שיחה לפר' בלק - חשובה הפתיחות אך אסור לאבד את ייחודנו

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

חשובה הפתיחות אך אסור לאבד את ייחודנו

"וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ. כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" (במדבר כ"א כה-כז)

היתה עיר בשם חשבון, עיר מאד מוגנת ומבוצרת, ואי אפשר היה לכובשה והיא היתה שייכת למואב, וסיחון הצליח לכובשה ועם ישראל כבש את זה מסיחון, וכל זה היה מהלך אלוקי, כי לעם ישראל אסור להילחם עם מואב.

יש חשבונות אלוקים שאדם לא יכול להבינם. וראשי הצבא של סיחון בטוחים שהם הצליחו בגלל הצבא הטוב שלהם ולא כך המציאות, אלא זה מהלך אלוקי עבור עם ישראל.

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה... הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי" (במדבר כ"ב ד-ה)

"כסה את עין הארץ"- עם ישראל לא מתנהג לפי החשבון המתמטי, וזה מה שמטריד את בלק. הוא מבין לאחר כיבוש חשבון, שאין הוא שולט על העולם אלא ה' שולט על העולם, והמהלכים אינם מהלכים שלו אלא מהלכים אלוקיים לטובת עם ישראל.

בלק בעצם לא היה צריך להיכנס לפאניקה, כי לעם ישראל נאסר להילחם במואב. אך הוא מבין שהחשבונות האלוקיים יכולים לפגוע בו, כמו שחשבון נכבשה ע"י סיחון רק כדי שלאחר מכן עם ישראל יוכל לכובשה. מתוך הפאניקה בלק הולך לקלל את עם ישראל. לפגוע ברוחניות. לעם ישראל יש השגחה מיוחדת הגורמת לכך שכל העולם מתנהג לטובתו. הקללות נועדו לפגוע ולגרום לכך שיחזור החשבון המתמטי לשלוט בעולם. מה שהטריד אותו היה "כיסוי עין הארץ". בלק לא מרגיש בן של ה'. הוא מרגיש שהמהלכים האלוקיים הם לטובת עם ישראל ולא לטובתו.

העובדה שיש חשבונות אלוקיים ולא האדם שולט, יכול לגרום לחוסר יציבות ודאגה אצל מי שאינו מרגיש כבן ה', כמו בלק. מצד שני זה יכול לגרום לשמחה וליציבות אצל מי שמרגיש בן ה'. חובה עלינו להרגיש כל חיינו שאנו בנים של ריבונו של עולם והוא מנהל את העולם לטובתנו.

הרמב"ם אומר שההשגחה של הקב"ה ליהודי תלויה בהרגשת האדם בקרבה לקב"ה. זוהי מהות התפילה. מה זה "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה"? הכוונה שהם היו מעכלים את ההרגשה שהם בנים של ה'.

שאל אותי בוגר הישיבה- יש לו מבחן מסוים במקצוע שהוא לומד, והוא שאל אם מותר לו להתפלל שיצליח במבחן. עניתי לו שכן, רק שיוסיף פרט בתפילה- שה' יצליח דרכו אם זה טוב לו, כי ה' יודע מה טוב לו, ואם טוב ונכון לו להיכשל וע"י כך יפנה ללמוד מקצוע אחר, ויוכל יותר לקדש שם שמים במקצוע השני, אז מבקש הוא שה' יגרום לו להיכשל.

יש דין בהלכות שבת שאם אדם הורס בית ולא בונה במקום, הוא לא חייב להיות סותר על מנת לבנות. ולכאורה קשה, הרי במלאכת המשכן זה לא היה כך, שהרי הרסו את המשכן במקום אחד ובנו במקום אחר?

ראיתי בגדולי החסידות שהסבירו שזה כמו אם שנושאת את בנה במנשא והוא כל הזמן איתה, וזה הכוונה "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו", ולכן כלפי ה' זה היה אותו מקום. בלק לא חי בתחושה הזאת, ולכן המהלך האלוקי יצר אצלו אי ודאות אדירה. אין יציבות בעולם. יכול להיות שמה שאני עושה ילך לרעתי. מי שלא הולך בתחושה שנמצא במנשא של ריבונו של עולם חי בתחושה של מועקה, ומי שהולך בתחושה שהוא חי במנשא האלוקי זה מוסיף יציבות ושמחה לחייו.

