שאלה שבועית: ייחוד העדים בקידושין ובחופה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] קידושין על ידי עדי המקהלה- שבוע שעבר עסקנו במקרה שאירע בסאן פאולו שאשה נשאה ולאחר מכן עזבה את בעלה ונולדו לה ילדים מאחרים. אחר בירור שנערך התברר שהעדים היו במקהלה ולא ראו את נתינת הטבעת עצמה, זאת מלבד היותם מחללי שבת הפסולים לעדותמי.
השיעור הקודם נסוב אודות עדות על סמך אומדנא. בשיעור זה נעסוק בזוית נוספת של אותו מעשה. על אף שהעדים לא ראו את מעשה הקידושין, ואף היו פסולים, בקהל היו עדים כשרים שראו את מעשה הקידושין. מדוע איפוא לא יחול מעשה הקידושין מחמת ראייתם?
אכן, הרב יוסף שלום אלישיב סבור שבמצב כזה שישנם עדים כשרים בקהל חלים הקידושין מחמתם. אולם כפי שציינו בשיעור הקודם הרב עובדיה יוסף התיר את הילדים למעשה. שומה עלינו לברר לפיו מדוע הכשרים הנוכחים בקהל לא הצטרפו לעדות?
שאלה ב] ייחוד עדים 'אתם עידי'- המנהג המקובל בחופה הוא שהחתן מייחד עדים באומרו 'אתם עידי'. מדוע יש צורך באמירה זו? האם היא מונעת מאנשים אחרים לשמש כעדים? מענה על שאלה זו יסייע בידינו להשיב על השאלה הקודמת וכן על השאלות הבאות.
שאלה ג] הרב המקדש פסל את הקידושין- באחד הקיבוצים חיו בני זוג שנישאו זה לזה כדת משה וישראל. אחר זמן עזבה האשה את בעלה בלא שקבלה ממנו גט, והלכה וחיתה עם בעל אחר ונולדו לו ממנה ילדים.
בית הדין בחיפה ישב עם הבעל הראשון בנסיון לשכנעו שייתן לה גט, אולם הלה טען בעזות שמסכים לכך רק בתנאי שיכריזו על הבנים כממזרים.
בית הדין חקר ובדק אחר כשרותם של הקידושין הראשונים, והתברר שבשעת הקידושין חשש הרב המסדר שבעתיד יפרדו ללא גירושין ראויים, ולכן צירף עד מחלל שבת לעדים, ובכך פסל את העדות [דבר שאינו נכון בעיני- בין השאר מחמת ברכות האירוסין והנישואין שהיו לבטלה].
עתה נותר לברר האם במצב זה אכן הקידושין לא חלו (וממילא ילדיה מהשני אינם ממזרים) או שמא בעקבות נוכחותם של עדים כשרים בקהל חלו הקידושין בכל זאת.
שאלה ד] נישואין ללא גירושין - בתשובה נוספת העוסקת גם היא בהיתר ממזרים דן הרב עובדיה יוסף (יביע אומר חלק ח אבן העזר, ג) בשאלה שהגיע מהרב דניאל לוי, רב קהילה בציריך שבשוויץ:
עיקרי המעשה היו שהאשה יצאה מבעלה הראשון אחרי שהתברר שעסק בגניבה עוד קודם החתונה, אולם לא נעשתה פעולת גירושין כהלכתה, ולאחר מכן נשאה לאדם אחר על ידי 'רבאיי' רפורמי ונולדו לה מספר ילדים, ושאל אחד הילדים שחזר בתשובה האם רשאי הוא לבוא בקהל או לא? לאחר בירור עלה שאחד העדים למעשה הקידושין היה קרוב לכלה בקרבה הפוסלת לעדות, וכן ששני העדים היו מחללי שבת בפרהסיא- דבר הפוסלם לעדות. ואם כן, מסיבה זו מתברר לכאורה שמעשה הקידושין הראשון מתבטל, וממילא בניה מהשני אינם ממזרים.
