שאלה שבועית: חילול שבת לצורך פיקוח נפש רוחני
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
חילול שבת לצורך פיקוח נפש רוחני
בגדרי פיקוח נפש
א. חילול שבת להעלאת יהודי ברית המועצות- כהחלה העליה מרוסיה עם נפילת 'מסך הברזל', התחילה רכבת אוירית מרוסיה לישראל להעלאת יהודים לארץ מחשש שמא יסגרו השערים שוב.
נשאלה השאלה האם ניתן להמשיך את הרכבת האוירית גם בשבת, כדי להצילם משמד רוחני או לא? נדגיש ונאמר- במקרה זה הצלה הרוחנית אינה ודאית, מפני שיתכן שגם עלייתם לארץ לא תיטיב איתם בתחום הרוחני, ויישארו רחוקים מתורה ומצוות.
ב. חילול שבת למען חינוך תורני- הרב בן ציון אבא שאול נשאל (ח"ב מה, יד) נשאל האם מותרת לחלל שבת כדי להציל ילד מחינוך לא תרוני ולשולחם למוסדות המחכנים בדרך התורה והיראה.
ג. חילול שבת על עובר- האם מותר לחלל שבת עבור עובר
מקור דין פיקוח נפש דוחה שבת- הגמ' (יומא פה, א) דנה במקור ההלכה שפיקוח נפש דוחה שבת:
"וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת...רבי שמעון בן מנסיא אומר "ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה..... אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו 'וחי בהם ולא שימות בהם'. אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פרכא.. ואשכחן ודאי ספק מנא לן וכולהו אשכחן ודאי ספק מנא לן ודשמואל ודאי לית ליה פירכא".
הרב איסר יהודה אונטרמן הסביר את דרשתו של רבי שמעון בן מנסיא כך- הלכה היא בדיני שומרים שבמידה והחפץ מתקלקל רשאי במצבים מסויימים השומר למוכרו כדי שיוכל לשמר את הקרן עבור הבעלים. כך גם בשמירת השבת, עיתים יש לחלל את השבת כדי שישמור שבתות הרבה.
אור החיים הקדוש מסביר (שמות לא, טז) שזוהי כוונת הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"-
"והטעם לעשות את השבת פירוש כלום מה טעם אני מתיר לך לחלל שבת עליו הוא לעשות את השבת לדורותם חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
דרשתו זו של רבי שמעון בן מנסיא יכולה להאמר גם ביחס ל'פיקוח נפש' רוחני.
לעומתו שמואל הדורש מוחי בהם"- עוסק בפיקוח נפש פיזי דווקא- ורק עליו ניתן לחלל את השבת.
נפקא מינה אפשרית נוספת בין הדרשות היא- האם מותר לחלל שבת עבור הצלת 'עובר'- לדרשתו של שמואל- מסתבר שעובר אינו בכלל ההיתר, הואיל ואינו מוגדר כ'חי'. אולם לרבי שמעון בן מנסיא יתכן וחובת ההצלה בעינה עומדות- הואיל וגם ביחס לעובר ניתן לומר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
ההבדל בין הדרשות מצריך אותנו לברר (בנוסף לכל הנ"ל) איזה מהמקורות נפסק להלכה?
תשובה
לפני הרשב"א הגיעה שאלה חמורה- בת ישראל נחטפה על ידי ישראל משומד, ויש חשש שהלה יגרום לבת לעבור על דתה, ונשאלת השאלה האם ניתן לחלל שבת כדי להציל את אותה נערה משמד [ובמילים אחרות- האם הותר חילול שבת במקום פיקוח נפש רוחני].
וכך הביא הבית יוסף (או"ח סי' שו) בשמו:
"נשאל הרשב"א על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו על ידי ישראל משומד להוציאה מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה ותשתמד.... מי דחינן מספק זו את השבת כדדחינן בספק נפשות".
והשיב הרשב"א שאין היתר לחלל את השבת להציל את אותה בת ישראל משמד- מפני ש'אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך':
"הדבר צריך תלמוד ומכל מקום כך דעתי נוטה שאין דוחין שבת על הצלה מהעבירות לפי שאמרו (שבת ד.) אין אומרין לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ואפילו איסור זוטא לא שרינן ליה כדי להציל חבירו מאיסורא רבה... ".