העקידת יצחק מסביר כך את המשל של בלק "כלחך השור את ירק השדה":

"כל ימי הייתי תוהה בזה המשל, עד שראיתי הפרות רועות וידעתי כוונתו. וזה- שדרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה יותר, ובשעיריותה שהיא נעשית כמגל הוא תולש כל ירק עשב אשר לוחכו ומכניסו בתוך פיו בדרך הצד אשר הוציאה ומוציאה ועושה כן תמיד... והנה מקום הנחת פיו הוא בטוח וסביביו נסערה מאוד... והוא עצמו המכוון מהם, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בם מלחמה, מכל מקום יגורו שיקרה לסביבתם, מה שיקרה לסביבות פי השור" (עקדת יצחק)

עם ישראל לא יילחם ישירות עם מואב- אלא ימינה ושמאלה- יבוא סיחון ויקח שטחים והם יגיעו לישראל. וכל מטרת קללות בלעם היא להוריד את האיכות והייחוד של עם ישראל. ברגע שעם ישראל לא ירגיש מיוחד תרד ההשגחה. הקב"ה הפך זאת- גרם לבלעם לדבר דווקא על הייחודיות של עם ישראל. זו גם העצה של בלעם בסוף- לגרום לבני ישראל לעבוד ע"ז ולזנות, ברגע שמאבדים את הייחוד, שלא מתנהגים כבן של ה'- בטל הייחוד.

ישנה גמרא המתארת איך התבצעה גרימת החטא:

"אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר להם: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה: עשה להן קלעים, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן. עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק (הדגשת הגמרא מתי קורה החטא- הולכים לשוק ומפסיקים לעשות חשבון נפש), אומרת לו הזקינה: אי אתה מבקש כלי פשתן? זקינה אומרת לו בשוה, וילדה אומרת לו בפחות. שתים ושלש פעמים. ואחר כך אומרת לו: הרי את כבן בית, שב ברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר (יין של עמוני ולא) יין של נכרים. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה בער בו. אמר לה: השמיעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו: עבוד לזה! אמר לה: הלא יהודי אני. - אמרה לו: ומה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא פיעור" (גמ' סהנדרין ק"ו. )

הדרגתיות. האדם לא היה מגיע למצב הזה אם לא היו את כל שלבי הביניים. היום אין לנו את הפטנט הזה של זקנה ונערה. אבל יש דברים שיכולים לגרום לעם ישראל לאבד את הייחודיות שלו. העולם הופך יותר ויותר לכפר גלובלי. מידע עולמי, סרטים של כולם. בכלי הקטן הזה של הווטסאפ, האדם יכול לאבד את הייחודיות של עם ישראל.

יש רבנים שדנים על סרטים שחלקם לא בסדר אם אפשר או אי אפשר. לדעתי התשובה ברורה. ברגע שאדם לא שם לעצמו כללים ברורים הוא מפסיד את הייחודיות שלו כבן של ריבונו של עולם. הייתי רוצה ששנה הבאה, תוך יומיים כולם יעשו סינון של הפלאפון. אני חושב שנכון שכולנו נשמור על הייחודיות שלנו, גם אם זה נעשה בעזרה מלאכותית של סינון. אני חושב שכל אחד מאתנו הוא ישר עם עצמו, ואם אדם נופל הוא לא יכול לחיות את הכפילות שלו. אני יכול לומר שלחיים שלי אימצתי את הדעה של הגר"א- לא בתור הלכה אלא בתור עבודת ה'.

"אלא כל דבר שהיינו עושין זולתם מותר וכן במלבושים" (ביאור הגר"א סימן קע"ח ס"ק ז' )

כל דבר שאתה רוצה לעשות, חשוב קודם, האם במצב בו כל העולם היה בני תורה, האם הדבר הזה היה קיים. גם אם כל העולם היה בני תורה היה מזגן ומכונית, אך לא סרטים שאסור לראותם, וכדומה.

ר' משה פיינשטיין אומר, במענה לשאלה אם מותר להמיר את הלבוש האירופאי בלבוש אמריקאי, שבגדים צבעוניים ולא כפי שהיה נהוג באירופה קשורים להתקדמות העולם, ולא לתרבות זרה, ולכן מותרים, ושוב בתנאי שבעולם שכולו תורה הם היו.

