שאלה שבועית: עשיית מלאכה על ידי ישראל עבור בן חו"ל ביום טוב

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

כהמשך לעיסוק שלנו בדיני יום טוב שני, נדון היום האם יהודי בן חו"ל רשאי לבקש מיהודי בן ארץ ישראל הארץ שיעשה עבורו מלאכה ביום טוב שני.

נדון היום בעזרת ה' בארבעה מקרים הנוגעים בשאלות מעין אלו- האם יהודי שפעולה מסוימת אסורה עליו, רשאי לבקש מיהודי אחר שפעולה זו מותרת עבורו- שיעשה עבורו את הפעולה.

מקרה א'- משפחה חוגגת שבת חתן, ובסיומה של השבת בסעודה שלישית ממשיכים הם גם לאחר צאת השבת בשירה ובדברי תורה. השאלה היא, האם רשאי החתן לבקש מאחד המסובים שיבדיל ויוציא את השבת, יביא מצלמה ויצלם את האירוע. החתן עצמו שלא הוציא שבת אינו יכול לצלם בעצמו, האם במצב זה רשאי לבקש מאדם אחר שיצלם?

מקרה ב'- השאלה בה פתחנו, האם בני חו"ל רשאים לבקש ביום טוב שני מבן ארץ ישראל שידליק עבורם את האור או יעשה עבורם מלאכה?

מקרה ג'- נשאלתי השבוע- אשה נוהגת לקבל שבת מוקדם, בעוד בנה מקבל זמן מה אחריה. האם רשאית האשה לבקש מבנה שיעשה עבורה מלאכות בפרק זמן זה- אחר שקבלה בשבת?

מקרה ד'- האם הנוהג להוציא את השבת כדעת רבנו תם, רשאי לבקש ממי שאינו נוהג כרבנו תם וכבר הבדיל, שיעשה עבורו מלאכה?

[וכן פעולות שהיתרן בשבת נתון במחלוקת הפוסקים- האם רשאי אדם הנוהג כפוסק המחמיר לבקש מאדם הנוהג כפוסק המיקל שיעשה עבורה את הפעולה האסורה לו עצמו בשבת לפי מנהגו?]

מה הצד שדבר זה יהיה אסור, הרי למבצע הפעולה אין כל איסור לעשות את פעולה זו?

ניתן להעלות ב' בעיות אפשריות:

א. 'ממצוא חפצך ודבר דבר'- הגמ' בשבת (קיג, א-ב) דורשת מהפסוק "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח, יג): "שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול".

כאשר מצוה אדם לעשות פעולה שאסור לו לעשותה בשבת- נמצא לכאורה שדיבר דיבור של חול.

ב. שליחות- מדין תורה[1] העושה פעולה בשליחות חברו- הרי הוא שלוחו והמעשה מתייחס למשלח. נמצא, שכאשר עושה האדם שמותר בביצוע הפעולה (כגון: בן ארץ ישראל ביום טוב שני) את הפעולה עבור המשלח (בן חו"ל) המעשה מתייחס אליו, ונחשב הדבר שעשה מעשה אסור ביום טוב.

כל היתר שנמצא יצטרך להשיב כיצד הוא מתמודד עם הראיות הללו.

כפתיחה נראה שני מקורות מהגמ' בשבת (קנא, א-ב):

1) "א"ר יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך".

על אף שאין לדבר בשבת על פעולות האסורות בשבת שמתכנן לעשותן בחול, רשאי אדם לומר שמתכנן ללכת למקום פלוני, הואיל ואם היו בורגנין- יכול היה ללכת.

הרי, שאף שבפועל אין לו יכולת ללכת לאותו מקום בשבת, רשאי לדבר על כך בגלל היכולת התאורטית, כפי שכותב רש"י במקום (ד"ה שאם):

"וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר".

2) עוד נאמר שם: "דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו: "שמור לי פירות שבתחומך, ואני אשמור לך פירות שבתחומי".