מקור כלל זה עליו מסתמך הרשב"א הוא מסוגיית הגמ' בשבת (ד, א) שם נאמר שהמדביק פת בתנור בשבת, אסור לאחר להוציאה מהתנור לפני שתאפה, אף שאין בדבר איסור תורה, הואיל ו'אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך'.
הב"י חולק על הרשב"א וסבור שיש לחלל שבת גם לשם הצלה רוחנית מסכנת שמד.
הבית יוסף מבסס את דבריו על דברי התוס' בשבת (שם, ד"ה וכי) שהקשו על כלל זה מהמשנה בגיטין (מא, ב) האומרת שמי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ומשחררו לשם קיום מצות פריה ורביה. וזאת, על אף שהגמ' אמרה מס' דפים קודם לכן (לח, ב) שהמשחרר עבדו עובר על מצות עשה של 'לעולם בהם תעבודו', הרי שאומרים לאדון- חטא ושחרר את עבדך כדי שיזכה לקיים את מצות פריה ורביה?
תוס' משיבים, שדין זה- ש'אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך', נאמר רק במקרה בו החבר עובר על האיסור בפשיעה, אולם כאשר לא פשע, אומרים חטא באיסור קל כדי שיזכה חברך וינצל מאיסור חמור יותר.
לדבריהם, כתב הבית יוסף שרשאי לחלל שבת להצלת אותה נערה משמד, שהרי הנערה לא פשעה, ובמקרה בו אין פשיעה מצד החוטא אומרים 'חטא כדי שיזכה חברך'.
הגר"א מבאר שהרשב"א ישיב על קושיית תוס' מהגמ' בגיטין, שאין מצות 'לעולם בהם תעבודו' בחציו עבד וחציו בן חורין, ולכן האדון לא עובר על כל איסור בשחררו את העבד.
גם מדברי שו"ע הרב (סי' שו) מבואר, שהיתר חילול השבת נאמר גם בספק הצלה מפיקוח נפש רוחני:
"מפני שענין זה הוא כפיקוח נפש שמחללין השבת אפילו בספק הצלה שאין לך פיקוח נפש יותר מזה שלא תצא מכלל ישראל ותחלל שבתות כל ימיה ומוטב לחלל עליה שבת אחת משתחלל היא שבתות הרבה".
הרב שאול ישראלי בספרו חוות בנימין (א, יד) כותב, שהמקור לכך שישנה יכולת לומר 'חטא כדי שיזכה חברך' הוא מדברי רבי שמעון בן מנסיא הנ"ל בגמ' ביומא:
" אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
הרי שהותר לאדם לעבור על איסורי שבת, כדי שחברו יזכה לקיים פעמים רבות את מצוות השבת.
ומבאר, ששורש מחלוקתם של הרשב"א והבית יוסף היא בשאלה – האם למסקנה, אחר שקבלה הגמ' את לימודו של שמואל, נדחה לימודו של רבי שמעון בן מנסיא (כצד זה למד הרשב"א, ועל כן סבר שלהלכה אין להסיק מלימוד זה), או שמא ב' הלימודים נכונים, ובעוד שלימודו של שמואל מלמד אותי על עצם הדין שפיקוח נפש דוחה שבת, לימודו של רבי שמעון בן מנסיא מחדש לי את דין הפיקוח נפש הרוחני (וכצד זה האחרון למד הבית יוסף).
על סמך דברי שו"ע הרב הנ"ל פסק הרב ישראלי (בחוות בנימין א, יד) שימשיכו את הרכבת האוירית גם בשבת!
ובדומה התיר הרב בן ציון אבא שאול בספרו אור לציון (ב, מה, יד):לחלל שבת למען הצלת ילדים מרישום לבתי ספר בחינוך הכללי, כאשר אין אפשרות הצלה אחרת
"...ואף לחלל שבת לצורך הצלתו מחינוך חילוני מותר אם אין אפשרות אחרת וכדין מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל שמחלל שבת בעבורה כמ"ש בשו"ע בסימן ש"ו סעיף י"ד וראה שם בב"י שהוא אף על איסור דאורייתא וראה באליהו רבה שם ס"ק ל"ב דאף על אחרים ולא רק על בתו מחלל שבת כדי להצילם".
חילול שבת עבור חיי שעה- אור החיים הקדוש (שם) מעלה כיוון נוסף ומחודש בהסבר הפסוק "לעשות את השבת":
"או ירצה על זה הדרך אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת, דוקא 'לעשות'- פירוש, באדם שישנו בגדר עמוד לעשות אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחלל עליו שבת".