אכן, במעשה הקידושין נכחו אנשים נוספים, שיתכן וחלקם היום שומרי מצוות הכשרים להעיד, ואם כן, על אף ששני העדים שהתבקשו על ידי מסדר הקידושין להעיד היו פסולים- ניתן להכשיר את הקידושין הראשונים על סמך העדים הנוספים שהיו למעשה. משמעות הדבר- שמעשה הקידושין של הבעל הראשון שב ותופס, ונמצא שבניה מבעלה השני- ממזרים!
ואכן, מסיבה זו, רבה יוסף שלום אלישיב סבר (קובץ תשובות ח"ה סי' קצג) שבמקרים אלו הקידושין הראשונים קיימים, וממילא ילדי האשה מבעלה השני- ממזרים.
אולם הרב עובדיה סבר שאינם ממזרים, זאת משום שהחתן ייחד את העדים (אמר להם 'אתם עידי'), ואם כן רק הם יכולים להעיד על מעשה הקידושין ולקיימו, והואיל שלפחות אחד מהם מהם קרוב או פסול- עדותן בטילה.
ה] עד שהתחלף לפני החדר ייחוד- בדרך כלל העדים שרואים את מעשה הקידושין, הם גם אלה שהולכים (בחתונות של בני אשכנז) ומעידים על הכניסה לחדר ייחוד.
מעשה שהיה, שאחד העדים מוכרח היה ללכת לאחר החופה ועל כן מינה אדם אחר שישמש כעד במקומו על הכניסה והשהות בחדר הייחוד. הדבר נעשה ללא ידיעת החתן והכלה.
באחד ה'שבע ברכות' שנערכו הובא הדבר לידיעת החתן, והלה פנה את הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א (אב"ד תל אביב), בשאלה האם אכן הנישואין חלו או לא? זאת בפרט נוכח העובדה שהעד 'החדש' נכח בעת החופה כשאמר החתן 'אתם עידי' על עדים אחרים, ובאומרו זאת לכאורה התכוון לייחדם מהשאר ולומר שאלו אינם עדיו.
תשובה
כאמור, תחילה לכל עלינו לברר מדוע צריך לייחד עדים? מה הבעיה לשמה הונהג הדבר, וכיצד הוא נותן לה מענה?
דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול- אחת מההלכות היסודיות בדיני עדות היא 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה'- אם חלק מהעדים בכת פסולים לעדות- כל העדות בטילה. מקור הלכה זו הוא במשנה במסכת מכות (ה: - ו.).
ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה[1].
משנה זו מסבירה לנו לכאורה את הצורך בייחוד עדים, שהרי בעת החופה נוכחים בני משפחה רבים הפסולים לעדות, ובלא ייחוד נאמר לכאו' ש'נמצא אחד מהם קרוב או פסול' ועדותם בטלה.
האם אכן כך פני הדברים? האם עצם הראיה המשותפת יכולה לפסול לעדות?
על פי מה קובעים אנו מי נכלל בכת אחת (וממילא פוסל אותה אם הוא קרוב או פסול) ומי לא[2]? ממשיכה המשנה ואומרת:
...ואימתי [אומרים אנו שאם נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה] בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש.
בגמ' מסביר רבא את דברי המשנה:
אמר רבא הכי אמרינן להו [לעדים] למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו? אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, אי אמרי למיחזי אתו מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש.
מתי הקרוב והפסול מצטרפים- בביאור דין המשנה והגמ' נחלקו הראשונים:
1) שיטת תוס': ביאה לבית הדין- תוספות (שם, ד"ה שמואל) במקום מקשים ממעשים שבכל יום, שבהם על אף נוכחות הקרובים מכישרים אנו את עדות העדים הכשרים:
קשה היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל.
