פר' וישב – ופרצת
הרב אריה הנדלר
להדפסת השיעור בס"ד
ופרצת!
שיחת הרב הנדלר לפרשת וישב
אחד הסיפורים בפרשה שלנו, שהיא פרשה מאוד עשירה בסיפורים, אבל אחד הסיפורים היותר משמעותיים וחשובים בשבילנו, בתור עם ישראל, זה הסיפור על הלידה של פרץ וזרח.
בסיפור הזה כתוב כך: 'וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח' – אז יש לנו סיפור לידה של תאומים. קודם כל אחד מוציא את היד, המיילדת קושרת לו את השני, ואז יוצא השני, כביכול דוחף אותו, מתפרץ לצאת, ומנסה לצאת, ואז יוצא שוב הראשון. והמיילדת עושה לו עם האצבע: 'נו נו נו' – מה פרצת עליך פרץ?!. במגילת רות כתוב את כל השושלת של דוד המלך, והיא מתחילה מפרץ. פרץ הוא אבי כל השושלת של דוד המלך, עד משיח בן דוד. ולאבי השושלת של בית דוד – קוראים פרץ. זה השם. וזה קשור עם עניין של לפרוץ.
כשאנחנו מסתכלים קצת בדרשות חז"ל, אנחנו רואים שהעניין של פרץ, פריצה, פורץ – זה לא כזה דבר טוב. חז"ל אומרים: 'מפני מה הנחש מצוי אצל הגדרות? משום שפרץ גדרו של עולם' – על זמרי בן סלוא כתוב: 'פורץ גדר ישכנו נחש'. שמעון ולוי קנאו קנאה גדולה על הזנות, הלך זמרי בן סלוא, ופרץ גדר בעניין של זנות. הנחש זה העניין של פריצת גדר. הנחש כל הזמן מצוי אצל הגדרות. הפירוש הוא כך: שבעצם, אנחנו חושבים שמבחינה חינוכית, ומבחינת עבודת ה', ומה שנכון – זה גדר. מה אמת ונכון זה מסגרת. ישבו בניחום אבלים אצל הרב עאדס, והגיא לנחם ר' שלמה זלמן. ישבו שם ת"ח, בחורים וכו' והתגלגלה השיחה על כל מיני עניינים של הנהגה ודרכים. שאלו את ר' שלמה זלמן מה הדבר החכי חשוב לבחור – והשיב: שמירת הסדרים. יש גדר, ויש מסגרת. הנחש כל הזמן נמצא בגדרות. כביכול, האדם הראשון קיבל ציווי: 'מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת'– נתנו לו רק גדר אחד, והיא היתה מסביב לעץ הדעת. אך הנחש תמיד נמצא בין הגדרות. יש עוד אופציה. אפשר אולי מהצד השני של הגדר יש עוד משהו. זה האופי של הנחש. אולי אפשר לפרוץ, לתת רעיון מחוץ למסגרת. ומשום כך, הנחש הוא הדגם של כל פורצי המסגרת. הוא תמיד מביא לנו אופציה שנייה. זה הרעיון של פורץ גדר. יש מסגרת? – היא לא מחייבת. אולי אפשר שם, ושם וכו'.
יש מסגרת? אמרו בשעה הזאת? –אז אמרו. הנחש היה הראשון לכל פורצי גדרות שבעולם. ומה אנחנו צריכים יותר? אנחנו הולכים לקראת חנוכה 'יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים' – העניין של פריצת החומות. 'נטורי קרתא' – שומרי החומות. היוונים פורצים. יש אופציה שנייה. אפשר גם ללכת שם. זה העומק של 'פרצו חומות מגדלי' – וממילא 'טמאו כל השמנים' – כי השמנים זה הדבר הסגור, השמור. אך ברגע שאתה פורץ מסגרות, גם הדברים הפנימיים והשמורים יתקלקלו. וזה העומק של העניין של יוון, וזה העומק מדוע הם הצליחו. מדוע יוון כל כך הצליחה? למה הם עשו כל כך הרבה נפשות? 'ופרצו חומות מגלי' – ברגע שאתה אומר שהמסגרת הדתית אינה מחייבת, אז יש בהחלט בעיה של 'טמאו כל השמנים', והרבה דברים יתקלקלו.
וגם כשאנחנו מדברים על המצב של ירושלים בזמן הגלות, יש בספר נחמיה דבר מעניין, שכתוב שנחמיה לוקח כמה אנשים בלילה לראות את חומות ירושלים 'וָאֱהִי שׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִימ' – והמילה פרוצים כתובה עם מ"ם רגילה, לא סופית. כתוב שם ברד"ק במקום, שכתוב בנביא על אותו הילד שיוולד 'לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם' – המילה למרבה כתובה עם מ"ם סגורה, סופית. אומר הרד"ק: 'המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח' יש חשיבות לסגירת חומות ירושלים. 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם' לא טוב הדבר שיש פרצות בחומה. אנחנו מדברים על סדר. הכל צריך להיות בתוך מסגרות.
אם זה כך, נשאל: לא מצאו שם יותר מוצלח לאבי שושלת בית דוד מאשר 'פרץ' – ועוד המיילדת נותנת לו את השם: 'מה פרצת עליך פרץ?' – 'פריצעס!' 'פורצי גדר!' – היא נותנת לו מוסר: 'מה אתה נדחף?' – לכאורה, כל הקונטקסט של המילה פרץ – זה לא קונטקסט טוב. יש כאן ביקורת. אנחנו לא אוהבים את הפריצה של הגדרות. אנחנו שמרנים, אוהבים סדר. מה שנקרא בעברית: 'מרובעים'. – אז מה זה העניין שנותנים שם לאבי המשיח 'פרץ'?