לדבריו היתר חילול השבת במקרה של פיקוח נפש, נאמר רק אם החולה יחזיק מעמד עד שבת הבאה, אולם אם לא יחיה עד אז, אין להצילו הואיל ו'לא ישמור שבת הרבה'.
רבים התקשו בדבריו, שהרי בהלכה יודעים אנו שגם 'חיי שעה' הינם חיים. זאת ועוד שישנם ראשונים (עי' מאירי) שלשון הכלל אינה בדוקא- ומחללים שבת כדי שישמור מצוות הרבה- ולא נאמר רק ביחס למצוות בשבת.
הרב אשר וייס שליט"א מביא מביא את דברי האוהב ישראל מאפטא שביאר שאין כוונת אור החיים הקדוש שאם לא יכול לחיות עד שבת נוספת אין היתר לחלל עליו שבת, אלא שכוונתו היא שרק אם יחיה עד שבת נוספת ויזכה לקיימה, שבת 'הותרה' לשם הצלתו, ואם לא יזכה לחיות שבת נוספת שבת בגדר 'דחויה' בלבד אצל ביחס להצלתו.
אפשר, שחידושו של אור החיים הקדוש תלוי במקור דין היתר פיקוח נפש בשבת- אם המקור הוא מדברי רבי שמעון בן מנסיא אפשר שרק אם יחיה שבת נוספת ניתן לחלל שבת על הצלתו, אולם אם המקור הוא מדברי שמואל- שם אין את הרכיב הדורש ש'ישמור שבתות הרבה', ועל כן מותר לחלל שבת על הצלה גם עבור חיי שעה בלבד.
חילול שבת לשם הצלת עובר- נפקא מינה אפשרית נוספת משאלת מקור דין פיקוח נפש, היא שאלת חילול שבת להצלת עובר.
הרא"ש (יומא ח, יג) מביא בשם בה"ג:
"כתב בעל הלכות אשה עוברה דידעינן דאי לא אכלה מתעקר וולדה אף על גב דספק בן קיימא הוא ספק נפל שפיר דמי ליתן לה [מאכל ביוה"כ] ... וכתב הרמב"ן ז"ל משמע מתוך דברי בעל הלכות דמשום סכנת וולד לחודיה מחללין אפילו ליכא למיחש לדידה".
הרמב"ן מדייק מבה"ג שהתירו לאם לעבור על איסורים כדי להציל את עוברה. ישנם ראשונים אחרים שחולקים וסוברים שלא התירו לאם לאכול ביוה"כ אלא אם כן היא עצמה בסכנה, אולם עבור עוברה לא התירו לה לעבור על איסור.
אפשר, שמחלוקת זו תלויה בשאלת מקור היתר חילול שבת במקום פיקוח נפש- אם מסקנת הגמ' היא שהלימוד הוא רק ממקורו של שמואל- 'וחי בהם', אפשר ששייך הדבר רק לגבי מי שמוגדר חי לגמרי ולא בעובר. אולם אם למסקנה נשאר גם מקורו של רבי שמעון בן מנסיא- חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, אפשר ששייך הדבר גם לגבי עובר- שישמור בהמשך ימיו שבתות הרבה.
הציץ אליעזר (יא, מג) התיר למעשה לחלל שבת אף עבור עובר.
עד עתה עלה בידנו שאם מקור ההיתר לחלל שבת במקום פיקוח נפש הוא כשמואל- מ'וחי בהם',
'וחי בהם'- דווקא עבור חיים רוחניים- עד עתה הנחנו שעל פי שמואל הלימוד המתיר פיקוח נפש עוסק בחיי הגוף בלבד, אולם מדברי הבית מאיר בחליפת מכתבים עם רע"א נראה לא כך:
הבית מאיר (סי' של) דנים בדברי המגן אברהם אין מחללים שבת על מעוברת קראית באיסורי דאורייתא, אלא באיסורי דרבנן בלבד, וכך כתב:
"עוד השבתי לו בלשון זה מה שנתקשה במגן אברהם ורוצה לומר דעל עובר מ'קראים' מחללין מפני שאינו אלא כתינוק שנשבה דפשיטא למר מיבעי לי טובא ואף איפכא מסתברא דמה שאין דינו כגוי גמור מכל מקום כיון דכל עיקר היתר חילול הוא כדי שישמר הרבה ותינוק שנשבה מהי תיתי הוא בחזקת שלא ישמור שבת כיון שנשבה בקטנותו וסובר שגוי הוא. ואף ששמואל למד ההיתר מן הפסוק וחי בהם מכל מקום מסתמא לא פליג לדינא על התנא שלמדו מן ושמרו ומודה שעל מי שהוא בחזקת' ודאי שלא ישמור שאין לחלל עליו".