תוס' משיבים שהימצאות קרוב או פסול בין העדים פוסלת את עדות כולם, רק במידה שהגיעו לבית הדין להעיד-
לכן נראה לר"י דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודה לא.
לדבריהם, אין צורך לייחד את העדים המעידים על מעשה הקידושין כדי להבדילם משאר הנוכחים שחלקם פסולים לעדות, משום שכל עוד לא יגיעו הפסולים להעיד בבית הדין- לא פוסלים את עדותם של העדים הכשרים.
2) שיטת רש"י: כוונה להעיד בשעת הראיה- מדברי רש"י (מכות שם ד"ה אבל, וד"ה היכי[3]) נראה שהמדד הקובע להצטרפות הפסולים לכת (וממילא- לכך שיפסלו את כל הכת) הוא האם היתה להם בשעת הראיה כוונה להעיד, או לא; במידה והיתה להם כוונה להעיד- פוסלים את שאר העדים, ואם לא- אינם פוסלים.
לדברי רש"י כתב הריטב"א (חי' למכות שם) שיצטרכו לייחד עדים-
"שאם לא כן ויש שם שום קרוב אולי נתכוין להיות עד ופוסל את כולם, והו"ל מקדש בעדים פסולין או מקדש בלא עדים שאין קדושיו כלום[4]".
כדברי רש"י נראה גם מהרמב"ם (עדות ה, ג), וכן הסבירו בדבריו הב"י ואחרונים נוספים.
3) שיטת הריטב"א: חילוק בין עידי קיום לשאר עדים- הריטב"א בחידושיו לגיטין (יח:) מביא בשם רבו הרא"ה דרך נוספת בשאלה מתי קרוב או פסול פוסלים את כל העדות:
"ואומר רבינו נר"ו, דהיינו דוקא בדבר שתלוי במעשה כגון הלואה או אחד שהרג את הנפש דסהדי לא עבדי מעשה דאינן אלא לשקרי. אבל בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתן של עדים שאף על פי שקדשה בפנינו וידוע הדבר, כל שלא קדשה בעדים אינה מקודשת וראייתן של עדים הוא שעושה המעשה, כל זמן שיהיה שם קרוב או פסול אין הקידושין כלום דעדות הכשרים בטלה".
בשאר עדויות, הקרוב או הפסול פוסלים את שאר העדים רק אם הגיעו לבית הדין להעיד, אולם עצם ראייתם את המעשה אינה פוסלת. שונה הדבר בעדות על קידושין, שם העדים בראייתם מקיימים את המעשה- מחילים אותו, ומסיבה זו גם אם קרוב או פסול יראה את המעשה- עדותו תפסול את שאר העדים.
מסיבה זו, אומר הריטב"א שהחתן מחויב לייחד עדים[5], משום שבלא זה הקרובים הנמצאים בקהל (וכן אם ישנם פסולים) שרואים את מעשה הקידושין יפסלו את עדותם של שאר העדים, וממילא יבטלו הקידושין- מפני שנעשו ללא עדים.
השולחן ערוך (חו"מ לו, א) פוסק כשיטת רש"י והרמב"ם ב'סתם', ואת שיטת תוס' מביא בשם יש אומרים. ועל פי כללי הפסיקה בשולחן ערוך- הלכה כסתם. שיטתו של הריטב"א בשם רבו מובאת בנושאי הכלים של השו"ע[6], וחששו לכתחילה לדבריו- לייחד עדים.
האגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יג) מחדש ש'הגדת עדות' לענין זה אינה צריכה להיות דווקא בבית הדין, אלא אם העדים הרואים מתכוונים לספר לחבריהם שהיו בחתונה מוגדר הדבר כהגדת עדות. לאור חידושו זו, גם לשיטת רש"י יצטרכו ייחוד עדים[7].
כיצד ייחוד העדים עוזר?