עלינו להבין מדוע הדבר מותר, הרי הוא עצמו אינו יכול ללכת למקום בו נמצאים הפירות ולשמור עליהם בגלל איסור תחומין, ואם כן, מדוע רשאי לומר לחברו לעשות זאת עבורו?

תשובה

כאמור, השאלה בה אנו עוסקים היא, האם אדם שאסור בביצוע פעולה מסוימת בשבת/ביום טוב, רשאי לבקש ממי שמותר בפעולה זו שיבצע אותה עבורו?

הבאנו בשאלה את הגמ' בשבת (קנא, ב):

"אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך".

מכיון שתאורטית היתה לאדם יכולת להגיע לאותו מקום בשבת- אם היו בורגנין לאורך הדרך, לא נחשב הדבר ל'דיבור חול' האסור בשבת.

המימרא הנוספת אותה הזכרנו, מופיעה עמוד אחד קודם (קנא, א):

"דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו: שמור לי פירות שבתחומך, ואני אשמור לך פירות שבתחומי".

הרי, שאף שבעצמו אינו יכול לעשות את פעולת השמירה רשאי לבקש מחברו שיכול לעשותה בשבת- שיעשה אותה עבורו.

האם הנימוק לדין זה גם הוא כגמ' הקודמת- בגלל היכולת התאורטית לבצע את הפעולה- אם היו בורגנים?

הרשב"א במקום לומד מדין זה שישראל שקיבל שבת יכול לבקש מישראל שעדיין לא קיבל שבת שיעשה עבורו פעולה האסורה בשבת, וכך כתב בשם תוספות:

"וכתבו בתוספות דמהא שמעינן דישראל שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית הואיל והיא נעשית בהיתר לעושה אותה".

דברי הרשב"א נפסקו בשולחן ערוך (רסג, יז):

"יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה".

אולם, הר"ן (על הרי"ף סד, ב) חולק:

"ולי נראה דאין הנדון דומה לראיה, דשאני הכא שאם יש שם בורגנין הוא עצמו שומר".

דעת הר"ן שאין לדמות בין ציווי על שמירת הפירות שמחוץ לתחומו- שמותר, לבין המקבל שבת מוקדם- שאסור לבקש ממי שאינו קיבל לעשות מלאכה. משום שבשמירה מחוץ לתחום- אם היו בורגנים יכול הוא עצמו ללכת ולשמור על הפירות, מה שאין כן מי שקיבל שבת מוקדם- שלא יכול לעשות את המלאכה כעת בכל מקרה.

1] שיטת הבית יוסף: יכולת לעשות את הפעולה עם היה מתכונן מערב שבת

הבית יוסף (סי' רסג) מיישב את דברי הרמב"ם וסובר שגם במקרה בו קיבל האדם שבת מוקדם יש לו יכולת תאורטית לעשות את המלאכה באותו זמן:

"ואיני מבין דבריו דהכא נמי איכא למימר אם לא היה מקבל שבת הוא עצמו היה מותר לעשות לו מלאכה"

לדברי הבית יוסף מסתכלים אנו על היכולת שהיתה לאדם מערב שבת לאפשר לו את ביצוע הפעולה בהיתר בזמן הזה עצמו.

ועל כן- לענין שמירת פירות- יכל לבנות בורגנין, וכן לענין מלאכה לאחר שקיבל שבת מוקדם- יכל לא לקבל שבת.

האם נכון הדבר גם ביחס לבן חו"ל המבקש מבן ארץ ישראל שיעשה עבורו מלאכה ביום טוב שני? ניתן לומר שכן, שהרי בן חו"ל יכול להחליט ברגע זה שהוא עולה לארץ וממילא אינו חייב ביום טוב שני.

