נשמור על רמתנו הרוחנית.
וזה מה שכתוב בהמשך:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לקֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה,א)
"ויאמר אלקים אל יעקב- לפי שהיה מתיירא מיושב הארץ, שנאמר להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי, אמר לו הקדוש ברוך הוא קום עלה בית אל. קימה יש לך, עלייה יש לך" (פסיקתא זוטרתא בראשית פרק לה סימן א)
כותב הנתיבות שלום:
"וכאשר נכנס יעקב בערב שבת עם דמדומי חמה לארץ ישראל, נצטרפו יחד הנפש הנבחרת בזנן הנבחר עם המקום הנבחר, והגיע אז תכלית השלימות שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
והנה נתייחדו שבת וארץ ישראל, שבעוד כל המצוות יש להם גבול ומדה, שרק בעת שהאדם עוסק בקיום המצוה הוא קשור אליה.... הרי שקדושת שבת וארץ ישראל מקיפות את כל מציאותו של איש יהודי. כי הנה האור מקיף והאור פנימי של שבת קודש אופפים את כל מהותו, כיון שבאה שבת נכנס כל כולו לתוך השבת על כל מציאותו, לא רק התורה והתפלה ומעשיו הטובים ספוגים בקדושת השבת, אלא אפילו אכילתו, שנתו וכל תענוגותיו כולם בצל כנפי השבת. וכמו כן ארץ ישראל מקפת גם כן את כל מציאותו... וזה שכתוב ויבא יעקב שלם, שהגיע לשלימות על יד ב' מצוות אלו שענינם שלימות.... שעיקר עבודתו לה' היתה בעיניני הרשות, שאפילו עניני הרשות והיתר גמור הכניס לגבול הקדושה והקרבים להשי"ת... תחומין, שעינינו הרחבת גבול הקדושה, דבשבת נאמר אל יצא איש ממקומו וגבול השבת עד אלפים אמה, ועל ידי קביעת התחומין מרחיב את גבול הקדושה" (ר' שלום נח ברזובסקי - האדמו"ר מסלונים – "נתיבות שלום" על פרשת וישלח)
אדם שרוצה להשפיע חייב לבדוק שהוא חי חיים רחבים ולא חיים כפולים, חיים שגם החול מחובר אל הקודש. חיים בבחינת "בכל דרכיך דעהו". האדם שכל חייו קודש יכול להיות משפיע ולא מושפע. הסיבה שיש חשיבות גדולה מאד לחיות חיים רחבים עוצמתים דווקא ביחס לשאלת ההשפעה, כי מי שיחיה חיים כפולים ולא רחבים יושפע בדברי החולין מהחברה, כי בזה הוא ידמה להם ואז יפסיד את עוצמתו הרוחנית. ההשפעה חייבת לבוא מתוך עוצמה רוחנית ומתוך הקפדה על ההלכה. מי שלא יהיה עוצמתי ולא עקבי לא יוכל להשפיע.
הנתיבות שלום מסביר שזה כוונת הכתוב שיעקב נהיה שלם כאשר הוא מגיע לארץ ישראל ולשבת. ארץ ישראל ושבת הם שני דברים שהמייחד אותם שגם החול הוא קודש. ארץ ישראל הכל בה בקדושה גם הקודש וגם החול "עיני ה' אלקיך בה", ושבת קודש בה יש מצוות עונג שבת הגורמת לכך שכל החול הוא הקודש. כאשר אדם חי חיים רחבים של תורה הוא נהיה שלם.
בחור צריך לדעת שכל מטרת חייו להיות שגריר ה', ובכל חייו גם בדברים הנקראים רשות הוא פועל לשם שמים, שהרי דברי הרשות מטרתם לחיות והוא חי כדי לעבוד את ה' ולהיות שגרירו, ואם ירגיש ויחווה את זה אזי כל דברי הרשות יהפכו להיות עבודת ה'. התורה צריכה להיות משהו רחב שתחדור לכל אישיותנו. אם התורה תהיה מצומצמת אנחנו נהיה מושפעים ולא משפיעים.