בהסבר האופן בו ייחוד העדים פותר את הבעיה ניתן ללכת בשני כיוונים:
הבנה א] בכוחו של החתן להגדיר 'קבוצות' של עדים. באומרו 'אתם עידי', מפריד בין העדים הניצבים תחת החופה שהם כת אחת, ליתר הקהל. ומסיבה זו העדים הפסולים שבקהל אינם פוסלים את העדים שייחד.
עידי ראיה- נעשים לעדים מעצם הראיה, אולם בעדות קידושין, שהינה 'עדים בהזמנה' (באופן יזום מובאים עדים שיראו את המעשה ויקיימוהו), בכוחו של החתן – להגדיר מי משמש כעד ומי לא.
הבנה ב] החתן מזמן את העדים. במידה ויהיו עדים על המעשה ללא ידיעת החתן, אף שראו את כל מעשה הקידושין, מעשה הקידושין לא יחול. נמצא שהעדים הינם חלק ממעשה הקידושין.
מסיבה זו, החתן, שהוא הפועל את מעשה הקידושין, הוא ה'בעלים' עליו, יכול להגדיר מי ישמש כעד ומי לא.
ההבדל המשמעותי בין ההסברים יהיה במידה ובקהל לא היו קרובים הפוסלים. להסבר השני- לא נפסלו מלשמש כעדים (שהרי כל מה שעשה היה להגדירם ככת נפרדת), אולם להסבר הראשון- הצהיר שלא מעוניין שאדם אחר מעבר לשני העדים ישמש כעד.
האבני מילואים (אבה"ע מב ס"ק ו) מביא את קושיית תוס' הנ"ל- כיצד ניתן להכשיר עדות קידושין הנעשית במעמד קרובים ופסולים? ומציע דרך נוספת ליישב את קושייתם 'לולי דבריהם':
כפי שהזכרנו, עדות קידושין שונה מעדות ממונות- בעוד שבממון 'לא איברו סהדי אלא לשקרי'- העדים בקידושין נועדו לקיים את הדבר- להחיל את הקידושין. מסיבה זו- הואיל והחתן זקוק לעדים כדי שקידושיו יחולו דעתו מראש היא שרק העדים הכשרים יהיו עדיו ולא הפסולים-
ולפי זה, כיון דבגיטין וקידושין צריך עדים לגוף הדבר וצריך לכוון לעדות.. כל היכי דבעי כוונה לעדים כמו בגיטין וקידושין דהאיש והאשה צריכין שניהם כוונה שיהיו הקידושין בעדים והמקדש בלא עדים לא הוי קידושין כלל וכל שמכוין לעדים דעתו על הכשרים ותו לא מיפסל ע"י קרובים או פסולים. וזה ברור.
לאור דברי האבני מילואים הללו, לכאורה גם במקרה בו ייחד החתן עדים- אין כוונתו בייחוד זה לפסול את שאר העדים הכשרים שבקהל, אלא להדגיש שמעוניין הוא בעדות הכשרים- ועל כן גם אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדיין ניתן יהיה לסמוך על אנשים כשרים שנכחו בשעת המעשה בקהל וראו את מעשה הקידושין!
ואכן, החתם סופר (אבן העזר ח"א סי' ק) השתמש בדברי האבני מילואים הללו גם במקרה בו ייחדו עדים, וכך היה המעשה:
רב אחד סידר קידושין וצירף עמו שמש אחד להיות ב' עדים מיוחדים, והיה שם עוד רבנים ואנשים הרבה בחופה, אבל לא השגיחו על הקידושין כנהוג ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה 'שני בשני בחד בעל' ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים[8].
ובתוך תשובתו מביא החתם סופר את דברי האבני מילואים הנזכרים, וכותב:
ואם כן הכא, אף על פי שהזמין הרב המסדר זה הפסול להצטרף לאו כל כמיניה להפסיד הקידושין שהחתן והכלה מיאנו בו [בשמש- שהרי התברר שהוא עד פסול] ולא רצו שיהיה עליהם עדים זולתי הכשרים.