אולם הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ג, עג) סבור שלא שייך לומר על כל יהדי בן חו"ל שיכול להחליט לעלות לארץ ולהיפטר מיום טוב שני, שהרי לרוב האנדים יש פרנסה ומשפחה בחו"ל שלא יעזבו בקלות. וכך כתב:

"רוב אלו שדעתן לחזור מוכרחין לחזור שלא מיתדר להו בארץ ישראל מפני שפרנסתם בחו"ל וכדומה מהרבה ענינים, ולא דמי לקבלת שבת בזמן מוקדם שתלוי ברצונו לבד ואין שום דבר המכריחו לקבל שבת בהקדם".

ועל כן, לדעת האגרות משה, בן חו"ל אינו רשאי לומר לבן ארץ ישראל לעשות עבורו מלאכה ביו טוב שני.

ביחס לאדם הנוהג כרבנו תם ומעונין שאדם שאינו נוהג כרבנו תם יעשה מלאכה עבורו- יש לדון, הואיל והוא סבור כרבנו תם, ולרבנו תם זוהי ההלכה, ונמצא שגם שלשיטתו גם לישראלי אחר אסור לעשות את אותה מלאכה בשבת.

ביחס לחתן שמאריך בסעודה שלישית לתוך מוצאי שבת- פשוט הדבר שלבית יוסף יכול לבקש ממי שכבר הבדיל שיעשה עבורו מלאכה בזמן זה, מפני שגם הוא עצמו יכול כעת בכל רגע להוציא את השבת ולעשות את פעולת המלאכה בעצמו.

2] דעת הב"ח- יכולת לעשות את הפעולה כעת בשבת או ביום טוב עצמו

הב"ח (או"ח סי' רסג) מבאר את שיטת הר"ן, ואומר, שאיננו מתחשבים בכך שהאדם יכל לפעול אחרת בערב שבת/לפני קבלת השבת, אלא השאלה היא האם כעת, בשבת עצמה, יכול הוא לשנות את המצב. אם הוא יכול- אין זו מלאכת איסור, אם אינו יכול- זוהי מלאכת איסור.

בורגנין- יכול לעשות על ידי גויים, אולם אחר שקיבל שבת אינו יכול לשנות את המצב וממילא אינו יכול לעשות את המלאכה בעצמו, ועל כן אסור לו לבקש מיהודי אחר שלא קיבל שבת שיעשה אותה עבורו.

אכן, בסעודת חתן הנמשכת עד לאחר צאת השבת- יכול הוא כעת להבדיל ולעשות את המעשה בעצמו, ועל ן רשאי לבקש מישראל אחר שכבר הבדיל שיעשה את הפעולה עבורו.

מה יהיה הדין בבן חו"ל המבקש מבן ארץ ישראל שיעשה עבורו מלאכה ביום טוב שני? לדברי האגרות משה- ודאי שאינו רשאי. אם נלך כחולקים על האגרות משה, האם רשאי?

הדבר תלוי מהו הרגע הקובע להגדרת יהודי כ'בן חו"ל' או כ'בן ארץ ישראל' ביחס ליום טוב שני. אם נאמר שבכל רגע נתון יכול הוא להחליט לעלות לארץ- ובכך להיפטר מיום טוב שני, נחשב הדבר כ'בידו לעשות עכשיו'- ועל כן רשאי לבקשה מבן ארץ ישראל שיעשה עבורו מלאכה.

אולם הבאר משה כותב שהרגע הקובע להגדרתו כ'בן חו"ל' הוא תחילת החג. לדבריו, נמצא שכעת באמצע היום טוב השני, אין ביכולתו 'להיהפך' לבן ארץ ישראל ולעשות את המלאכה בעצמו, וממילא לשיטת הב"ח יהיה אסור עליו לבקש מבן ארץ ישראל לעשות עבורו את המלאכה.

3] דעת הט"ז- איסור 'ודבר דבר'- רק באסור לכל ישראל

דעת הט"ז (רסג ס"ק ג), שאיסור 'ודבר דבר'- האוסר דיבור של חול בשבת, נאמר רק ביחס למלאכה האסורה לכלל ישראל, אולם דברים שאינם אסורים לכלל ישראל, אלא רק לאנשים מסוימים, אינם בכלל.