מורי ורבותי, המדרש אומר: כשהיא קראה לו פרץ, אומר המדרש: 'כל הפריצים ממך יעמדו'. וממשיך הפסוק: 'אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם'– יש פה תיאור איך שהקב"ה יקבץ את כלל ישראל. ואז כתוב: 'עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם' – איך קוראים למשיח צדקנו? 'עלה הפורץ לפניהם'. יש 'מתפרץ'. יש מישהו שהולך לפניהם. פרץ הזה הוא האבא של הפורץ העתידי של אחרית הימים.
במצודת דוד הוא אומר שהפורץ הזה זה אליהו, שעוד לפני שתבוא הגאולה, יבוא הפורץ, 'הפלס"ר', זה שרץ קדימה 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא' – יש פורץ. אבל, אנחנו שואלים את עצמנו: למה נותנים לגואל שם כזה? וכתוב ברש"י: 'עלה הפורץ - מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך' -זה פורץ גדר. אז יש מי שיאמרו חילוק בין גדר של תיל לגדר אחרת וכו' - אך אני שואל הפריצה הזאת: זה טוב או לא טוב?
מורי ורבותי, מסתבר שאנחנו חסידים גדולים מאוד של גדר, ואנחנו אומרים שזה מסגרת, וזה טוב וכו'. אך אנחנו צריכים לדעת, שכמו שזה טוב, יש בזה גם חיסרון. והחיסרון הוא: הקיבעון. חושבים כך – וזהו. אין לפרוץ החוצה. היום מדברים על 'לחשוב מחוץ לקופסה'. למה? כי כבר נמאס מה'בוקיות' הזאת. לכאורה, מה יכול להיות יותר טוב מאשר 'בוקים'? כולם עושים אותו דבר? – אנחנו מרגישים שב
אנחנו משתדלים להיות תמיד בבחינת 'עלה הפורץ לפניהם'. לא להסתובב כל הזמן כמו סוס ו'כפרד אין הבין' – שלא עולה על דעתו לקחת ימינה באיזה רחוב. האדם הוא לא סוס. הוא צריך לחשוב. כשפעם אמרו לקוצקער שצריך ללכת בדרך האמצע, הוא אמר: הסתכלת ברחוב מי הולך בדרך האמצע? הסוסים. בני אדם הולכים בצדדים. איפה אתה נמצא? מה אתה עושה? איפה היצירתיות שלך? – לעניין של שינוי, של גאולה – צריך להיות בעניין של פורץ. אפילו במישור הלאומי: אלפיים שנה העם נמצא בגלות, וכשמרביצים לו הוא אומר: טוב, הרי גם לאבא שלי הרביצו, וגם לסבא שלי – אז זה ככה. עד שמישהו לא קם ואמר: רגע, אולי יש מקום יותר טוב, מקום שלא ירביצו לי?
אבל יש סכנה בחידוש הזה, יגידו, איזה מין שיחה – מה אתה רפורמי? – איפה שמים את הגבול?
יש לנו עוד פורץ אחד. כתוב בחז"ל: אברהם אבינו שלא כתוב בו שמירת שבת, ירש את הארץ במידה. יעקב אבינו שכתוב בו שמירת שבת – ירש את הארץ שלא במידה, שכתוב: 'ופרצת ימה וקדמה' – מה שמירת שבת כתוב ביעקב? 'ויחן את פני העיר' – עירובי תחומין. 'שבו איש תחתיו' – זה כל כך פרדוקס הרי מצד אחד הוא יושב רק במקום שלו, ומצד שני- 'ופרצת'?
אלא, הפירוש הוא כך: אם אתה באמת רוצה לפרוץ, זה צריך לבוא מנקודה של חיבור וקישור אמיתי למקור ולקדושה. ל'שבו איש תחתיו'. מי שיש לו חומות – יכול לצאת מהחומות. מי שאין לו חומות – עדיף שלא יצא. זה אנרכיה. אנשים כאילו אומרים שהם 'אנשים פתוחים' אבל בעצם אין להם חט שדרה. הכל בלאגן. היכולת לקיים 'ופרצת' – זה בגלל החומות שלך. המסגרת שלך ברורה לחלוטין. אתה מחוייב למסגרת, ומתוכה אתה יונק ולוקח כוח לקיים 'ופרצת'.
אחי ורעי, היוצא לנו למעשה, קודם כל 'שבו איש תחתיו'. פירוש, שיהודי נמצא בישיבה – זה בחינת השבת של החיים שלו. נצלו את הזמן. לא יהיה לכם את זה יותר. אל יצא איש ממקומו ביום השבת. זה הזמן שבו אתה מסביר לעצמך מי אתה, ומה התפקיד שלך בעולם. ואח"כ – מגיע 'ופרצת' – מתוך החיבור הזה להגדרות ברורות, לבית המדרש ברור, מתוך זה – יבוא גם 'ופרצת'. וכאן הפניה: ל'פורצת' – לעשייה תורנית. עלון מחיל אל חיל חידש את פניו. תכתבו. כתיבה יוצרת. 'עלה הפורץ לפניהם' – חדשנות בדברי תורה, יצירה, לשבת ולחשוב, לחדש, לומר סברא, להתווכח. יציאה אל מחוץ לבית המדרש.
יש כאן התעוררות, ואני ממשיך לחזק: לצאת, לחזק, להביא את קדושת השבת לבתים אחרים. הכל מקישור לתורה, לחומות של תורה. ומי שמקיים בעצמו 'וייחן את פני העיר'- שתיקן להם עירובי תחומין', יזכה באמת להתחדשות גדולה של 'עלה הפורץ לפניהם' - בבחינת 'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'.