הרי שלדבריו שגם מכח הלימוד של שמואל בפני עצמו עולה הדרישה שישמור שבתות הרבה- ובלא זה גם הוא אינו מתיר (בשונה ממה שהנחנו עד עתה בדעת שמואל שהמדד היחיד לחילול הוא האם מדובר על בן ישראל חי כעת או לא[1])!
לסיום, נמנה מספר נפקא מינות מעניינות בין מקורות הלימוד (מנה אותם הרב אשר ויס שליט"א):
א. עבירה על איסור להחיות המת- תוס' (ב"מ קיד, ב ד"ה מהו) אומרים שאליהו נטמא לבן הצרפית כדי להחיותו אף שכהן היה ואסור לכהן להיטמא למתים. לכאו' ההיתר לעבור על איסור להחיות את המת תלויה בב' המקורות הנ"ל- אם מקור ההיתר הוא מדברי שמואל בלבד- 'וחי בהם', מסתבר שלא נאמר לגבי אדם שכבר מת, אולם אם נאמר שמקור ההיתר הוא גם מדברי רבי שמעון בן מנסיא, אפשר שגם במת נתיר- כדי שישמור שבתות הרבה בעתיד.
ב. קיום מצות המילה על ידי משה- בגמ' בנדרים לא, ב נאמר שמשה רבנו לא התרשל במצות מילה אלא חשש לצאת לדרך אחרי מילת בנו ובכך לסכנו. השיטה מקובצת במקום מניח שקודם מתן תורה הוגדרו ישראל כבני נח, ועל כן שואל שלכאורה לבני נח אין את דין 'וחי בהם' ועל כן מצווים למסור את נפשם עבור קיום מצוותיהם, וא"כ מדוע לא קים משה את ברית המילה על אף הסכנה הכרוכה בדבר? ותירץ- על פי המקור של רבי שמעון בן מנסיא- גם לגבי ולד שכעת מוגדר בן נח ויהפך לישראל בהמשך שייך ליישם את הכלל "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", כמובן כל זה יכול להיות נכון רק אם מקורו של רבי שמעון בן מנסיא נשאר גם הוא למסקנת הסוגיא.
ג. הכנסת ילד שוטה למוסד שיאכלוהו נבלות- בשו"ת בית יצחק (אהע"ז חלק א סימן לט) פסק שמותר להכניס ילד שוטה למוסד מיוחד לרפאותו ולהחכימו אף אם יאכילוהו נבילות דחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. וכמובן שתלוי הדבר בשאלה אי טעם זה קאים למסקנה או לא
[החת"ם סופר פסק לאסור הכנסת ילד למוסד שמאכלים טרפות כדי שילמד לאכול בסכין ומזלג הואיל ומטמטמים את נפשו של אדם גם אם הוא לא חייב. יש שרוצים לומר שלא נחלק עם הבית יצחק, אלא החת"ס דיבר על ציור שלא יתרפא משא"כ הבית יצחק].
ד. חילול שבת להציל מאור עיניו של אדם- הרב שלמה קלוגר (חכמת שלמה או"ח שכח, מו) חידש, שמותר לחלל שבת במלאכה דאורייתא כדי להציל מאור עיניו של אדם אף במלאכה דאורייתא, זאת משום שדעת ר' יהודה שסומא פטור מן המצוות. ואף שהלכה כחכמים הסוברים שחייב בכל מצוות התורה, רבינו ירוחם פסק להלכה כר' יהודה הסובר שסומא פטור מכל המצוות. ואף שרוב הפוסקים חולקים על דעה זו, בפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב וכיון שלשיטתו סומא פטור ממצוות אמרינן חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
[1] נדגיש שאין זה מכריח ששמואל מודה לדרשה של רבי שמעון בן מנסיא על השלכותיה, אלא דורש גם הוא חיים רוחניים בעלי משמעות כדי להציל.