לדברי הט"ז, יותר בכל המקרים, למעט המקרה העוסק באחד הנוהג כרבנו תם שמבקש ממי שכבר הוציא שבת שיעשה עבורו מלאכה. שם ייתכן ויאסור, הואיל והנוהג כרבנו תם סבור שעשיית מלאכה בזמן זה אסורה על כל ישראל, ועל כן גם על פי שיטת הט"ז נכלל הדבר באיסור 'ודבר דבר'.

נציין, שהג"ר שלמה זלמן אוירבך מחלק בין אדם הנוהג כרבנו תם מצד הדין- שסבר שהלכה כמותו, לאדם כזה אסור לבקש מחברו שיעשה עבורו את מלאכה בזמן זה. לאדם שנוהג כרבנו תם כחומרא- לפיו רשאי לבקש מחברו שיעשה עבורו מלאכה בזמן זה.

'שליחות'- שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון רסג, ח) מקשה כיצד ניתן להתיר בכל המקרים הללו- הרי שלוחו של אדם כמותו, ונמצא שנחשב הדבר שהאדם האסור בביצוע הפעולה- עושה את הפעולה בעצמו. ובלשונו:

" ועוד קשה דהיכי שרינן ליה למימר לחבירו הא קיי"ל שלוחו של אדם כמותו וידו כידו והרי זה כעושה בעצמו.."?

הג"ר יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות א, נד) מביא את דברי החת"ם סופר (או"ח פד) בשם הבית מאיר שמבאר שלגבי מלאכה בשבת לא מתייחס מעשה השליח למשלח כדי להגדירו כעובר באיסור שבת.

משום שבשבת ציווי התורה היה שגופו של האדם ינוח- וכאן בפועל המצווה- המשלח אכן נח ולא עשה דבר, ועל כן גם אם המעשה מיוחס אליו לא עבר על כל איסור.

"עייין חת"ס או"ח סי' פ"ד וז"ל כן הוא מוסכם בדעתי בלי ספק דלענין מנוחת שבת לא שייך שיהי' שלוחו כמותו דהתורה הקפידה על מנוחת גופו של ישראל ולא אגוף המלאכה ובחת"ס ח"ו סי' כ"ד "וראיתי להגאון ב"מ דשפיר חזי דודאי אמירה דשבת לא שייך דין שליחות כלל דבשבת עיקר הקפידה שינוח הישראל ול"ש שלוחו כמותו כלל".

4] דעת שולחן ערוך הרב: אסור משום שליחות

דעת שולחן ערוך הרב שגם באיסורי שבת ישנה שליחות. ועל כן לפיו ישנה בעיה ליהודי האסור בפעולה מסויימת יבקש מיהודי אחר המותר בה- שיעשה אותה עבורו.

אולם, גם לפיו במקרה של שמירה על פירות ובמקרה של קבלת שבת יש היתר:

לצוות על שמירה על הפירות מותר הואיל והשליחות היא על מעשה השמירה- המותר בשבת ולא על פעולת ההליכה- האסורה.

קיבל שבת מוקדם- גם כן רשאי לפנות לחברו, הואיל ואיסור המלאכה בפרק זמן זה אינו נובע מכך שפרק זמן זה הוגדר כשבת, אלא זוהי קבלת נדר. ובמסגרת הנדר קיבל האדם על עצמו שלא לעשות מלאכה בפרק זמן זה עד שבת, אולם לא קיבל על עצמו שיהיה אסור לבקש מישראל אחר שיעשה עבורו מלאכה בפרק זמן זה.

לדבריו, גם לחתן המאריך בסעודתו לתוך מוצאי שבת- אסור לפנות לאדם אחר שכבר הוציא את השבת ולבקש שיעשה עבורו מלאכה- שהרי כאן חייב בשבת לגמרי ולא רק מדין קבלת נדר.