אך החתם סופר מוסיף ומחדש: בשיעור הקודם הבאנו את דברי המרדכי והרשב"א. החתם סופר מצדד שהמרדכי והרשב"א לא נחלקו, וגם הרשב"א מודה שבאומדנא דמוכח מועיל הדבר.
לאור זאת, בכל חתונה הקהל שנוכח יודע שיש טבעת ושהיא עברה מהחתן לכלה. ונמצא שישנה אומדנא דמוכח שהחתן קידש את הכלה.
בזאת, נוכחותם של הקרובים לא תפריע לנו, הואיל והנאמנות אינה מצד הראיה אלא מדין אנן סהדי[9].
פסיקת ההלכה- מחלוקת הרב אלישיב והרב עובדיה- לאור דברים אלו, כתב הרב אלישיב אלישיב בתשובתו שגם במקרה שאירע בציריך- שהחתן ייחד עדים ועתה מתברר שאחד העדים היה פסול, לאור דברי האבני מילואים והחת"ם סופר הללו מצטרף הרב המקדש יחד עם העד הכשר שנותר, ונמצא שעדיין ישנם שני עדים כשרים על מעשה הקידושין עם בעלה הראשון, ועל כן הבנים שנולדו לה מבעלה השני- ממזרים[10].
אולם הרב עובדיה בתשובתו חלק וסבר שאין לקבל את חידושו של האבני מילואים להלכה- שהרי מהראשונים שהקשו כקושיית תוס' ויישבו בדרכים אחרות מוכח שלמדו שלא כדברי האבני מילואים, וגם האבני מילואים עצמו סייג את דבריו וכתב שאומר את דבריו "לולא דברי הראשונים".
ברוב בתי הדין בארץ נוהגים כרב עובדיה ולא פוסקים את דברי האבני מילואים והחתם סופר להלכה. ועל כן במידה והעדים שיוחדו פסולים/לא ראו את נתינת הטבעת הקידושין לא חלים וממילא הילדים מהבעל השני אינם ממזרים
במעשה שאירע באחד הקיבוצים והגיע לפני בית הדין בחיפה בו העדים עצמם היו פסולים, שניים מהדיינים צידדו שהילדים ממזרים, וזאת מחמת שלרש"י אין הפסולים שבקהל פוסלים את הכשרים מדין 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול' (למעט הבנת האגרות משה בדבריו), וכמובן שכך הדין גם על פי תוס' (שהרי כל עוד לא הגיעו לבית הדין אינם מצטרפים).
בנוסף, חידושו של האבני מילואים לא יועיל הואיל וכל דעתו היא ש'ייגמר הטקס' של הקידושין, ואינו עושה את חשבונות אלו.
מנגד, דיין אחד טען שסומכים על הריטב"א ועל כן נמצא שעדות כולם פסולה מחמת 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולכן עדותם בטלה, והקידושין הראשונים. וממילא הילדים מהשני כשרים.
במקרה שהגיע לפני הרב צבי יהודה בן יעקב- שהחליפו את אחד העדים בלא ידיעת החתן, יהיה תלוי לכאורה בב' הבנות בגדר פעולתו של ייחוד העדים. להסבר השני שמשמעותו של ייחוד העדים הוא שאינו מעונין שמישהו אחר יהיה עד מלבדם, נמצא שבמקרה זה לא חלו הנישואין. אולם להסבר הראשון שמשמעותו של הייחוד היא יכולת להגדיר את ה'כתות' עדים, לא פסל ושלל את העדים הכשרים האחרים שלפניו, ולכן גם במקרה זה יחולו הקידושין.
למעשה הורה הרב צבי יהודה בן יעקב שהואיל והחתונה נגמרה והלכו לביתם מוגדר הדבר כדיעבד, והואיל וישנו 'ספקא ספיקא' מחמת הנ"ל- אינם צריכים לשוב ולהנשא בשנית.