בעיקר אני מדבר כהכנה ל"בין הזמנים"- אני מציע לאמץ את דברי הגר"א. כולנו ב"בין הזמנים" דומים לתחילת הגמרא- 'אוכלים ושותים ושמחים ויוצאין לטייל בשוק'- ועלינו להיזהר לא להידרדר.

ישנו תלמיד אמריקאי שהוריו לא הסכימו שיבוא לשנה ב', והם החליטו שלא ייתנו לו שקל. הוא אמר שעליו לעבוד בקיץ, ולוותר על האפשרות ללמוד תורה כל היום בקמפ. הוא שאל אותי מה לעשות ואמרתי לו שילך לעבוד. אחרי כמה זמן שאלתי אותו במה הוא להולך לעבוד והוא אמר שהוא הולך למכור נקניקיות ופופקורן במשך כל היום במגרשי ספורט. שאלתי אותו כמה הוא ירוויח ביום, ואחרי שבועיים באתי אליו ונתתי לו את הסכום שהיה אמור להרוויח. הוא אמר לי שהוא מבולבל ושדבריי סותרים, ועניתי לו שכן, באמת בשאלה הראשונה שלו, היה עדיף שיעבוד בקיץ כדי שיכול לבוא לישיבה, אבל לא על חשבון איבוד הרגישות.

חשוב מאד שתמיד נבדוק את עצמנו לפי הקריטריון של איבוד רגישות. אדם שמאבד רגישות, בהמשך יכול גם לעגל פינות בהלכה

כותב הפחד יצחק:

"המון נקודות המפוזרות זו תחת זו בוודאי שיש בהן משום ריבוי, אבל אותו המון הנקודות עצמו כשהוא מסודר מסביב לנקודה אחת העומדת במרכז הרי זה עיגול אחד. זו היא חביבי, חובתך בעולמך להעמיד במרכז חייך את ה"אחד" ואז אין עליך לדאוג כלל לכפילות. כל נקודה חדשה שתרכוש לך רק תרחיב את העיגול, אבל האחדות אינה זזה ממקומה" (פחד יצחק)

הרב הוטנר אומר שיש שתי שיטות לחיות- צורה של קו וצורה של עיגול. קו- יש דברים הקרובים לה' ויש דברים הרחוקים, ואז האדם חי בסתירה תמידית. ויש צורה של עיגול- הקב"ה במרכז והוא קשור לנקודה הזאת ולנקודה הזאת.

נסיים בדברי יונתן בן עוזיאל האומר שכוחו של בלעם בא מלבן:

"וְקָם מַלְאָכָא דַיְיָ בְּדוֹחֲקָא דְמִיצַע בֵּינֵי כְרָמַיָא אֲתַר דְאָקִים יַעֲקֹב וְלָבָן אוֹגַר וְקָמָא וְשָׁדַר עִזְגְדִין לְוַת לָבָן אֲרַמִי הוּא בִּלְעָם" (יונתן בן עוזיאל)

בלעם בא להפוך את עם ישראל לא כבנם של רחל ולאה אלא כבנן של לבן, לאבד את הייחודיות שלו.

כל אחד צריך לשאול את עצמו 24 שעות אם הוא מרגיש ומתנהג כבנו של הקב"ה.

לאור הסברנו בפרשה, נבין את דברי הגמ' בבא בתרא:

"א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן: מאי דכתיב: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן"? המושלים- אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון- בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן- אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא" (גמ' בבא בתרא ע"ח:)

המושלים ביצרם קשורים לסיפור של סיחון- סיחון מלמד אותנו שיש חשבון אלוקי, וכדי לזכות בו חובה עלינו להרגיש הרגשה תמידית שאנחנו בנים של ה'.

לסיכום:

חובה עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות בצורה תמידית:

א.האם אנחנו מרגישים כל הזמן שאנחנו ב"מנשא" של ריבונו של עולם- "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו?

ב. האם הכפר הגלובלי, אליו העולם צועד, מעשיר אותנו, או גורם לנו לאבד את הייחודיות שלנו?

יה"ר שנזכה כל חיינו לחיות בבחינת אחד-להרגיש את ייחודנו כבנים של ה' ולקדש שם שמים.