הרב עמיאל מדבר על נקודה נוספת:
"עירובי תחומין מראים על הכח המיוחד שיש לישראל סבא לקבוע לו מקום מלאכותי, במציאות הוא יושב במקום פלוני, ובכ"ז נחשב למקומו המיוחד דוקא מקום אלמוני, הוא קנה לו שם במקום אלמוני שביתה, ואע"פ שבאמת הוא שובת בכאן בכ"ז נחשב כאילו הוא שבת שם.... ומכאן כוחנו להתקיים בגלות אע"פ שבמציאות אין אנו מוצאים מקום מנוחה אף באחת מארצות הגולה.... כי יש לנו התכונה של עירובי תחומין שהוא כעין מקום, מקום דמיוני אם כי לא מקום ממש, וכל הגלות הוא "כאילו שבת" אע"פ שבמציאות אין לנו מנוחה כלל.זהו ה"ויחן" כביכול שלנו בגלות" (הרב אביגדור עמיאל- הגיונות אל עמי)
עירובי תחומין הוא היכולת להיות פיזית במקום אחד ורוחנית במקום אחר. כאשר יעקב אבינו היה בבית לבן באווירה רחוקה מתורה, הוא היה אומנם פיזית בבית לבן אך רוחנית בבית המדרש, ולכן גם בבית לבן הוא לא הושפע מהאווירה והוא הצליח להתעלות ולקיים את המצוות.
על מנת שלא נהיה מושפעים, גם אנחנו צריכים נפשית בדברים מסוימים להתחבר לציבור, כי בלי חיבור אין השפעה, אך בדברים אחרים אין לנו להתחבר ואנחנו צריכים להרגיש שאנו נמצאים במקום אחר. צריכים לדעת מה לקחת ומה לא לקחת מהחברה.
האדם צריך להיות עוצמתי מאד כך שהוא יוכל להיות רוחני ודבוק בה' בלא קשר לתנאים המציאותיים בשטח. זה מה שלומד הרב עמיאל מעירובין תחומין, שאדם גר במקום אחד והלכתית נחשב שהוא גר במקום אחר (כדי שיהיה לו מהמקום ההלכתי עוד אלפיים אמה).
כדי לדעת מה לקחת ומה לא, צריך את העוצמה של יעקב אבינו. ישיבה באה ליצור עוצמה רוחנית, לגרום שהאדם והתורה הם אחד. עמל ולימוד מתוך שמחה צריך להיות נחלת האדם, ואז התורה היא עוצמתית. אם יהיה לנו את התכונה של עירובי תחומין, אזי אפשר להיות בחברה ולהשפיע ולהיות גם מחוץ לחברה ולא להיות מושפע. הישיבה היא המרכז הרוחני של הבחור, מרכז החיים הרחבים של האדם, מקום שהתורה מקרינה לאישיות. בצורה כזו נהיה משפיעים ולא מושפעים.
"איתא מהרבי ר' בונם ז"ל מפשיסחא, שלכל יהודי צריך להיות שני כיסים. אחד - בשבילי נברא העולם. והשני - ואנכי אפר ועפר. וי"ל, דכן מצינו אצל יעקב אבינו ע"ה, שאמר, 'ואתה אמרת היטיב איטיב עמך' וכו', כענין 'בשבילי נברא העולם'. ואמר, 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת', כענין 'ואנכי אפר ועפר' " (קול מבשר ח"א - פרשת וישלח)
האדם המשפיע צריך להרגיש שהוא יכול לשנות את העולם ולהפוך את העולם ליותר רוחני, וזה צריך להיות מתוך ענווה ויראת שמים, ומחשבה עמוקה במה כדאי להתחבר לסביבה ובמה לא כדאי, כדי לשמור על רמתו הרוחנית.
יהי רצון שנזכה כל חיינו להיות משפיעים ולא מושפעים. אמן כן יהי רצון!