נסיים במעשה שאירע למו"ר הרב שלמה זלמן אוירבך. מסדרי הקידושין מוודאים בדרך כלל לפני החופה שהעדים כשרים. אירע, והרב אוירבך הגיע לערוך את החופה 'ברגע האחרון' מחמת אילוץ, ומחמת זה טרם שהספיק לתהות על קנקנם של העדים הזמינום לחופה. אחד מהם היה מנהל בנק מחלל שבת.
בעדינותו ובגאונותו הגה הרב אוירבך רעיון- הוא פנה למנהל הבנק ואמר לו: לא נאה שאני מסדר חופה בעוד שאתה משמש רק כעד- הבה נתחלף! מנהל הבנק אמר: לכבוד הוא לי, אך אינני יודע איך עושים זאת! אמר לא הרב אוירבך: יש לי נסיון גדול בתום, אני אדריך אותך.
ואכן, כך היה, אותו עשיר בירך את ברכות האירוסין, ואילו הרב אוירבך שימש כעד יחד עם עד נוסף כשר.
[1] נחלקו תנאים בהמשך המשנה האם 'נמצא אחד מהן קרוב או פסול נאמר בדיני נפשות בלבד (ר' יוסי) או גם בדיני ממונות (רבי). נחלקו האמוראים כמי לפסוק. ונחלקו הראשונים למי דומה עדות גיטין וקידושין- האם לדיני ממונות או לדיני נפשות (ר' ברש"י ובתוס' שם). בדברנו נצא מתוך נקודת הנחה שהלכה זו נאמרה גם בעדות גיטין וקידושין.
[2] הרי לא ניתן לומר שבכל מקרה שהיו עדים לו קרובי משפחה לא יהיה ניתן להעמיד לדין את הנידונים.
[3] וכן מופיע ברשב"ם (ב"ב קיג, ב ד"ה שלושה שנכנסו).
[4] הריטב"א כותב זאת כקושיא על דברי רש"י, מפני שהגמ' בקידושין מג, א אמרה שאין צורך באמירת אתם עידי. ומוסיף הריטב"א: "ואף על פי שנהגו בקצת מקומות לסיים עדים בקידושין לא משורת דין התלמוד עושין אלא לפי שחשו לפי' רש"י ז"ל".
[5] על אף שבחתימת דבריו כתב הריטב"א לצדד כרא"ה, לכאורה סותר הדבר את דבריו בחידושים למסכת מכות, המופיעים לעיל.
[6] ראה לדוג' בקצות החושן חו"מ לו ס"ק א.
[7] הוא כותב זאת בתשובה אודות 'רבאיי' קונסרבטיבי שחיתן והקפיד שהוא עצמו לא חילל שבת ובחופות שסידר הקפיד להעמיד עדים שלא מחללים שבת. ובכל זאת פסל האגרות משה את קידושיו, הן מחמת מקרים בהם הוא עצמו הצטרף לעדות, וסבר האגרות משה שהוא פסול לעדות מחמת שהוא מוגדר ככופר. והן מחמת צירופם של הקהל (שהרי לא ייחדו עדים) שלדברי האגרות משה מצטרפים מחמת כוונתם לספר זאת אחר כך הלאה.
[8] בין השאר דן החת"ס בתשובה זו על היכולת להסתמך על אומדנא בעדות קידושין- השאלה בה דנו בהרחבה בשבוע שעבר.
[9] הוא סומך את דבריו על הרמב"ם בסוף הלכות גירושין, שכתב שם שמאמינים לעד מפי עד במילתא דעבידא לאגלויי, הנאמנות היא מדין אנן סהדי ובזה אין בעיה של עד מפי עד.
[10] במקרה בו אמר 'רק אתם תהיו עידי', יודה הגרי"ש אלישיב.