להלכה כותב השמירת שבת כהלכתה (לא, לג) להחמיר לאסור אמירת בן חו"ל לבן ארץ ישראל שיעשו עבורו מלאכה:

"בן חו"ל שחייב לשמור יו"ט שני של גליות, אסור לו לומר לחברו בן ארץ ישראל לעשות לו כל מלאכה, וגם הלה לא יעשה מעצמו מלאכה עבור בן חו"ל"

ובהערה שם ציין שרבים נוהגים היתר בדבר.

מצורפת טבלת עזר לסיכום השיטות:

למה יכול להגיד שמור על פירותי הרי לא יכול להגיע לשם כעת?	גמ' שבת קנא. "שמור לי פירות שבתחומך"- האם ניתן ללמוד מכאן שמי שקיבל שבת מוקדם יוכל להגיד למי שלא קיבל שבת מוקדם שיעשה לו מלאכה?		האם ביום טוב שני בן חו"ל יכול להגיד לישראלי לעשות לו מלאכה?		האם מי שסובר כר"ת יוכל במוצאי שבת לבקש ממי שלא מקפיד כר"ת שיעשה לו מלאכה		האם מי שמאריך במוצ"ש (שבת חתן) יכול להגיד לאחר שכבר הבדיל-לצלם?
ב"י כי לפני שבת יכולה היה לבנות בורגנים לכן לא נחשב מלאכת איסור	רשב"א-כן גם בקבלת שבת יכול היה לא לקבל שבת ואז היה מותר לו לעשות מלאכה כמו שיכול היה לבנות בורגנים לפני שבת.		חלקת יעקב יכול היה לעלות לארץ לפני יו"ט ולכן יהיה מותר להגיד.	הרב משה פיינשטיין לא היה יכול לעלות לארץ מסיבות שונות ולכן יהיה אסור.		בקבלת שבת יכול היה לא לקבל. במוצ"ש כר"ת חושב שכך צריך להיות ולכן לא דומה, ולכן יהיה אסור.	כן כי יכול היה לקצר את הסעודה.
ב"ח בשבת גויים יכולים כעת לבנות בורגנים ולכן לא הוי מלאכת איסור.		ר"ן בקבלת שבת אי אפשר כעת לעשות מלאכה, ולכן יהיה אסור.	יו"ט שני יהיה מותר כי כעת יכול להחליט שנשאר בארץ	הרב משה פיינשטיין מכיווון שחושב לחזור לחו"ל מכח אילוצים לא נחשב שיכול לעלות לארץ. באר משה הולכים לפי תחילת החג ולכן אפילו יחליט לעלות לארץ בפועל יצטרך יומיים		במוצאי שבת מי שסובר ר"ת לא יוכל להגיד כי לא יכול לשנות זאת כעת	כן כי יכול היה לקצר את הסעודה.
ט"ז כלל לא קשור לבורגים ולגמ' הקודמת אלא מדין שהשני מותר לו לעשות.	מסתכלים אם לשני מותר ובשניהם לשני מותר, ולכן בקבלת שבת יוכל להגיד לשני.		גם ביו"ט שני לשני מותר ולכן יהיה מותר			מי שסובר כר"ת סובר שגם לשני אסור ולכן כאן יהיה אסור להגיד לשני	כן כי לשני מותר.
שו"ע הרב מכיון שהשמירה גם הראשון מותר לעשות והבעיה רק בהליכה לכן מותר כי השליחות היא על השמירה.	גם לרשב"א אין דמיון מוחלט וקבלת שבת מותרת מדין נדר ולא נדר שחברו יהיה אסור לעשות לו מלאכה.			אין דמיון כי כאן לא מדובר על נדר, ולכן יהיה אסור.		ומי שסובר כר"ת לא מדין נדר אלא כך צריך להיות. ולכן יהיה אסור		לא כי השני עושה בשליחותו.